שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה קנ״ט

1 וחכמים אסרו. משום גזירה שמא ילמוד ממעשיו ובת"ח ליכא למיחש להכי:

2 והאידנא מותר. לכל אדם בכל מיני רבית משום שאי אפשר לנו להשתכר בשום משא ומתן אם לא שנשא ונתן עמהם אם כן לא שייך ברבית שמא ילמוד ממעשיו טפי משאר משא ומתן. טור:

3 ואסור ללוות ממנו. משום לא תשיך ומשום לפני עור לא תתן מכשול:

4 וטוב להחמיר כו'. ובמומר להכעיס שלא יצא מן הכלל אעפ"י שהוא היה מן המורידין וכדלעיל סימן קנ"ח מ"מ יש להחמיר בו טפי ממומר שיצא מן הכלל ואין להלוות לו ברבית. ב"ח ואעפ"י שאין דבריו מוכרחים. גם בתשו' הגאונים דפוס פראג סי' רפ"ד מצאתי שאלה מהו להלוות ברבית למומרים תשו' הרי"ף אומר שמעתי מרבותי אם הוא מומר דשביק היתרא ואכיל איסורא אז הוא מותר אבל במומר לתיאבון אסור עכ"ל מ"מ יש להחמיר:

5 כותיים יש להם דין מומר לעבודת כוכבי'. משמע דאסור להלוות מהן ברבית וכן משמע יותר בהעט"ז וצ"ע דהא קי"ל בכמה דוכתי שגזרו על הכותים ועשאום כעובדי כוכבים גמורים ברית נכרת בישראל ע"פ התורה שיהיו יחד לחברה גומלי חסד זה לזה חנם לבלי יקח איש מאת רעהו רבית ונשך והנכרי שאינו מבעלי החברה או מומר שפירש עצמו מהחברה. מובן שאין להם הזכות הזה שיש לאחד מבעלי החברה ומותר לקחת רבית מהם. ודוחק לומר דוקא להחמיר שתהא שחיטתן אסורה ויינם יי"נ אבל לא להקל דכיון שעשאום כעובדי כוכבים גמורים משמע דלגמרי עשאום כעובדי כוכבי' גמורים ועוד דודאי אף להחמיר חומרא דאתי לידי קולא הוא ממקום אחר וק"ל וכן לקמן סי' רס"ו סעיף מ"ז כתבו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והמחבר שגטי נשים ושחרורי עבדים פסולים בזמן הזה בעד כותי משום דקי"ל פרק קמא דחולין דעשאום כעובדי כוכבי' גמורים אע"פ שהוא קולא שאם יקדשה אחר לא תהא מקודשת לו ולא תצטרך ממנו גט וכן בשחרורי עבדים הוי עבדו ופטור מהמצות וכ"כ שם סעיף פ' בשם הרמב"ם ור"ן וב"י שכותי בזמן הזה דינו כעובד כוכבים לענין מוכר עבדו דיוצא לחירות וכתבתי שם שכן דעת הרב והוי קולא דמותר בבת חורין ואף להב"ח שם דכתב דהוי ספק היינו כדמפרש התם טעמא דכיון דלא הוי אלא קנס לא קנסו בכותי משא"כ בשאר דברים ע"ש ודוק אלא ודאי הם עובדי כוכבים גמורים לכל דבר ואם כן מותר להלוות מהן גם כן ברבית:

6 הקראים כו'. ז"ל ב"י ולענין הקראים נ"ל דלהרמב"ם בפירוש מתניתין קמייתא דחולין דחשיב להו כתינוק שנשבה בין העובדי כוכבים אסור להלוותם ברבית ואע"ג דמדברי נ"י נראה דמותר להלוותן ברבית לא שבקינן דברי הרמב"ם המפורשין בשביל דברי הנ"י עכ"ל ואני בעניותי עיינתי בדברי הרמב"ם שם ולא מצאתי שום משמעות אדרבה כתב להיפך ובמומר למדו הפוסקים דמותר להלוותן ברבית וא"כ ה"ה הקראים וכ"כ מהרש"ל דקראים דינם כמומר ומותר להלוותן ברבית ומביאו הדרישה וכן משמע קצת בתשובת ר"א ן' חיים ר"ס קי"ג דקראים דינם כישראל מומר ועיין בתשובת רבינו שמשון שהביא המבי"ט ח"ב סי' ל"ח כו' וכן בתשובת רבי בצלאל סי' ג' וגם כתב שם שהקראים שבזמן הרמב"ם היו בהם כמה מעלות טובות משא"כ עכשיו:

7 ולכן מומרת כו'. אבל מומר שיש לו בן מן העובדת כוכבי' הבן כמוה מרדכי שם ומביאו ד"מ וכ"כ הרב בא"ע סי' ט"ז סעיף ב':

8 שהבן כו' אסור להלוות לו כו'. אפי' למאן דמתיר בהלוות למומר היינו דוקא למומר עצמו שיודע רבונו ומתכוין למרוד בו אבל זה שנתגדל בין העובדי כוכבים הוא כשוגג וכן משמע קצת במרדכי עכ"ל ד"מ. ובנ"י פ' א"נ כתב בשם ר"ת דמותר להלוות לו כו' וכ' בד"מ כיון דהב"י כ' בקראים דלא כוותיה ה"ה בהא וצ"ע לפמ"ש בסמוך דגם בקראים דברי הב"י אינם מכוונים: