טעמי המנהגים ק״א

טעם. למה כשיחזור הש"ץ התפלה יאמר ה' שפתי תפתח ואינו אומר בסוף התפלה יהיו לרצון. משום דבשלמא ה' שפתי תפתח צריך שיאמר כדי שיעזור לו הש"י ליתן לו כוונת הלב להתפלל אבל אחר התפלה שהוא מתפלל בשביל אחרים לא שייך לומר הגיון לבי כי לא התפלל על עצמו אלא הי' צריך לומר והגיון לב השומעים התפלה ואין זה בנוסח הפסוק. ט"ז שם ס"ק ט' ועי' מ"א שם ס"ק י"ד. דהטעם הוא. דסומך על תתקבל צלותהון. ובשם השל"ה כ' לומר יהיו לרצון ע"ש. ואחר התפלה א"צ הש"צ לפסוע ג' פסיעות דסומך על הקדיש שאחר ובא לציון אע"פ שמפסיקין בקריאת התורה והלל כולהו לסדר תפלה הם באים. שם ס"ק י"א ועי' באר היטב שם דאם רגיל לפסוע אין למחות בידו.

קונטרס אחרון כשיחזור הש"צ התפלה. ובענין מה שנוהגין הרבה פעמים בר"ח וביו"ט כשאחד מתפלל מכבדין להב' לומר הלל לפני התיבה. ואח"כ חוזר הראשון ואומר הקדיש. כי המתחיל במצוה אומרים לו גמור. ועוד יש לדמות זה למ"ש המחבר סי' קל"ה סעי' ח' אם אין לוי בביהכ"נ קורא הכהן במקום לוי אבל לא כהן אחר כדי שלא יאמרו שהראשון פגום. וכן כאן אם זה שקורא את ההלל יאמר את הקדיש ג"כ. יאמרו שהעבירו את הראשון מן התיבה ע"כ חוזר הראשון ואומר את הקדיש אחר ההלל ועי' ט"ה ח"א סעיף תתרמ"ט בד"ה והנה: