מקור לקוטי תורה, צו י״א
1 הים ראה וינוס כו׳. ההרים רקדו כאילים כו׳. והנה צ״ל למה ההרים רקדו והים ראה וינוס. ובשל״ה במסכת פסחים שלו פי׳ כי הניסה הוא העבודה מיראה והריקוד הוא העבודה מאהבה. והוא בחי׳ שר ובחי׳ עבד. והנה בהתגלות המלך אזי בחי׳ שר שעבודתו בשמחה תגדל שמחתו וזהו ההרים שהם מדות דאצילות שמשם שרש הנשמות הנק׳ אחים למקום כשר לפני המלך ולכן רקדו. ובחי׳ עבד שעבודתו ביראה אזי בהתגלות המלך תפול האימה והפחד ביותר וזהו הים שמשם שרש בחי׳ כעבד לפני המלך ראה וינוס כו׳ ועמ״ש מענין שר ועבד סד״ה רני ושמחי בת ע״ש בד״ה הנה בת כו׳. ועיין רבות בשלח פכ״א מפני מה אתה בורח אמר לו הים מפני אלוה יעקב מפני יראתו של הקב״ה והוא ע״ד וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, ועיין עוד מענין הים ראה וינוס ברבות במדבר פרשה א׳ דר״ט ג׳ ובפ׳ עקב גבי אתה עובר היום את הירדן דף רצ״ב ג׳. מקץ ס״פ פ״ז זח״ב מ״ט סע״א ר״ל ע״ב. ולהבין זה בתוספת ביאור הנה מתחלה יש להקדים ענין שביעי של פסח שבו נקרע הים ומבואר בפע״ח שהוא ג״כ ענין לידת הנשמות. וז״ש ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. והענין כי נשמות ישראל עלו במחשבה ואז נק׳ אחים ורעים להקב״ה. ופי׳ אחים ורעים היינו להיות כי קוב״ה הוא בחינת אור א״ס ב״ה כשמלובש במדות דאצילות כי א״ס ב״ה בעצמו לאו מכל אינון מדות איהו כלל ולא יתכן על העצמות קריאת שם כלל אלא רק על בחי׳ התגלותו ואז נק׳ הוי׳ יו״ד חכמה ה׳ בינה כו׳.
2 והנה ס״ר נשמות ישראל שנמשכים מס״ר אותיות המחשבה נק׳ אחים לקוב״ה שהם המדות וכמו עד״מ במחשבת שכל שהאותיות הם כעצם א׳ עם מהות השכל שבתוכם וכן מחשבת המדות עם המדות כו׳ ואז הם בחי׳ אלקות ממש כי באצילות איהו וחיוהי וגרמוהי חד כמ״ש במ״א ועמ״ש בפ׳ יתרו בד״ה זכור את יום השבת ובד״ה אני ישנה גבי רעיתי ובד״ה שחורה אני גבי בנות ירושלים וע״פ ושמתי כדכד ובכדי שתתהוה הנשמה בבחי׳ יש להיות בחי׳ נברא שהוא בחי׳ נפרד מאין ממש שהרי בהיותה באצילות היא בחי׳ אלקות ממש כי גם מה שנקרא בשם אותיות מחשבה הכל לשכך האזן. אבל כי לא מחשבותי מחשבותיכם כתיב הוא ע״י מדת מלכותו ית׳ וכמ״ש באגה״ק בד״ה איהו וחיוהי שהיא הנק׳ לבוש להעלים ולהסתיר עד שיוכל להיות בחי׳ יש וכמ״ש ה׳ מלך גאות לבש כי מדת המלוכה היא הלבוש הגורם להיות התהוות היש כי אין מלך בלא עם והיינו נפרדים דוקא שעליהם יתכן המלוכה להיות בבחי׳ התנשאות עליהם והם יהיו באימה כו׳ שהרי על מאה בנים לא יקרא האב מלך. ולכן נק׳ המל׳ ים. ועמ״ש בד״ה מי מנה עפר יעקב בענין והים עליהם מלמעלה. כי הנה כל מה שיש ביבשה יש בים רק שאין נראין לעין כי מי הים מכסים עליהם, וכך למעלה הנה אותיות יהי אור יהי רקיע המחיה את כל העולמות הם באצילות והים שהוא המל׳ מכסה עליהם בלתי יתגלו לנבראים המתהווים מהם שאם היו מתגלים היה הגשמיות בטל ברוחניות כמשל ביטול זיו השמש במאור עצמו ואינו נראה ליש אלא במקום שאין המאור נראה כו׳. כך גשמיות המתהווה היה בטל למקורו הוא רוחניות המהוה וא״א להיות מציאת נשמה ומלאך שהם בחי׳ נפרדים רק שהם באהבה כו׳ אלא כשאין האלקות בגילוי בראי׳ ממש. והעלם והסתר זה הוא ע״י המל׳ כי זה כלל גדול שהמל׳ היא הגורמת להיות בחי׳ יש כנ״ל ונק׳ לכך אימא תתאה מטרוניתא אם אם הבנים כמ״ש בסש״ב בשם הזהר ועמ״ש בביאור ע״פ יונתי בענין יפתי ובמ״א ע״פ למען תירא לקמן בפ׳ ואתחנן. ולכן הנשמה היא בבחי׳ עיבור במל׳ כי בשמע״צ שאומרים מוריד הגשם נמשכים הנשמות ברחם הנוק׳ ושוהים שם ז׳ חדשים עד ז׳ של פסח זמן הלידה. עד״מ בגשמיות שלהיות התהוות מהות ולד מן הטפה צ״ל עיכוב ושיהוי ז׳ חדשים ברחם הנוק׳ שבמשך זמן זה ע״י שאוכל ושותה ממה שאמו אוכלת ושותה ונמשך בו חיות עד שעושהו להיות יש. כך הנשמה דאצי׳ שהיא בחי׳ אין בכדי שתתהוה להיות בחי׳ יש הוא ע״י שמתעכבת ברחם הנוק׳ ושוהה שם ז׳ חדשים ואוכלת ושותה כו׳ שנמשך שם אורות עליונים. והנה בז׳ של פסח הוא לידת הנשמות. והענין כי בכדי שיהיה בחי׳ לידה ופתיחת הרחם להיות הנשמה יוצאת מן ההעלם לגילוי צ״ל המשכה והארה במדת המל׳ מלמעלה מהשתלשלות וכמ״ש במ״א ע״פ מאמר הזהר פ׳ פינחס דרמ״ט בענין כאיל תערוג. ועמ״ש במ״א ע״פ למילדות העבריות אשר שם האחת שפרה פי׳ ה׳ אחת היינו ה׳ ראשונה דשם הוי׳ שבה ועל ידה נמשך כח הלידה, וביאור ענין זה יובן ממ״ש ר״פ לך לך בענין ה׳ שנתוסף לאברם שיהא נק׳ אברהם כו׳ ע״ש. וזהו מ״ש ויולך ה׳ את הים ברוח קדים עזה כי ע״פ השתלשלות משכל למדות עד ממחשבה לדבור א״א להיות המשכה מבחי׳ האין בבחי׳ היש אלא ע״י גילוי הארת הסובב שמקיף לאבי״ע שכולם שוים קמי׳. וז״ש רוח קדים כו׳ שעי״ז היה קי״ס כי הים המכסה ומסתיר אינו אלא בבחי׳ השתלשלות אבל בגילוי הארה שלמעלה מהשתלשלות הפך מים ליבשה כו׳. וז״ש בזהר מה תצעק אלי בעתיקא תליא מילתא שמשם נמשך הכח להיות בחי׳ לידה.
3 והנה בגילוי הארה זו אזי ההרים רקדו כו׳. הרים הם חג״ת. וגבעות חג״ת דבריאה או נה״י דאצי׳. ולהיות שהם למעלה מבחי׳ ים שהוא הצמצום כנ״ל. לכן רקדו כאילים שבגילוי אור הסובב נכללו כביטול נר בפני אבוקה והיינו שהאורות דתיקון המלובשי׳ בכלים נסתלקו מן הכלים ונכללו באור זה המקיף כנ״ל. והגם שגם מדי שבת בשבתו יש עליות העולמות אך הכל מדרגא לדרגא עשיי׳ ביצירה ויצי׳ בבריאה כו׳ ונק׳ הילוך. אבל הריקוד הוא עלי׳ הגדולה שלא בהדרגה כלל דהיינו באור הסובב כנ״ל. כאילים שאין בהם דעת ושרש בחי׳ זו הוא למעלה מהדעת עמ״ש בד״ה ותוסף אסתר בענין מה קול גדיא כו׳ ע״ש אבל הים סופא דכל דרגין המסתיר ומעלים וכשראה גילוי אור הסובב לא הי׳ יכול להתכלל בו כנר בפני אבוקה כמו ההרים שהרי הוא המעלים לכן וינוס העברת והסתלקות ההעלם והוא עד״מ באדם שבהשתלשלות משכל כו׳ עד לדבור אבל כשנופל ריבוי אור שלמעלה מהשכל אזי נפסק הדיבור ואישתק. וז״ש משה כבד פה וכן צלותא בחשאי כו׳ ועמ״ש בביאור ע״פ אלה מסעי כו׳ בענין מ״ב מסעות ומ״ט ימים דספירת העומר. וכ״ז מלפני אדון חולי ארץ גילוי אור הסובב כנ״ל ההפכי הצור וחלמיש מוציאי אש להיות אגם מים דהיינו מגבורה לחסד שנתבטלו ממציאותם וכנודע בענין עושה שלום בין מיכאל כו׳. וכ״ז היה בפסח אשר פסח ה׳ בחי׳ דלוג בלא אתעדל״ת מדלג על ההרים כו׳. אבל אח״כ מצות ספירת העומר מ״ט יום ממחרת השבת הוא בחי׳ אתערותא דלתתא ועי״ז היה אח״כ בשבועות פנים בפנים מתן תורה. ועמ״ש עוד מענין הים ראה וינוס בביאור ע״פ במדבר סיני באהל מועד ע״פ המדרש רבה במדבר פרשה א׳ ע״פ הים ראה וינוס ע״ש:
פירוש מראי מקומות הערות וציונים על לקוטי תורה, צו י״א
1 שהתגלות עתיק הוא בבינה: זח"ג קעח, א ועוד.
2 ועמ"ש ר"פ לך לך: תו"א יא, ב. ובמ"מ שם.
3 ובביאור ע"פ צאינה וראינה: לקו"ת שה"ש כד, ג ואילך.
4 בפ' בראשית דף ו ע"א . . ופי' האשל אברהם: מובא גם לקמן שה"ש כז, א.
5 אחכמה והיא רחוקה ממני: קהלת ז, כג.
6 ובפ' יתרו פ"ח א' דבינה נק' שביעאה: ראה אוה"ת בראשית-א דף ס, ע"ב.
7 בד"ה שובה ישראל: לקו"ת ש"ש סז, א. ראה גם אוה"ת שמות ע' פח.
8 כי עמך הסליחה למען תורא: תהלים קל, ד.
9 כי עמך מקור חיים: תהלים לו, י.
10 בפ' צו דף ל"ד סע"א: ראה לעיל במ"מ לפ' בשלח א, א.
11 בחכמה יסד ארץ: משלי ג, יט.
12 אבא יסד ברתא: זח"ג רמח, א. רנו, ב. רנח, א. ת"ז תכ"א סא, ב.
13 ע"פ ביום השמיני שלח: לקו"ת שמע"צ פז, ב.
14 המחבר — והנה נודע: בר"פ ויקרא יעו"ש. כ.
15 את השמים ואת הארץ אני מלא: ירמי' כג, כד.
16 מלא כל הארץ כבודו: ישעי' ו, ג.
17 בד"ה ויקח קרח: לקו"ת קרח נב, א. אוה"ת קרח ע' תרסה.
18 ובד"ה וזאת המצוה: לקו"ת ואתחנן ט, א.
19 ומלאה הארץ דעה: ישעי' יא, ט. ושם כתוב כי מלאה בלא וא"ו. כ. לקמן יח, ב.
20 בד"ה וידעת היום: לקו"ת ואתחנן ד, ג.
21 ע"פ ואולם חי אני: אוה"ת שלח ע' תקי ואילך.
22 סד"ה לא תהיה משכלה: ראה תו"א עט, ב. אוה"ת משפטים ע' א'רסב.
23 ע"פ ביום השמע"צ: לקו"ת שמע"צ פד, ב.
24 ה' צלך על יד ימינך: תהלים קכא, ה.
25 וימינו תחבקני: שה"ש ב, ו.
26 סד"ה ואכלתם אכול: לעיל ז, ד.
27 בד"ה לכן אמור לבנ"י: תו"א נח, א.
28 ובד"ה וידבר דעשה"ד: לקו"ת במדבר טז, ד.
29 ובד"ה צאינה וראינה: לקו"ת שה"ש כא, ב ואילך.
30 בזהר . . בסוף ח"א סי' כ"ה: רנח, א ואילך.
31 ע"ד מ"ש בזהר ח"א דס"ז ע"א: נעתק באוה"ת נ"ך כרך-ג ע' א'רפז עם הגהות.
32 לא נתמלאה צור: על"ק ד"ה וידעת היום הא' פ"ד ושם בביאור פ"ד. כ.
33 במדרש ע"פ וילכו בלא כח: איכה א, ו. שהש"ר א, ו.
34 ויאמן העם: שמות ד, לא.
35 גנבא אפום מחתרתא: ברכות סג, ב. ע"פ גירסת עין יעקב. וראה סה"מ תש"ט ע' 110 בהערה. ובהנסמן במאמרי אדה"ז-פרשיות לע' ט. על"ק ר"פ דברים א, א וש"נ. כ.
36 שאמונה זו היא רק בחי' מקיף ועטרה: סה"מ תקס"ה ע' ד.
37 ירושלים הוא יראה שלם: ראה הנסמן במאמרי אדה"ז-פרשיות לע' רצג.
38 יראו את ה' קדושיו: תהלים לד, י.
39 כהמס דונג: תהלים סח, ג.
40 וזשארז"ל ע"פ עלי עשור: ערכין יג, ב.
41 כנור נר כ"ו: הובא במאו"א מערכת כ' סל"ה ובי"נ שם. מת"ז תכ"א נב, א. ועל"ק כא, ד הביא אדמו"ר הת"ז הלז. כ.
42 כל הנקרא בשמי: ישעי' מג, ז.
43 ואתם הדבקים בה': דברים ד, ד.
44 ומל ה' את לבבך: דברים ל, ו.
45 אהל בל יצען: ישעי' לג, כ.
46 וכמ"ש בלקו"ת בזכרי': באוה"ת ואתחנן ע' פח נעתק הלשון.
47 וזשארז"ל כך אין נגאלין: איכ"ר א — פסוק ו א, לג. מובא בערוך ערך גואל. ובפסדר"כ פסקא דסליחות. וערש"י איכה הנ"ל. כ.
48 וימלא כבוד ה': במדבר יא, כא.
49 אשר לא תחסר כל בה: דברים ח, ט.
50 מרוב כל: דברים כח, מז.
51 ביום חבוש ה': ישעי' ל, כו.
52 ברבות כי תשא ס"פ מ"ב: ”ומהו כי שתים רעות עשה עמי באנכי ולא יהי' לך" — אוה"ת נ"ך ע' שכח.
53 ע"פ עלי באר: לקו"ת חקת סב, ב ואילך. אוה"ת חקת תתנה, תתס, תתעט.
54 ועיין בזח"ג פ' ואתחנן דרס"ו א': ראה גם לקמן פ' חקת סד, ב.
55 ועיין במאו"א אות ב' סי"א: הלשון נעתק באוה"ת פ' עקב ע' תקנט.
56 ר"פ צ"ט: צ"ל: צ"א.
57 וישח אדם וישפל איש: ישעי' ב, ט.
58 כי שחה לעפר נפשנו: תהלים מד, כו.
59 בועליך עושיך אלקי: ישעי' נד, ח. חסר כאן ו' תי' ואחר תי' עושיך צ"ל: וגו'. כ.
60 יעננו ביום קראנו: תהלים כ, י.
61 להבין מ"ש בהגדה: ראה סידור רצו, ג והגדת לבנך. סה"מ תקס"ה ע' תלה בהגדה כנגד ארבעה בנים. מאמרי אדה"ז על פרשיות ע' תקכ בכל דור ודור. וראה גם אוה"ת ויקרא כרך-ג ע' תשלא והגדת לבנך. קיצור שם בע' תשלח. ויקרא כרך-ד ע' א'כח.
62 לסעי' א': ראה בד"ה יום א' דחגה"ש — תרמ"ז ע' צז דשם מבאר דבשבת מאיר מבחי' עצם החכמה שלמעלה מבחי' החכמה שמאיר בבינה ע"ש ושם מציין גם להמשך וככה — תרל"ז.
63 בעשור לחדש הזה: שמות יב, ג. באוה"ת פ' בא שכעין זה כתוב באבודרהם בסדר ההגדה ע"ש שכתב שהתירוץ ע"ז הוא דחוק ע"ש בארוכה. נתבאר בסה"מ תרכ"ט הוצאת תשנ"ב ע' קלג. וראה סה"מ תש"ד ד"ה מצה זו. סה"מ תש"ז ד"ה מצה זו ע' 235.
64 על מצות ומרורים יאכלוהו: במדבר ט, יא.
65 שבעת ימים שאור לא ימצא: שמות יב, יט.
66 וכ"כ המזרחי בפ' ראה: טז, ג.
67 שעיקר המועדים הוא בחי' השמחה: ראה גם המשך וככה — תרל"ז סעי' ד' ואילך, עם הגהות לכאן. המשך שמח תשמח — תרנ"ז בתחלתו.
68 ושמחת בחגך: דברים טז, יד.
69 גילוי מוחין דאימא: בוככה — תרל"ז סעי' ה' מוסיף ע"ז: שמהגילוי נעשה שמחה, והשמחה גורם גילוי כמ"ש במ"א באריכות בד"ה מי יתנך כאח לי.
70 דהיינו מ"ש בהלל: ראה בוככה שם שזהו הדיוק למה אומרים הלל ביו"ט.
71 מושיבי עקרת הבית: תהלים קיג, ט.
72 בשבת הוא גילוי מוחין דאבא: ראה פע"ח ש"כ פ"א. ביאה"ז לאדה"א צב, ד.
73 ואין שם בחינת גילוי שמחה כביו"ט: ”וי"ל דהפירוש הוא לא שאין שמחה ח"ו בשבת ואדרבה אין עצב בה משלי י, כב ירושלמי ברכות פ"ב סוף ה"ז. הובא בתוד"ה מאן דאמר — מו"ק כג, ב, רק שהשמחה היא כשרגא בטיהרא, כי השמחה נכללת ובטילה בהעונג ראה לקו"ש-ד ע' 1091 הערה 31 כי ענג ושמחה קשורים הם, עד שנעשים חד ובספירות — חכמה עונג ובינה שמחה הם תרין רעין דלא מתפרשין, ”רעים אהובים" ראה המשך שמח תשמח הנ"ל בתחלתו ובסופו, ואדרבה — ”השמחה אינו אלא גילוי העונג" שמח תשמח שם ס"ע רסד" — משיחות ש"פ תבוא — תשמ"ח הערה 14.
74 שמחה כביו"ט: ראה שו"ע אדה"ז הל' יו"ט סתקכ"ט, ס"ו.
75 שיש ב' בחי' בגילוי אור א"ס ב"ה: ראה סה"מ תקס"ה א ע' תלו ואילך.
76 נק' יש מיש: בהמשך וככה — תרל"ז סעי' ה' יש הגה"ה.
77 כמשל בן המלך שצא מן השביה: ראה תניא פרק לא.
78 מאפילה לאור גדול: נוסח ברכת אשר גאלנו בהגדה.
79 בגמ' פ' בתרא דפסחים: קיח, ב.
80 בספר שו"ס: = שושן סודות סח, א. וראה גם באוה"ת דברים ע' כז.
81 בחשך ראו אור גדול: ישעי' ט, א.
82 בעוה"ב מזיו השכינה: בהמשך וככה — תרל"ז סי' ה' ע' ז יש הגה"ה.
83 להנחיל אוהבי יש: משלי ח, כא.
84 בנהר יעברו ברגל: תהלים סו, ד.
85 אבל מוחין דאבא . . למעלה מעלה מבחי' בינה: ראה קונטרס דרושי חתונה תרנ"ב ע' ו. וש"נ.
86 החכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.
87 אין נק' מה שאינו מושג: ראה גם לעיל פ' פקודי ג, ג.
88 בקושי התירו לדבר בד"ת בשבת: ירושלמי שבת טו, ג. וראה הנסמן במאמרי אדה"ז-פרשיות לע' תשסט. ראה לקו"ש חכ"א ע' 484. הובא בס' היראה לרבינו יונה ז"ל, והמדפיסים הגיהו שם. כ.
89 אורייתא מחכמה נפקת: זח"ב קכא, א. שם פה, א.
90 היוצאת מהחכמה: ועי' בבי' ב' ע"פ השמים כסאי ברד"ה — אינו ברור בהכת"י ובלקו"ת ממהר"ש נ"ע שם יא, ב. ושם בפ' לך הרחב הביאור סי' ג' צד 166 אוה"ת לך תתרעד, א. כ.
91 בד"ה עוטה אור כשלמה: אגה"ק סי"ט.