שם טוב על מורה נבוכים, חלק ב, הקדמה כ׳

1 הארבע עשרה כי תנועות ההעתקה היא קודמת לכל התנועות והיא הראשונה שבהם בטבע כו'. הפירוש זאת ההקדמה גם כן ביאר בח' מהשמע למה שהיו התנועות הד' תנועות ההוויה וההפסד ותנועות הכמה והיא הנקראת צמיחה וחסרון והתנועה באיך והתנועה באנה והיא הנקראת העתקה והקודמת לנשארות היא תנועת ההעתקה וזה שהיא קודמת עליה בטבע ובזמן ויש לה קדימה במעלה גם כן עם קדימתה בטבע, כי הנה כשנמצאו שאר התנועות יחוייב שתמצא היא וכאשר נמצא היא לא יחוייב שימצאו שאר התנועות וזהו גדר הקודם בטבע כפי מה שנגדר במאמרות, ואמנם שתמצא כשנמצאו שאר התנועות הנה מבואר מענינה בחפוש כי הצומח אי אפשר שיצמח מבלי שיהיה שם הזנה אלא כשיקרב הזן אל הניזון וזה כשיתנועע במקום או יתנועעו שניהם ועוד כי הזן הוא בצד דומה לניזון ובצד ההפך כפי מה שהתבאר בספר הנפש וההפסד והשנוי מהפך אל הפך הוא ההשתנות וההשתנות ג"כ יראה מענינו שהוא לא ימצא אלא כשימצא ההעתקה וזה כי המשנה א"א שלא יתקרב אל המשתנה וזה כי כשיתנועע הא' מהם במקום או א' משניהם וכן ההויה וההפסד א"א שלא יקדם להם תנועת ההעתקה בין שיהיה ההויה בעצם או הויה באיך או יהיה קבוץ או פירוד כפי מה שחשבו הקדמונים שההויה הוא השתנות, ואחרים חשבו שההויה הוא פירוד כי הוא לא ימלט שיקרב המהוה למתהוה והמשנה למשתנה ובכלל כשהנחנו שההעתקה היא קודמת לתנועת ההויה עד שנראה שהיא קודמת לשאר התנועות האחרות הצמיחה וההשתנות כי לא ישתנה דבר ולא יצמח קודם שיתהוה הנה יותר ראויה שתהיה קודמת לשאר התנועות ואלו היתה ההוייה קודמת לתנועת ההעתקה כמו שקדם לשאר התנועות היו כל הדברים הווים ונפסדים וכבר התבאר שיש בכאן דבר נצחי בלתי ההווה ולא נפסד זה הביאור אשר עשה אריסט"ו לבאר שהיא קודמת בטבע: