שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה קצ״ב

1 וא"צ הפסק כו'. והאידנא נהגו להפסיק בטהרה אף לבתולה ובודקים כל ז' נקיים וכ"כ מהרש"ל ומביאו הפרישה והב"ח וכתב מיהו בדיעבד אפילו לא בדקה אלא פעם אחת תוך ז' סגי ופשוט הוא:

2 ומיהו צריכה כו'. ז"ל בית יוסף ולדעת הרא"ש לכתחלה מיהא צריכה לבדוק בכל יום מהז' ומיהו בדיעבד בפעם אחת שבדקה תוך שבעה סגי דלא עדיפא מרואה ודאית עכ"ל. ונראה דר"ל דלא עדיפא מרואה ודאית דס"ל להרא"ש לקמן סימן קצ"ו דסגי בדיעבד בבדקה פעם אחת תוך ז' ולפי זה לדידן דקי"ל התם סעיף ד' דלא סגי אלא בבדקה ביום א' וביום ז' ה"ה הכא אבל אין נראה כן דעת הרב והאחרונים אלא נראה דסבירא ליה דהכא כיון דלא ראתה ודאי עדיף טפי:

3 אע"פ שלא נתקדשה עדיין. משמע דכל שכן אם כבר נתקדשה דצריכה לישב ז' נקיים סמוך לחופה וכן הוא בבית יוסף ע"ש:

4 וכל חתן כו'. ועכשיו לא נהגו כך ונראה שסומכין על מה שהשושבינים רגילים להודיע להחתן אם היא טמאה:

5 אע"פ שישבה ז' נקיים. ואפילו טבלה וכן הוא במרדכי בשם רשב"ם:

6 כשיתפשרו לעשות הנשואין וכו'. כתב הב"ח פי' שדחו הנשואין בסתם ולא הסכימו באותה שעה על איזה זמן יהיו הנשואין אלא אמרו כשיתוועדו יחד לאחר שיתפשרו וישלימו אז יקבעו זמן לנשואין בזה חיישינן דלמא לא אסקא אדעתא שתהא נזהרת יפה בבדיקתה דמאחר שאינה יודעת קביעות הנשואין אינה חוששת להנך שבעה נקיים הראשונים אבל אם הדחייה מזמן קביעות הראשון והקביעו' לזמן השני הכל היה באותו מעמד ועסוקים באותו ענין אין ספק דא"צ לחזור ולספור שבעה נקיים מחדש ואי בדקה עצמה באותה שעה ומצאה טהורה טהורה היא ודלא כהעט"ז שהחמיר בזה מסברתו בלי ראיה מיהו אם מתוך הקטט נתפרדה החבילה ובאותו מעמד הסכימה הכלה לישא איש אחר ונכנסה לחופה מיד באותו היום הדבר פשוט דה"ל תביעה חדשה ממש ואפילו בדקה עצמה ומצאה טהורה צריכה לספור ז' נקיים מחדש דאיכא כאן חימוד חדש מאיש אחר ע"כ וכ"כ העט"ז גם בספר מע"מ העתיק דברי העט"ז האחרונים ולא הראשונים:

7 אע"פ שבדקה כו'. ובתשובת משאת בנימין סי' מ"ב האריך לחלוק ע"ז וס"ל דא"צ לחזור ולישב ז' נקיים אלא כשלא בדקה עצמה ומסיק לבסוף ומ"מ יש להחמיר כדברי מהרי"ק והרב ומ"מ בכלה שלבשה לבנים וספרה ז' נקיים אדעת הנשואין שהיו מוגבלים לר"ח ניסן וכשהגיע ר"ח ניסן לא בא ולמחרתו בא ציר מהחתן דאתיליד ליה אונסא בדרך ומיד יבא ביום או יומים ועשו החופה ב' או ג' ימים אחר ר"ח ניסן בזה ודאי א"צ ז' נקיים אחרים אפילו לא בדקה עצמה בימים שבינתיים אם לא עברו עליה ז' ימים בלא בדיקה ואפילו הרב ומהרי"ק מודי בזה דמאחר דלא דחו הנשואין אלא שמחמת איזה אונס נתעכב הדבר ודאי לא נתייאשה מן ז' נקיים הראשונים וסמכה דעתה שיבא החתן אחר יום או יומים ורמיא אנפשה ויהבה אדעתה שתהיה נקיה ושלא תבא לידי חשש חימוד עכ"ד ובאמת אין להחמיר בדינים אלו דבלאו הכי הרבה פוסקים סוברים דא"צ ז' נקיים וגם בדיעבד סגי בבדיקה א' תוך ז' לכ"ע וגם כל עיקר דין זה הוא מדבריה':

8 שפירסה כלתו כו'. ונתבאר בא"ע ס"ס ס' שהמנהג פשוט לכנוס ולעשות נשואין אף שהיא נדה:

9 קודם שבא עליה כו'. אבל בא עליה לא תקיף ליה יצריה כ"כ כיון דבעל ומותר לייחד עמה כדאיתא בש"ס ריש כתובות ופוסקים וע"ל סימן שמ"ב:

10 א"צ שימור עוד. דהא חזינן דלא תקיף יצריה כיון שלא בא עליה עד השתא:

11 והמחמיר כו'. ונראה דהאידנא שהמנהג שלא לבעול רק אחר ב' או ג' ימים אחר הנשואים אע"פ שהוא מנהג של שטות ויש בו איסור מכמה טעמים ונכון לבטלו מ"מ כיון שהמנהג כך א"כ אם פירסה נדה ודאי דצריך שימור דהא דלא בעל תחלה היינו משום המנהג וכן נוהגין להצריך שימור בכה"ג:

12 ואין לחלק כו'. כלומר דל"ת דבאלמן שבעל כבר לא תקיף יצריה קמ"ל וכן משמע לקמן ר"ס קצ"ה דאין חילוק בזה:

13 או בתולה כו'. כלומר דגם בבתולה אחר שבעל בעילת מצוה מותר לייחד אע"פ שלא ראתה דם נדות דדם בתולים חמיר ליה כמו דם נדות וזה דעת רבינו ירוחם והרא"ש דלא כהרמ"ה וכתב הרא"ש וכן עמא דבר וכ' ב"י שכן נראה דעת כל הפוסקים שסתמו דבריהם ולא חילקו בדבר וע"ל סי' שמ"ב:

14 והמנהג ליקח קטן כו'. וע"ל סימן שמ"ב כתבתי בשם הב"ח דצ"ל שיודעים טעם ביאה ושאין מוסרין עצמם לביאה: