ספרי דברים י״ג

1 ספרי דברים פתח ↗

דברים יא י כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, הֲרֵי זוֹ נֶאֶמְרָה הֲפָסָה לְיִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: שֶׁמָּא לֹא נִכָּנֵס לְאֶרֶץ יָפָה כָּזוֹ? אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם: כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם, מַגִּיד שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְשֻׁבַּחַת מִמֶּנָּה. בְּשֶׁבַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר אוֹ בְּשֶׁבַח אֶרֶץ מִצְרַיִם? תַּלְמוּד לוֹמַר במדבר יג כב: ״וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם״, צֹעַן מָה הָיָה? – מְקוֹם מַלְכוּת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ישעיה ל ד: ״כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו״ וְגוֹ׳, חֶבְרוֹן מָה הָיְתָה? פְּסֹלֶת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית לה כז: ״מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן״, וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: אִם חֶבְרוֹן פְּסֹלֶת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי הִיא מְשֻׁבַּחַת בְּשֶׁבַח אֶרֶץ מִצְרַיִם שֶׁמְּשֻׁבַּחַת מִכָּל הָאֲרָצוֹת. קַל וָחֹמֶר לְשִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל! וְאִם תֹּאמַר: לֹא מִי שֶׁבָּנָה אֶת זוֹ בָּנָה אֶת זוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר בראשית י ו: ״וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן״, חָם, לְפִי שֶׁבָּנָה אֶת זוֹ – בָּנָה אֶת זוֹ! אִפְשָׁר שֶׁבָּנָה אֶת הַכָּעוּר וְאַחַר כָּךְ בָּנָה אֶת הַנָּאֶה? אֶלָּא בָּנָה אֶת הַנָּאֶה וְאַחַר כָּךְ בָּנָה אֶת הַכָּעוּר! מָשָׁל לְאָדָם שֶׁבָּנָה שְׁנֵי טְרַקְלִינִים, אֶחָד נָאֶה וְאֶחָד כָּעוּר. אֵין בּוֹנֶה אֶת הַכָּעוּר וְאַחַר כָּךְ בּוֹנֶה אֶת הַנָּאֶה, אֶלָּא בּוֹנֶה אֶת הַנָּאֶה וְאַחַר כָּךְ בּוֹנֶה אֶת הַכָּעוּר; שֶׁפְּסֹלֶת שֶׁל רִאשׁוֹן מַכְנִיס בַּשֵּׁנִי! הָא לְפִי שֶׁהָיְתָה חֶבְרוֹן מְשֻׁבַּחַת מִמֶּנָּה הִיא נִבְנֵת תְּחִלָּה, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּדַרְכֵי מָקוֹם, שֶׁכָּל מִי שֶׁחָבִיב קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ: תּוֹרָה, לְפִי שֶׁחֲבִיבָה מִכֹּל – נִבְרֵאת קוֹדֶם לַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ח כב: ״ה׳ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז״, וְאוֹמֵר משלי ח כג: ״מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי אָרֶץ״; בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, לְפִי שֶׁחָבִיב מִכֹּל – נִבְרָא לִפְנֵי כֹל, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה יז יב: ״כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ״; אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁחֲבִיבָה מִכֹּל – נִבְרֵאת לִפְנֵי כֹל, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ח כו: ״עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת״, ״אֶרֶץ״ – אֵלּוּ שְׁאָר אֲרָצוֹת, ״וְחוּצוֹת״ – אֵלּוּ מִדְבָּרוֹת, ״תֵּבֵל״ – זוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: ״תֵּבֵל״ זוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ח לא: ״מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ״. לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ תֵּבֵל? – שֶׁהִיא מְתֻבֶּלֶת בַּכֹּל, שֶׁכָּל הָאֲרָצוֹת יֵשׁ בָּזוֹ מַה שֶּׁאֵין בָּזוֹ, וְיֵשׁ בָּזוֹ מַה שֶּׁאֵין בָּזוֹ; אֲבָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ חֲסֵרָה כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר דברים ח ט: ״לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ״. דָּבָר אַחֵר: ״אֶרֶץ״ – אֵלּוּ שְׁאָר אֲרָצוֹת, ״וְחוּצוֹת״ – אֵלּוּ מִדְבָּרוֹת, ״תֵּבֵל״ – זוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ ״תֵּבֵל״? – עַל שֵׁם תֵּבֵל שֶׁבְּתוֹכָהּ. אֵיזֶהוּ תֵּבֵל שֶׁבְּתוֹכָהּ? – זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר איכה ב ט: ״בַּגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה״. מִכָּן שֶׁהַתּוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּסַנְחֵרִיב, כְּשֶׁבָּא לְפַתּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל מָה אָמַר לָהֶם? מלכים ב יח לב ״עַד בּוֹאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם״, אֶל אֶרֶץ יָפָה מֵאַרְצְכֶם אֵין כָּתוּב כָּאן, אֶלָּא אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם, וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחוֹמֶר: אִם מִי שֶׁבָּא לוֹמַר שִׁבְחָהּ שֶׁל אַרְצוֹ לֹא אָמַר גְּנָיָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, קַל וָחוֹמֶר לְשִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: שׁוֹטֶה הָיָה זֶה, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ לְפַתּוֹת, מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָלַךְ לִשָּׂא אִשָּׁה, אָמַר לָהּ: אָבִיךְ מֶלֶךְ וַאֲנִי מֶלֶךְ, אָבִיךְ עָשִׁיר וַאֲנִי עָשִׁיר, אָבִיךְ מַאֲכִילֵךְ בָּשָׂר וְדָגִים וּמַשְׁקֵךְ יַיִן יָשָׁן וַאֲנִי מַאֲכִילֵךְ בָּשָׂר וְדָגִים וּמַשְׁקֵךְ יַיִן יָשָׁן – אֵין זֶה פִּתּוּי, כֵּיצַד אוֹמֵר לָהּ? – אָבִיךְ הֶדְיוֹט וַאֲנִי מֶלֶךְ, אָבִיךְ עָנִי וַאֲנִי עָשִׁיר, אָבִיךְ מַאֲכִילֵךְ יָרָק וְקִטְנִית וַאֲנִי מַאֲכִילֵךְ בָּשָׂר וְדָגִים, אָבִיךְ מַשְׁקֵךְ יַיִן חָדָשׁ וַאֲנִי מַשְׁקֵךְ יַיִן יָשָׁן, אָבִיךְ מוֹלִיכֵךְ לַמֶּרְחָץ בְרַגְלֵךָ וַאֲנִי מוֹלִיכֵךְ בְּגַלְגַּטִיקָא! וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחוֹמֶר: אִם מִי שֶׁבָּא לוֹמַר שִׁבְחָהּ שֶׁל אַרְצוֹ לֹא אָמַר גְּנָיָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, קַל וָחוֹמֶר לְשִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר דברים ג ט: ״צִידוֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיוֹן וְהָאֱמֹרִי יִקְרְאוּ לוֹ שְׂנִיר״, וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר דברים ד מח: ״וְעַד הַר שִׂיאֹן הוּא חֶרְמוֹן״, נִמְצָא קָרוּי אַרְבָּעָה שֵׁמוֹת. וְכִי מַה צֹּרֶךְ לְבָאֵי הָעוֹלָם לְכָךְ? אֶלָּא שֶׁהָיוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִתְכַּתְּשׁוֹת עָלָיו – זוֹ אוֹמֶרֶת יִקָּרֵא עַל שְׁמִי וְזוֹ אוֹמֶרֶת יִקָּרֵא עַל שְׁמִי. וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: אִם פְּסֹלֶת הָרֵי יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִתְכַּתְּשׁוֹת עָלֶיהָ, קַל וָחֹמֶר לְשִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר יהושע טו מט: ״וְדַנָּה וְקִרְיַת סַנָּה הִיא דְבִיר״, וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר יהושע טו טו: ״וְשֵׁם דְּבִיר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר״, נִמְצֵאת קְרוּיָה שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת. וְכִי מַה צֹּרֶךְ לְבָאֵי הָעוֹלָם בְּכָךְ? אֶלָּא שֶׁהָיוּ שָׁלֹשׁ מַלְכֻיּוֹת מִתְכַּתְּשׁוֹת עָלֶיהָ, זוֹ אוֹמֶרֶת תִּקָּרֵא עַל שְׁמִי וְזוֹ אוֹמֶרֶת תִּקָּרֵא עַל שְׁמִי. וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: אִם פְּסֹלֶת עָרֵי יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִתְכַּתְּשׁוֹת עָלֶיהָ, קַל וָחֹמֶר לְשִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר דברים לב מט ״עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ״, וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר דברים ג כז ״עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה״, נִמְצָא קָרוּי שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת, וְכִי מַה צֹּרֶךְ לְבָאֵי הָעוֹלָם בְּכָךְ? אֶלָּא שֶׁהָיוּ שָׁלֹשׁ מַלְכֻיּוֹת מִתְכַּתְּשׁוֹת עָלָיו; זוֹ אוֹמֶרֶת יִקָּרֵא עַל שְׁמִי וְזוֹ אוֹמֶרֶת יִקָּרֵא עַל שְׁמִי, וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: אִם פְּסֹלֶת הָרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ מַלְכֻיּוֹת מִתְכַּתְּשׁוֹת עָלָיו קַל וָחֹמֶר לְשִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ירמיה ג יט ״וָאֶתֵּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם״, אֶרֶץ שֶׁעֲשׂוּיָה חֲוִילָאוֹת חֲוִילָאוֹת לִמְלָכִים וּלְשִׁלְטוֹנִים, שֶׁכָּל מֶלֶךְ וְשִׁלְטוֹן שֶׁלֹּא קָנָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר לֹא עָשִׂיתִי כְּלוּם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: וְכִי אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים מֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לְשֶׁעָבַר, כֻּלָּם הָיוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? אֶלָּא כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂים בְּרוֹמִי עַכְשָׁו, שֶׁכָּל מֶלֶךְ וְשִׁלְטוֹן שֶׁלֹּא קָנָה בְּרוֹמִי אוֹמֵר לֹא עָשִׂיתִי כְּלוּם, כָּךְ כָּל מֶלֶךְ וְשִׁלְטוֹן שֶׁלֹּא קָנָה פַּלְטִירוֹת וַחֲוִילָאוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר לֹא עָשִׂיתִי כְּלוּם. נַחֲלַת צְבִי, מַה צְּבִי זֶה קַל בְּרַגְלָיו מִכָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה – כָּךְ פֵּרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קַלִּים לָבוֹא מִכָּל פֵּרוֹת אֲרָצוֹת. דָּבָר אַחֵר: מָה צְבִי זֶה כְּשֶׁאַתָּה מַפְשִׁיטוֹ אֵין עוֹרוֹ מַחֲזִיק אֶת בְּשָׂרוֹ, כָּךְ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין מַחֲזֶקֶת פֵּרוֹתֶיהָ בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה. מַה צְּבִי זֶה קַל לֶאֱכֹל מִכָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה – כָּךְ פֵּרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קַלִּים לֶאֱכֹל מִכָּל הָאֲרָצוֹת. אִי קַלִּים לֹא יְהוּ שְׁמֵנִים? תַּלְמוּד לוֹמַר דברים יא ט: ״אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ״, שְׁמֵנִים כֶּחָלָב וּמְתוּקִים כִּדְבָשׁ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר ישעיה ה א: ״אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן״, מַה שּׁוֹר זֶה אֵין בּוֹ גָּבוֹהַּ מִקַּרְנָיו – כָּךְ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גְּבוֹהָה מִכָּל הָאֲרָצוֹת. אוֹ מַה שּׁוֹר זֶה אֵין בּוֹ פְּסֹלֶת מִקַּרְנָיו – כָּךְ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פְּסוּלָה מִכָּל הָאֲרָצוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן״, שְׁמֵנָה הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. לְלַמֶּדְךָ שֶׁגָּבוֹהַּ מֵחֲבֵרוֹ מְשֻׁבָּח מֵחֲבֵרוֹ, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפִי שֶׁגְּבוֹהָה מִכֹּל – מְשֻׁבַּחַת מִכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר יג ל: ״עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ״, במדבר יג כא ״וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ״, במדבר יג כב ״וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב״, בראשית מה כה ״וַיַּעֲלוּ מִמִּצְרָיִם״. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁגָּבוֹהַּ מִכֹּל – מְשֻׁבָּח מִכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר דברים יז ח: ״וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם״, וְאוֹמֵר ישעיה ב ג: ״וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר בֵּית ה׳״, וְאוֹמֵר ירמיה לא ה: ״כִּי יֶשׁ יוֹם קָרְאוּ נֹצְרִים״ וְגוֹ׳. דברים יא י לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִיא, אֶרֶץ מִצְרַיִם שׁוֹתָה מִן הַנָּמוּךְ וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה מִן הַגָּבוֹהַּ. אֶרֶץ מִצְרַיִם: נָמוּךְ שׁוֹתֶה, גָּבוֹהַּ אֵין שׁוֹתֶה; אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: נָמוּךְ וְגָבוֹהַּ שׁוֹתֶה. אֶרֶץ מִצְרַיִם: נָמוּךְ שׁוֹתֶה וְאַחַר כָּךְ גָּבוֹהַּ; אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: שׁוֹתֶה נָמוּךְ וְגָבוֹהַּ כְּאַחַת. אֶרֶץ מִצְרַיִם: גָּלוּי שׁוֹתֶה, שֶׁאֵינוֹ גָלוּי אֵינוֹ שׁוֹתֶה; אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: גָּלוּי וְשֶׁאֵינוֹ גָלוּי שׁוֹתֶה. אֶרֶץ מִצְרַיִם: שׁוֹתָה וְאַחַר כָּךְ נִזְרַעַת; אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה וְנִזְרַעַת, נִזְרַעַת וְשׁוֹתָה, שׁוֹתָה בְּכָל יוֹם וְנִזְרַעַת בְּכָל יוֹם. אֶרֶץ מִצְרַיִם: אִם אַתָּה עָמֵל בָּהּ בְּפֶסֶל וּבְקַרְדּוֹם וְנוֹתֵן שְׁנַת עֵינְךָ עָלֶיהָ, וְאִם לָאו – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. אֲבָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ כֵן, אֶלָּא הֵם יְשֵׁנִים עַל מִטּוֹתֵיהֶם וְהַמָּקוֹם מוֹרִיד לָהֶם גְּשָׁמִים. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה בֶּן טוֹבִים אֶחָד וּמָסַר לוֹ עֶבֶד אֶחָד לְשַׁמְּשׁוֹ, שׁוּב רָאָה בֶּן טוֹבִים אַחֵר מְעֻדָּן וּמְפֻנָּק וְעָסוּק בִּפְעֻלָּה וּמַכִּירוֹ וְאֶת אֲבוֹתָיו, אָמַר: גְּזֵרָה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה בְּיָדִי וּמַאֲכִילוֹ! כָּךְ כָּל הָאֲרָצוֹת נִתְּנוּ לָהֶן שַׁמָּשִׁים לְשַׁמְּשָׁן: מִצְרַיִם שׁוֹתָה מִן הַנִּילוּס, בָּבֶל שׁוֹתָה מִן הַנְּהָרוֹת, אֲבָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ כֵן, אֶלָּא הֵם יְשֵׁנִים עַל מִטּוֹתֵיהֶם וְהַמָּקוֹם מוֹרִיד לָהֶם גְּשָׁמִים. וּלְלַמֶּדְךָ שֶׁלֹּא כְּדַרְכֵי בָּשָׂר וָדָם דַּרְכֵי מָקוֹם: בָּשָׂר וָדָם קוֹנֶה לוֹ עֲבָדִים שֶׁהֵם זָנִים וּמְפַרְנְסִים אוֹתוֹ, אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם קוֹנֶה לוֹ עֲבָדִים שֶׁיְּהֵא הוּא זָן וּמְפַרְנְסָם! וּכְבָר הָיוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי צָדוֹק מְסֻבִּים בְּבֵית מִשְׁתֵּה בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל. מָזַג רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֶת הַכּוֹס לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְלֹא רָצָה לִטְּלוֹ; נְטָלוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מַה זֶּה יְהוֹשֻׁעַ? בְּדִין שֶׁאָנוּ מְסֻבִּים וְגַמְלִיאֵל בְּרַבִּי עוֹמֵד וּמְשַׁמְּשֵׁנוּ? אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הַנַּח לוֹ וִישַׁמֵּשׁ! אַבְרָהָם גְּדוֹל הָעוֹלָם שִׁמֵּשׁ מַלְאֲכֵי שָׁרֵת, וּכְסָבוּר שֶׁהֵם עַרְבִיִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית יח ב: ״וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים״. וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אַבְרָהָם גְּדוֹל הָעוֹלָם שִׁמֵּשׁ מַלְאֲכֵי שָׁרֵת, וּכְסָבוּר שֶׁהֵם עַרְבִיִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, גַּמְלִיאֵל בְּרַבִּי לֹא יְשַׁמְּשֵׁנוּ? אָמַר לָהֶם רַבִּי צָדוֹק: הִנַּחְתֶּם כְּבוֹד מָקוֹם וְאַתֶּם עֲסוּקִים בִּכְבוֹד בָּשָׂר וָדָם? אִם מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם מֵשִׁיב רוּחוֹת וּמַעֲלֶה עֲנָנִים וּמוֹרִיד גְּשָׁמִים וּמְגַדֵּל צְמָחִים וְעוֹרֵךְ שֻׁלְחָן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, גַּמְלִיאֵל בְּרַבִּי לֹא יְשַׁמְּשֵׁנוּ? אַתָּה אוֹמֵר לְכָךְ בָּא הַכָּתוּב, אוֹ לְפִי שֶׁאֶרֶץ מִצְרַיִם פְּסוֹלֶת כָּל הָאֲרָצוֹת הִקִּישָׁהּ הַכָּתוּב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? תַּלְמוּד לוֹמַר בראשית יג י: ״כְּגַן ה׳ כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם״, ״כְּגַן ה׳״ – בָּאִילָנוֹת, ״כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם״ – בַּזְּרָעִים! אוֹ אֵינוֹ מַקִּישָׁהּ אֶלָּא לַמְגֻנֶּה שֶׁבָּהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר ויקרא יח ג: ״אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ״, מָקוֹם שֶׁיְּשַׁבְתֶּם בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית מז ו: ״בְּמֵיטַב הָאָרֶץ״! אוֹ אֵינוֹ מַקִּישָׁהּ אֶלָּא לִשְׁעַת גְּנוּתָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם, כְּשֶׁהֱיִיתֶם שָׁם הָיְתָה מִתְבָּרֶכֶת בִּשְׁבִילְכֶם, וְלֹא עַכְשָׁיו, שֶׁאֵין בְּרָכָה עָלֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁהֱיִיתֶם אַתֶּם שָׁם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַצַּדִּיקִים הוֹלְכִים – בְּרָכָה בָאת לְרַגְלָם. יִצְחָק יָרַד לִגְרָר – בְּרָכָה בָאת לְרַגְלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית כו יב: ״וַיִּזְרַע יִצְחָק״. יָרַד יַעֲקֹב אֵצֶל לָבָן – בְּרָכָה בָאת לְרַגְלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ל כז: ״נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי ה׳ בִּגְלָלֶךָ״. יָרַד יוֹסֵף אֵצֶל פּוֹטִיפַר – בְּרָכָה בָאת לְרַגְלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית לט ה: ״וַיְבָרֶךְ ה׳ אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף״. יָרַד יַעֲקֹב אֵצֶל פַּרְעֹה – בְּרָכָה בָאת לְרַגְלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית מז י: ״וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה״. בַּמֶּה בֵּרְכוֹ? שֶׁנִּמְנְעוּ מִמֶּנּוּ שְׁנֵי רָעָב, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית נ כא ״וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם״, מַה כִּלְכּוּל הָאָמוּר לְהַלָּן בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַף כִּלְכּוּל הָאָמוּר כָּאן בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן הַכָּתוּב מְדַבֵּר! רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: אֵין זֶה קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, שֶׁדִּבְרֵי צַדִּיקִים קַיָּמִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְטֵלִים לְאַחַר מִיתָתָם! אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי מִדִּבְרֵי אַבָּה, שֶׁזֶּה הוּא קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם בְּרָכָה בָּעוֹלָם, נִסְתַּלְּקוּ צַדִּיקִים מִן הָעוֹלָם – נִסְתַּלְּקָה בְּרָכָה מִן הָעוֹלָם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בַּאֲרוֹן הָאֱלֹהִים שֶׁיָּרַד לְבֵית עוֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי, וְנִתְבָּרֵךְ בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב ו יב: ״וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ ה׳ אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים״, וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אָרוֹן שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה לֹא לְשָׂכָר וְלֹא לְהֶפְסֵד אֶלָּא לְשִׁבְרֵי לוּחוֹת שֶׁבּוֹ – נִתְבָּרֵךְ בִּשְׁבִילוֹ, קַל וָחֹמֶר לַצַּדִּיקִים שֶׁבַּעֲבוּרָם נִבְרָא הָעוֹלָם. אֲבוֹתֵינוּ בָּאוּ לָאָרֶץ – בָּאת בְּרָכָה לְרַגְלָם, שֶׁנֶּאֱמַר דברים ו יא: ״וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ וּבֹרוֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ״. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: וַהֲלֹא בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא מִלֵּאתָ, שֶׁעַכְשָׁו בָּאתָ לָאָרֶץ, ״וּבֹרוֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ״, וַהֲלֹא בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא חָצַבְתָּ, שֶׁעַכְשָׁו בָּאתָ לָאָרֶץ, דברים ו יא ״כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ״, וַהֲלֹא בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא נָטַעְתָּ, שֶׁעַכְשָׁו בָּאתָ לָאָרֶץ, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״מִלֵּאתָ״, ״חָצַבְתָּ״, ״נָטַעְתָּ״? – זְכוּתְךָ הִיא שֶׁגָּרְמָה! וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁכָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, הָיוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ בּוֹנִים בָּתִּים וְחוֹפְרִים בּוֹרוֹת שִׁיחִים וּמְעָרוֹת, נוֹטְעִים שָׂדוֹת וּכְרָמִים וְכָל עֵץ מַאֲכָל, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ אֲבוֹתֵינוּ לָאָרֶץ וְיִמְצְאוּ אוֹתָהּ מְלֵאָה בְּרָכָה. אוֹ לְפִי שֶׁבְּרָכָה זוֹ עֲלֵיהֶם יָכוֹל יְהוּ אוֹכְלִים וּשְׂבֵעִים? תַּלְמוּד לוֹמַר דברים ו יא: ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ״, אַתָּה אוֹכֵל וְשׂוֹבֵעַ, וְהֵם מוֹנְעִים מִנְּשֵׁיהֶם מִבְּנֵיהֶם וּמִבְּנוֹתֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ אֲבוֹתֵינוּ לָאָרֶץ וְיִמְצְאוּ אוֹתָהּ מְלֵאָה בְּרָכָה. זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְנוּ אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם: כְּשֶׁהֱיִיתֶם שָׁם הָיְתָה מִתְבָּרֶכֶת בִּשְׁבִילְכֶם, וְלֹא עַכְשָׁו שֶׁאֵין בְּרָכָה עָלֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁהֱיִיתֶם אַתֶּם שָׁם. אַתָּה אוֹמֵר: לְכָךְ בָּא הַכָּתוּב, אוֹ לְהַקִּישׁ בִּיאָתָהּ שֶׁל זוֹ לְבִיאָתָהּ שֶׁל זוֹ? אֶרֶץ מִצְרַיִם הֱיִיתֶם עָלֶיהָ מִנְיַן שָׁנִים שְׁמִטִּים וְיוֹבְלוֹת, יָכוֹל אַף בְּאֶרֶץ כְּנַעַן כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: לְרִשְׁתָּהּ, לְרִשְׁתָּהּ אַתֶּם בָּאִים, לֹא לִהְיוֹת עָלֶיהָ מִנְיַן שָׁנִים שְׁמִטִּים וְיוֹבְלוֹת. אֶלָּא הֶפְרֵשׁ בֵּין בִּיאָתָהּ שֶׁל זוֹ לְבִיאָתָהּ שֶׁל זוֹ: בִּיאַת אֶרֶץ מִצְרַיִם רְשׁוּת, בִּיאַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חוֹבָה; אֶרֶץ מִצְרַיִם, בֵּין שֶׁעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם וּבֵין שֶׁאֵין עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם – הֲרֵי לָכֶם אֶרֶץ מִצְרַיִם, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ כֵן, אִם אַתֶּם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם – הֲרֵי לָכֶם אֶרֶץ כְּנַעַן, וְאִם לָאו – הֲרֵי אַתֶּם גּוֹלִים מֵעָלֶיהָ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר ויקרא יח כח: ״וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אוֹתָהּ״.

2 תורה תמימה על התורה פתח ↗

הבו לכם אנשים. וכי עלתה על דעתנו נשים, אלא מה ת"ל אנשים – ותיקים כסופים חיש מפרשים כסופים מלשון נכסוף נכספתי, והיינו שיהיו אהובים וחמודים לבריות, ויש מפרשים דהוא מלשון בושה, ובלשון חז"ל כסיפא מילתא, והוא מענין ענוה וצניעות, כי הביישן הוא עניו, וכ"א בסנהדרין פ"ח ב' כל מי שהוא חכם ושפל ברך יהא דיין. ועיין ברמב"ם פ"ב ה"ז מסנהדרין חשיב בין יתר המעלות שצריך להיות לדיין שיהיה עניו, ותמה הלח"מ מניין לו זה, ונראה שמקורו מדרשה זו ע"פ הבאור כסופים מלשון בושה דהיינו ענוה וכגמרא דסנהדרין שהבאנו. ספרי.

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על גבורות השם פתח ↗

80 אודות חוזק הפעולה והגזירה שיש לשמים, כן כתב בדר"ח פ"א מי"ח תכג:, וז"ל: "וידוע כי יש פועלים בעולם התחתון, וזהו כמו שכתוב בראשית א, טז 'את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה וגומר'. והפועלים האלו גוזרים משפטים על התחתונים, וקראו אותם 'משפטי המזלות', והוא דין גמור מה שגוזרים העליונים על התחתונים... המושלים, הם השמים וצבאיהם, שהם מושלים פועלים בתחתונים, הם שגוזרים ומחייבים מה שיתן זה לזה לפי הסדר והמשפט אשר סדר המנהיג, הוא השם יתברך" הובא למעלה הקדמה שלישית הערות 49, 74. ולהלן פנ"ו כתב לבאר ההבדל בין אות למופת, וז"ל: "יש לך לדעת כי כל שנוי אשר נראה בפועל נקרא 'אות', כגון שיאמר הנה הפועל הזה יפעל כך וכך, וזה נקרא 'אות'. והשנוי אשר הוא במתפעל, שיאמר כי דבר זה מתפעל כך וכך, וזה נקרא 'מופת'. ומפני זה אמרו חכמים ז"ל ספרי דברים יג, ב כי 'אות' בשמים, ו'מופתים' בארץ. ופירוש, כי השמים הם פועלים, ואינם מתפעלים. והארץ מתפעלת, ואינה פועלת. וכאשר יתן אות בשמים שיהיו פועלים כך וכך, יקרא זה 'אות'. והארץ היא מתפעלת, אם יש שנוי בה זה נקרא 'מופת'". ובגו"א דברים פי"ג אות ב רכד: כתב: "ענין זה ידוע לחכמים למה 'אות' בשמים ו'מופת' בארץ... כי האות בשמים, מפני שאות יותר מן מופת, לפיכך אמר 'אות בשמים', בדברים הקיימים התמידים כמו בשמים, אשר לא יקבלו הויה והפסד. וכאשר יש בו נס, שהוא שינוי, נקרא 'אות'. ודברים אשר משתנים, כמו הארץ, יקרא 'מופת', ואינו כל כך נס" הובא למעלה בהקדמה שניה הערה 1.

3 רש"י על דברים פתח ↗

חכמים ונבנים. מְבִינִים דָבָר מִתּוֹךְ דָּבָר; זוֹ הִיא שֶׁשָּׁאַל אֲרִיּוֹס אֶת רַבִּי יוֹסֵי מַה בֵּין חֲכָמִים לִנְבוֹנִים? חָכָם דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי עָשִׁיר, כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ דִּינָרִין לִרְאוֹת רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ יוֹשֵׁב וְתוֹהֵא, נָבוֹן דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי תַּגָּר, כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ מָעוֹת לִרְאוֹת רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ, הוּא מְחַזֵּר וּמֵבִיא מִשֶּׁלּוֹ ספרי:

4 רש"י על דברים פתח ↗

וידעים לשבטיכם. שֶׁהֵם נִכָּרִים לָכֶם, שֶׁאִם בָּא לְפָנַי מְעֻטָּף בְּטַלִּיתוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא וּמֵאֵי זֶה שֵׁבֶט הוּא, וְאִם הָגוּן הוּא, אֲבָל אַתֶּם מַכִּירִין בּוֹ, שֶׁאַתֶּם גִּדַּלְתֶּם אוֹתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם ספרי:

6 רש"י על דברים פתח ↗

ואשמם. חָסֵר יוֹ"ד, לִמֵּד שֶׁאַשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל תְּלוּיוֹת בְּרָאשֵׁי דַּיָּנֵיהֶם, שֶׁהָיָה לָהֶם לִמְחוֹת וּלְכַוֵּן אוֹתָם לַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה ספרי:

19 חורב פתח ↗

שנא את החטא אבל לא את החוטא — זולת באופן אם האיש הרע התמכר כה לרעתו עד כי נצמד אליה בכל עצמותו, עד כי מתיצב הנהו לפניך כמקור הרשע, רק אז באמת כבד להבדיל בין הרשע ובין הרשע, בין הרע ובין הנושא אותו — אותו תוכל לשנוא — כי בו תשנא רק את הרע — ואיש כזה הלא הוא, אשר תדע בו אל נכון, כי הוא זד ורשע עריץ, אשר איננו מוכשר עוד להיטיב את דרכו, אם הרשע הזה יפעל און בצדיה ובכונה, ואתה נוכחת לדעת, כי אין לו כל יכולת עוד ואין כל תקוה לו לשוב מדרכו הרעה, יען כמה וכמה פעמים יעולל בנפש חפצה עלילות ברשע ובזדון לבב, ולא יועיל לו כל אזהרה ותוכחה — וביחוד שנא את המסית והמדיח — אשר איש כזה רע הנהו לא רק בעד עצמו לבד, רק כי כל מעינו להיות חוטא ומחטיא את הרבים ולזרוע און על תלמי לבבהם למען יגדלו פרי כחש — איש כמוהו אדיר חפצו להמית בקרב לבב רעהו כל מדה נכונה וכל רגש אלהות וכונן הוא לבלע ולהשחית, איש כזה הבדיל ה׳ בעצמו לרעה, ה׳ האוהב את הכל ויטע אהבה וחמלה בלבות כל בני אדם, את איש כזה לא תאהב עוד, כי אם תאהבהו, הנך אוהב בו את החטא והעון בעצמו, אשר אליו הוא נושא את נפשו.—1ספרי דברים י״ג, י״ט.

1 דברים א יג הָבוּ לָכֶם, אֵין הָבוּ אֶלָּא עֵצָה, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב טז כ: ״הָבוּ לָכֶם עֵצָה מַה נַּעֲשֶׂה״, שמות א י ״הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ״.

2 אֲנָשִׁים, וְכִי עָלְתָה עַל דַּעְתֵּנוּ נָשִׁים? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אֲנָשִׁים? בַּחֲתִיכָה וּבִפְסִיפָס, אֲנָשִׁים וָתִיקִים וּכְשֵׁרִים.

3 חֲכָמִים, זוֹ שֶׁשָּׁאַל אַרְיוֹס אֶת רַבִּי יוֹסֵי, אָמַר לוֹ: אֵי זֶה הוּא חָכָם? אָמַר לוֹ: הַמְקַיֵּם תַּלְמוּדוֹ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא נָבוֹן? אָמַר לוֹ: כְּבָר נֶאֱמַר וּנְבֹנִים. מַה בֵּין חָכָם לְנָבוֹן? חָכָם דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי עָשִׁיר: כְּשֶׁמְּבִיאִים לוֹ לִרְאוֹת – רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִים לוֹ לִרְאוֹת – מוֹצִיא מִשֶּׁלּוֹ וְרוֹאֶה. נָבוֹן דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי עָנִי: כְּשֶׁמְּבִיאִים לוֹ לִרְאוֹת – רוֹאֶה; כְּשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ לִרְאוֹת – יוֹשֵׁב וְתוֹהֶה!

4 וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם, שֶׁיִּהְיוּ יְדוּעִים לָכֶם. הֲרֵי שֶׁנִּתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ וּבָא וְיָשַׁב לְפָנַי; אֵינִי יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה שֵׁבֶט הוּא, אֲבָל אַתֶּם מַכִּירִים אוֹתוֹ, שֶׁאַתֶּם גְּדַלְתֶּם בֵּינֵיהֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם, שֶׁיְּהוּ יְדוּעִים לָכֶם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵין כָּל יְשִׁיבָה וִישִׁיבָה יוֹשֶׁבֶת עַד שֶׁהַבְּרִיּוֹת מְרַנְּנוֹת אַחֲרֶיהָ, וְאוֹמְרוֹת: מָה רָאָה אִישׁ פְּלוֹנִי לֵישֵׁב, וּמָה רָאָה אִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁלֹּא לֵישֵׁב? לְכָךְ נֶאֱמַר וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם, שֶׁיִּהְיוּ יְדוּעִים לָכֶם.

5 וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם, יָכוֹל אִם מִנִּיתֶם אַתֶּם אוֹתָם מְמוּנִּים, וְאִם לָאו אֵינָם מְמוּנִּים? תַּלְמוּד לוֹמַר וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם: אִם מִנִּיתִים – הֲרֵי הֵם מְמוּנִּים, אִם לָאו – אֵינָם מְמוּנִּים. יָכוֹל אִם גִּדַּלְתֶּם אַתֶּם אוֹתָם הֲרֵי הֵם גְּדוֹלִים, וְאִם לָאו אֵינָם גְּדוֹלִים? תַּלְמוּד לוֹמַר וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם: אִם גִּדַּלְתִּים – הֲרֵי הֵם גְּדוֹלִים, וְאִם לָאו – אֵינָם גְּדוֹלִים.

6 דָּבָר אַחֵר: אִם שְׁמַרְתֶּם אֶת דַּבָּרֵיכֶם – הֲרֵי רָאשֵׁיכֶם שְׁמוּרִים, וְאִם לָאו – אֵין רָאשֵׁיכֶם שְׁמוּרִים. דָּבָר אַחֵר: אַל תְּהִי קוֹרֵא וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם אֶלָּא ״וַאֲשָׁמָם בְּרָאשֵׁיכֶם״; מְלַמֵּד שֶׁאַשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל תְּלוּיִים בְּרָאשֵׁי דַיָּנֵיהֶם; וְכֵן הוּא אוֹמֵר יחזקאל לג ז-ט: ״בֶּן אָדָם צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַעְתָּ מִפִּי דָּבָר וְהִזְהַרְתָּ אוֹתָם מִמֶּנִּי, בְּאָמְרִי לָרָשָׁע וְגוֹ׳ וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתָּ רָשָׁע״ וְגוֹ׳ דברים א יד.

ספרי דברים י״ב » « ספרי דברים י״ד