טעמי המנהגים תתרל״ו

טעם. שאסור לאבל לאכול סעודה הראשונה משלו. דאמר קב"ה ליחזקאל ולחם אנשים לא תאכל ופירושו לחם של שאר אנשים. ודוקא ליחזקאל צוה כן מכלל דכ"ע כשהם אבלי' אסור לאכול מדידהו רק לחם של שאר אנשים. שבלי הלקט הלכה כ"ג:

קונטרס אחרון לחם של שאר אנשים.עי' באר הגולה סי' שע"ט וז"ל מה שלא ראיתי נוהגין להוסיף ברכת אבלים בברכה רביעית. לפי שסמכו על דברי התוספות כתובות דף ח' ריש ע"ב שהוכיחו שם דברכת אבלים אינה אלא בעשרה וכ"כ הב"י בשם הרמב"ן: אין אוכלים סעודה ראשונה משל אבל כי כחות הדין עתה שולטים בביתו ובכל אשר לו ואנו צריכים להשפיעו מכחות החסד ואין מאכלו בריאה לו להיותו עתה מצד כחות הדין ואותם שהיו נוהגים להברותו מסייע לדעת זה. מעבר יבק שפת אמת פ' כ"ח. השמטה: בקנ"א שפת אמת פ' כ"ח. ועי' חכמת אדם כלל קנ"ח סעי' ה' שכתב בשם רבינו ירוחם. הטעם. שמברין את האבל. כי האבל דואג ונאנח על מתו ואינו חושש לאכול כי רצונו למות גם הוא ע"כ צוה השי"ת לאחרים שיאכילוהו משלהם לפיכך הפוחת לא יפחות מסעודה ראשונה שהוא עיקר זמן מרירותו אבל סעודה שניה מותר אפי' הוא ביום ראשון: והלבוש כתב. הטעם. שכל זה בכלל נחמה הוא שמראין לאבל שמשימין אותו על לבם ולא ישליכוהו אחר גוום: