שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה ע״ה

1 כגון בכרס כו'. כן הוא דעת הרא"ש וטור ושאר פוסקים דכרס הוי בכלל בני מעיים שהוזכר בש"ס שאין מחזיקין בהם דם ונ"ל דאף הרא"ש והטור מודים דבקורקבן מחזיקין דם שהרי עינינו רואות דיש דם הרבה בקורקבן ועוד דהא ס"ל בסי' מ"ט נ' דקורקבן לא הוי בכלל בני מעיים שהוזכר בש"ס ע"ש ובבית יוסף שם והדריש' כתב דלדעת הטור וסייעתו אין מחזיקין דם בקורקבן כמו בכרס ותלה עצמו במה שהביא הטור ר"ס ק"י בשם רבי יודא דקורקבן לא הוי חתיכה הראויה להתכבד כדאמרינן בני מעיים אוכליהון לאו בר אינש ולא כוון יפה דלדבריו יהיו דברי הטור סותרים זא"ז וכן הקשה בהגהת דרישה ר"ס ק"י ס"ב ולדבריהם תיקשי נמי אמאי לא מייתי הטור ראיה ממאי דאיתא להדיא בפ' קמא דביצה דף ז' ע"א קורקבן ובני מעיים לא אכלי להו אינשי וגם אדרבה מוכח מש"ס זו דקורקבן לא הוי בכלל בני מעיים וכן בסמ"ג לאוין קמ"א דף כ"ב ע"ג מביא דברי הר' יודא אלו שהביא גם כן ראיה מהך דביצה כדאמרי' קורקבן ובני מעיים כו' אלא ודאי גם דעת הטור כן אלא שקיצר בלשון ועוד דהא הך ראיה דמייתי הטור בשם הר"י מדאמרינן בני מעיים אוכליהון לאו בר אינש הוא לישנא דרשב"ג בנדרים דף נ"ד ע"ב בברייתא ובלישנא דברייתא אף להרא"ש וטור קורקבן בכלל בני מעיים כדכתב הרא"ש להדיא בפרק א"ט ומביאו ב"י בסי' נ' ע"ש וזה ברור וגם הב"ח בקו' אחרון לא כוון יפה בזה במ"ש דכיון דאנן לא קי"ל כר"י וקורקבן הוי חתיכה הראויה להתכבד א"כ לא הוי בכלל בני מעיים ג"כ לענין דם עכ"ל דהא דאנן קי"ל דהוי חתיכה הראויה להתכבד היינו משום דכתבו הרמב"ם והסמ"ג ושאר פוסקים דדין חתיכה הראויה להתכבד משתנה לפי הזמן והמקום תדע שהרי בש"ס הנזכר מבואר להדיא דקורקבן לא אכלי להו אינשי אלא צ"ל דהיינו דוקא בזמנ' אבל היה יכול להיות דקי"ל דקורקבן הוי בכלל בני מעיים שהוזכר בש"ס אם לא כמו שהוכחתי ודוק:

2 ובדקין. הם הסובבים סביב הכנתא אבל כנתא גופא יש בה דם:

3 אא"כ אסמיק. כלומר דדוקא מסתמא לא מחזקינן בהו דם אבל אי אסמיק צריכין מליחה כשאר בשר:

4 דמותרין. מן הסתם אי לא אסמיק:

5 מיהו לכתחלה צריכה מליחה כו'. הטעם מפורש בסה"ת ובאו"ה כלל ד' ד"ט לפי שא"א לנקר הבני מעיים שלא ישאר בהן מעט שומן ע"ש ומה"ט סגי אפי' לכתחלה במליחת צד החיצון לבד וכדלקמן ס"ק ז':

6 ואפי' בדיעבד כו'. וכ"פ מהרש"ל באו"ש ובספרו פכ"ה סי' צ"ה וכ"כ הב"ח דלא כהעט"ז שלא הביא אלא דברי המחבר:

7 אין מולחין כו'. אלא בצד החיצון כו'. משמע דאפי' לכתחלה א"צ למלחו רק מצד החיצון ולא מצד הפנימי וכ"כ באו"ה כלל ד' ד"י ובת"ח כלל ט"ו די"ב בהדיא ועיין בס"ק ה' ואע"ג שכ' המחבר לעיל סי' ס"ט ס"ד דלכתחלה צריך למלוח הבשר משני צדדין והר"ב שם אוסר אפי' דיעבד וא"כ כאן כשאינו מולח אלא מצד החיצון נמצא שהשומן לא נמלח במקום שהוא דבוק י"ל דכיון דאין כ"כ דם בשומן וגם אית ביה חטי חטי סגי בהכי אף לכתחלה:

8 ואם נתבשלה כך טרפה. ל' הת"ח שם מיהו אם יש ס' רק נגד השומן והגידין שבה הכל מותר עכ"ל ואע"ג דבשר שנתבשל בלא מליחה נהגינן לאסור אותה חתיכה אף בדאיכא ששים כדלעיל סי' ס"ט סי"א מ"מ הכא השומן נמס בקדרה ואינו ניכר ובטל א"נ כיון דהתם גופא חומרא בעלמא היא יש להקל כיון דאין דם נראה לעין בשומן ובזה א"ש הא דסגי בששים נגד השומן והגידין ולא בעינן ששי' נגד כל החלחולת לפי שהאיסור דבוק בה ונעשית נבילה אלא ודאי כיון דעינינו רואות דלית בהו דם למראית העין ובודאי הוא מעט מזער ראוי להקל בזה כיון דאיסור דבוק בלא"ה חומרא הוא וכן כתב מהרש"ל פרק כ"ה סי' נ"ו בה"ג ע"ש:

9 אם יש עליה שומן מבחוץ. פירוש אם ידוע שהיה שם שומן כדי לאסור אבל אין לאסור בדיעבד מטעם שא"א לנקרה שלא ישאר בה שומן:

10 יחזור וימלחנה. כ"כ בסימני ת"ח שם ובת"ח שם בפנים כתב יחזור וידיחנה וימלחנה:

11 ומותרת. דמאחר שאינו מוחזק כ"כ בדם אין לדמותו לבשר אחר שנמלח מצד א' עכ"ל ת"ח שם בשם או"ה ור"ל דהכא אפי' לאחר י"ב שעות שרי לחזור ולמלחו משא"כ גבי בשר לעיל סימן ס"ט ס"ד וכן אפי' לאחר מע"ל להי"א בס"ס ע' דפליטת ציר היא מע"ל וק"ל:

12 ומותר למלחן עם בשר כו' עד מיהו בדיעבד אין לחוש. ודעת מהרש"ל באו"ש ובפכ"ה סי' ב' נראה לאסור אף בדיעבד בין שנשאר שנגמר החלמון לבד או גם החלבון בין שהקליפה קשה או רכה ע"ש שהאריך ודבריו נכונים וכ"כ הב"ח:

13 מותר למלחם עם בשר. משום דציר יש להן וכל שהן פולטין ציר אין בולעין רשב"א. והתוס' והרא"ש והר"ן כתבו הטעם דמישרק שריק ואף על גב דס"ל להנך פוסקים דלא כר"ת דסבירא ליה מישרק שריק במליחה וכמו שנתבאר בסי' ע' בב"י הא כבר כתבו התוס' פכ"ה דף קי"ב ע"ב והגה"מ פ"ו והגהת ש"ד ושאר פוסקים דה"ט משום דמסתמא איכא גומות בבשר ולא שריק והלכך בבני מעיים דחלקים הם שפיר אמרינן דשריק א"נ והוא עיקר דהיכא דפליט ציר אמרינן שפיר דשריק וכן כתב מהרש"ל שם וסברא זו מוכרחת בכמה דוכתי ודוק: