טעמי המנהגים תתרי״ח

« טעמי המנהגים א׳י״ז טעמי המנהגים א׳י״ט »

3 ספר הזהר פתח ↗

תְּלִיתָאָה נְהִירוּ דְּכָלִיל תְּרֵין אִלֵין. נְהִירוּ דְּנָהִיר בְּאַסְוָותָא. רָזָא דִּכְתִיב בְּיַעֲקֹב בראשית לכ וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וְגו'. וַדַּאי כַּד אִתְכְּלִיל בְּהַהוּא פְּנוֹת עֶרֶב. מִכָּאן וּלְהָלְאָה וְהוּא צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. דָּא אִיהוּ נְצַח יִשְׂרָאֵל. עַל יְרֵכוֹ יְרֵכוֹ כְּתִיב וְלא יְרֵכָיו, דָּא דַרְגָא רְבִיעָאָה. דְּלָא קעא א אִתְנַבֵּי בַּר נָשׁ מִתַּמָּן עַד דְּאֲתָא שְׁמוּאֵל, וְעֲלֵיהּ כְּתִיב, שמואל א טו וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל וְגו', כְּדֵין אִתְקַן דְּהֲוָה חָלְשָׁא מִכַּד אִסְתַּכֵּן יַעֲקֹב אָבִינוּ בִּמְמַנָּא דְעֵשָׂו. תקונים כ"ה וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ כַּד אֲתָא לְגַבֵּי דְיַעֲקֹב נְטַל תּוּקְפָא מֵהַהוּא פְּנוֹת עֶרֶב בְּדִינָא תַּקִּיפָא. וְיַעֲקֹב הֲוָה אִתְכְּלִיל בֵּיהּ וְלָא יָכִיל לֵיהּ. וַיַּרְא כִּי לא יָכוֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ. נָטַל תּוּקְפָא דְדִינָא מִתַּמָּן. בְּגִין קמו א, קסו א, קעא א דְּיַרְכָא אִיהוּ לְבַר מִגּוּפָא. דְּיַעֲקֹב גּוּפָא הֲוָה, וְגוּפֵּיהּ הֲוָה כָּלִיל בְּרָזָא דִתְרֵין דַּרְגִּין בְּרָזָא דְאִקְרֵי אָדָם. כֵּיוָן דְּנָטַל תּוּקְפָא לְבַר מִגּוּפָא, מִיָּד וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב. וְלָא אִתְנַבֵּי בַּר נָשׁ מִתַּמָּן עַד דְּאֲתָא שְׁמוּאֵל. וְעַל דָּא נֶצַח יִשְׂרָאֵל כְּתִיב בֵּיהּ כִּי לא אָדָם הוּא. יְהוֹשֻׁעַ אִתְנַבֵּי מֵהוֹדוֹ שֶׁל משֶׁה דִּכְתִיב במדבר כ״ז:כ׳ וְנָתַתָּ מֵהוֹדְךָ עָלָיו. הוֹד. וְדָא דַרְגָא חֲמִישָׁאָה. נְצַח יַרְכָא שְׂמָאלָא דְּיַעֲקֹב. וּבְגִין כַּךְ אֲתָא דָוִד וְכָלִיל לֵיהּ בְּיָמִינָא דִּכְתִיב, תהילים ט״ז:י״א נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נְצַח. יְמִינְךָ לָא כְּתִיב אֶלָּא בִּימִינְךָ. מַאי טַעְמָא אִתְחַלַּשׁ יַרְכָא דְּיַעֲקֹב, בְּגִין דְּאִתְקָרַב בֵּיהּ סְטַר מְסָאָבָא וְנָקִיט תּוּקְפָא מִנֵּיהּ וְאִתְעַכֵּב עַד שְׁמוּאֵל, וְעַל דָּא שמות קיא ע"א אֲתָא לְאַדְכָּרָא דְּדָא אִיהוּ יַרְכָא דְּיִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב וְגַם נֶצַח יִשְׂרָאֵל. וְעַל דָּא כָּל מִילוֹי הֲווּ בְּדִינָא בְּשֵׁירוּתָא וּבְסוֹפָא. וְתוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּלִיל לֵיהּ לְבָתַר בְּהוֹד. אֵימָתַי לְבָתַר דְּמָשַׁח מַלְכִין. וְעַל דָּא שָׁקִיל אִיהוּ תרומה קמח ע"א כְּמשֶׁה וְאַהֲרֹן. מַה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בִּתְרֵין סִטְרִין דִּלְעֵילָא, אַף הוּא לְתַתָּא כְּגַוְונָא דְּאִנּוּן תְּרֵין סִטְרֵי. וּמָאן אִנּוּן. נֶצַח וְהוֹד. כְּגַוְונָא דְמשֶׁה וְאַהֲרֹן דִּלְעֵילָא. וְכֻלְהוּ דַּרְגִין אֲחִידָן דָּא בְּדָא דִּכְתִיב, תהילים צ״ט:ו׳ משֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקוֹרְאֵי שְׁמוֹ. דְּהָא שִׁית סִטְרִין אִתְכְּלִילוּ וְאֲחִידָן דָּא בְּדָא. כְּמָה דְּאִלֵּין אֲחִידָן משֶׁה וְאַהֲרֹן וּשְׁמוּאֵל, אוּף הָכִי אֲחִידָן ס"א דא בדא יַעֲקֹב משֶׁה וְיוֹסֵף. יַעֲקֹב מָארֵיהּ דְּבֵיתָא. מִית יַעֲקֹב נְטַל משֶׁה בֵּיתָא וּמַנֵּי לָהּ בְּחַיָּיו. יוֹסֵף עַל יְדֵי דְּיַעֲקֹב וּמשֶׁה הֲוָה צַדִּיק. ותרווייהו לא שמשו ביתא אלא ביוסף בגין דהוה צהק. יַעֲקֹב בְּיוֹסֵף נָטַל בֵּיתָא דִּכְתִיב, בראשית ל״ז:ב׳ אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף. משֶׁה לָא שִׁמֵּשׁ בָּהּ עַד דְּנָטַל לֵיהּ לְיוֹסֵף. כַּד נָפְקַת שְׁכִינְתָּא מִן גָּלוּתָא לָא יָכִיל לְאִזְדַּוְוגָא בָּהּ אֶלָּא בְּיוֹסֵף דִּכְתִיב, שמות י״ג:י״ט וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ. אַמַּאי כְּתִיב עִמּוֹ. אֶלָא גּוּפָא לָא אִזְדַּוַוג בְּנוּקְבָא עַד דְּאִזְדַּוַּוג בַּהֲדֵי בְּרִית. וְעַל דָּא משֶׁה נָטַל לֵיהּ לְיוֹסֵף עִמֵּיהּ. כֵּיוָן דְּהֲוָה עִמֵּיהּ שִׁמֵּשׁ בְּנוּקְבָא כְּדְקָא יְאוּת. וּבְגִין כָּךְ יַעֲקֹב משֶׁה וְיוֹסֵף כְּחֲדָא אָזְלֵי. יַעֲקֹב מִית וְגוּפֵיהּ אָעֳלוּ לֵיהּ בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא. יוֹסֵף מִית גּוּפֵיהּ לָא אִתְקַּבַּר בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא אֶלָא גַרְמוֹי. משֶׁה מית לָא הַאי וְלָא הַאי. אַמַּאי. אֶלָּא יַעֲקֹב בַּעֲלָהּ קַדְמָאָה דְּמַטְרוֹנִיתָא הֲוָה. מִית יַעֲקֹב אִזְדַּוְוגָא בֵּיהּ בְּמשֶׁה. וּבְעוֹד דְּהֲוָה משֶׁה בְּהַאי עָלְמָא מָנֵי לָהּ כְּדְקָא יְאוּת וְאִיהוּ הֲוָה בַּעֲלָהּ תִּנְיָינָא. יַעֲקֹב אָעִילוּ לֵיהּ לְאַרְעָא קַדִּישָׁא גּוּפֵיהּ שְׁלִים בְּגִין דְּאִיהוּ גוּפָא. יוֹסֵף גַּרְמוֹי וְלָא גּוּפֵיהּ בְּגִין דְּגָרְמִין אִנּוּן חַיָּילִין וּמַשִּׁרְיָין דִּלְעֵילָא וְכֻלְהוּ נַפְקֵי מֵהַהוּא צַדִּיק. וְצַדִּיק צְבָאוֹת אִקְרֵי. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּכָל צְבָאוֹת וּמַשִּׁרְיָין עִלָּאִין מִנֵּיהּ נָפְקִין. וְעַל דָּא גַּרְמוֹי דְּאִנּוּן צְבָאוֹת אָעֳלוּ בְּאַרְעָא. משֶׁה הֲוָה לְבַר וְלָא עָאל תַּמָּן לָא גוּפֵיהּ וְלָא גַרְמוֹי אֶלָּא אָעֳלַת שְׁכִינְתָּא בְּאַרְעָא. בָּתַר דְּמִית משֶׁה וְאִתְהַדְּרַת לְבַעֲלָהּ קַדְמָאָה וַדַּאי אִיהוּ יַעֲקֹב. מִכָּאן נוּקְבָא דְּאִתְנְסֵיבַת בִּתְרֵין, בְּהַהוּא עָלְמָא אֲהַדְּרַת לְקַדְמָאָה. משֶׁה הֲוָה לְבַר כֵּיוָן דְּבַעֲלָהּ קַדְמָאָה הֲוָה בְּאַרְעָא. משֶׁה זָכָה בְּחַיָּיו מַה דְּלָא זָכָה בֵּיהּ יַעֲקֹב. יַעֲקֹב שִׁמֵּשׁ בָּהּ בְּהַהוּא עָלְמָא, משֶׁה בְּהַאי עָלְמָא. וְאִי תֵימָא דִּגְרִיעוּ דְּמשֶׁה הֲוָה. לָאו הָכִי. אֶלָא כַּד נַפְקֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם מִסִּטְרָא דְיוֹבְלָא הֲוָה. וְכָל אִנּוּן שִׁתִּין רַבְרְבָן מֵעָלְמָא עִלָּאָה הֲווּ. וּבְהַהוּא דִיוּקְנָא אָזְלוּ בְּמַדְבְּרָא וְחַד מִנְהוֹן לָא עָאלוּ בְאַרְעָא. אֶלָּא בְּנֵיהוֹן תּוֹלָדִין דִּלְהוֹן כְּדְקָא חָזֵי דְּאִנּוּן תִּקּוּנָא דְסִיהֲרָא. וְכָל עוֹבָדֵי אַרְעָא תִּקּוּנָא דְסִיהֲרָא הֲוָה.

1 טעם. שאסור להלין את המת. כי כל זמן דגופא לא איתקבר נשמתא לא עאלת קמי הקב"ה ולא אתגלגל בגופא אחרא לכן אסור למשבק לי' בלא קבורתא דאפשר דהקב"ה גזר עליה למיתי בגלגולא אחרא מיד לאוטבא ליה. זוהר פ' אמור:

2 קונטרס אחרון יורש הגוף האחרון הלזה. ובספר קרבן שבת כ' בשם קלף ישן הנקרא עטרת שלמה וז"ל והנה לפי דעת הזוהר שהאחרון מי שהשלים המצות הוא הזוכה בנשמה ומתלבשת בגופו אבל כל הבאים אחריו סוברים שכל הגופות יעמדו והחכם הפרדס בראשם ונותן טעם לדבר כי אחרי שהנשמה דומה לנר והנר יכול להדליק כמה נרות ואינה חסירה מראשונה כלום כך הנשמות האלו. ואומר אני שזה לדעתי רמז לנו הכתוב סוד זה באמרו נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. ר"ל אחרי שנר ה' נשמת אדם מזה אתה יכול לידע שהוא חופש כל חדרי בטן כל דייקא. ר"ל שהיה מקודם בכמה גופות הוא חופשת אותם לעתיד ומתלבשת בכולם אחרי שהוא דומה לנר כו' ובודאי צ"ל כמ"ש בשם הפרדס שכל הגופים יעמדו והמגולגל נוטל אור מנשמה כפי חלק מצות שעשה והשאר הוא נשאר לאיש הראשון וכן כולם ע"ש: ובזוהר תרומה דף קע"ד כתב כל נשמתין אתו מהאי גופא קדישא. והוא ע"ד שאמז"ל בגמרא עד שיכלו הנשמות שבגוף. ופירש"י חדר ששמו גוף הגהות מהרצ"א להגאון הקדוש מדינוב זצוק"ל: ובספר לב שמח בראשית פי' אין בן דוד בא עד שיכלו הנשמות שבגוף. שיש חלילה נדחים בגופים בבהמות ובעופות ובשרצים ורמשים. ועל ידי ישראל נתעלו וכשיכלה הנשמות שבאותן גופים אז יבא בן דוד. וזה הבטחה וירדו בדגת הים ובעוף וכו' ובכל הארץ היינו אותן הנדחים בארץ בעפר ואשפה ובכל הרמש. היינו בשרצים ורמשים. תהיו מושלים להעלות הכל. ופי' ג"כ ומוראכם וחתכם יהי' על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמוש האדמה. היינו מה שנידח במה שתרמוש הארץ אפי' בשרצים. ובכל דגי הים שיש שם דגים טמאים שאין בקל להתעלות ג"כ בידכם נתנו להעלות הכל כירק עשב. מה שהי' בכח אדם להעלות כמה מדרגות מצומח למדבר נתתי לכם את כל להעלות ולברר. מעין שפי' בהסידור על ונתתי עשב בשדך לבהמתך יתעלה מצומח לחי והדר ואכלת ושבעת. החי יתעלה למדבר: וזה כל שתה תחת רגליו. יש שמגולגלים בדגים ובעופות. ופעמים חלילה בעופות טמאים כמבואר כמה מעשיות בזמן האר"י וע"י הצדיקים נתקנים. אפי' עובר ארחות ימים. אותן נשמות שמשליכין אותם כף הקלע בימים ובנהרות ג"כ שתה תחת רגליו להיות תקונין וברורין: ובספר דברי שאול שיר השירים כתב בשם המגיד משרים דשלשה פעמים האדם מתגלגל ולא יותר ואסמכי' אקרא דעל שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנה. ועי' מהרש"א בח"א שבת קנ"ב דאסמכי' אקרא הן יפעל אל פעמים שלש ע"ש. והטעם בזה. דהנה בעל עקידה פ' צו מדמה חטאי אדם לכלי מתכות וכ"ח שיש אשר לא יתרחץ כמו כ"ח. והנה גם כ"ח קי"ל דבשלשה פעמים יצא הגיעול ממנו בדרבנן ועי' עיטור ביו"ד סי' קכ"א ובחק יעקב ריש סי' תנ"א בשם הרוקח וא"כ בשלשה פעמים יוכל להתנקות ולכך הגלגול אינו רק עד ג' פעמים: ובספר רבינו בחיי ברכה כתב וז"ל יחי ראובן ואל ימות הזכיר יחי על חי העוה"ב ואל ימות שלא ישוב משם עוד בגוף למות מיתה שניה וזהו שתרגם אונקלוס ע"ה ומותא תנינא לא ימות וגלה לנו בזה כי הנשמות מתגלגלות לשום בגוף אחר שקבלו שכרם ועונשם בגן עדן או בגיהנם. וזה ידוע ומקובל כי כשם ששמטות העולם חוזרות ומתגלגלות כן הנשמה אחר שקבלה שכרה בג"ע או עונשה בגיהנם הנה היא חוזרת אחר זמן בגוף לקבל הראוי לה במדה כנגד מדה והגלגול הזה נקרא אצל רז"ל תחיית המתים. ותמצא בירושלמי ישעי' כ"ב אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון זו מיתה שני' וכן ת"י אם ישתבק חובא הדין לכון עד תמותון מותא תנינא: ובספר משכנות הרועים סי' ג' מביא מגאון א' קדוש שעשה שאלות חלום על אשר עפ"י ד"ת חייב את הזכאי ממון הרבה והשיבו לו שאבותיו של זה גזלו לאבותיו של הזכאי ע"כ חשב השי"ת מחשבות לבל ידח ממנו נדח ואמרה התורה שתחזור הגזילה ליורשים: ובספר דברי יחזקאל שופטים כ' בשם הרב הגאון הק' מו"ה נתן אדלער זלה"ה על פסוק לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה. מה ששינה הכתוב כאן ולא כתב לא תלבש אשה שמלת גבר כמ"ש אח"כ. כי ידוע מסה"ק מי שהוא הולך במחשבות של זנות ח"ו הוא מתגלגל אח"כ באשה. ע"כ אמר הכתוב לא יהי' כלי גבר על אשה. כלי הוא לשון מחשבה מלשון נכליהם. או מלשון ויתנכלו. שלא יהי' מחשבותיו של גבר על אשה עי"ז ינצל ולא ילבש גבר שמלת אשה. שלא יצטרך להתגלגל באשה: ובש"ע האריז"ל כתב האדם כשחייב גילגול ומת ונולד לו בן אחר מיתתו הוא מתגלגל באותו בן. וז"ש אביי ע"ש אביו שנתגלגל בו. וז"ש "אשר "בך "ירוחם "יתום שר"ת אביי שהי' יתום:

3 שמוכרח נשמתו להתגלגל. ועד"ז ביאר הגאון הקדוש המקובל בעל משנת חסידים זצוק"ל זי"ע בספרו חושב מחשבות בפסוק תהלים י"ט תורת ה' תמימה. בשביל שתורת ה' צריכה להיות תמימה לפיכך משיבת נפש. צריך האדם לבא בגלגול עוד הפעם כדי להשלים מה שחיסר ממנה כמ"ש בכתבי האר"י זלה"ה ובספר אספקלריא המאירה ויחי כתב בשם הזוהר חדש שאחת מן השאלות לאדם בבואו לעוה"ב אם יודע מגילגולו ע"ש: ובספר אור צדיקים כתב שסיפר תלמיד של האריז"ל ה"ה החכם ר' גדליה הלוי ז"ל שבימי האריז"ל בכל ערב שבת היו הולכים חוץ לעיר לקבל את השבת וראה פעם א' על בית החיים של צפת חיילות נשמות שעלו מן הקברות לעלות למעלה לגן עדן העליון וכן להיפך ראה רבי רבבות נשמות שירדו כנגדם ואלו הן הנשמות יתירות הנתוספות לישראל בשבת ומתוך רוב בלבול וערבוב הנשמות הוכרח לעצום עיניו. ואעפ"כ ראה כל הדברים בעינים סגורות: וכן פעם א' הלך האריז"ל ללמוד תורה עם תלמידיו בשדה וראה שעל האילנות היו יושבים עליהם נשמות לאלפים ולרבבות וכן סמוך לשם הי' נהר וראה על כל פני המים הי' שטים ונגרים נשמות לאלפים ולרבבות. כיון שראה אותם שאל להן מה טיבן. והשיבו לו ששמעו מקדושתו שיש כח בידו לתקן אותם. ושהם הנשמות שנדחו מחוץ לפרגוד שלא עשו תשובה בימי חייהם בעוה"ז. והאריז"ל הבטיחם להעלותם בכל מה דאפשר: כתב בספר ישמח משה נח בשם ספרי חכמי אמת דאף דנשמה המגולגלת באדם אינה יודעת ואינה זוכרת כלל בהיותה בגוף האדם למה היא באה ולמי היתה בגלגול הקודם. אבל הנשמה המגולגלת בבע"ח שאינם מדברים יודעת וזוכרת משל מי היא ואת אשר עותה ואת אשר נגזר עליה: ובספר הגלגולים פרק י"ג כתב מא"ש בשם ס' המגיד שמי שיש בידו להיטיב לעניים ולנדכאים או לא' מישראל או שהוא עשיר והוא כילי או שהוא בעל תורה ואינו רוצה ללמד לאחרים כל אלו יתגלגלו בנשים: ובספר יסוד האמונה בליקוטי קהלת פי' הפסוק אדם א' מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי. עפ"י מה שכתב האריז"ל בספר הגלגולים שנשים אינם מגולגלות בסוד הפסוק הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר וזה הפסיק נאמר על ענין גלגול הוא דוקא עם גבר ולא עם אשה. וכן כאן פי' הפסוק הוא כך ואשה בכל אלה היינו בסוד הגלגול בכל אלה יפעל אל וגו' לא מצאתי שנשים אינם מגולגלות: ובספר דבש לפי כתב וז"ל דגלגול הוא לזכרים כי הנקבות מקבלות ענשן לעוה"ב ובגיהנם ולפעמים תתגלגל האשה בעבור בעלה בסוד ויצאה אשתו עמו ע"כ: כתב בספר מעבר יבק דבעולם האמת יש להאיש שייכות עם אשתו הראשונ' ועי' בזוה"ק בראשית דף כ"א ע"ב. דאשה שנשאת לב' אנשים זא"ז חוזרת לעתיד לבעלה הראשון ועיין באוה"ח על התורה פסוק הפעם ילווה אישי אלי. וע"ע במדרש שמואל בפסוק נפלאת אהבתך כו' אביגיל בעוה"ז ומיכל לעוה"ב:

« טעמי המנהגים א׳י״ז טעמי המנהגים א׳י״ט »