ספרי זוטא י״ט:ו׳

6 אם למקרא פתח ↗

תולעת שני. רב"ע במס' נגעים וכלאים פירש צמר צבוע בגוון קרימיז, וכן פי' רש"י, וכן רמב"ם בפירוש המשניות, רק בס' היד הל' פרה אדומה פ״ג הוסיף, והתולעת היא הגרגרים האדומים ביותר, הדומים לגרעיני החרובים, והם כמו האוג, ותולעת כמו יתוש שככל אחד מהם, ובפירוש הר״ש פ״ו משנה, ג' דמסכת כלים אוג הוא פרי אדום כדתנן פ״ק דמעשרות, האוג והתותים משיאדימו, אילן העולה מאליו ביער הוא ופריו דומה לשני תולעת, והוא כמין זרע קנבוס. — והנראה מדברי רמב"ם שתולעת שני הרא הקושיניליא. — ור״ס גאון הזכירו ראב״ע פי' גם הוא קרימיז, והבגד עצמו פירש ראב"ע ולא הוציאו ממש מפשט הכתוב, כי תולעת שני פירושו לדעתו שצבע הקרימיזי בלעז. — ואונקלוס שמות כ״ה ודברים י״ז תרגם צבע זהורי, ועדיין לא שמענו מהו זהורי, רק ביומא ד' מצינו קשר לשון של זהורית בראש שעיר וכו', ופי' רב״ע צמר צבוע אדום ולא ידענו עדיין אם זהורית שם הצמר והגוון מכללא אתמר, או זהורית הוא הצבע והצמר מכללא אתמר, ואם נפשך לומר ששניהם הצמר והגוון אדום רמוזים כשם זהורית, תמיה על עצמך שהרי אנקלוס תרגם וצבע זהורי, ואם הכל בכלל זהורי או זהורית לא היל״ל וצבע זהורי רק זהורי סתם, גם לומר שאנקלוס רצה בזהורי הצמר קשה לשמוע, שא״כ מה הלשון אומרה וצבע הצמר. — והנראה לרעת רש״י שאין לשון שני יורה על צמר כדעת רב"ע שהרי פי' בספר ישעיה א' אם יהיו חטאיכם כשנים, כתומים לפני כאודם שנים אלבישם כשלג, ואם אין שני אלא לשון צמר, היכן הרמז לאדמימות? וההתנגדות בין שני לשלג חלף הלך. — ואם בויקרא י"ד פירש לשון של צמר צבוע זהורית לא שיהיה ענין הצמר רמוז בלשון שני התולעת, רק פירש רש"י שהיה עשוי מצמר. — ובספרי זוטא תולעת, השני שבתולעת, רבי שמעון אמר משונה שבתולעת, הרי לדעתם שאין תולעת שני אלא התולעת עצמו, ולדעתי בין שיאמר תולעת שני או שני תולעת, או שני בלבד, או תולע בלבד, ירמוז לצמר צבוע בגוון אדום קרימיז, ומתחלה לא היה שם זה מורה כי אם על התולעת שממנו צובעים וחזר להורות על הבגד שהיה באותו גוון, וכן מצינו בשם תכלת ובשם ארגמן שאין שניהם מורים רק מין ממיני הצבעים, וחזרו להורות גם על הדבר שהיו נוהגים לצבוע באותו הצבע, וכן מפורש בס' יחזקאל שש ברקמה ממצרים היה מפרשך תכלת וארגמן מאיי אלישה היה מכסך, ואין לשון מכסך כופל על הצבע, ומהמנהג לצבוע הבגדים נקראו על שם הגוון עצמו תכלת וארגמן ותולעת שני, והוצרכנו לקבלת רבותינו לדעת מאיזה בגד יהיו עשויים.

8 אור לישרים על תלמוד ירושלמי יומא פתח ↗

ומביאים מדרש הלכה: נאמר בעבודה ביום הכיפורים: "וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו" ויקרא טז,כח – השורף את בשר הפר ואת בשר השעיר חייב לכבס להטביל במקווה את בגדיו שנטמאו; ויש ללמוד מהמילה "והשורף": - לא המצית את האור ולא המסדר את המערכה – רק השורף את הפר ואת השעיר - מטמא בגדים, אבל המסדר את מערכת העצים לשריפת הפר והשעיר והמדליק את מערכת העצים באש לפני שנותנים את איברי הפר והשעיר על המערכה הדולקת - אין מטמאים בגדים. אי זהו השורף? זהו המסייע בשעת שריפה – גם המסייע בשעת שריפת הפר והשעיר, כגון המהפך איברים שעל המערכה כדי שימהרו להישרף, או המשליך עצים כדי להוסיף למערכה, או החותה גחלים כדי שתבער האש, נחשב כמו השורף ממש, שהוא המשליך את האיברים לאש. ומציעים היסק: אמר רבי יוסי מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי: הדא אמרה: – זאת אומרת יש להסיק ממדרש ההלכה: מסייע בשעת שריפה הסופר במסירה שלפנינו השמיט מ-'בשעת שריפה' לעיל עד 'בשעת שריפה' כאן בשל שוויון סופות, ומגיה השלים - מטמא בגדים – כמו השורף. ספרא "אחרי מות" פרשה ה: "והשורף" - לא המצית את האור ולא המסדר את המערכה. איזהו השורף? המסייע בשעת שריפה. תוספתא יומא ג,יז: אחד השורף ואחד המסייע בשעת שריפה - מטמאים בגדים, אבל המסדר את המערכה והמצית את האור באליתא בשוכת עצים גדולה - אין מטמאים בגדים. בבלי יומא סח,ב וזבחים קו,א: תנו רבנן: "והשורף" - השורף מטמא בגדים, ולא המצית את האור, ולא המסדר את המערכה. ואי זהו השורף? זה המסייע בשעת שריפה. רבי אמי אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי אמר בשם רבי אלעזר אמורא בדור השני: המהפך בכזית – ההופך בשעת שריפה איבר של הפר ושל השעיר ששיעורו כזית לפחות הנתון על המערכה הדולקת, - מטמא בגדים – אבל המהפך בפחות מכזית - אינו מטמא בגדים. ומציעים בעיה המתעוררת בעקבות הקביעה שלפני כן: לא צורכה אלא – אין צורך בלימוד ועיון כלומר, אין הספק אלא: היה עומד בפנים ובידו קורה ומהפך בכזית – אם היה המהפך בכזית בשעת שריפה עומד תוך חומת ירושלים ובידו קורה המגיעה עד מקום השריפה בבית הדשן חוץ לירושלים והוא מהפך בקורה, מהו? – מה הדין? האם הוא מטמא בגדים כדינו של המהפך בכזית שעומד במקום השריפה, או שמא אינו מטמא בגדים כיוון שהוא עומד תוך חומת ירושלים? ופושטים את הבעיה: נישמעינה מן הדא: – נשמע נלמד אותה את פשיטת הבעיה מזאת ממדרש ההלכה שלהלן: נאמר בפר כוהן משיח: "וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן, וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ" ויקרא ד,יב – יש להוציא את כל שאר הפר מחוץ למחנה מחוץ לעיר, ולשרוף אותו במקום שבו שופכים את האפר ממזבח העולה; ויש להקיש להשוות את השורף למוציא שנזכרים באותו הכתוב: - מה המוציא - עד שיוציא לחוץ – כמו שאין המוציא את הפר מטמא בגדים עד שייצא חוץ לעזרה, אף השורף - עד שישרוף בחוץ – גם אין השורף את הפר מטמא בגדים עד שישרוף חוץ לירושלים. ומכאן שהמהפך בפנים - אינו מטמא בגדים. ומציעים בעיה: תמן אמר חזקיה אמורא ארץ ישראלי בדור הראשון, בנו של רבי חייא: – שם בעניין פרה אדומה אומר חזקיה: "וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו בַּמַּיִם וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם, וְטָמֵא עַד הָעָרֶב" במדבר יט,ח – השורף את הפרה האדומה חייב לכבס בגדיו להטביל אותם במקווה ולרחוץ במים במי מקווה, והוא טמא עד הערב; ויש לדרוש מהכתוב: - לרבות השורף צריך לומר כמו בירושלמי בבא מציעא ז,ח: 'השומר' "תלמודה של קיסרין", עמוד 58; "גליונות הירושלמי" של ר"ש ליברמן – השומר את הפרה האדומה בשעת שריפתה - בגדיו טמאים, שהשומר הוא כעושה מעשה. - ויש להציע בעיה: אוף הכא כן? – וגם כאן כך? יש להסתפק, האם הדין הבא לפני כן בפרה אדומה חל גם בפרים הנשרפים ובשעירים הנשרפים, שהשומר בשעת שריפת הפר או השעיר מטמא בגדים? - אין פושטים את הבעיה ירושלמי בבא מציעא ז,ח: תני רבי חייה...: "וטמא הכהן עד הערב" במדבר יט,ח - לרבות את השומרים שיהו מטמאים בגדים. ספרי במדבר פסקה קכד: "והשורף אותה יכבס בגדיו" במדבר יט,ח - בא הכתוב ולימד על השורף את הפרה שמטמא בגדים. הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם המשליך את האזוב שאינו עוסק בגופה של הפרה - מטמא בגדים, השורף את הפרה - לא יטמא בגדים?! אם זכיתי מן הדין, מה תלמוד לומר "והשורף אותה"? בא הכתוב ולימד על העוסקים בפרה מתחילה ועד סוף שיהו טעונים תכבוסת בגדים ורחיצת הגוף והערב שמש. ספרי זוטא יט,ח: "והשורף אותה" - יכול המצית את האור יהא מטמא בגדים? תלמוד לומר: "אותה". - "אותה" - כולה אם מ"אותה", הייתי אומר שרק השורף כולה מטמא בגדים. כשאמר 'השורף' "והשורף" - לרבות כזית היה לו לומר 'השורף' וכתוב "והשורף", לרבות שאפילו שרף רק כזית מטמא בגדים.• • •

9 משנת ארץ ישראל על משנה פרה פתח ↗

אנו שחזרנו את המשנה הקודמת כמחלוקת נוספת בסדרת המחלוקות שבין רבי יהושע ורבי אליעזר. ניתן לשער שבכל המקרים הללו המחלוקות חוזרות לבית שמאי ולבית הלל. במקרה שלנו יש ראיה לכך ממקור שכבר ציטטנו לעיל: "1. היה עומד על גבי תנור, ועל גבי כירים, ועל גבי מעטן שלזיתים16חסר במקור והשלמנו מסברה. הלגין של חטאת בידו פסול. 2. היה נסר מונח על גבי תנור, ועל גבי כירים, ועל גבי מעטן של זיתים, ולגין של חטאת תלוי בה ב"ש פוסלין ובית הלל מכשירים" ספרי זוטא, יט ט, 305-304. כאן בית הלל הופכים ל"משפטיים" ובית שמאי מחמירים, כלומר עמדותיהם מהופכות. הלומד יבחין מיד שהמקרה הראשון הוא הרישא של משנה ד והשני הוא הסיפא שלה, אלא שבמקום נסר שונה המשנה אסל, והלכותיהם שוות. ברם במשנה המחלוקת היא בין חכמי דור יבנה, ובספרי זוטא – בין בית שמאי ובית הלל, ובית שמאי מחמירים בניגוד לעמדתם המקלה בדרך כלל, עמדה הבאה לידי ביטוי בדברי רבי אליעזר. הספרי זוטא מפגין, אפוא, את חילוף העמדות שבדברי רבי עקיבא במשנה17תופעה זו של "חילוף הדברים" מוצעת גם בנושאי מחלוקת אחרים בתחום מי חטאת, ראו במבוא למסכת. .

6 ולקח הכהן עץ, יכול אחד מכל העצים ת״ל ארז או ארז יכול אף טורף של ארז ת״ל עץ ארז הא מה הדבר בקעת מתוך לבו של ארז וכמו מחוק היה:

7 ואזוב, לא אזוב יון ולא אזוב כוחלית ולא אזוב מדברי ולא אזוב רומי ולא אזוב תלוי בשמו ולא תלוי בשם אחר מכאן היה ר' שמעון אומר צפור תלויה בשמה שמן תלוי בשמו יין תלוי בשמו כשר לנכסים:

8 ושני, יכול אחד מכל הצבעים ת״ל תולעת או תולעת שני זה לבן ת״ל ושני הא מה הדבר השני שבתולעת ר' שמעון אומר המשונה שבתולעת:

9 והשליך אל תוך שרפת הפרה, משהוא נושא להבקיע כשרה להזות ממנה. - ר' מאיר אומר אין מזין ממנה עד שתיעשה אפר ותעשה בבגדי כהונה ובכהנים המלאכה פוסלת בה עד שתעשה אפר:

6 משנת ארץ ישראל על משנה פרה פתח ↗

כל העסוקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמין בגדין – עצם העיסוק בפרה מטמא. דין זה יסודו בדברי תורה במדבר יט ו ח, שם מדובר על השורף והאוסף, וחכמים הרחיבו את ההלכה על כל האחרים. הלכה זו חוזרת במקורות מקבילים27ספרי במדבר, קכד, עמ' 157; ספרי זוטא, יט ח, עמ' 304, ועוד.. כאמור במשנה ב, בדרך כלל המקורות מניחים שכל העבודות עד האיסוף נעשות על ידי הכוהן הגדול, אך ראינו גם אפשרות שההזאה תיעשה גם על ידי כוהנים אחרים, ומן הסתם גם הם נטמאים, ופוסלין אותה במלאכה – אם עשה מלאכה אחרת במקביל לעיסוקו בפרה. פירוש זה יוצא מהמקבילה בספרי זוטא, כפי שנביאה להלן בסוף פירושנו במשנה זו, שם גם תוגבל הלכה זו. המשפט כולו, ובעיקר התחלתו, הוא מעין כותרת למשנה, ואחריו בא פירוט הנסוב סביב השאלה אם פרה שנפסלה מטמאת גם את מי שנגע בה לפני שנפסלה.

« ספרי זוטא י״ט:ה׳ ספרי זוטא י״ט:ז׳ »