שפתי כהן על התורה, הקדמת המחבר ט׳

9 מדרש משלי פתח ↗

תמן תנינן: רבי אומר: עשה לך נר שתלך לאורו, ואי זה? זה אורה של תורה, שנאמר: משלי ו כג: "כי נר מצוה ותורה אור" וגו'. מכאן היה רבי מאיר אומר: אשרי אדם שקנה לו תורה, למה? מפני שהיא משמרת אותו מדרך רע, שנאמר: משלי ו כד: "לשמורך מדרך רע", כל מי שיש בו דעת - יישמר ממנה. "מחלקת לשון נכריה" - הוי זהיר ממנה, שלא תשטה אותך ביפיה, שנאמר: משלי ו כה: "אל תחמוד יופיה בלבבך, ואל תיקחך בעפעפיה"; משלי ו כו: "כי בעד אישה זונה עד כיכר לחם, ואשת איש נפש יקרה תצוד". רבי מאיר שאל את אלישע בן אבויה רבו, אמר לו: מהו "ואשת איש נפש יקרה תצוד"? אמר לו: בן אדם שהוא הדיוט, אם נתפש הוא בעבירה, אין גנאי לו, למה - שהוא אומר 'הדיוט אני, ולא הייתי יודע עונשה של תורה', אבל חבר, אם נתפש בעבירה, גנאי היא לו, מפני שהוא מערב דברי טהרה עם דברי טומאה, אותה תורה שהיתה לו יקרה - הוא מבזה אותה, שעמי הארץ אומרים 'ראו חבר שנתפש בעבירה ובזה את תורתו', לכך נאמר "נפש יקרה תצוד". אמר רבי אבהו: מהו "תצוד"? שנתפש במצודה זאת. אמר רבי אלכסנדראי: מהו "יקרה"? זו היא התורה, שנאמר משלי ג טו: "יקרה היא מפנינים, וכל חפציך לא ישוו בה", לכך נאמר "נפש יקרה תצוד". אמר לו 'רבי, מהו עונשה של אשת איש לעתיד לבוא?', אמר לו 'בני, עד שאתה שואלני בדבר זה, בוא וראה מה כתיב למטה מן העניין: משלי ו כז: "היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה?" וגו', משלי ו כט: "כן הבא אל אשת רעהו - לא יינקה כל הנוגע בה": נאמר כאן "לא יינקה" ונאמר להלן בחילול השם שמות כ ז: "כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא", מה להלן כל ממונן - אף כאן "לא יינקה" מפלת כל זכויותיו. אמר לו 'רבי, אין לו תקנה?', אמר לו 'בני, פעם אחת הייתי יושב לפני בן עזאי חברי, והיינו מעיינין בפרשה זו, כיוון שבאנו לפסוק זה, אמר לי 'ילך ויגדל יתום בתוך ביתו, וילמדו תורה, ויעסוק בכל המצות, ומתכפרין לו עוונותיו לעולם הבא, על מנת שלא יחזור בעבירה ויעשה תשובה'. אמרתי לו 'ראיה לדבר זה מניין?', אמר לי 'כתיב ירמיהו ד א: "אם תשוב ישראל נאום ה' אליי תשוב", למה? ירמיהו ג יב: "כי חסיד אני נאום ה' לא אטור לעולם"'. אמרתי לו 'כבר יש לי תשובה אחרת שהיא גדולה ממנה, שנאמר הושע יד ג: "שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוונך", אפילו כפרת בעיקר, מה אם מי שכופר בעיקר הקב"ה מקבלו בתשובה, אף זה הקב"ה מקבלו בתשובה'. נענה רבי מאיר תלמידו, אמר לו 'רבי, לא ישמעו אזניך מה שאתה מדבר? אם אלו הקב"ה מקבלן בתשובה, על אחת כמה וכמה אתה, שיש בך כל התורה כולה! ולמה אין אתה עושה תשובה?', אמר לו 'פעם נכנסתי לבית הכנסת וראיתי תינוק אחד שיושב לפני רבו, והיה רבו מקריא אותו תהלים נ טז: "ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך", והיה תלמיד משיב ואומר 'ולאלישע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך'. כיוון ששמעתי כך, אמרתי 'על אלישע נחתמה הגזירה מלמעלה'. ענה רבי מאיר ואמר 'רבי, עשה תשובה בעולם הזה, ואני עומד בגזירה בספקולא שלך ליום הדין לעתיד לבוא!' אף על פי כן לא קיבל עליו. כיוון שמת, באו ואמרו לו לרבי מאיר 'בוא וראה האש שהוא אוכל על קברו של רבך', באותה שעה פרס רבי מאיר טליתו על קברו של רבו, והיה משביע האש ואומר רות ג יג: "ליני הלילה והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנוכי חי ה' שכבי עד הבוקר": ליני הלילה - בעולם הזה שכולו לילה, והיה בבוקר - לעולם הבא שכולו אור, אם יגאלך טוב יגאל - זה הקב"ה, דכתיב ביה תהלים קמה ט: "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו", ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנוכי, חי ה'! כיוון שהזכיר עליה שמו של הקב"ה, נכבה האש. מכאן אמרו חכמים, אשרי איש שהוא מעמיד תלמידים שמבקשים עליו רחמים.

1 ואל אלהים יודע שלא להתגדל ולא להתפאר ולא להתחכם ולא להתיהר ולא להתעשר ולא להתגאות ולא להתנאות הלא אלהים יחקור זאת כי הוא יודע תעלומות לב, ועל זה לא כתבתי שמי אלא ברמז וקראתיו שפתי כהן, יהי רצון שיהיה לי לנר לעולם הבא ויאמר עלי אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. ואמרו במדרש משלי נצור בני מצות אביך מה כתוב אחריו קשרם על לבך תמיד, למה בהתהלכך תנחה אותך, ר' מאיר אומר עשם לך אור לכשתלך לאורי ואיזה זה אורה של תורה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור:

שפתי כהן על התורה Genesis 1:1 »