ספרי במדבר א׳:ג׳-ה׳

מהדורה: ויקיטקסט

3 ספרי במדבר פתח ↗

וישלחו מן המחנה כל צרוע וגו' למה נאמר אין לי אלא אלו שאר טמאים מנין תלמוד לומר כל צרוע וכל זב היה ר' יאשיה אומר קל וחומר אם נדחו טמאים ממחנה ארון הקל קל וחומר ממחנה שכינה החמור אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין לכך נאמר וישלחו מן המחנה וגו' ללמדך שאין עונשין מן הדין: מזכר עד נקבה ח בכל אדם הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בלוים נושאי ארון ת"ל מזכר ונקבה בכל אדם הכתוב מדבר אחד גדולים ואחד קטנים במשמע או אינו אלא כענין שענש מה מצינו בטמא מקדש שלא ענש אלא גדולים שנא' ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש במדבר י״ט:כ׳ אף כאן לא נאמר אלא גדולים תלמוד לומר מזכר עד נקבה תשלחו אחד גדולים ואחד קטנים במשמע. ר' יונתן אומר מזכר עד נקבה תשלחו למה נאמר, לפי שהוא אומר וישלחו מן המחנה אין לי אלא אלו שאר טמאים מנין אמרת קל וחומר אם נדחו טמאים ממחנה ארון הקל קל וחומר ממחנה שכינה החמור אאם כן ענשת מן הדין לכך נאמר מזכר עד נקבה תשלחו לומר שאין עונשין מן הדין. מזכר ועד נקבה אין לי אלא זכר ונקיבה טומטום ואנדרוגינוס מנין תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום אין לי אלא שיכול להשתלח שאינו יכול להשתלח מנין תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום אין לי אלא אדם כלים מנין תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום. ר' עקיבא אומר מזכר עד נקבה תשלחו א' אדם וא' כלים במשמע. ר' ישמעאל אומר הרי אתה דן הואיל ואדם מטמא בנגעים וכלים מטמאים בנגעים מה אדם טעון שלוח אף כלים טעונים שלוח לא אם אמרת באדם שמטמה על גבי משכב ומושב לפיכך טעון שלוח תאמר בכלים שאין מטמאין על גבי מושב ומשכב לפיכך לא יטענו שלוח הרי אבן המנוגעת תוכיח שאינה מטמא על גבי מושב ומשכב וטעונה שלוח ואל תתמה בכלים שאף על פי שאין מטמאים על גבי מושב ומשכב לפיכך יטענו שלוחת ר' יוסי הגלילי אומר מזכר עד נקבה תשלחו מה זכר ונקבה מיוחדים שהם ראוים לעשות אב הטומאה וטעונה שלוח אף כל שראוי לעשות אב הטומאה בכל התורה.

3 ספר החינוך פתח ↗

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ספרי כאן ובפסחים סז א, שֶׁהַמְּצֹרָע שֶׁהוּא חָמוּר בְּטֻמְאָתוֹ שֶׁמְּטַמֵּא בְּאֹהֶל, חָמוּר גַּם כֵּן בְּשִׁלּוּחוֹ, וְהוּא מִשְׁתַּלֵּחַ חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת דְּהַיְנוּ, חוּץ לִירוּשָׁלַיִם. וְזָבִים וְזָבוֹת וְנִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת, שֶׁאֵין טֻמְאָתָם חֲמוּרָה כָּל כָּךְ שִׁלּוּחָם חוּץ לִשְׁתֵּי מַחֲנוֹת, שֶׁהֵן מַחֲנוֹת כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם, וְזֶהוּ חוּץ לְהַר הַבַּיִת, וּטְמֵא מֵת שֶׁאֵין טֻמְאָתוֹ חֲמוּרָה כָּל כָּךְ אֵינוֹ מִשְׁתַּלֵּחַ אֶלָּא חוּץ לְמַחֲנֶה אַחַת, לְפִיכָךְ מֻתָּר לִכָּנֵס בְּהַר הַבַּיִת. וּמָה הִיא הַחֻמְרָא בְּזָבִין יוֹתֵר מִטְּמֵא מֵת? שֶׁהַזָּב מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב אֲפִלּוּ מִתַּחַת הָאֶבֶן, מַה שֶּׁאֵין הַמֵּת מְטַמֵּא כֵּן. וּטְמֵא מֵת וּבוֹעֲלֵי נִדּוֹת וְכָל הַגּוֹיִם דֶּרֶךְ כְּלָל מְשַׁלְּחִין אוֹתָם מִן הַחֵיל, אֲבָל טְבוּל יוֹם נִכְנָס לְשָׁם, עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וְעֶזְרַת נָשִׁים מְשַׁלְּחִין מִמֶּנָּה טְבוּל יוֹם, אֲבָל לֹא מְחֻסָּר כִּפּוּרִים, וּמֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וְלִפְנִים, אֲפִלּוּ מְחֻסָּר כִּפּוּרִים אֵינוֹ נִכְנָס שָׁם. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק אֲבוֹת הַטֻּמְאָה, שֶׁהוּא פֶּרֶק רִאשׁוֹן מִסֵּדֶר טְהָרוֹת הלכות ביאת מקדש פ"ג ה"ט.

4 משנת ארץ ישראל על משנה נדה פתח ↗

כמו כן, בספרי במדבר: "חמור טבול יום שהוא פוסל את התרומה" א, עמ' 2 – את התרומה ולא את החולין.

5 ספרי במדבר פתח ↗

צו הצווי מיד בשעת מעשה ולדורות. אתה אומר הצווי מיד בשעת מעשה ולדורות, או אינו אלא לאחר זמן. תלמוד לומר צו את בני ישראל ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם. הא למדת שהצווי מיד בשעת מעשה. לדורות מנין, תלמוד לומר צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך וגו' יערוך אותו אהרן חוקת עולם לדורותיכם ויקרא כ"ח הא למדת שהצווי מיד בשעת מעשה ולדורות מצווי הזה. מנין לכל הצואות שבתורה, היה רבי ישמעאל אומר הואיל ונאמרו צואות בתורה סתם ופרט באחת מהם, שאינה אלא שהוא מיד בשעת מעשה ולדורות, אף פורטני בכל הצואות שבתורה שיהיו מיד בשעת מעשה ולדורות. ר' יהודה בן בתירה אמר, אין הצווי בכל מקום אלא זירוז שנא' וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו דברים ג' לפי דרכנו למדנו שאין מחזקים אלא המחוזקים ואין מזרזים אלא למזורזים. ר' שמעון בן יוחי אומר אין צווי בכל מקום אלא חסרון כיס שנאמר צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך ויקרא כ"ד צו את בני ישראל וישלחו מן המתנה במדבר ה׳:ב׳ צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת שם ל"ה צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי לאשי שם כ"ח. הא אין צווי בכל מקום אלא חסרון כיס חוץ מאחת, ואיזה זה צו את בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם באים אל הארץ כנען שם ל"ד תזרזם לענין חילוק הארץ. ורבי אומר אין צווי בכל מקום אלא אזהרה שנא' ויצו ה' אלהים על האדם וגו' ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו בראשית ב':

5 ספרא פתח ↗

הוספה: יב "ונכרתו לעיני בני עמם". עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר "ערות אחותך בת אביך או בת אמך" ויקרא יח, ט. אין לי אלא בת אביו ולא בת אמו, בת אמו ולא בת אביו. מן האב ומן האם מנין? תלמוד לומר ויקרא יח, ט "אחותך הוא". ועד שלא יאמר הכתוב יש לי בדין: אם הזהיר על אחותו מן האב ולא מן האם, מן האם ולא מן האב – קל וחמר מן האב ומן האם! אלא אי אמרת כן הזהיר מן הדין. לכך נאמר "אחותך" ללמדך שאין מזהירין מן הדין.

3 וישלחו מן המחנה מחנה שכינה. שומע אני ממחנה לויה תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום. הא עד שלא יאמר יש לי בדין אם נדחו טמאים ממחנה ארון הקל, קל וחומר ממחנה שכינה החמור. אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין, לכך נאמר וישלחו מן המחנה ללמדך שאין עונשין מן הדין. רבי אומר אין צריך קל וחומר אם נדחו טמאים ממחנה ארון הקל קל וחומר ממחנה שכינה החמור, אם כן למה נאמר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב אלא בא הכתוב ליתן להם את המחיצות:

4 וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש שומע אני ששלשתן במקום אחד תלמוד לומר במצורע בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. מצורע היה בכלל ויצא מן הכלל ולמד על הכלל, מה מצורע שהוחמרה טומאתו חמור שלוחו משלוח חברו, אף כל שהוחמרה טומאתו חמור שלוחו משלוח חברו. מכאן מנו חכמים למחיצות כל שהזב מטמא מצורע מטמא, חמור מצורע שמטמא בביאה. כל שטמא מת מטמא זב מטמא חמור הוב שהוא מטמא תחת אבן מסמא. כל שטבול יום מטמא טמא מת מטמא חמור טמא מת שהוא מטמא את האדם, כל שמחוסר כפורים פוסל טבול יום פוסל חמור שבני ישראל שהוא פוסל את התרומה:

5 וישלחו מן המחנה כל צרוע וגו' למה נאמר אין לי אלא אלו שאר טמאים מנין תלמוד לומר כל צרוע וכל זב היה ר' יאשיה אומר קל וחומר אם נדחו טמאים ממחנה ארון הקל קל וחומר ממחנה שכינה החמור אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין לכך נאמר וישלחו מן המחנה וגו' ללמדך שאין עונשין מן הדין: מזכר עד נקבה ח בכל אדם הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בלוים נושאי ארון ת"ל מזכר ונקבה בכל אדם הכתוב מדבר אחד גדולים ואחד קטנים במשמע או אינו אלא כענין שענש מה מצינו בטמא מקדש שלא ענש אלא גדולים שנא' ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש במדבר י״ט:כ׳ אף כאן לא נאמר אלא גדולים תלמוד לומר מזכר עד נקבה תשלחו אחד גדולים ואחד קטנים במשמע. ר' יונתן אומר מזכר עד נקבה תשלחו למה נאמר, לפי שהוא אומר וישלחו מן המחנה אין לי אלא אלו שאר טמאים מנין אמרת קל וחומר אם נדחו טמאים ממחנה ארון הקל קל וחומר ממחנה שכינה החמור אאם כן ענשת מן הדין לכך נאמר מזכר עד נקבה תשלחו לומר שאין עונשין מן הדין. מזכר ועד נקבה אין לי אלא זכר ונקיבה טומטום ואנדרוגינוס מנין תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום אין לי אלא שיכול להשתלח שאינו יכול להשתלח מנין תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום אין לי אלא אדם כלים מנין תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום. ר' עקיבא אומר מזכר עד נקבה תשלחו א' אדם וא' כלים במשמע. ר' ישמעאל אומר הרי אתה דן הואיל ואדם מטמא בנגעים וכלים מטמאים בנגעים מה אדם טעון שלוח אף כלים טעונים שלוח לא אם אמרת באדם שמטמה על גבי משכב ומושב לפיכך טעון שלוח תאמר בכלים שאין מטמאין על גבי מושב ומשכב לפיכך לא יטענו שלוח הרי אבן המנוגעת תוכיח שאינה מטמא על גבי מושב ומשכב וטעונה שלוח ואל תתמה בכלים שאף על פי שאין מטמאים על גבי מושב ומשכב לפיכך יטענו שלוחת ר' יוסי הגלילי אומר מזכר עד נקבה תשלחו מה זכר ונקבה מיוחדים שהם ראוים לעשות אב הטומאה וטעונה שלוח אף כל שראוי לעשות אב הטומאה בכל התורה.

3 ספרא פתח ↗

4 משנת ארץ ישראל על משנה טבול יום פתח ↗

כמו כן בספרי במדבר: "חמור טבול יום שהוא פוסל את התרומה" א, עמ' 2, את התרומה ולא את החולין.

5 במדבר רבה פתח ↗

וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה במדבר ה, ב, מִמַּחֲנֵה שְׁכִינָה, מְלַמֵּד שֶׁמְּצֹרָעִים וּטְמֵאֵי מֵתִים מִשְׁתַּלְּחִים מִשָּׁם. צָרוּעַ זֶה מֻסְגָּר, כָּל צָרוּעַ זֶה מֻחְלָט, זָב זֶה זָב גָּמוּר, כָּל זָב לְרַבּוֹת זָב שְׁתֵּי רְאִיּוֹת, וְכָל זָב לְרַבּוֹת זָב רְאִיָּה אַחַת, טָמֵא לָנָפֶשׁ זֶה אָדָם שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִשְׁתַּלֵּחַ, כֹל טָמֵא לְרַבּוֹת כֵּלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת, וְכֹל טָמֵא לְרַבּוֹת כֵּלִים הַנּוֹגְעִים בְּשֶׁרֶץ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: טָמֵא לָנָפֶשׁ זֶה אָדָם וְכֵלִים הַנּוֹגְעִים, כֹל טָמֵא לְרַבּוֹת הַנּוֹגְעִים בְּשֶׁרֶץ. במדבר ה, ג: מִזָּכָר עַד נְקֵבָה בְּכָל אָדָם הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בַּלְוִיִּם נוֹשְׂאֵי אָרוֹן, תַּלְמוּד לוֹמַר: מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ, בְּכָל אָדָם הַכָּתוּב מְדַבֵּר: מִזָּכָר עַד נְקֵבָה, אֶחָד גְּדוֹלִים וְאֶחָד קְטַנִּים בְּמַשְׁמַע. מִזָּכָר טְבוּל יוֹם, עַד נְקֵבָה לְרַבּוֹת מְחֻסַּר כַּפָּרָה. במדבר ה, ג: וְלֹא יְטַמְאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם, יָכוֹל כֻּלָּם יִשְׁתַּלְחוּ חוּץ לְמַחֲנֶה אַחַת, אָמַרְתָּ: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה, רִבָּה כָּאן מַחֲנֶה אַחַת, במדבר ה, ג: אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם, רִבָּה כָּאן שְׁתֵּי מַחֲנוֹת, במדבר ה, ג: וְלֹא יְטַמְאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם, רִבָּה כָּאן שָׁלשׁ מַחֲנוֹת. מִכָּאן אָמְרוּ תוספתא כלים בבא קמא פרק א, י: שָׁלשׁ מַחֲנוֹת הֵן: מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וּמַחֲנֵה לְוִיָּה, וּמַחֲנֵה שְׁכִינָה. מִפֶּתַח יְרוּשָׁלַיִם וְעַד הַר הַבַּיִת, מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. מִפֶּתַח הַר הַבַּיִת וְעַד הָעֲזָרָה, מַחֲנֵה לְוִיָּה. מִפֶּתַח הָעֲזָרָה וְלִפְנִים, מַחֲנֵה שְׁכִינָה. יָכוֹל כֻּלָּם יִשְׁתַּלְּחוּ לְמָקוֹם אֶחָד, תַּלְמוּד לוֹמַר בַּמְּצֹרָע ויקרא יג, מו: בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ, כָּל שֶׁהַזָּב מְטַמֵּא מְצֹרָע מְטַמֵּא, חָמוּר מְצֹרָע שֶׁמְטַמֵּא בְּבִיאָה. כָּל שֶׁטָּמֵא מֵת מְטַמֵּא הַזָּב מְטַמֵּא, חָמוּר הַזָּב שֶׁהוּא מְטַמֵּא תַּחַת אֶבֶן מְסָמָא. כָּל שֶׁטְּבוּל יוֹם מְטַמֵּא טְמֵא מֵת מְטַמֵּא, חָמוּר טְמֵא מֵת שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם. כָּל שֶׁמְחֻסַּר כִּפּוּרִים פּוֹסֵל טְבוּל יוֹם פּוֹסֵל, חָמוּר טְבוּל יוֹם שֶׁהוּא פּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה. מִכָּאן נָתְנוּ חֲכָמִים מְחִצּוֹת וְאָמְרוּ משנה כלים א-ו: עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת הֵן: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מִכָּל הָאֲרָצוֹת, וּמָה הִיא קְדֻשָּׁתָהּ שֶׁמְבִיאִין מִמֶּנָּהּ הָעֹמֶר וְהַבִּכּוּרִים וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּכָל הָאֲרָצוֹת. אֶרֶץ כְּנַעַן מְקֻדֶּשֶׁת מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אֶרֶץ כְּנַעַן כְּשֵׁרָה לְבֵית שְׁכִינָה וְאֵין עֵבֶר הַיַּרְדֵּן כָּשֵׁר לְבֵית שְׁכִינָה. עִיר חוֹמָה מְקֻדֶּשֶׁת מִן הָאָרֶץ, שֶׁמְּצֹרָעִים הוֹלְכִים בְּכָל הָאָרֶץ וְאֵינָם הוֹלְכִים בְּעָרֵי חוֹמָה. יְרוּשָׁלַיִם מְקֻדֶּשֶׁת מֵעָרֵי חוֹמָה, שֶׁקֳּדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי נֶאֱכָלִין בִּירוּשָׁלַיִם וְאֵינָן נֶאֱכָלִים בְּעָרֵי חוֹמָה. הַר הַבַּיִת מְקֻדָּשׁ מִירוּשָׁלַיִם, שֶׁזָּבִים וְזָבוֹת נִכְנָסִים בִּירוּשָׁלַיִם וְאֵין נִכְנָסִים בְּהַר הַבַּיִת. הַחֵיל מְקֻדָּשׁ מֵהַר הַבַּיִת, שֶׁנָּכְרִים וּטְמֵא מֵת נִכְנָסִין לְהַר הַבַּיִת וְאֵין נִכְנָסִין לַחֵיל. עֶזְרַת הַנָּשִׁים מְקֻדֶּשֶׁת הֵימֶנּוּ שֶׁאֵין טְבוּל יוֹם נִכְנַס לְשָׁם וְאֵין חַיָּבִים עָלָיו חַטָּאת. עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת הֵימֶנָּה שֶׁמְחֻסְּרֵי כִּפּוּרִים נִכְנָסִין לְעֶזְרַת הַנָּשִׁים וְאֵין נִכְנָסִים לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל. יִשְׂרָאֵל מְעֹרָבִין שֶׁמֶשׁ, נִכְנָסִים לְעֶזְרַת כֹּהֲנִים בְּרוֹחַב אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה עַל אֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁלשִׁים וְחָמֵשׁ, אֲבָל לֹא הָיוּ עוֹמְדִין עַל הַדּוּכָן, וְהַלְוִיִּם הָיוּ עוֹמְדִים עַל הַדּוּכָן אֲבָל לֹא הָיוּ נִכְנָסִים מִכָּן וְלִפְנִים, וּבַעֲלֵי מוּמִין כֹּהֲנִים וּפְרוּעֵי רֹאשׁ וּשְׁתוּיֵי יַיִן הָיוּ נִכְנָסִין מִכָּן וְלִפְנִים אֲבָל לֹא הָיוּ נִכְנָסִין בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, וְלֹא לָאוּלָם וְלֹא לַהֵיכָל וְלֹא לִסְבִיבוֹת הַמִּזְבֵּחַ אַרְבַּע אַמּוֹת, וּשְׁאָר כֹּהֲנִים נִכְנָסִין לָאוּלָם וְלַהֵיכָל וְלִסְבִיבוֹת הַמִּזְבֵּחַ אַרְבַּע אַמּוֹת, אֲבָל לֹא הָיוּ נִכְנָסִין לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וְכֹהֵן גָּדוֹל הָיָה נִכְנָס לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים אַרְבַּע פְּעָמִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ שָׁוֶה לַהֵיכָל, שֶׁאֵין פְּרוּעַ רֹאשׁ וּשְׁתוּי יַיִן וְשֶׁלֹא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם נִכְנָסִין לְשָׁם, וּכְדֶרֶךְ שֶׁהֵם פּוֹרְשִׁים מִן הַהֵיכָל בִּשְׁעַת הַקְטָרָה כָּךְ הָיוּ פּוֹרְשִׁין מִבֵּין הָאוּלָם בִּשְׁעַת הַקְטָרָה, הֱוֵי מַה מַּעֲלָה בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ וְלַהֵיכָל, אֶלָּא שֶׁבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ נִכְנָסִין לַעֲבוֹדָה וְשֶׁלֹא לַעֲבוֹדָה, וְלַהֵיכָל אֵין נִכְנָסִין אֶלָּא לַעֲבוֹדָה בִּלְבָד. וּכְשֵׁם שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר שָׁלשׁ מַחֲנוֹת, מַחֲנֵה שְׁכִינָה, מַחֲנֵה לְוִיָּה, מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, כָּךְ הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם, מִפֶּתַח יְרוּשָׁלַיִם וְעַד פֶּתַח הַר הַבַּיִת, מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. מִפֶּתַח הַר הַבַּיִת וְעַד שַׁעַר נִיקָנוֹר, מַחֲנֵה לְוִיָּה. מִשַּׁעַר נִיקָנוֹר וְלִפְנִים, מַחֲנֵה שְׁכִינָה. וְהֵן הֵן קְלָעִים שֶׁבַּמִּדְבָּר. וּבִשְׁעַת מַסָּעוֹת אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם קְדֻשָּׁה וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם טֻמְאָה. במדבר ה, ג: וְלֹא יְטַמְאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם, לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר במדבר ה, ב: וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה, שׁוֹמֵעַ אֲנִי לֹא יִגְעוּ לֹא בָּאָרוֹן וְלֹא בַּנּוֹשְׂאִין אֲבָל יַקְצוּ לָהֶם מָקוֹם בִּפְנֵי עַצְמָן, תַּלְמוּד לוֹמַר: וְלֹא יְטַמְאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם. במדבר ה, ג: אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם, חֲבִיבִין הֵן יִשְׂרָאֵל שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵן טְמֵאִין שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא טז, טז: הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם, וְאוֹמֵר: וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם, וְאוֹמֵר במדבר לה, לד: וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ וגו'.

ספרי במדבר ב׳ »