טעמי המנהגים תתר״י

טעם. ששופכים כל המים שאובים שבשכונת המת. בכדי שידעו הכל שיש בו מקרה מות ולא יצטרך להודיע בפה ויהא מוציא דבה. כל בו.

עוד טעם. שמלאך המות מפיל במים טפת דם המות. ש"ך סי' של"ט סק"ט:

קונטרס אחרון ויהא מוציא דבה. בספר נחלה לישראל הלכה מ"ד כתב מעשה אירע בעוה"ר שנפל תינוק לבור ומת שם ואח"כ הביאוהו לבית או"א ונשאלתי אם צריכין לשפוך המים. והשבתי כי לפי הטעם להודיע שיש מת י"ל דבמקום שהביאו להתעסק בו שם צריכין לשפוך באותו שכונה. אבל כשמביאין ב"מ מכפר אין שופכין בעיר המים כיון דכבר שפכו במקום שמת לא ינהגו לשפוך שנית. כי כשמביאין הב"מ מכפר נתפרסם עי"ז: