שומר אמונים, ויכוח ראשון ק״ג

« שומר אמונים First Introduction שומר אמונים Second Introduction »

103 ספר הזהר פתח ↗

וּלְבָתַר מֵרָזָא דִּבְהֵמָה, מִסְתַּפְּקֵי וְאִתְּזָנוּ, לְאִתְקַשְּׁרָא רוּחָא אָחֳרָא, דְּאִיהִי גּוֹ מְסָאֲבוּ, מֵאִינּוּן תַּרְבִּין וְשַׁמְנוּנִין, כְּמָה דְּאִתְּמַר. וּבְגִין כַּךְ עוֹלָה קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים, שְׁאָר קָרְבְּנִין לְמֶעְבַּד שְׁלָמָא בְּעָלְמָא כֻּלְּהוּ, מִכַּמָּה סִטְרִין וּמָארֵי דְּדִינִין. לְאִתְעַבְּרָא וּלְאִתְנַהֲרָא מִגּוֹ רְעוּתָא לְאִתְבַּסְּמָא, אִקְרוּן קֳדָשִׁים קַלִים, בְּגִין דְּלָא מִתְעַטְּרֵי לְעֵילָּא לְעֵילָּא בַּקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וְעַל דָּא אִינּוּן קֳדָשִׁים קַלִים, וּנְכִיסוּ דִּלְהוֹן בְּכָל אֲתַר כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ, אֲבָל עוֹלָה דְּאִיהִי רָזָא דְּקֹדֶשׁ הַקֳדָשִׁים, לָאו אִיהִי כִּשְׁאָר קָרְבְּנִין, דְּכָל עוֹבָדָהָא קֹדֶשׁ. תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדוֹ בַד, אִלֵּין לְבוּשִׁין מְיַחֲדִין לִקְדוּשָּׁה. בַּד יְחִידָאי, מְיַחֲדָא לִקְדוּשָׁה. וּכְתִיב בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם. מַאי טַעְמָא דָּא קֹדֶשׁ. אֶלָּא רָזָא דְּמִלָּה, כִּדְקָאָמַר דְּאִיהִי קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים, דְּסַלְּקָא כֹּלָּא וְאִתְעַטְּרָא בְּקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, בְּקִשּׁוּרָא חֲדָא. וּלְבָתַר מַפְנֵי וְאַעְבַּר רוּחַ מִסְאֲבָא, דִּמְסָאֵב כֹּלָּא, דְּלָא שַׁלְטָא, וְלָא יִתְקְרִיב גּוֹ מַקְדְּשָׁא, וְאִתְעֲבָּר מִכָּל סִטְרֵי דְּקוּדְשָׁא, וְאִשְׁתְּאַר כֹּלָּא קֹדֶשׁ בִּקְדוּשָּׁה יְחִידָאי. וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא אִתְּמַר, נח ס"ד דִּכְתִּיב, תהילים ל״ו:ז׳ אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ יְיָ'. וְהָכִי סַלְּקָא רָזָא דְּאָדָם, מִסִּטְרָא דְּאָדָם. בְּהֵמָה, מִסִּטְרָא דִּבְהֵמָה. וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם. אָדָם ודַּאי, דְּהָא קָרְבָּנֵיהּ לְעֵילָּא, לְקַשְּׁרָא קִשְׁרָא. וּלְבָתַר מִן הַבְּהֵמָה. וְכֹלָּא אִיהוּ בַּקְּרָא, אָדָם וּבְהֵמָה. וְדָא אִיהוּ רָזָא, דְּאִצְטְרִיךְ לְקָרְבְּנָא אָדָם וּבְהֵמָה, כִּדְקָאָמַר. תָּא חֲזֵי, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, הָכִי עָבֵד אָדָם וּבְהֵמָה. וְאִי תֵּימָא וְהָא כְּתִיב בראשית א׳:כ׳ וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ, דְּהָא מִנַּיְיהוּ מְקָרְבִין קָרְבְּנָא, וַאֲפִילּוּ עוֹלָה, כְּמָה דִּכְתִּיב וְאִם מִן הָעוֹף עוֹלָה קָרְבָּנוֹ. תָּא חֲזֵי, מִכָּל אִינּוּן עוֹפִין לָא מְקָרְבִין אֶלָּא מִן הַתּוֹרִים אוֹ בְּנֵי יוֹנָה. אֶלָּא רָזָא דָּא, מַה דְּאִתְכְּשַׁר בְּדָא, פָּסִיל בְּדָא. דָּא יְמִינָא, וְדָא שְׂמָאלָא, וְכֹלָּא חַד. עוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ, הָא אוֹקִימְנָא דְּאִינּוּן רָזָא דִּרְתִיכָא. וּבְהוּ תִּסְתָּלַּק רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, לְסַלְּקָא לְעֵילָּא. דְּאִינּוּן תְּרֵי, חַד לִימִינָא, וְחַד לִשְׂמָאלָא. עוֹף לִימִינָא, וְדָא מִיכָאֵל. יְעוֹפֵף לִשְׂמָאלָא, וְדָא גַּבְרִיאֵל. דָּא לִימִינָא, וְדָא לִשְׂמָאלָא. וּבְגִין כָּךְ מְקָרְבִין תְּרֵין אִלֵּין, לְסַלְּקָא רוּחַ קוּדְשָׁא, וּשְׂמָאלָא מְעַטֵּר וְזָיִין לְתַתָּא, לְהַהוּא סְטָר שְׂמָאלָא. וִימִינָא לִימִינָא. וְאִתְקַשְּׁרַת אִתְּתָא בְּבַעְלָהּ, לְמֶהֱוִי חַד. וְכֹלָּא מִסְתְּלַק וּמִתְקְשַׁר כַּחֲדָא, לְעֵילָּא וְתַתָּא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתַּלָּק בִּלְחוֹדוֹי וְאִתְתָּקַף. וּבְסִפְרֵי קַדְמָאֵי, מִסְכְּנָא לָא יָהִיב חוּלָקָא לְאִתְּזְנָא, אֶלָּא לְעֵילָּא לְאִתְקַשְּׁרָא, אֲבָל כֹּלָּא לְעֵילָּא וְתַתָּא כָּל חַד מִתְקַשָּׁר לְסִטְרֵיהּ כְּדְקָא יֵאוֹת, וְהָא אוֹקִימְנָא. שמות רל"ט ע"ב רִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאִיל לְרַבִּי שִׁמְעוֹן אֲבוֹי וְאָמַר, הָא קִשּׁוּרָא דְּכֹלָּא אִתְקְשַׁר בַּקֹּדֶשׁ הַקֳדָשִׁים לְאִתְנַהֲרָא, אִתְדַּבְּקוּתָא דְּרַעֲוָא דְּכַהֲנֵי לֵיוָאֵי וְיִשְׂרָאֵל לְעֵילָּא, עַד הֵיכָן אִיהוּ סַלְּקָא. אָמַר לֵיהּ הָא אוֹקִימְנָא, עַד אֵין סוֹף, דְּכָל קִשּׁוּרָא וְיִחוּדָא וּשְׁלִימוּ, לְאַצְנְעָא בְּהַהוּא צְנִיעוּ, דְּלָא אִתְדְּבַּק, וְלָא אִתְיְידַע, דְּרַעֲוָא דְּכָל רַעֲוִין בֵּיהּ. אֵין סוֹף לָא קַיְּימָא לְאוֹדָעָא, וְלָא לְמֶעְבַּד סוֹף, וְלָא לְמֶעְבַּד רֹאשׁ דְּאַיִן. נ"א ראש כמה דאין קַדְמָאָה, אַפִּיק רֹאשׁ וְסוֹף, מַאן רֹאשׁ. דָּא נְקוּדָה עִלָּאָה, דְּאִיהִי רֵישָׁא דְּכֹלָּא סְתִימָאָה, דְּקַיְּימָא גּוֹ מַחֲשָׁבָה. וְעָבִיד סוֹף, דְּאִקְרֵי סוֹף דָּבָר, אֲבָל לְהָתָם אֵין סוֹף. לָאו רְעוּתִין, לָאו נְהוֹרִין, לָאו בּוּצִינִין בְּהַהוּא אֵין סוֹף, כָּל אִלֵּין נְהוֹרִין וּבוּצִינִין תַּלְיָין לְאִתְקַיְּימָא בְּהוּ, וְלָא קַיְימֵי לְאִתְדַּבְּקָא, מַאן דְּיָדַע וְלָא יָדַע, לָאו אִיהוּ אֶלָּא רְעוּ עִלָּאָה סְתִימָאָה דְּכָל סְתִימִין, אַיִן. וְכַד נְקוּדָה עִלָּאָה, וְעָלְמָא דְּאָתֵי, אִסְתְּלָקוּ, לָא יַדְעִין בַּר רֵיחָא, כְּמַאן דְּאָרַח בְּרֵיחָא וְאִתְבְּסָם, וְלָאו דָּא נַיְיחָא ס"א ניחח, דְּהָא כְּתִיב ויקרא כ״ו:ל״א וְלָא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם, דְּהָא רֵיחַ נִיחֹחַ רֵיחָא דִּרְעוּתָא, דְּכָל הָנֵי רְעוּתָא דִּצְלוֹתָא, וּרְעוּתָא דְּשִׁירָתָא, וּרְעוּתָא דְּכַהֲנֵי, דְּכֻלְּהוּ רָזָא דְּאָדָם, כְּדֵין כֻּלְּהוּ אִתְעָבִידוּ רְעוּתָא חֲדָא, וְהַהוּא אִקְרֵי נִיחֹחַ, רְעוּתָא: כְּתַרְגוּמוֹ. כְּדֵין כֹּלָּא אִתְקְשַׁר וְאִתְנְהִיר כַּחֲדָא כְּדְקָא יֵאוֹת, כְּמָה דְּאִתְּמַר. וְעַל דָּא אִתְיְהִיבַת הַאי סִטְרָא אָחֳרָא בִּידָא דְּכַהֲנָא, דִּכְתִּיב, צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר. רָזָא הָכָא, דְּהָא אוֹקִימְנָא, לֵית צַו אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה. וְהָכָא אִתְיְיהִיבַת לֵיהּ לְאִתּוֹקְדָא הַהוּא מַחֲשָׁבָה רָעָה, וּלְאַעְבְּרָא לָהּ מִגּוֹ קוּדְשָׁא, בְּהַאי רְעוּתָא דְּסַלְּקָא לְעֵילָּא, וּבְהַאי תְּנָנָא וְתַרְבִּין דְּאִתּוֹקְדָן, בְּגִין לְאִתְעַבְּרָא מִן קוּדְשָׁא, וְהַאי צַו בִּרְשׁוּתַיְיהוּ קַיְּימָא, לְאַפְרְשָׁא לָהּ מִן קוּדְשָׁא מִגּוֹ הַאי קָרְבְּנָא וְאִי תֵּימָא צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הָכִי נָמֵי דְּהָא בִּרְשׁוּתַיְיהוּ קַיְּימָא, ס"א לאפרשא לה מן קודשא כָּל זִמְנָא דְּעַבְדֵי רְעוּתָא דְּמָארֵיהוֹן, דְּלָא יַכְלָא לְשַׁלְּטָאָה עָלַיְיהוּ.

1 והנה כל זה שאמרתי נלע"ד שהרשב"י זלה"ה רמז אותו בזוהר פרשת צו דף כ"ו ע"ב וז"ל א"ס לא קיימא לאודעא ולא למעבד סוף ולא למעבד ראש דאין קדמאה אפיק ראש וסוף מאן ראש דא נקודה עלאה דאיהי רישא דכלא סתימאה דקיימא גו מחשבה ועביד סוף דאיקרי סוף דבר אבל להתם א"ס לאו רעותין לאו נהורין לאו בוצינין בההוא א"ס. כל אלין נהירין ובוצינין תליין לאתקיימא בהו ולא קיימי לאתדבקא מאן דידעי ולא ידעי לאו איהו אלא רעו עילאה סתימא דכל סתימין וכד נקודה עלאה ועלמא דאתי אסתלקו לא ידעין בר ריחא כמאן דארח בריחא ואתבסם עכ"ל לעניננו וזה פירושו. א"ס לא קיימא לאודעא. פי' אינו עומד להיות מושג מפני רוב העלמו. ולא למעבד סוף ולא למעבד ראש שאין האין סוף פועל פעולה מסתעפת בבחינת ראש וסוף כי פעולתו היא אחת פשוטה שהוא כתר א"ק שבו כלל הפעולות באחדות גמור עד שאין בו סוף ולא ראש. כי בנאצלים שתחתיו הוא שימצא ראש וסוף משא"כ בו כי להיותו מתאצל מהאחד הפשוט א"ס העליון אשר אין בו ריבוי כלל. לכן אין שום ריבוי בזה הכתר. וכמו שנחייב הנמצאים בידיעת הא"ס ועכ"ז נאמר שאין בא"ס שום בחי' ח"ו. אלא הוא וידיעתו אחד. כמו כן הכתר א"ק הוא הדעת והוא היודע והוא הידוע כי המאציל האציל אותו בתכלית השלמות אשר יסבול המחודש ובזה הוא יכול לקבל את המאציל המתלבש בו בלי אמצעי דאין קדמאה הכתר נק' אין וזו שהיא כתר א"ק נק' אין קדמאה אפיק ראש וסוף היינו דפעולת הכתר מסתעפת בבחינת ראש וסוף מאן ראש דא נקודא עילאה. חכמה נק' נקודה ולפי שזו היא חכמת א"ק אמר נקודא עלאה דאיהו רישא דכלא סתימאה ולהיות שזו הנקודה היא עומדת תוך הבינה אמר דקיימא גו מחשבה כי גם הבינה נק' מחשבה כדאיתא בר"מ פ' פנחס דף רכ"ט ב' בסוד ישראל עלה במחשבה דאיהי בינה. ועביד סוף היינו מלכות דאקרי סוף דבר והענין כי ע"י התייחד החכמה שהיא נקודה תוך הבינה שהיא מחשבה ממשיך כל הפעולות עד סופם שהיא מלכות אבל להתם א"ס לאו רעותין לאו נהורין לאו בוצינין בההוא א"ס פירוש דאין בא"ס ספירות כלל לא בחי' רעותין שהיא הכתר הנק' רצון. ואע"פ שזה הכתר הוא רצון פשוט כנז' קראו רעותין לשון רבים לפי שלגבי הא"ס יתואר הריבוי גם בזה הכתר. לאו נהורין שהם ספי' א"ק לאו בוצינין שהם ספירות עולם האצי' ועכ"ז כל אלין נהורין ובוצינין תליין לאתקיימא בהו הם תלוים ומתקיימים בשרשיהם שבא"ס ששם אינם ספירות אלא עצמותו הפשוט כנ"ל סעיף נ"ה אבל אמנם לא קיימי לאתדבקא אינם עומדים באופן שיוכלו להשיגו כלל. מאן דידעי ולא ידעי לאו איהו אלא רעו עלאה סתימא דכל סתימין הוא כתר א"ק הנק' רצון העליון המתייחד בא"ס בסוד חוט הא"ס המתלבש בו הוא לבדו משיג ואינו משיג הא"ס. כי בהשגת הכתר את עצמו משיג כח הא"ס השופע בו אבל אינה השגה שלימה. כי אין מי שמכיר אמיתת הפעולות ומציאותן כפועל עצמו וכד נקודה עלאה ועלמא דאתי אסתלקו פי' חכמת ובינת א"ק אפי' בעת עלייתם ביחוד לא ידעין בר ריחא כמאן דארח בריחא ואתבסם. אינם יודעים ומשיגים בא"ס אלא כמי שמריח ומתבסם בלתי פגעו בבושם. כך חכמת ובינת א"ק אינם משיגים בא"ס כ"א ע"י שרשם הנעלם בכתר יש להם קצת השגה בפעולות הא"ס:

« שומר אמונים First Introduction שומר אמונים Second Introduction »