טעמי המנהגים תתר״ח

2 ספר הזהר פתח ↗

כֵּיוָן דְּאִתְטַחֲנָן, אִינּוּן דְּשַׁלְטֵי עָלַיְיהוּ, בַּלְעֵי וְנַטְלֵי, וְאִקְרוּן וְשֶׁ"ט. אֲמַאי. אֶלָּא וְשֶׁט, דִּיּוּקְנָא דְּוָא"ו, אִיהוּ וְשֶׁט כָּפוּף. וּלְבָתַר, שָׁט לְמֵיכַל מִשְׁתְּיָא, חַמְרָא וּמַיָא. דִּכְתִּיב, במדבר י״א:ח׳ שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ. מֵיכְלָא לְמֵיכַל, מִשְׁתְּיָא חַמְרָא וּמַיָא, נִסּוּכָא דְּיַיִן, וְנִסּוּכָא דְּמַיִם. בְּהַאי וְשֶׁט עָאל ואִשְׁתְּאִיב בָּרֵיאָה, אִלֵּין שְׂרָפִים, ס"א שייפין בְּשַׁלְהוֹבִיתָא דִּלְהוֹן נַטְלֵי מִשְׁתְּיָא, וְאִקְרוּן רֵיאָה, בְּחִבּוּרָא חֲדָא, וְאִשְׁתְּאִיב כֹּלָּא בְּהוֹן. וְכָל אִלֵּין, נַטְלִין כָּל חַד וְחַד, כַּדְּקָא חֲזֵי לֵיהּ. וּמִדְּחָרַב בֵּי מַקְדְשָׁא, קהלת י״ב:ג׳ וּבָטְלוּ הַטּוֹחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ כֻּלְּהוּ. דְּאַזְעִירוּ דִּיּוּקְנַיְיהוּ וּמְזוֹנַיְיהוּ, וְלֵית יוֹמָא דְּלֵית בֵּיהּ מְאֵרָה, אָרִים קָלֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, וַוי יְרוּשָׁלַם קַרְתָּא קַדִישָׁא, וַוי לְעַמָּא, דְּכָל טָבָאן אִלֵּין אַבְדִין, רַבְרְבָן גִּיבָּרִין מְמָנָן אַזְעִירוּ דִּיּוּקְנַיְיהוּ, עַל דָּא בָּכוּ חַבְרַיָּיא. אָמְרוּ, וַוי רִבִּי, כַּד תִּסְתָּלַּק מִן עָלְמָא, מַאן יְגַלֶּה רָזִין סְתִימִין עֲמִיקִין כְּאִלֵּין, דְּלָא אִשְׁתְּמָעוּ מִן יוֹמָא דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, וְעַד הַשְׁתָּא. זַכָּאָה דָּרָא דְּשַׁמְעִין מִלִּין אִלֵּין, וְזַכָּאָה דָּרָא דְּאַנְתְּ בְּגַוִּויהּ, וַוי לְדָרָא דְּיִשְׁתַּאֲרוּן יַתְמִין מִנָךְ.

1 טעם. למנהג שמדליקין נרות בפני הגוסס. כי נודע מדברי חכמים שסגולת הנר הוא להבריח המזיקין ואפי' בלילה אבוקה כשנים וע"כ הדלקת הנרות תועיל לשבר מלתעות עול ולהניס הס"ם וכוחותיו החוצה. מעבר יבק שפת אמת פ' ט"ו:

2 קונטרס אחרון בפני הגוסס. ומה שנוהגין לסלק הקרובים מחדר הגוסס הוא דוקא כדי שלא לצערו בהרמת קולם כי אז עת לחשות מבכי שלא להטריד כוונת הזוכה לקדש עצמו אז כשרפים אבל אם הי' יכולים לעמוד על עמדם בלא דלויי קול אין ספק שיש תענוג למת בהיות קרוביו החיים שם בעת סילוק נשמתו כמו שמענג מקריבוהי ומרחימוהי המתים הנזכר בזוהר פ' ויחי. אמרי נועם פ' כ"ז: וצריך ליזהר שלא לעמוד לרגלי המטה שבו הגוסס. יען כי מ"ה הוא כנגדו וחרבו בידו כדאמרו רבנן. ואין להתקרב אליו ולא לדחוק מקומו. וכתב בזוהר פנחס דף רל"ד ע"ב המבקר את החולה לא ליתיב מראשותיו משום דשכינתא על רישיה ולא לרגלוהי דמ"ה לרגלוהי כו' ע"ש. שפתי רננות פ"ו.

« טעמי המנהגים א׳ז׳ טעמי המנהגים א׳ט׳ »