טעמי המנהגים תתר״ו

1 שולחן ערוך, יורה דעה פתח ↗

סדר וידוי שכיב מרע מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שרפואתי ומיתתי בידך יהי רצון מלפניך שתרפאני רפואה שלימה ואם אמות תהא מיתתי כפרה על כל חטאים ועונות ופשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך ותן חלקי בגן עדן וזכני לעוה"ב הצפון לצדיקים. ואם רוצה להאריך כוידוי יו"כ הרשות בידו כל בו:

1 שבת פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: מִי שֶׁחָלָה וְנָטָה לָמוּת, אוֹמְרִים לוֹ: הִתְוַדֵּה, שֶׁכֵּן כׇּל הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין. אָדָם יוֹצֵא לַשּׁוּק, יְהִי דּוֹמֶה בְּעֵינָיו כְּמִי שֶׁנִּמְסַר לְסַרְדְּיוֹט. חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ — יְהִי דּוֹמֶה בְּעֵינָיו כְּמִי שֶׁנְּתָנוּהוּ בְּקוֹלָר. עָלָה לַמִּטָּה וְנָפַל — יְהִי דּוֹמֶה בְּעֵינָיו כְּמִי שֶׁהֶעְלוּהוּ לַגַּרְדּוֹם לִידּוֹן, שֶׁכָּל הָעוֹלֶה לַגַּרְדּוֹם לִידּוֹן אִם יֵשׁ לוֹ פְּרַקְלִיטִין גְּדוֹלִים — נִיצּוֹל, וְאִם לָאו — אֵינוֹ נִיצּוֹל.

1 טעם. שנקט לשון ביקור חולים. ולא לשון ראיה והליכה. להורות לאדם דעת שילמד לחונה שיפשפש ויבקר מעשיו כי בסור הסבה יסור המסובב. מעבר יבק שפת אמת פי"ד:

2 קונטרס אחרון ביקור חולים. בס' מדרש תלפיות ענף א' כתב קבלתי מרבותי שהמבקר את חולי המגפה לא ישב רק יעמוד וילך הולכות והובאות בבית עד שילך משם ובזה אין רשות למלאך המות לשלוט בו לנוגפו ע"כ. וכתב שם ואפשר שכיון שעוסק במצות ביקור חולים והוא עומד והולך ובא בכח המצוה מבטל ריצות אלו לריצת מלאך המות עכ"ל: ושמעתי מפי איש נאמן ירא ד' שהרב הצדיק הקדוש מבעלז זצוק"ל כשהלך לבקר את החולה הוליך אצלו שומים ועי' ט"ה ח"א סעי' תרנ"ט:

3 הוא תיקון וודאי. ובספר מדרש תלפיות אות א' כתב בשם ספר שושן פרח שאדם בשעת מיתתו יזכיר בפיו בראשית שמות ויקרא במדבר דברים. וכן שמות מספרי התלמוד והפוסקים ויחשב לו כאילו עסק בהם ע"כ. ומה טוב ומה נעים להזכיר מספר אותיות של התורה שהיא אם כל חי לכל הספרים שיש תחת השמש שיזכה ויתעלה נפשו:

1 סנהדרין פתח ↗

מַתְנִי׳ הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ: ״הִתְוַדֵּה״, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ כׇּל הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין. שֶׁכׇּל הַמִּתְוַדֶּה יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּעָכָן שֶׁאָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ: ״בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה״. ״וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר אׇמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי וְכָזֹאת וְכָזֹאת וְגוֹ׳״. וּמִנַּיִן שֶׁכִּיפֵּר לוֹ וִידּוּיוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכֳּרְךָ ה׳ בַּיּוֹם הַזֶּה״. בְּיוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר, וְאִי אַתָּה עָכוּר לָעוֹלָם הַבָּא.

« טעמי המנהגים א׳ה׳ טעמי המנהגים א׳ז׳ »