שם טוב על מורה נבוכים, חלק ב, הקדמה ח׳

1 החמישית שכל תנועה שנוי ויציאה מן הכח אל הפועל. הפי' דע כי אריסט"ו הניח בשלישי מהשמע שכל המאמרות ימצאו פעם בכח ופעם בפועל, פעם בכח כי אישי העצמים ימצאו בכח קודם שיתהוו ופעם בפועל כשיתהוו והעצם הוא נושא לכל המקרים ג"כ המקרים ימצאו בכח ופועל וגם כי אחר ההוויית העצם יתחדשו עליו שנויים כי האדם המתהווה ישוב גדול וקטן ויצמח ויחסר ויתלבן וישתחר וכן יקבל שאר המקרים, ומאלו המאמרות מה שיש בהם שני הפכים ואמצעי עמהם מה שאין בהם אלו הב' דברים, וכבר יתבאר כי כל תנועה צריכה אל ב' אלו הדברים כמו שהנחנו במה שעבר, והשנויים יתחלקו לב' חלקים אם שימצא המשתנה מהכח אל הפועל פתאום ובלי זמן כהווייה והפסד כי השכבת זרע שב כלו אדם בעתה א' וזה יקרא שנוי פתאומי וכי האדם ישוב בריא פתאום כי אין אמצעי בין הבריאות והחולי והוא ג"כ שנוי פתאומי, וממנו שנוי הדרגיי והם השנויים הזמניים א"כ השנוי יכלול כל שנוי פתאומי ושנוי זמניי הוא השנוי הדרגיי. ואמר אריסט"ו בג' מהשמע שהוא שלמות מה שבכח מצד מה שבכח וזה כי הבניה לא תמצא כשהבונה לא התחיל לבנות וגם לא תמצא כשהשלים הבונה מלבנות הבית כי אז לא ישאר כח על זאת התנועה אבל התנועה היא כל זמן שהוא בהגעה ולא הגיע אל השלמות האחרון, והתנועה היא פועל שנשלם ואם השנוי יכלול שני מיני השנויים השנוי הפתאומי והוא אשר הוא בעתה והשנוי הדרגיי אשר הוא השנוי הזמני, אם כן כל תנועה שהוא שנוי הדרגיי הוא שנוי וכל שנוי הוא יציאה מהכח אל הפועל א"כ כל תנועה הוא יציאה ג"כ מן הכח אל הפועל, זהו מה שירצה הרב בזאת ההקדמה: