שפתי חכמים, דברים כ״ז

לשון הווה כו'. פי' היה שומר המצוה הזאת תמיד. לא לשון ציווי, דא"כ היה לינקד השי"ן בשו"א. ואין לפרשו שהוא מקור, דא"כ שמור תשמור מבעיא ליה, כמו פתוח תפתח לעיל טו ח נתון תתן שם שם י. רא"ם:

ג' מיני אבנים היו כו'. מן המקראות דהכא לא מוכח מידי, אלא מן המקראות שביהושע מוכח הכל. דביהושע ד ב כתיב שנים עשר אבנים הקימו בירדן במקום כפות רגלי הכהנים, ושנים עשר אבנים הקימו בגלגל במלון ראשון של א"י. ועל אותם אבנים כתב מתחלה בהר עיבל כל התורה. ומשום דכתיב ביהושע שני מיני אבנים, דהיינו ירדן וגלגל, משום הכי נקט רש"י תחלה שני מקומות אלו, אע"פ שמתחלה הקימו אותן בהר עיבל, כיון שקלפו אותן ולקחו והקימו אותם בגלגל, משום הכי נקטינהו בהדדי. ועל זה כתב רש"י כדאיתא במסכת סוטה, דהתם מביא הקרא דספר יהושע. וג' מיני אבנים שכתב רש"י, ר"ל ג' מיני מקומות. ובזה יתורצו קושיות הרא"ם שהקשה על רש"י ז"ל ממסכת סוטה פרק אלו נאמרין:

בשבעים לשון. ע"ל בפרשת דברים א ה ושם פרשתי. מנחת יהודה: והטעם שנכתב בע' לשון, היינו כדאיתא במסכת סוטה דף ל"ה שיוכלו האומות להעתיקה. נח"י:

בכל יום יהיו בעיניך כו'. פירוש מדכתיב נהיית לעם לה' אלהיך, ולא כתיב תהיה, משמע שעל הברית הקודם קמיירי. ומדכתיב היום הזה, למדנו שרמז להם שבכל יום יהיו בעיניך כאלו היום באת וכו'. הרא"ם. ול"נ דמהיום הזה דייק, כמו לעיל כו טז גבי היום הזה ה' אלהיך מצוך. דאין לומר כמשמעו, שהרי באותו היום קבלו עליהם הברכות והקללות האמורות בהר גריזים ובהר עיבל, דאי משום הכי נאמר היום הזה, א"כ ה"ל להקדים ולומר ויצו משה את העם וגו', שהוא פרשת הקללות, ואח"כ ה"ל למינקט פרשת היום הזה. דאין שייך לומר הכא אין מוקדם ומאוחר בתורה, כיון דהוא עיקר הטעם לפי שנאמר היום הזה:

הפכו לוים פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה כו'. אע"ג דכתיב שמעון ולוי ויהודה וגו', משמע דאותן ששה שבטים היו מברכים, ולא שבט לוי לבד. וי"ל מדכתיב ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל, ובע"כ צ"ל על הקללה, אצל הקללה, ר"ל שהלוים הפכו פניהם להן, ולכן נקראו אצל, יותר מאותן שהיו עומדים על הר גריזים, אף שהיו קרובים להן כמו אלו, כיון שלא יתכן לפרש כמשמעו, שאין שייך לומר אלה יעמדו על הקללה, וכי יש ממשות בקללה שדורסין עליה ברגלים, אלא בע"כ פירושו אצל הקללה, כלומר אצל אותן המקללין. א"כ ש"מ שהן עצמן אינן מקללין. ממילא הא דכתיב אלה יעמדו לברך וגו', נמי הן עצמן אינן המברכין. ועכשיו סברא הוא שהם שבט לוי, מדכתיב וענו הלוים וגו', וכתב אח"כ דהם עצמן לא היו מברכים. וא"ת מאי דכתיב אלה יעמדו לברך את העם וגו', והרי משמע דהם עצמן היו המברכים. י"ל דה"פ אלה יעמדו אצל הלוים בשעה שעמדו הלוים לברך את העם על הר גריזים, שמעון וגו'. כך מצאתי בשם אחד מהגדולים: ונ"ל דהוכחתו מדכתיב וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל וגו', ש"מ דהלוים היו המקללים, וה"ה המברכים, דהא קודם שאמרו ארור האיש היו אומרים ברוך האיש. ואין לומר דהא דכתיב וענו הלוים פירושו דענו הלוים תחלה, כלומר שהם התחילו ואח"כ כל העם אחריהן, דאם כן הכי הל"ל וענו הלוים וכל איש ישראל ואמרו וגו'. ועוד מאי אל כל איש ישראל, הרי הם עצמן היו גם כן מן המקללים. אלא ע"כ שהלוים היו המברכים והמקללים, והיו הופכים פניהם כדפרש"י. ופירוש דקרא דאלה יעמדו לברך את העם וגו' כאלו אמר אלה יעמדו על הר גריזים כשיבאו הלוים לברך את העם, ומי העומדים על הר גריזים שמעון ולוי וגו'. וא"ת והרי כתיב ואלה יעמדו לברך את העם לוי ויהודה וגו', א"כ משמע שגם לוי היה עומד על הר גריזים כמו שאר שבטים, ואיך פירש הוא ז"ל והכהנים והלוים והארון למטה באמצע כו'. וי"ל שני מיני לוים הם, מהם הראוים לשרת דהיינו עד שיגיע לנ' שנים, ושאינן ראויים לשרת דהיינו מנ' ואילך, ואותן הראויין לשרת עומדין למטה, ואותן שאין ראויין לשרת עומדין על ההר. ברייתא פרק אלו נאמרין סוטה לז.:

הסומא בדבר ומשיאו עצה רעה. דגמרינן משגה משגה מפ' קדושים. והתם גופא מנלן עיין בפרשת קדושים ויקרא יט יד:

על לשון הרע כו'. דאל"כ בסתר ל"ל, וכי אם יכהו בגלוי הכאה ממש מותר, בתמיה, והלא כתיב לא יוסיף פן יוסיף בפ' כי תצא לעיל כה ג:

ראיתי ביסודו של ר' משה הדרשן כו'. וא"ת למה סמך ר' משה הדרשן לגבי מכה רעהו בסתר. וי"ל בשלמא בלא זה ל"ק מידי למה כתיב י"א ארורים, כדי להוציא ראובן מכלל הארור, משום דכתיב ארור שוכב עם אשת אביו, והוא בלבל יצועי אביו בראשית לה כב, משום הכי לא נאמרו אלא י"א ארורים כדי להוציא ראובן, אבל עכשיו לפי מה שפירשתי דמכה רעהו בסתר על לשון הרע הוא אומר, אם כן לא ה"ל לומר אלא עשרה ארורים, ולהוציא גם את יוסף שהוציא דבה על אחיו וסיפר עליהם לשון הרע. ותירץ ראיתי וכו' וק"ל. וראיתי שיש גורסים ראיתי וכו' על אשר לא יקים, וה"פ ראיתי ביסודו של ר' משה הדרשן י"א ארורים כו' עד לא רצה לקללו. וקשה הרי י"ב וגו' עם ארור אשר לא יקים וגו'. ומתרץ כאן בארור אשר לא יקים וגו' כולל את כל התורה, וגם הארורים דלעיל נכללו בארור אשר לא יקים וגו', ואם כן קשה דארורים דלעיל יתירים הם ולמה נכתבו, אלא ודאי כמו שראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן: