טעמי המנהגים תתרמ״ד

טעם. שאין נופלין על פניהם בבית האבל. משום דמדה"ד מתוחה עליו. לבוש סימן קל"א ס"ד. ועי' א"ר שם אות ט' שיאמרו למנצח יענך בבית האבל. והאבל גופא לא יאמר ע"ש. וכן אין להאבל לומר אא"א. וכן ואני זאת בריתי. נועם מגדים:

קונטרס אחרון מתוחה עליו. איש עובר אורח שמת והביאוהו למקום אחד כדי לרחצו ולעשות לו כל צרכו ומשם הוליכוהו לבה"ק ושוב אח"כ בז"י אבלו קבעו באותו מקום שרחצוהו להתפלל בו. ואין שום אבלים שם אין לומר וידוי ונפ"א באותו מקום. שו"ת לב חיים ח"ג סי' מ"ז. ועי' שע"ת סי' קל"א סק"י. ובענין אם יכול האבל לילך לביהכ"נ. ע"ל בהשמטה לסעי' קל"ה:

האבל לא יאמר ויהי נועם. אבל ויתן לך יאמר אף דבט"ב א"א ויתן לך מ"מ האבל אומר כיון שהוא אבילות דיחיד שייך ויתן לך לאחרים. ובכמה מקומות נאמר בשנים כדי שיברך כל אחד לחבירו. לבושי מכלול קנ"א אות ל':