מקור ישעיהו ח׳:כ״ב
22 וְאֶל־אֶ֖רֶץ יַבִּ֑יט וְהִנֵּ֨ה צָרָ֤ה וַֽחֲשֵׁכָה֙ מְע֣וּף צוּקָ֔ה וַאֲפֵלָ֖ה מְנֻדָּֽח׃
פירוש שד"ל על ישעיהו ח׳:כ״ב
22 ופנה למעלה ואל ארץ יביט, יפנה למעלה ולמטה ולא ימצא אלא צרה וחשכה ראב״ע וגיז'.
23 מעוף, לשון עֵיפָה ואפלה.
24 מעוף צוקה ואפלה מנדח, נראה לי מעוף מנודח של צוקה ואפלה.
25 מנדח, כדעת Kocher לשון שטיחה והתפשטות, כמו בערבי נַדַחַ dilatavit, מַנְדּוּחָה ארץ רחבת ידים. וכן בלה"ק כל נדח הוא המתפשט חוץ למקומו.