שערי תשובה ד׳

5 בבא בתרא פתח ↗

אַהְדַּר לֵיהּ כְּלִילָא דְּיָילֵי, נַקְּרִינְהוּ לְעֵינֵיהּ. יוֹמָא חַד אֲתָא וִיתִיב קַמֵּיהּ, אֲמַר: חֲזִי מַר, הַאי עַבְדָּא בִּישָׁא מַאי קָא עָבֵיד! אֲמַר לֵיהּ: מַאי אֶעֱבֵיד לֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: נִלְטְיֵיהּ מָר! אֲמַר לֵיהּ: כְּתִיב ״גַּם בְּמַדָּעֲךָ, מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל״. אֲמַר לֵיהּ: הַאי לָאו מֶלֶךְ הוּא! אֲמַר לֵיהּ: וְלִיהְוֵי עָשִׁיר בְּעָלְמָא, וּכְתִיב: ״וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל תְּקַלֵּל עָשִׁיר״; וְלֹא יְהֵא אֶלָּא נָשִׂיא, וּכְתִיב: ״וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר״. אֲמַר לֵיהּ: בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עַמְּךָ, וְהַאי לָאו עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עַמְּךָ! אֲמַר לֵיהּ: מִסְתְּפֵינָא מִינֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ: לֵיכָּא אִינִישׁ דְּאָזֵיל דְּלֵימָא לֵיהּ, דַּאֲנָא וְאַתְּ יָתֵיבְנָא. אֲמַר לֵיהּ, כְּתִיב: ״כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר״. אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא הוּא, אִי הֲוַאי יָדַעְנָא דִּזְהִרִי רַבָּנַן כּוּלֵּי הַאי, לָא הֲוָה קָטֵילְנָא לְהוּ; הַשְׁתָּא מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ דְּהָהוּא גַּבְרָא? אֲמַר לֵיהּ: הוּא כִּבָּה אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם, דִּכְתִיב: ״כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר״, יֵלֵךְ וְיַעֲסוֹק בְּאוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם, דִּכְתִיב: ״וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם״. אִיכָּא דְּאָמְרִי, הָכִי אֲמַר לֵיהּ: הוּא סִימֵּא עֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם, דִּכְתִיב: ״וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה״, יֵלֵךְ וְיִתְעַסֵּק בְּעֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם, דִּכְתִיב: ״הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי, גְּאוֹן עֻזְּכֶם מַחְמַד עֵינֵיכֶם״. אֲמַר לֵיהּ: מִסְתְּפֵינָא מִמַּלְכוּתָא. אֲמַר לֵיהּ: שַׁדַּר שְׁלִיחָא; וְלֵיזִיל שַׁתָּא, וְלִיעַכַּב שַׁתָּא, וְלֶהְדַּר שַׁתָּא; אַדְּהָכִי וְהָכִי סָתְרַיתְּ לֵיהּ וּבָנְיַית לֵיהּ. עֲבַד הָכִי. שְׁלַחוּ לֵיהּ: אִם לֹא סָתַרְתָּה – אַל תִּסְתּוֹר; וְאִם סָתַרְתָּה – אַל תִּבְנֵי; וְאִם סָתַרְתָּה וּבָנִיתָ – עַבְדֵי בִּישָׁא, בָּתַר דְּעָבְדִין מִתְמַלְכִין. אִם זַיְינָךְ עֲלָךְ, סִפְרָךְ כָּאן – לָא רֵכָא וְלָא בַּר רֵכָא, הוֹרְדוֹס עַבְדָּא קָלָנְיָא מִתְעֲבִיד. מַאי ״רֵכָא״? מַלְכוּתָא – דִּכְתִיב: ״אָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ״. וְאִי בָּעֵית אֵימָא, מֵהָכָא: ״וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ״. אָמְרִי: מִי שֶׁלֹּא רָאָה בִּנְיַן הוֹרְדוֹס, לֹא רָאָה בִּנְיָן נָאֶה מִיָּמָיו. בְּמַאי בַּנְיֵיהּ? אָמַר רַבָּה: בְּאַבְנֵי שִׁישָׁא וּמַרְמְרָא. אִיכָּא דְּאָמְרִי: בְּאַבְנֵי כּוּחְלָא, שִׁישָׁא וּמַרְמְרָא. אַפֵּיק שָׂפָה וְעַיֵּיל שָׂפָה, כִּי הֵיכִי דִּנְקַבֵּיל סִידָא. סְבַר לְמִשְׁעֲיֵיהּ בְּדַהֲבָא, אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן: שִׁבְקֵיהּ, דְּהָכִי שַׁפִּיר טְפֵי, דְּמִיחְזֵי כִּי אִידְווֹתָא דְיַמָּא. וּבָבָא בַּר בּוּטָא הֵיכִי עֲבַד הָכִי? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ דָּנִיֵּאל? מִפְּנֵי שֶׁהִשִּׂיא עֵצָה לִנְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָהֵן מַלְכָּא, מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ, וַחֲטָאָיךְ בְּצִדְקָה פְרֻק, וַעֲוָיָתָךְ בְּמִחַן עֲנָיִן, הֵן תֶּהֱוֵי אַרְכָא לִשְׁלֵוְתָךְ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״כֹּלָּא מְּטָא עַל נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא״, וּכְתִיב: ״וְלִקְצָת יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂר וְגוֹ׳״! אִיבָּעֵית אֵימָא: שָׁאנֵי עַבְדָּא, דְּאִיחַיַּיב בְּמִצְוֹת. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: שָׁאנֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דְּאִי לָא מַלְכוּת – לָא מִתְבְּנֵי. וְדָנִיֵּאל – מְנָלַן דְּאִיעֲנַשׁ? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ״, וְאָמַר רַב: הֲתָךְ – זֶה דָּנִיאֵל; הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר: ״שֶׁחֲתָכוּהוּ מִגְּדוּלָּתוֹ״, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: ״שֶׁכׇּל דִּבְרֵי מַלְכוּת נֶחְתָּכִין עַל פִּיו״, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? דְּשַׁדְיוּהוּ לְגוּבָּא דְאַרְיָיווֹתָא. הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. ״הַכֹּל״ – לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי אַתְרָא דִּנְהִיגִי בְּהוּצָא וְדַפְנָא. לְפִיכָךְ, אִם נָפַל הַכּוֹתֶל – הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, דִּנְפַל לִרְשׁוּתָא דְּחַד מִינַּיְיהוּ, אִי נָמֵי דְּפַנִּינְהוּ חַד לִרְשׁוּתָא דִידֵיהּ; מַהוּ דְּתֵימָא: נִיהְוֵי אִידַּךְ ״הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה״, קָא מַשְׁמַע לַן. וְכֵן בְּגִינָּה, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִגְדּוֹר – מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ. הָא גוּפָא קַשְׁיָא – אָמְרַתְּ: וְכֵן בְּגִינָּה, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִגְדּוֹר – מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ; הָא סְתָמָא – אֵין מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ; אֵימָא סֵיפָא: אֲבָל בִּקְעָה, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִגְדּוֹר – אֵין מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ; הָא סְתָמָא – מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ. הַשְׁתָּא סְתָם גִּינָּה – אָמְרַתְּ לָא, סְתָם בִּקְעָה מִיבַּעְיָא?! אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: וְכֵן סְתָם גִּינָּה, וּבִמְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִגְדּוֹר בְּבִקְעָה – מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִם כֵּן, מַאי ״אֲבָל״? אֶלָּא אָמַר רָבָא, הָכִי קָתָנֵי: וְכֵן סְתָם גִּינָּה – כִּמְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִגְדּוֹר דָּמֵי, וּמְחַיְּיבִין אוֹתוֹ. אֲבָל סְתָם בִּקְעָה – כִּמְקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ דָּמֵי, וְאֵין מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ. אֶלָּא אִם רָצָה, כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבוֹנֶה, וְעוֹשֶׂה חֲזִית. מַאי ״חֲזִית״? אָמַר רַב הוּנָא: אַכְפְּיֵהּ לֵיהּ לְקַרְנָא לְבַר. וְנַעֲבֵיד מִלְּגָיו! עָבֵיד חַבְרֵיהּ נָמֵי מִלְּבַר, וְאָמַר: דִּידִי וְדִידֵיהּ הוּא. אִי הָכִי, הַשְׁתָּא נָמֵי – גָּיֵיז לֵיהּ חַבְרֵיהּ, וַאֲמַר: דִּידִי וְדִידֵיהּ הוּא! גִּיזּוּזָא מִידָּע יְדִיעַ. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב הוּנָא: מִיכְפָּא לְקַרְנָא מִלְּגָיו. וְנֶעְבַּד מִלְּבַר! גָּיֵיז לֵיהּ חַבְרֵיהּ, וְאָמַר: דִּידִי וְדִידֵיהּ הוּא. אִי הָכִי, הַשְׁתָּא נָמֵי לָיֵיף לֵיהּ חַבְרֵיהּ, וְאָמַר: דִּידִי וְדִידֵיהּ הוּא! לִיפּוּפָא מִידָּע יְדִיעַ. וְהָא ״מִבַּחוּץ״ קָתָנֵי! קַשְׁיָא. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר:

6 יומא פתח ↗

עָבַר עַל עֲשֵׂה וְשָׁב — אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים״. עָבַר עַל לֹא תַעֲשֶׂה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה — תְּשׁוּבָה תּוֹלָה, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם״. עָבַר עַל כָּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה — תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין, וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם״.

6 דרך פקודך פתח ↗

כבר קדם מאמרינו מפי סופרים ומפי ספרים שכל התורה ומצות שאדם עושה בעודו נקרא רשע לא ירצו לקרבן אשה לה' ואדרבא וכו' עיין נא בר"ח שער התשובה ועיין בשער היחודים ותיקון עונות למהרח"ו זלה"ה וע"ז אמר הנביא ניר"ו לכ"ם ני"ר וא"ל תזרע"ו אל הקוצים הוא כמו שהזורע אל הקוצים קודם שמתקן את האדמה ומסקלה מאבני נגף והקוצים הנה עמלו לריק ומקלקל את התבואה הנזרעת ואדרבא נותן כח יותר בהקוצים שיסתבכו וירבו ויגדילו אבל הרוצה להצליח ולהתגדר במלאכת הזריעה לעשות פירות מחוייב מקודם לתקן את האדמה לשתהי' מוכנת לקבל ולהסיר מתוכה כל הקמשונים וכל המונעים הזריעה וכ"ז ע"י החרישה ולנקותה ולייפותה ואז יצליח כמו כן הוא הענין בענייני התורה ותפלה ומצות אשר יעשה אותם האדם בעודו נקרא רשע ונסבך בקוצים ואבני נגף מהקליפות וסטרין בישין נותן ח"ו כח בהם רק צריך מקודם לתקן את אשר עיוות ובפרט הרוצה למלאות ידו לחפש בגנזייא דמלכא לעסוק בחלק סודות התורה נסתרות לה' אלקינו ועוד נפשו לא מטוהרה מכתמי העונות וחטאים ופשעים צריך בודאי לטהר ולנקות איברי גופו ונשמתו מכל חטא ועון ואשמה. ולפ"ז יאמר האדם א"כ אפטור את נפשי מעסק התורה ומצות ח"ו ובפרט מעסק סודות התורה עד אשר אתקן את אשר עויתי ואעשה כל התיקוני תשובה אשר גזרו חז"ל ברוח קדשם לכל חטא ועון נשתקעו הדברים ולא נאמרו הגע עצמך וכי ס"ד שלא יתפלל אדם תפלתו בכ"י ולא יקרא ק"ש ולא יניח טלית ותפילין ולא יתן צדקה עד אשר יתענה כל הימים הנקצבים לכל חטא ועון והנה הוא חובת כל יום מוטל אקרקפתא דגברא ואם לא יניח באיזה יום תפילין יקרא קרקפתא דלא מנח תפילין אשר את פושעים נמנה ומעוות לא יוכל לתקון זה שביטל ק"ש וכ"ה הענין בלימוד התורה שאין לו רשות לבטל כרגע בשגם כשלא ילמוד לא ידע מה חטאו ומה פשעו ויהי' כעוור ימשש באפילה והאיך יהיה יכול לתקן מעשיו. וגם מחלק סודות התורה אין לו רשות להפטר כאשר כבר הוכחנו בראיות עצומות: ולדעתי ז"ש רז"ל אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה. הנה לא אמרו אחרי שעה אשנה וכיוצא רק לכשאפנה וגם האיך תיסק אדעת האדם שיאמר לכשאפנה אשנה והנה החוב עליו גם כעת והגית בו יומם ולילה כתוב וגם בתירוצם שאמרו שמ"א ל"א תפנ"ה אפי' ברור לו שיפנה מי פטר אותו בשעה זו. ע"כ נראה דבאו רז"ל לשלול הדעת הזה שיאמר האדם להיות התורה שהאדם עוסק בעודו רשע הוה כזורע אל הקוצים ע"כ יאמר האדם לכשאפנה מקודם מן העבירות שבידי ואעשה תשובה הקצובה לכל חטא ועון אז אשנה לזה אמר שאינו כן כי שמא לא תפנה היינו שלא יחי' כימים הקצובים בתענית וסיגופים לכל חטא ועון וא"כ נשאר בידינו לתרץ מה נעשה במאמר הנביא נירו לכם ניר ואל תזרעו אל הקוצים אך תדע ידידי שרוב ההמון טועים באיכות מ"ע של התשובה ורוב ההמון סוברים דעיקר התשובה הוא להתענות ולסגף א"ע בסיגופים שונים תדע ידידי שטעות גמור הוא כי לא נאמר בתורה הענין הזה רק נאמר בתורה ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו וענין התשובה הוא רק החרטה באמת על מה שעשה עד היום ויתמרמר בלב באמת על אשר הכעיס לבורא עולם יוצר רוחו ונשמתו ואם יש און בידו עוד מאותן העבירות ישליכם מידו ויקבל קבלה אמיתיית שאפי' יהבי לי' כל חללי דעלמא לא ישוב עוד לדבר הרע הזה ותדע עוד ידידי מ"ש רז"ל בגמ' היכי דמי בעל תשובה כגון שבאת דבר עבירה לידו פעם ראשונה ושני' וניצל ממנה מחוי ר' יהודה באותה אשה ובאותו פרק ובאותו מקום ע"כ והנה יאמר האדם כיון שלא אירע לו עוד הדבר הרע ולא באת לידו הדבר עבירה לשיתבחן אם ניצל ממנה לא יאמין בנפשו אם עלתה תשובתו למרום הנה אומר לך המאמין בתוה"ק שאמרה כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו לא יעלה בלבו שום מיחוש ע"ז רק יעשה את שלו ויתחרט בחרטה גמורה על העבר וישליך העבירה מידו ויקבל בלב קבלה גמורה כנ"ל על העתיד ויאמין בהשי"ת כי חנון ורחום הוא ואמר לנו ע"י נביאו חי אני נאם ה' אם אחפוץ וכו' כי אם בשוב רשע מדרכו ומשארז"ל היכי דמי בע"ת כגון שבאת דבר עבירה לידו וכו' דוק נא ידידי בדבריהם הנה לא אמרו היכ"י דמ"י תשוב"ה רק היכ"י דמ"י בע"ל תשוב"ה כי באמת תשוב"ה מיקרי אפי' לא באת דבר עבירה עוד לידו רק בחרטה גמורה וקבלה גמורה רק לשיקרא בתואר בע"ל תשוב"ה לשיהי' נכון לבו בטוח שלא יאונה לו עוד כל און הוא כשבא"ת דב"ר עביר"ה ליד"ו פע"ם ראשונ"ה ושני"ה וניצ"ל ממנה אז יהי' נכון לבו בטוח שכבר מסייעין אותו מן השמים לשמרו שמירה מעולה הנה תראה מזה שאפי' לתאר האדם בשם בע"ל תשוב"ה לא אמר שיתענה ויסגף א"ע רק כשבאת דבר עבירה לידו וניצל ממנה ומכ"ש תשוב"ה בזולת התואר בודאי לא מחמת התענית וסיגופי' המה רק עיקרי התשובה החרט"ה עזיבה קבל"ה ראה נא הדין המוסכם בעיקרו בתוה"ק. המקדש את האשה ע"מ שאני צדיק גמור ונמצא רשע גמור. ה"ז מקודשת שמא הרהר בתשובה ואפי' נמצא רשע גמור בגניבה וגזל ועריות ולא הי' הזמן מספיק להתענות עיתים וימים אעפ"כ היא מקודשת מזה תדע כי עיקרי התשובה אינם תענית וסיגופים רק כמ"ש וראי' עוד מדיני החליצה ועידי הגט וקידושין דצריכין להיות כשרים מן התורה ולא יהי' רשעים ומקלינין בהו רק שיהיה מהרהרים בתשובה וכשרים ועוד יש חבילי חבילות ראיות שעיקרי התשובה הם רק בלב חרטה עזיבה קבלה כנ"ל ונוסף לזה נצטוינו מן התורה להתוודות בפה פרטי כל חטא ועון כמבואר ברמב"ם הל' תשובה אבל התענית והסיגופים הם אנפי התשובה וחז"ל קיבלו ברוה"ק כל העינויי' הללו כמה יעשה האדם לכל חטא ועון בכדי להסיר מעל גופו ונשמתו הכתמים שקיבלו מכל חטא ועון ולבטל המלאכים הקטרוגים שנבראו מהעבירות ונ"ל עוד שגם כל אלו הקצבות שקצבו חז"ל לכל חטא ועון מן הסתם דברו למי שיש בו כח ויכול לסבול בלי שיתבטל מתורה ועבודה אבל לא למי שאין בו כח. ותדע דהרי עונש מלקות ל"ט הם מן התורה. ואעפ"כ הי' צריך אומדנא אם יש בו כח לסבול. ובאם אמדוהו לפחות היו פוחתין לפי קוצר כחו. והשכל ג"כ ישפוט זה כי החלש יסתגף בתענית יום אחד יותר מגבור עריץ במאה ימים היאומן כי יסופר שיהי' קצבת ימי התענית שוה בשניהם הלא התורה דרכי' דרכי נועם: נחזור לדברינו הראשונו' הג"ה מילתא דאתיא לידן נימא בי' מלתא אחריתי הא דמעולם תמהתהי על המנהג וההלכה הרווחת בישראל בעידי הגט מצווין להעדים להרהר בתשובה ולא נוהגין כן בעידי קדושין ומה נשתנה. וליכא למימר משום דמקדש אח"כ בביאה וזה אינו מב' טעמים. חדא דקי"ל כל הבועל אחר קידושין מסתמא על דעת קידושין הראשונים הוא בועל וכשאין הקידושין הראשוני' קידושין גם בעילתו בעילת זנות. ועוד דא"נ סומכין על הביאה א"כ גם בעידי יחוד צריכין להיות עדים כשרי' צדיקים והי' מן הצורך שיהרהרו עידי היחוד בתשובה כי אדם אין צדיק בארץ וכו' ואם נאמר דמסתמא כל ישראל בחזקת כשרות א"כ גבי גט וחליצה נמי נימא הכי. ונ"ל דבזה יונח לנו מה שברוב מקומות לא מייחדין עדים מיוחדין לקידושין. וע"פ הדין היה מן הראוי לייחד עדים מיוחדים כי שם נמצאים ברוב גם קרובים ועדים שנמצא אחד מהם קרוב או פסול כל העדות בטילה וכמ"ש הש"ך בזה בח"מ סי' ל"ו הגם דדעת הש"ך שם להכשיר כי לא מתכוונים הקרובים להעיד. אעפ"כ עיקר מ"ע של התשובה הוא חרט"ה עזיב"ה קבל"ה רק שיהי' באמת שלא יונה א"ע רק יהי הכל באמת גמור בלב ומצורף לזה אני מתמה על המנהג ישראל לכתחילה למה לא נהגו לייחד והנראה דמש"ה לא נהגו לייחד עדים דיש חשש רשעים פסולי' לעדות ואם נאמר להם שיהרהרו בתשובה כמו גבי גט זה התיקון ברוב לא יועיל אצל החופה מקום הוללות יבוזו לשכל דברי המזהיר להרהר בתשובה ע"כ יותר טוב שלא לייחד עדים וברוב יש הרבה אנשים ועכ"פ ימצאו ב' עדים כשרים זה מה שנ"ל לתרץ וליישב המנהג אבל מי שעיניו פקוחות על דרכיו יראה לו שיזמין לעצמו קודם החופה עדים כשרים ויאמר להם מקודם בינו לבין עצמו שיהרהרו בתשובה ואז טוב לו וגם להזוג כי כתורה נעשה נ"ל. ע"כ הג"ה: הוידוי והוא ג"כ מ"ע בפ"ע להתודות על כל מה שזוכר. ומה שנעלם ממנו יתוודה בדרך כלל. וע"ז אמרו רז"ל בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטל בלבו כ"ה בזהר בר"מ פ' בלק. כשיעשה כ"ז באמת ובתמים הנה קיים מ"ע של תשובה והשם הטוב וסלח יסלח לו. ומחוייב האדם להאמין זה באמונה שלימה אמונת אומן ובכדי לבטל ולהסיר כתמי הנפש והגוף ולבטל ולהמית הקטרוגי' יעשה סיגופים רק כפי כחו ולא יתבטל מתורה ועבודה. ומה שלא יוכל להשלים כפי הקצבה שקצבו חז"ל יפדה בצדק'. ויעשה עוד כפי מה שיעץ הרב החסיד הקדוש מהר"ז זצ"ל בעל התני' בפרקי התשובה אשר לו דפוס סלאוויטא כי יש דפוס אחר בנוסחות אחרות ושניהם כאחד טובים כי ברגע הזאת ששב בכל לבו באמת להש"י מקיים המ"ע והשם הטוב וסלח סולח ומוחל לפשעיו רק שיתמרמר באמת על עונותיו שעברו למעלה ראש ויחשוב בגדולת הבורא אשר הכעיסו ועבר על ציוויו אחרי אשר הרבה להטיב עמו ויחשוב בשפלות עצמו כי כל מה שתגדל מעלת הנכעס ותקטן מעלת המכעיס ביותר תגדל האשמה ולדעתי זה הוא הפירוש קרוב לפשוטו מ"ש הנביא שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך דמשמע שיש תשובה שאינה מגעת לה' אלקינו וכן בתוה"ק ושבת עד ה' אלקיך הגם שיש בידינו הרבה דברים בזה הענין אבל לפשוטו נראה ע"פ מ"ש בחי"ה כי החסידים הגדולים שבו כל ימיהם בתשובה על חטא אחד אע"פ שכבר שבו אתמול חזרו גם היום לחזור ולשוב כי כל מה שתגדל מעלת הנכעס ורבות טובותיו טל המכעיס ביותר תגדל האשמה מהמכעיס וצריך לתשובה יתירה והנה לגדולתו ית"ש אין סוף וכל מה שישיג האדם איזה גדולה נעתק ממושכל למושכל וא"א לבא לתכלית רוממות גדולתו והנה החטא מעוור עיני האדם ולא יתפעל מרוממותו ית"ש והנה כאשר ישים אל לבו לשוב אליו ית' אזי יאירו עיניו בגדולתו ית"ש וישוב אליו כפי ערך השגתו ברוממותו ית"ש. והנה כאשר שב אליו ית"ש אזי יאירו עיניו יותר ברוממותו וגדילתו אזי אין די לו בתשובה דאתמול כי כל מה שתגדל מעלת הנכעס אזי תגדל האשמה מהמכעיס וצריך לתשובה יתירה והנה כזה הוא בכ"י כל מה ששב יותר יאירו עיניו ביותר בגדולתו ית"ש ויתחייב בתשובה ביותר וז"ש הכתוב כי אתרי שובי נחמתי ואחרי הודעי וכו' והבן. וזה יש לפרש שובה ישראל עד י"י אלקיך רצ"ל הגם שכבר שבת בתשובה עכ"ז גם היום תצטרך לשוב תשובה המגעת לערך המכעיס להוי' ב"ה המהווה כל הוויות והוא אלקי"ך היינו סיבתך אשר הרבה להטיב עמך. והגם שידעת זה גם ביום אתמול עכ"ז ידיעתך מזה ביום אתמול כלא נחשב נגד ידיעתך בזה היום וז"ש בטעם כ"י כשל"ת בעונ"ך והעון מעוור עיני האדם שלא להכיר גדולתו ית"ש ח"ו וכל שתשוב ביותר יתוודע לך כי י"י הוא אלקי"ך והבן: הנה אתה הראת לדעת כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו דכיון שתשוב אליו ית' באמת בכל לבבך כל מה שיתגלה לך ענין תעתיק מענין לענין וממושכל למושכל עד שתסמר שערות ראשך ותבוש מפניו ית' באמת ואפי' יהבי לך כל חללי דעלמא לא תשוב עוד לכסלה וחרוץ כמו איל לתורתו ולמצותיו עד שיעיד עליך היוצר בראשית ויודע תעלומות שבודאי לא תחטא עוד כי הוא הבוחן לבות וכליות וכמ"ש הרמב"ם בה' תשובה: והנה אחרי הראנו השי"ת את כל אלה כי בתשובה מעומקא דלבא בלבד יסלח הש"י תיכף לחטאינו מעונינו ופשעינו נשאר בידינו עוד להתבונן בפרט אחד היינו מאמר ר' מתיא בן חרש בארבעה חלוקי כפרה עבר על מ"ע ושב לא זז משם עד שמוחלין לו ל"ת ושב תשובה תולה להגין מן היסורין ויוה"כ מכפר על כריתות ומב"ד תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין. אבל חילול השם ח"ו כולן תולין ומיתה ממרקת הנה המאמר הזה סותר מה שדברנו כי המאמר הזה מוכח שאינו כפרה תיכף להשב רק במ"ע אבל אתה הראת לדעת בראיות ברורות שכתבנו על פי דיני התורה שאפילו רשע גמור בעבירות חמורות בהרהור תשובה בלבד יקרא צדיק וכדי שתתיישב דעתך בכל זה אגיד לך את אשר עם לבבי אשיחה אדברה וירווח לי הגם שכבר דיבר מארבעה חילוקי כפרה אלו הרב החסיד הקדוש רבינו יונה ז"ל בשערי תשובה אשר לו עיי"ש עכ"ז חלקי אמרה נפשי תדע ידידי שזה בודאי שהשם הטוב יסלח תיכף להשב באמת מעומקא דלבא ואפילו על כל עבירות חמורות תיכף יככרו בתשובה והנה על מ"ע כבר ביאר ר' מתיא ב"ח לא זז משם עד שמוחלין לו ובאם עבר על ל"ת ושב הנה אמר ר' מתיא שלא תוגמר כפרתו עד יוה"כ ובין כך וכך נקרא רשע ח"ו ומה יעשה בתורתו ומצותיו וכי לא יעסוק בהם ח"ו זה מן הנמנע כמש"ל: תדע ידידי ענין יוה"כ הוא סוד תשובה עילאה סוד היובל העליון עוה"ב אין לו אכילה ושתי' ואז נכללים נפשות ישראל בשורשם יחד האחד ע"כ מכפר על לא תעשה כי בעברו על ל"ת נפרד משורש אילן הקודש רשות היחיד וביקש חשבונות רבים בהנטותו לסט"א שורש רשות הרבים בסוד "הן רבים עתה עם הארץ" וביוה"כ נתייחד כאחד כל נפשות ישראל למקורם שורש אם הבנים מקור היחוד הנה לפי"ז כאשר ישוב האדם להשי"ת מעומקא דלבא באמת יורהו השי"ת דרך האמת ויעורר לבבו באהבת כל ישראל כאחד ויתעורר בלבו קוב"ה ואורייתא וישראל חד ויבין וישכיל ענין יוה"כ בכסיפת לבבו להכלל בניקור הקדושה ולא יתואר בשום אופן בתואר רש"ע גם קידם יוה"כ הבן הדברים. וז"ל החסיד רבינו יונה בשערי תשובה ואם עבר על ל"ת ועשה תשובה ידאג לעונו ויכסוף ויחכה להגיע ליוה"כ למען יתרצה להשי"ת כי רצונו חיי הנפש והגוף וחיי כל נוצר עכ"ל בין והתבונן הדברים. דרצ"ל אחר אשר יבין כי רצונו ית' הוא חיי הנפש והגוף וחיי כל נוצר יקושר בכללות אהבת ישראל במקורם הקודש ותעשנה ידיו תושי' מעין סגולת יוה"כ וכ"ז יורה השי"ת לאדם בשובו אליו בכל לב הג"ה. סייעתא לדברינו מדברי זוה"ק ויקרא ט"ז אר"י אימתי איתקרי תשובה כד אימא מתכסייא וקיימא בחדוה דכתיב אם הבנים שמחה יתבא בקיומא ומאן דהוה סגיר תב לאתרי' וכולהו תבין חד לחד ומתברכאה כל חד וחד וכדין אתקרי תשובה שלימה תשובה סתם לאכללא כולא. אר"י כד מתכשר עלמא כולא כחדא כתיב כי גדול מעל שתים חסדך מעל שמים דסלקא לעילא מאתר דאתקרי שמים ר' יהודא אמר דייקא דכתיב מעל שמים אלמלא כתיב על שמים משמע ההוא אתר דקיימא על שמים כיון דאמר מעל השמים משמע ההוא אתר דקיימא לעילא לעילא ומאן איהו איהי אימא והיינו דאקרי תשובה תאנא בההוא זמנא דמתכשרין עובדין לתתא ואימא בחדותא אתגליא עתיקא קדישא. ובאם עבר על כריתות ומיתות ב"ד.

7 תלמוד ירושלמי יומא פתח ↗

משנה: כָּל מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים הָאָמוּר עַל הַסֵּדֶר אִם הִקְדִּים מַעֲשֶׂה לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. הִקְדִּים דַּם הַשָּׂעִיר לְדַם הַפָּר יַחֲזוֹר וְיַזֶּה מִדַּם הַשָּׂעִיר לְאַחַר דַּם הַפָּר. אִם עַד שֶׁלֹּא גָמַר אֶת הַמַּתָּנוֹת שֶׁבִּפְנִים נִשְׁפַּךְ הַדָּם יָבִיא דָם אַחֵר וְיַחֲזוֹר וְיַזֶּה בַּתְּחִלָּה מִבִּפְנִים. וְכֵן בַּהֵיכָל וְכֵן בְּמִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁכּוּלָּן כַּפָּרָה וְכַפָּרָה בִפְנֵי עַצְמָן. רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק מִשָּׁם הוּא מַתְחִיל: הלכה: תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְָּעֲבוֹדוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בִּפְנִים בְּבִגְדֵי לָבָן. אֲבָל בְָּעֲבוֹדוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בַּחוּץ בְּבִגְדֵי זָהָב. אִם הִקְדִּים מַעֲשֶׂה לַחֲבֵירוֹ מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אַף הַנַּעֲשׂוֹת בַּחוּץ בְּבִגְדֵי זָהָב. אִם הִקְדִּים מַעֲשֶׂה לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנֵיהֲן מִקְרָא אֶחָד הֵן דּוֹרְשִׁין. מִדַּם חַטַּאת הַכִּיפּוּרִים אַחַת. רַבָּנִן אָמְרֵי. עֲבוֹדוֹת שֶׁהוּא נִכְנָס פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מְקוֹם שֶׁהוּא נִכְנָס בּוֹ פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בְשֵׁם רִבִּי פֶס. בְּמַתְּנוֹת הַבַּדִּים. אֲבָל בְּמַתְּנוֹת הַפָּרֹכוֹת שָׂעִיר מְעַכֵּב אֶת הַפָּר. אָמַר רִבִּי לָעְזְר. וְנָתַן מִדַּם הַפָּר עַל בֵּין הַבַּדִּים וְעַל בֵּין הַפָּרֹכוֹת וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת הַשָּׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַתְּחִילָּה כָשֵׁר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אִילּוּ נִשְׁפַּךְ מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר הַמּוּנָח בַּכּוֹס שֶׁמָּא אֵינוֹ מֵבִיא פָּר אַחֵר וְכָשֵׁר. מַה בֵין שָׁחַט עַד שֶׁלֹּא נָתַן מַה בֵין שָׁחַט מִשֶּׁנָּתַן. אִילּוּ אָמַר וְנָתַן יְאוּת. רַבָּנִן אָמְרֵי. שָׁלֹשׁ לָכּוֹשֶׁר וְשָׁלֹשׁ לִפְסוּל. רִבִּי לָעְזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִין. אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ לָכּוֹשֶׁר וְאַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ לִפְסוּל. וְרַבָּנִן אָמְרֵי. כָּל שֶׁבַע וְשֶׁבַע כַּפָּרָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמְרֵי. כָּל אֶחָד וְאֶחָד כַּפָּרָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר. טַעֲמָא דְרִבִּי לָעְזָר בֵירִבִּי שִׁמְעוֹן. וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקּוֹדֶשׁ. אֲפִילוּ אֵין שָׁם אֶלָּא מַתָּנָה אַחַת אָמְרָת הַתּוֹרָה כִלָּה. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. נָתַן מִקְצַת מַתָּנוֹת וְנִשְׁפַּךְ הַדָּם מֵבִיא אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן. אֵילּוּ וָאֵלּוּ נִשְׁפָּכִין כְּמִצְוָתָן. לֲכֵן צְרִיכָה בְּשֶׁנִּקְרָא עֲלֵיהֶן לְשֵׁם פְּסוּל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְיֵאוּת. אִילּוּ נָתַן מִקְצַת מַתָּנוֹת וְנִשְׁפַּךְ הַדָּם שֶׁמָּא אֵינוֹ מֵבִיא אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן וּמוֹעֲלִין בָּרִאשׁוֹנִים. רִבִּי חַגַּיי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁשָּׁחַט אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְשֵׁם כּוֹשֶׁר וְהַשְּׁנִיִים לְשֵׁם פְּסוּל. שָׁחַט אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְשֵׁם פְּסוּל וְאֶת הַשְּׁנִיִים לְשֵׁם כּוֹשֶׁר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מָצִינוּ פְּסוּל מוֹצִיא מִיַּד פִּיגּוּל. מָצִינוּ פְּסוּל מוֹצִיא מִיַּד כּוֹשֶׁר.

8 ראש השנה פתח ↗

וְרַבָּנַן? שְׁנַת חֲמִשִּׁים אַתָּה מוֹנֶה, וְאִי אַתָּה מוֹנֶה שְׁנַת חֲמִשִּׁים וְאַחַת — לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: שְׁנַת חֲמִשִּׁים עוֹלָה לְכָאן וּלְכָאן, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא. וּדְמוֹסִיפִין מֵחוֹל עַל קֹדֶשׁ מְנָלַן? דְּתַנְיָא: ״בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבּוֹת״, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר חָרִישׁ וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר ״שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְגוֹ׳״. אֶלָּא חָרִישׁ שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית הַנִּכְנָס לִשְׁבִיעִית, וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית הַיּוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מָה חָרִישׁ רְשׁוּת — אַף קָצִיר רְשׁוּת, יָצָא קְצִיר הָעוֹמֶר שֶׁהוּא מִצְוָה. וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל מוֹסִיפִין מֵחוֹל עַל קֹדֶשׁ מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מִדְּתַנְיָא: ״וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה״. יָכוֹל בְּתִשְׁעָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בָּעֶרֶב״, אִי ״בָּעֶרֶב״ יָכוֹל מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּתִשְׁעָה״. הָא כֵּיצַד? מַתְחִיל וּמִתְעַנֶּה מִבְּעוֹד יוֹם — מְלַמֵּד שֶׁמּוֹסִיפִין מֵחוֹל עַל קֹדֶשׁ. אֵין לִי אֶלָּא בִּכְנִיסָתוֹ, בִּיצִיאָתוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב״. אֵין לִי אֶלָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים, שַׁבָּתוֹת מִנַּיִן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תִּשְׁבְּתוּ״. יָמִים טוֹבִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״שַׁבַּתְּכֶם״. הָא כֵּיצַד? כׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁבוּת — מוֹסִיפִין מֵחוֹל עַל קֹדֶשׁ. וְרַבִּי עֲקִיבָא, הַאי ״וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ! מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתָנֵי חִיָּיא בַּר רַב מִדִּפְתִּי. דְּתָנֵי חִיָּיא בַּר רַב מִדִּפְתִּי: ״וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה״ וְכִי בְּתִשְׁעָה מִתְעַנִּין? וַהֲלֹא בַּעֲשִׂירִי מִתְעַנִּין! אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: כָּל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בִּתְשִׁיעִי, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב

8 פניני הלכה, ימים נוראים פתח ↗

עוד טעם חשוב יש בזה, שכל המצוות שבתורה צריכות להיעשות בשמחה שלימה שכוללת גם שמחה גופנית. ובוודאי שגם מצוות התשובה ראוי לה שתיעשה בשמחה, שעל ידה אנחנו זוכים להתנקות מהחטאים שמשפילים את ערכנו ומעציבים את רוחנו. ועל כן יום הכיפורים הוא יום טוב, ולכאורה היה ראוי לשמוח בו גם באכילה ושתייה. אלא שבעת התשובה עצמה אי אפשר לשמוח באופן גלוי, שכן עיקר התשובה – צער וחרטה, ועל כן נצטווינו להתענות ביום הכיפורים. לפיכך את הביטוי לשמחה הגופנית על מצוות התשובה, נצטווינו לעשות בערב יום הכיפורים על ידי אכילה ושתייה. ומתוך כך אנחנו זוכים לשוב בתשובה שלימה ביום הכיפורים על כל הצער הכרוך בכך שערי תשובה ד, ח; רמ"ק.

8 דרך פקודך פתח ↗

10 פניני הלכה, ימים נוראים פתח ↗

הטעם למצווה, כדי להתכונן לתענית רש"י. וגם כדי שיהיה לנו כוח להתפלל כראוי ביום הכיפורים שערי תשובה ד, י. לפיכך, יש להקפיד בזה יותר בסעודה המפסקת. יש במצווה זו ביטוי לאהבת הקב"ה אותנו, שצוונו להתענות רק יום אחד בשנה כדי לכפר על עוונותינו, ומרוב דאגתו לנו, צווה שנאכל ונשתה לפני הצום, כדי שנוכל לסבול את הצום ולא יארע לנו ממנו שום נזק רא"ש, טור או"ח תרד. יש מי שאומר שאף שמבחינה גופנית האכילה בערב יום הכיפורים מועילה לצום, יש בה גם עינוי, כי יש קושי נפשי לצאת מעונג ליגיעה ותענית שבלי הלקט, ערוה"ש תרד, ד.

11 שבת פתח ↗

הָנֵי נָמֵי, בִּגְמִילוּת חֲסָדִים שָׁיְיכִי. לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: הָנֵי בְּהָנֵי שָׁיְיכִי. תָּנוּ רַבָּנַן: הַדָּן חֲבֵירוֹ לְכַף זְכוּת — דָּנִין אוֹתוֹ לִזְכוּת. וּמַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁיָּרַד מִגָּלִיל הָעֶלְיוֹן וְנִשְׂכַּר אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת אֶחָד בַּדָּרוֹם שָׁלֹשׁ שָׁנִים. עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים אָמַר לוֹ: תֵּן לִי שְׂכָרִי, וְאֵלֵךְ וְאָזוּן אֶת אִשְׁתִּי וּבָנַי. אָמַר לוֹ: אֵין לִי מָעוֹת. אָמַר לוֹ: תֵּן לִי פֵּירוֹת. אָמַר לוֹ: אֵין לִי. תֵּן לִי קַרְקַע — אֵין לִי. תֵּן לִי בְּהֵמָה — אֵין לִי. תֵּן לִי כָּרִים וּכְסָתוֹת — אֵין לִי. הִפְשִׁיל כֵּלָיו לַאֲחוֹרָיו, וְהָלַךְ לְבֵיתוֹ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ. לְאַחַר הָרֶגֶל נָטַל בַּעַל הַבַּיִת שְׂכָרוֹ בְּיָדוֹ, וְעִמּוֹ מַשּׂוֹי שְׁלֹשָׁה חֲמוֹרִים, אֶחָד שֶׁל מַאֲכָל, וְאֶחָד שֶׁל מִשְׁתֶּה, וְאֶחָד שֶׁל מִינֵי מְגָדִים, וְהָלַךְ לוֹ לְבֵיתוֹ. אַחַר שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ נָתַן לוֹ שְׂכָרוֹ. אָמַר לוֹ: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי ״תֵּן לִי שְׂכָרִי״ וְאָמַרְתִּי ״אֵין לִי מָעוֹת״, בַּמֶּה חֲשַׁדְתַּנִי? אָמַרְתִּי: שֶׁמָּא פְּרַקְמַטְיָא בְּזוֹל נִזְדַּמְּנָה לְךָ, וְלָקַחְתָּ בָּהֶן. וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי ״תֵּן לִי בְּהֵמָה״, וְאָמַרְתִּי ״אֵין לִי בְּהֵמָה״, בַּמֶּה חֲשַׁדְתַּנִי? אָמַרְתִּי: שֶׁמָּא מוּשְׂכֶּרֶת בְּיַד אֲחֵרִים. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי ״תֵּן לִי קַרְקַע״, וְאָמַרְתִּי לְךָ ״אֵין לִי קַרְקַע״, בַּמֶּה חֲשַׁדְתַּנִי? אָמַרְתִּי: שֶׁמָּא מוּחְכֶּרֶת בְּיַד אֲחֵרִים הִיא. וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ ״אֵין לִי פֵּירוֹת״ בַּמֶּה חֲשַׁדְתַּנִי? אָמַרְתִּי: שֶׁמָּא אֵינָן מְעוּשָּׂרוֹת. וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ ״אֵין לִי כָּרִים וּכְסָתוֹת״ בַּמֶּה חֲשַׁדְתַּנִי? אָמַרְתִּי: שֶׁמָּא הִקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו לַשָּׁמַיִם. אָמַר לוֹ: הָעֲבוֹדָה! כָּךְ הָיָה. הִדַּרְתִּי כׇּל נְכָסַי בִּשְׁבִיל הוּרְקָנוֹס בְּנִי שֶׁלֹּא עָסַק בַּתּוֹרָה. וּכְשֶׁבָּאתִי אֵצֶל חֲבֵירַי בַּדָּרוֹם הִתִּירוּ לִי כָּל נְדָרַי. וְאַתָּה, כְּשֵׁם שֶׁדַּנְתַּנִי לִזְכוּת, הַמָּקוֹם יָדִין אוֹתְךָ לִזְכוּת. תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁפָּדָה רִיבָה אַחַת בַּת יִשְׂרָאֵל, וְלַמָּלוֹן הִשְׁכִּיבָהּ תַּחַת מַרְגְּלוֹתָיו. לְמָחָר יָרַד וְטָבַל וְשָׁנָה לְתַלְמִידָיו. וְאָמַר לָהֶן: בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁכַּבְתִּיהָ תַּחַת מַרְגְּלוֹתַי, בַּמֶּה חֲשַׁדְתּוּנִי? אָמַרְנוּ: שֶׁמָּא יֵשׁ בָּנוּ תַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ בָּדוּק לְרַבִּי. בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַדְתִּי וְטָבַלְתִּי, בַּמֶּה חֲשַׁדְתּוּנִי? אָמַרְנוּ: שֶׁמָּא מִפְּנֵי טוֹרַח הַדֶּרֶךְ אֵירַע קֶרִי לְרַבִּי. אָמַר לָהֶם: הָעֲבוֹדָה! כָּךְ הָיָה. וְאַתֶּם, כְּשֵׁם שֶׁדַּנְתּוּנִי לְכַף זְכוּת, הַמָּקוֹם יָדִין אֶתְכֶם לְכַף זְכוּת. תָּנוּ רַבָּנַן: פַּעַם אַחַת הוּצְרַךְ דָּבָר אֶחָד לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים אֵצֶל מַטְרוֹנִיתָא אַחַת שֶׁכׇּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי מְצוּיִין אֶצְלָהּ. אָמְרוּ: מִי יֵלֵךְ? אָמַר לָהֶם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אֲנִי אֵלֵךְ. הָלַךְ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְתַלְמִידָיו. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפֶתַח בֵּיתָהּ, חָלַץ תְּפִילָּיו בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת, וְנִכְנַס וְנָעַל הַדֶּלֶת בִּפְנֵיהֶן. אַחַר שֶׁיָּצָא, יָרַד וְטָבַל וְשָׁנָה לְתַלְמִידָיו. וְאָמַר לָהֶן: בְּשָׁעָה שֶׁחָלַצְתִּי תְּפִילִּין, בַּמֶּה חֲשַׁדְתּוּנִי? אָמַרְנוּ: כְּסָבוּר רַבִּי, לֹא יִכָּנְסוּ דִּבְרֵי קְדוּשָּׁה בִּמְקוֹם טוּמְאָה. בְּשָׁעָה שֶׁנָּעַלְתִּי, בַּמֶּה חֲשַׁדְתּוּנִי? אָמַרְנוּ: שֶׁמָּא דְּבַר מַלְכוּת יֵשׁ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ. בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַדְתִּי וְטָבַלְתִּי בַּמֶּה חֲשַׁדְתּוּנִי, אָמַרְנוּ: שֶׁמָּא נִיתְּזָה צִינּוֹרָא מִפִּיהָ עַל בְּגָדָיו שֶׁל רַבִּי. אָמַר לָהֶם: הָעֲבוֹדָה! כָּךְ הָיָה. וְאַתֶּם, כְּשֵׁם שֶׁדַּנְתּוּנִי לִזְכוּת, הַמָּקוֹם יָדִין אֶתְכֶם לִזְכוּת. מְפַנִּין תְּרוּמָה טְהוֹרָה וְכוּ׳. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, דְּמַנְּחָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל. מַהוּ דְּתֵימָא: כֵּיוָן דְּלָא חַזְיָא לֵיהּ — אָסוּר, קָא מַשְׁמַע לַן כֵּיוָן דְּחַזְיָא לְכֹהֵן — שַׁפִּיר דָּמֵי. וּדְמַאי וְכוּ׳. דְּמַאי, הָא לָא חֲזֵי לֵיהּ! כֵּיוָן דְּאִי בָּעֵי מַפְקַר לֵיהּ לְנִכְסֵיהּ וְהָוֵה עָנִי, וַחֲזֵי לֵיהּ, הַשְׁתָּא נָמֵי חֲזֵי לֵיהּ. דִּתְנַן: מַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַאי וְאֶת הָאַכְסַנְיָא דְּמַאי. וְאָמַר רַב הוּנָא: תָּנָא, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַאי וְאֶת הָאַכְסַנְיָא דְּמַאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַאי וְאֶת הָאַכְסַנְיָא דְּמַאי. וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּיטְּלָה תְּרוּמָתוֹ וְכוּ׳. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא שֶׁהִקְדִּימוֹ בְּשִׁבּוֹלִים, וְנִטְּלָה הֵימֶנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר, וְלֹא נִטְּלָה הֵימֶנּוּ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה. וְכִי הָא דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁהִקְדִּימוֹ בְּשִׁבּוֹלִין — פָּטוּר מִתְּרוּמָה גְּדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַהֲרֵמוֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה׳ מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר״. מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר אָמַרְתִּי לְךָ, וְלֹא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: אִי הָכִי, אֲפִילּוּ הִקְדִּימוֹ בִּכְרִי נָמֵי לִיפְּטַר! אֲמַר לֵיהּ: עָלֶיךָ אָמַר קְרָא: ״מִכֹּל מַתְּנוֹתֵיכֶם תָּרִימוּ וְגוֹ׳״. וּמָה רָאִיתָ? הַאי אִידְּגַן, וְהַאי לָא אִידְּגַן. וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְכוּ׳. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא שֶׁנָּתַן אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא נָתַן אֶת הַחוֹמֶשׁ. הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּאֵין חוֹמֶשׁ מְעַכֵּב. וְהַתּוֹרְמוֹס הַיָּבֵשׁ כּוּ׳. דַּוְוקָא יָבֵשׁ, אֲבָל לַח — לָא. מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דְּמָרִיר לָא אָכְלָה.

11 ויקרא רבה פתח ↗

וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל ויקרא יט, כג, הֲדָא הוּא דִכְתִיב משלי ג, יח: עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא שֶׁלֹּא יִהְיוּ דִבְרֵי תוֹרָה בְּעֵינֶיךָ כְּאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּת בּוֹגֶרֶת וְהוּא רוֹצֶה לְהַשִּׂיאָהּ לְאֶחָד, אֶלָּא משלי ב, א: בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ, אִם יֵשׁ לְךָ זְכוּת קַח אֲמָרָי. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי בִּנְיָמִין בֶּן לֵוִי אָמַר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לִבְנוֹ צֵא לִפְרַקְמַטְיָא, אָמַר לוֹ אַבָּא מִתְיָרֵא אֲנִי בַּדֶּרֶךְ מֵהַלִּסְטִים וּבַיָּם מִפְּנֵי אַפִּירָטִין, מֶה עָשָׂה אָבִיו נָטַל מַקֵּל וַחֲקָקוֹ וְנָתַן בּוֹ קָמֵיעַ וּנְתָנָהּ לִבְנוֹ וְאָמַר לוֹ יְהִי הַמַּקֵּל הַזֶּה בְּיָדֶךָ וְאִי אַתָּה מִתְיָרֵא מִשּׁוּם בְּרִיָּה, אַף כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אֱמֹר לְיִשְׂרָאֵל בָּנַי עִסְקוּ בַּתּוֹרָה וְאֵין אַתֶּם מִתְיָרְאִים מִשּׁוּם אֻמָּה, אִלּוּ נֶאֱמַר עֵץ חַיִּים הִיא לָעֲמֵלִים בָּהּ, לֹא הָיְתָה תְּקוּמָה לְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא לַמַּחֲזִיקִים. אִלּוּ נֶאֱמַר אֲשֶׁר לֹא יִלְמַד, לֹא הָיְתָה תְּקוּמָה לְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא דברים כז, כו: אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת כל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, לְכָךְ נֶאֱמַר: עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. רַב הוּנָא אָמַר אִם נִכְשַׁל אָדָם בַּעֲבֵרָה חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, מַה יַּעֲשֶׂה וְיִחְיֶה, אִם הָיָה לָמוּד לִקְרוֹת דַּף אֶחָד קוֹרֵא שְׁנֵי דַפִּים, וְאִם הָיָה לָמוּד לִשְׁנוֹת פֶּרֶק אֶחָד יִשְׁנֶה שְׁנַיִם, וְאִם אֵינוֹ לָמוּד לִקְרוֹת וְלִשְׁנוֹת, מַה יַּעֲשֶׂה וְיִחְיֶה, יֵלֵךְ וְיֵעָשֶׂה פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר וְגַבַּאי שֶׁל צְדָקָה וְהוּא חַי, שֶׁאִלּוּ נֶאֱמַר אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יִלְמַד, לֹא הָיְתָה תְּקוּמָה, אֶלָּא אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים. אִלּוּ נֶאֱמַר עֵץ חַיִּים לָעֲמֵלִים בָּהּ, לֹא הָיְתָה תְּקוּמָה, אֶלָּא עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. קהלת ז, יב: כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף, אָמַר רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם בֶּן רַבִּי חִיָּא לָמַד אָדָם וְלִמֵּד וְשָׁמַר וְעָשָׂה וְהָיְתָה סִפֵּק בְּיָדוֹ לְמַחוֹת וְלֹא מִחָה, לְהַחֲזִיק וְלֹא הֶחֱזִיק, הֲרֵי זֶה בִּכְלַל אָרוּר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים. רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא לֹא לָמַד אָדָם וְלֹא עָשָׂה וְלֹא שָׁמַר וְלֹא לִמֵּד לַאֲחֵרִים וְלֹא הָיְתָה סִפֵּק בְּיָדוֹ לְהַחֲזִיק וְהֶחֱזִיק, וְלֹא לְמַחוֹת וּמִחָה, הֲרֵי זֶה בִּכְלַל בָּרוּךְ.

11 בבא בתרא פתח ↗

״מְשַׁגֵּשׁ אֹרְחָתַיהּ דְּאִימֵּיהּ״, מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר – מַאי דִּכְתִיב: ״וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיֹן״? לוֹמַר לָךְ: מָה שִׁרְיוֹן זֶה – כׇּל קְלִיפָּה וּקְלִיפָּה מִצְטָרֶפֶת לְשִׁרְיוֹן גָּדוֹל, אַף צְדָקָה – כׇּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר מֵהָכָא: ״וּכְבֶגֶד עִדִּים כׇּל צִדְקֹתֵינוּ״; מָה בֶּגֶד זֶה – כׇּל נִימָא וְנִימָא מִצְטָרֶפֶת לְבֶגֶד גָּדוֹל, אַף צְדָקָה – כׇּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל. אַמַּאי קָרוּ לֵיהּ ״עוּלָּא מְשַׁגֵּשׁ אֹרְחָתַיהּ דְּאִימֵּיהּ״? דִּבְעָא מִינֵּיהּ רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי מֵרַב שֵׁשֶׁת: מִנַּיִן לִמְצוֹרָע בִּימֵי סְפוֹרוֹ, שֶׁמְטַמֵּא אָדָם? אָמַר לוֹ: הוֹאִיל וּמְטַמֵּא בְּגָדִים, מְטַמֵּא אָדָם. אֲמַר לֵיהּ: דִּילְמָא טוּמְאָה בְּחִבּוּרִים שָׁאנֵי, דְּהָא הֵסִיט נְבֵילָה – דִּמְטַמֵּא בְּגָדִים, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם! אֲמַר לֵיהּ: וְאֶלָּא שֶׁרֶץ דִּמְטַמֵּא אָדָם – מְנָלַן? לָאו מִשּׁוּם דִּמְטַמֵּא בְּגָדִים?! אֲמַר לֵיהּ: שֶׁרֶץ בְּהֶדְיָא כְּתִיב בֵּיהּ: ״אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּכׇל שֶׁרֶץ״. אֶלָּא שִׁכְבַת זֶרַע דִּמְטַמֵּא אָדָם – מְנָלַן? לָאו מִשּׁוּם דְּהוֹאִיל וּמְטַמֵּא בְּגָדִים, מְטַמֵּא אָדָם? אֲמַר לֵיהּ: שִׁכְבַת זֶרַע נָמֵי בְּהֶדְיָא כְּתִיב בֵּיהּ: ״אוֹ אִישׁ״ – לְרַבּוֹת אֶת הַנּוֹגֵעַ. אַהְדַּר לֵיהּ בִּבְדִיחוּתָא. חֲלַשׁ דַּעְתֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת, אִישְׁתִּיק רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי וְאִתְיַקַּר תַּלְמוּדֵיהּ. אָתְיָא אִימֵּיהּ וְקָא בָּכְיָא קַמֵּיהּ, צָוְוחָה צָוְוחָה וְלָא אַשְׁגַּח בָּהּ. אֲמַרָה לֵיהּ: חֲזִי לְהָנֵי חַדְיֵי דִּמְצֵית מִינַּיְיהוּ. בְּעָא רַחֲמֵי עֲלֵיהּ, וְאִיתַּסִּי. וְדַאֲתָאן עֲלַהּ; מְנָא לַן? כִּדְתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: נֶאֱמַר כִּבּוּס בְּגָדִים בִּימֵי סְפוֹרוֹ, וְנֶאֱמַר כִּבּוּס בְּגָדִים בִּימֵי חִלּוּטוֹ, מָה לְהַלָּן מְטַמֵּא אָדָם – אַף כָּאן מְטַמֵּא אָדָם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה בַּסֵּתֶר, יוֹתֵר מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ – דְּאִילּוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ כְּתִיב: ״כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה״, וְאִילּוּ בְּעוֹשֶׂה צְדָקָה כְּתִיב: ״מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף, וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה״. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי יִצְחָק, דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אַף כּוֹפֶה, חֵמָה אֵינוֹ כּוֹפֶה; שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה״ – אַף עַל פִּי שֶׁשּׁוֹחַד בַּחֵיק – חֵמָה עַזָּה. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כׇּל דַּיָּין שֶׁנּוֹטֵל שֹׁחַד – מֵבִיא חֵמָה עַזָּה לָעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר: וְשֹׁחַד בַּחֵק וְגוֹ׳. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: כׇּל הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לְעָנִי – מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת, וְהַמְפַיְּיסוֹ בִּדְבָרִים – מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת. הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לְעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת – דִּכְתִיב: ״הֲלֹא פָרֹשׂ וְגוֹ׳, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת וְגוֹ׳ כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְגוֹ׳״. וְהַמְפַיְּיסוֹ בִּדְבָרִים מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת – שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ, וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצׇּהֳרָיִם. וְנָחֲךָ ה׳ תָּמִיד, וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וְגוֹ׳, וּבָנוּ מִמְּךָ חׇרְבוֹת עוֹלָם, מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר תְּקוֹמֵם וְגוֹ׳״. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק, מַאי דִּכְתִיב: ״רוֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד״? מִשּׁוּם דְּרוֹדֵף צְדָקָה – יִמְצָא צְדָקָה?! אֶלָּא לוֹמַר לָךְ: כׇּל הָרוֹדֵף אַחַר צְדָקָה – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְצִיא לוֹ מָעוֹת וְעוֹשֶׂה בָּהֶן צְדָקָה. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְצִיא לוֹ בְּנֵי אָדָם הַמְהוּגָּנִים לַעֲשׂוֹת לָהֶן צְדָקָה, כְּדֵי לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם שְׂכָרוֹ. לְאַפּוֹקֵי מַאי? לְאַפּוֹקֵי מִדְּדָרֵשׁ רַבָּה – דְּדָרֵשׁ רַבָּה, מַאי דִּכְתִיב: ״וְיִהְיוּ מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ, בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָּהֶם״? אָמַר יִרְמְיָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁכּוֹפִין אֶת יִצְרָן וּמְבַקְּשִׁין לַעֲשׂוֹת צְדָקָה לְפָנֶיךָ, הַכְשִׁילֵם בִּבְנֵי אָדָם שֶׁאֵינָן מְהוּגָּנִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ עֲלֵיהֶן שָׂכָר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: כׇּל הָרָגִיל לַעֲשׂוֹת צְדָקָה – זוֹכֶה, הָוְיִין לוֹ בָּנִים בַּעֲלֵי חׇכְמָה, בַּעֲלֵי עוֹשֶׁר, בַּעֲלֵי אַגָּדָה. בַּעֲלֵי חׇכְמָה – דִּכְתִיב:

12 מדרש תהילים פתח ↗

מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך. וכי מזמור היה לו לומר אינו אלא בכיה. וכיוצא בו אתה אומר שמואל-ב טו ל ודוד עולה במעלה הר הזיתים עולה ובוכה. וכתיב מזמור. זה שאמר הכתוב משלי כא טו שמחה לצדיק עשות משפט. הצדיקים פורעין חובו ומזמרין להקב"ה. וכן אסף אומר מזמור לאסף אלקים. משל למלך שהיה לו בן והיה קשה ולא היה שומע לאביו מה עשה המלך כיון שכעס נכנס לחופתו של בנו והיה מחתך ומקרע ומשליך לאשפה עד שנקרע כולו והשליך הבן משם. אמר המלך לא יפה עשיתי שקרעתי חופתו של בני שאני יכול לעשות יותר יפה הימנה ולא הרגתיו בחמתי שאם הרגתיו בחמתי בן אחי יורש אותי ומוטב שיירשני בני. כך אמר אסף לא יפה עשה הקב"ה שהפיג את חמתו בעצים ובאבנים ולא בבניו. וכן הוא אומר איכה ד יא כלה ה' חמתו. במה ויצת אש בציון. לכך אמר אסף הנחת אותם ליכנס ולא כתבת בתורה במדבר א כא והזר הקרב יומת. ולא הזר בלבד אלא בני אהרן קדושים נכנסו להקריב ונשרפו. וכן עוזיה לא נכנס אלא לכבודך להקטיר קטרת לפניך ויצא מצורע ולא עוד אלא שרעשה הארץ. ואלו הערלים הנחתם שיכנסו. אמר לו הקב"ה הללו נכנסו שלא ברשות לפיכך פגעתי בהם. אבל אלו נכנסו ברשות ואני צויתי אותם שיכנסו שנאמר ירמיה א טו הנני קורא לכל משפחות הארץ. אמר הקב"ה מה עשו שמו את ירושלים לעיים ואני מחדשה שנאמר ישעיה ס יז תחת הנחשת אביא זהב. אמר לפניו רבונו של עולם הרי את מחדש את אלו בניך שנהרגו מה תעשה שנאמר נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך. וכי חסידים היו והלא כתיב ירמיה ה ח סוסים מזוינים משכים היו איש אל רעהו ילצהו. אמר אסף כיון שנעשה בהן דין חסידים היו. וכן הוא אומר דברים כה ב והיה אם בן הכות הרשע. בתחלה נקרא רשע ואחר שנקלה נקרא אחיך שנאמר שם ונקלה אחיך לעיניך:

13 ילקוט שמעוני על התורה פתח ↗

שמות כב כד אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, כָּל "אִם" שֶׁבַּתּוֹרָה, רְשׁוּת, אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה, חוֹבָה. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא רְשׁוּת, תַּלְמוּד לוֹמַר דברים טו, ח "הַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ", חוֹבָה וְלֹא רְשׁוּת. אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה, כֶּסֶף בְּכֶסֶף אַתָּה מַלְוֵהוּ, וְאִי אַתָּה מַלְוֵהוּ פֵּירוֹת בְּפֵירוֹת. כֶּסֶף בְּכֶסֶף אַתָּה מַלְוֵהוּ, וְאֵין אַתָּה מַלְוֵהוּ כֶּסֶף בְּפֵירוֹת וּפֵירוֹת בְּכָסֶף. אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, עַמִּי וְכוּתִי, עַמִּי קוֹדֵם. עָנִי וְעָשִׁיר, עָנִי קוֹדֵם שֶׁנֶּאֱמַר אֶת הֶעָנִי. עֲנִיֵּי עִירְךָ וַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת, עֲנִיֵּי עִירְךָ קוֹדְמִין שֶׁנֶּאֱמַר עִמָּךְ. עַמִּי וְכוּתִי, עַמִּי קוֹדֵם, פְּשִׁיטָא, אֲמַר רַב נַחְמָן, אֲמַר רַב הוּנָא, לֹא נִצְרְכָה, דַּאֲפִלּוּ לְכוּתִי בְּרִבִּית וְיִשְׂרָאֵל בְּחִנָּם. וְאֵלּוּ עוֹבְרִין בְּלֹא תַעֲשֶׂה, הַמַּלְוֶה וְהַלֹּוֶה וְעֵדִים וְהֶעָרֵב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף הַסּוֹפֵר. וְעוֹבְרִין עַל "לֹא תִּתֵּן לוֹ" וְעַל שם, לו "לֹא אַל תִקַּח מֵאִתּוֹ" וְעַל לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" וְעַל לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ וְעַל שם יט, יד "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל". אֲמַר אַבַּיֵּי, מַלְוֶה עוֹבֵר בְּכֻלָּן. לֹוֶה עוֹבֵר מִשּׁוּם "לֹא תַשִּׁיךְ" "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל". עָרֵב וְעֵדִים אֵין עוֹבְרִין אֶלָּא מִשּׁוּם לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ. תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, מַלְוֵי בְּרִבִּית, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁמַּרְוִיחִין, מַפְסִידִין. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּשִׂימִין מֹשֶׁה רַבֵּנוּ חָכָם וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת, וְאוֹמְרִים, אִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ מֹשֶׁה שֶׁיֵּשׁ רִיוּחַ בְּדָבָר זֶה לֹא הָיָה כּוֹתְבוֹ. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר, מִנַּיִן לְנוֹשֶׁה בַּחֲבֵרוֹ מָנֶה וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ, שֶׁאָסוּר לַעֲבֹר עָלָיו, תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה. רַבִּי אַמִּי וְרַבִּי אַסִּי, דְּאָמְרֵי תַּרְוַיְיהוּ, כְּאִלּוּ דָנוֹ בִּשְׁנֵי דִּינִים, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים סו, יב "הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ" וְגוֹ'. אֲמַר רַבִּי יְהוּדָה אֲמַר רַב, כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת וּמַלְוֶה אוֹתָם שֶׁלֹּא בְּעֵדִים עוֹבֵר מִשּׁוּם ויקרא יט, יד "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל". רֵישׁ לָקִישׁ אֲמַר, גּוֹרֵם קְלָלָה לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים לא, יט "תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר" וְגוֹ'. תָּנוּ רַבָּנָן, שְׁלֹשָׁה צוֹעֲקִין וְאֵינָן נַעֲנִין, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת וּמַלְוֶה אוֹתָן שֶׁלֹּא בְּעֵדִים, וְהַקּוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ, וּמִי שֶׁאִשְׁתּוֹ מוֹשֶׁלֶת עָלָיו. קוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ, מַאי הִיא, אִיבָּעִית אֵימָא, תּוֹלֶה מָעוֹתָיו בְּגוֹי. וְאִיבָּעִית אֵימָא, כּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו בְּחַיָּיו. וְאִיבָּעִית אֵימָא, דְּבִישׁ לֵיהּ בְּהַאי מָתָא וְלֹא אֲזִיל לְמָתָא אַחֲרִיתִי. לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה, לְעָנִי שֶׁעִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה. לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה, שֶׁלֹּא תֵּרָאֶה לוֹ בְּכָל זְמַן. לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ", הֲרֵי זֶה אַזְהָרָה לַמַּלְוֶה שֶׁלֹּא יַלְוֶה בְּרִבִּית. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אַזְהָרָה לַלֹּוֶה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר שם, לו "אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ", הֲרֵי זֶה אַזְהָרָה לַלֹּוֶה, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אֶת כַּסְפְּךָ" וְגוֹ', הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לַמַּלְוֶה. אֵין לִי אֶלָּא אַזְהָרָה לַמַּלְוֶה וְלַלֹּוֶה, לֶעָרֵב וְלָעֵדִים וְלַלַּבְלָר מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר, לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ, מִכָּל מָקוֹם. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּלַּבְלָר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַמַּלְוֶה בְּרִבִּית וְאוֹמֵר לַסּוֹפֵר כְּתֹב וְלָעֵדִים חֲתוֹמוּ, אֵין לוֹ חֵלֶק בְּמִי שֶׁפָּקַד עַל הָרִבִּית. אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, אֲמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי שֶׁעָשִׂיתִי אוֹתוֹ עָנִי וּלְךָ עָשִׁיר, יָכוֹל אֲנִי לְהַחֲזִירְךָ לַעֲשׂוֹתְךָ עָנִי. אֲמַר רַב נַחְמָן, מַה כְּתִיב, "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ", "כִּי לְמַעַן" אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא שם "כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה", גַּלְגַּל הוּא, אֲנִי עָשִׂיתִי אוֹתְךָ עָשִׁיר וְאוֹתוֹ עָנִי, אַל תִּגְרֹם לִי שֶׁאַחֲזִיר אֶת הַגַּלְגַּל וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ עָנִי, רְאֵה מַה כְּתִיב, "לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן", "מֵעָנִי" אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא "מֵאָחִיךָ", שֶׁשְּׁנֵיכֶם שָׁוִין. שמות כב כה אִם חָבֹל תַּחְבֹּל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה, כַּמָּה חַיָּב לִי, אַתָּה חוֹטֵא לְפָנַי, וַאֲנִי מַמְתִּין לְךָ, וְנַפְשְׁךָ עוֹלָה אֶצְלִי בְּכָל אֶמֶשׁ וְאֶמֶשׁ וְנוֹתֶנֶת דִּין וְחֶשׁבּוֹן, וְהִיא חַיֶּבֶת, וַאֲנִי מַחֲזִיר לְךָ אֶת נַפְשְׁךָ, אַף אַתָּה, אַף עַל פִּי כֵן שֶׁהוּא חַיָּב לְךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ.

13 מדרש תהילים פתח ↗

למנצח לעבד ה'. זה שאמר הכתוב תהלים עד טז לך יום אף לך לילה. ר' יודן בשם ר' יהודה אמר כל מה שאמר דוד בספרו כנגדו וכנגד כל ישראל וכנגד כל העתים אמרו. אמר לפניו רבונו של עולם עשית לנו נסים בלילה ואמרנו שירה בלילה. שנאמר שם מב ט ובלילה שירה עמי. ואומר ישעיה ל כט השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. עשית לנו נסים ביום ואמרנו לך שירה ביום שנאמר ביום הציל ה' אותו: דבר אחר ביום הציל ה' אותו. זה שאמר הכתוב תהלים עא טו פי יספר צדקתך. את מוצא שלא הניח דוד אבר בכל איבריו שלא קלס להקב"ה בו. קלסו בראשו שנאמר שם כג ה דשנת בשמן ראשי. קלסו בעיניו שם כה טו עיני תמיד אל ה'. בפיו שם עא טו פי יספר צדקתך. בלשונו שם לה כח ולשוני תהגה צדקתך. בגרונו שם סט ד יגעתי בקראי נחר גרוני. בשפתיו שם עא כג תרננה שפתי. בלבו שם פד ג לבי ובשרי. סוף דבר קלסו בכל עצמותיו שנאמר שם לה י כל עצמותי תאמרנה. בנפשו שם קד א-לה ברכי נפשי את ה'. בנשמתו שם קנ ו כל הנשמה תהלל יה. אמר דוד אף על פי שקלסתיו בכל אלה עדיין איני יודע לקלסו פי יספר צדקתך: דבר אחר למנצח לעבד ה'. מה ראה דוד לומר לעבד ה'. ללמדך שכל העושה תשובה מעבירה שבידו הקב"ה מוסיף לו כבוד וקורא לו שם חביב. בא וראה בבני קרח שעד שלא עשו תשובה לא נקראו חביבים ומשעשו תשובה נקראו חביבים תהלים מה א למנצח על שושנים. משעשו תשובה נקראו ידידים שנאמר שם למנצח אל שושנים לבני קרח משכיל שיר ידידות. וכן את מוצא בדוד שעד שלא עשה תשובה לא נכתב באיסרטיא של מעלה. משעשה תשובה נכתב באיסרטיא של מעלה ונקרא עבד ה' למנצח לעבד ה'. את מוצא שכל מי שהוא קורא עצמו עבד קראו הקב"ה עבד. אברהם קרא עצמו עבד בראשית יח ג אל נא תעבור מעל עבדך. והקב"ה קראו עבד שם כו כד בעבור אברהם עבדי. יעקב קרא עצמו עבד שם לב י אשר עשית את עבדך. והקב"ה קראו עבד ישעיה מד ב אל תירא עבדי יעקב. משה קרא עצמו עבד דברים ג כד להראות את עבדך. והקב"ה קראו עבד במדבר יב ז לא כן עבדי משה. דוד קרא עצמו עבד תהלים קטז טז אני עבדך בן אמתך. והקב"ה קראו עבד שמואל-ב ג יח ביד דוד עבדי הושיע. ויש שלא קראו עצמן עבד והקב"ה קראן עבד. יצחק לא קרא עצמו עבד והקב"ה קראו עבד שמות לב יג זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך. יהושע לא קרא עצמו עבד ונקרא עבד יהושע כד כט וימת יהושע בן נון עבד ה': אשר דבר ה' וגו'. מהו השירה הזאת. אמר ר' יודן זה שאמר הכתוב תהלים עא ז כמופת הייתי לרבים. אמר דוד מה אני לא אמרתי שירה עד שנתחרפתי ועד שנפלו בידי ארבעה ועד שנפל בידי בעל אצבעות. כך ישראל אין אומרים שירה עד שיתחרפו ועד שיפלו בידם ארבעה ובעל אצבעות. וזהו כמופת הייתי לרבים ואני סימן טוב לישראל. כיצד נתחרף מגלית הפלשתי עיין שמואל-א יז וחירף לישראל וקילל את דוד ונפל הוא בידו. ובעל אצבעות שמואל-ב כא כ ויהי איש מדון וגו' ואצבעות רגליו שש ושש. ונפלו לפניו ארבעה שם כב את ארבעת אלה יולדו להרפה בגת. סמיך ליה שם כב א וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת. כך כשיבוא משיח במהרה בימינו אין אומרים שירה עד שיתחרף המשיח שנאמר תהלים פט נב אשר חרפו עקבות משיחך. ועד שיפלו לפניו בעל אצבעות זו עכו"ם הרשעה שנאמר דניאל ב מב ואצבעת רגליא מנהון ברזל וגו'. ועד שיפלו לפניו ארבע מלכיות שנאמר זכריה יד ב ואספתי את כל הגוים אל ירושלים. מיד ויצא ה' ונלחם. באותה שעה אומר שירה שנאמר תהלים צח א מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה: דבר אחר את דברי השירה הזאת. אמר רבי סימון לא כל מי שהוא אומר שירה אומר. אלא כל מי שנעשה לו נס ואומר שירה בידוע שמוחלין לו כל עונותיו ונעשה בריה חדשה. וישראל כשנעשה להם נס ואמרו שירה נמחלו כל עונותיהם שנאמר שמות טו כב ויסע משה את ישראל מים סוף. שהסיען מהחטאים שלהם. מים סוף שנאמר תהלים קו ז וימרו על ים בים סוף. וכן את מוצא בימי דבורה וברק שנעשה להם נס ואמרו שירה שנאמר שופטים ה א ותשר דבורה. ומנין שנמחל להם. דסמיך בתר שירתא שם ו א ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה'. א"ר אבהו בשם רבי אבא בכל מקום כתיב ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע. ואחר שירת דבורה כתיב עוד ויעשו בני ישראל. תחלת עשייה והיכן הן מה שעשו לשעבר. אלא מחל להן הקב"ה בשעה שאמרו שירה. וכן את מוצא בדוד שנעשה לו נס ואמר שירה. ומנין שנמחל לו עונותיו. דכתיב בתר הדא שירתא שמואל-ב כג א ואלה דברי דוד האחרונים. ואלו הן הראשונים. אלא מלמד שמחל לו הקב"ה לשעבר: ביום הציל ה' אותו. וכי ביום אחד הציל אותו מאויביו ומשאול. אלא שהיה שקול עליו כנגד כל אויביו. דכל מאן דתבע ליה בר ישראל חבריה קשה עליה מכל שונאי אומות העולם. וכן שמשון אומר להן שופטים טו יב השבעו לי פן תפגעון בי אתם. ושבקו יתיה. וכן שלמה אומר משלי יח יט אח נפשע מקרית עז: ויאמר ארחמך ה' חזקי. רחמית יתך. כמה דאמר דברים ו ה ואהבת את ה' אלקיך. ומתרגמנן ותרחם. דבר אחר אקראך רחום וחנון. דבר אחר אמלא יתך רחמים על בריותך. דבר אחר אחבבך על בריותיך. ר' נחמיה בשם ריש לקיש אמר אמר דוד מילתא דמתפרש לכל אילין ורוח הקדש אומרת לו חזקי ה' סלעי ומצודתי. סלעי מתוגה. ומצודתי בשמך אני צד את הרשעים. ומה ראה דוד לקלס בסלע על שנעשה לו נס בסלע שנאמר שמואל-א כג כו ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול. כיון שראה דוד עצמו מצומצם ביד שאול התחיל אומר על חנם משח אותו שמואל ואמר לי משחך ה' למלך. היכן היא אותה ההבטחה שהבטיח אותי. ומנין שאמר כן תהלים קטז יא אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב. מיד אמר לו הקב"ה שמואל כוזב. מעיד אני עליו שהוא נאמן שנאמר שמואל-א ג כ וידעו כל ישראל וגו' כי נאמן שמואל. מיד ומלאך בא אל שאול. רבי אומר מלאך מן השמים היה שנאמר ישלח ממרום יקחני. רבי יודן אמר מלאך שליח היה. אמר לו ר' פינחס וכי השליח יועץ הוא שאמר לו שמואל-א כג כז מהרה. אלא מלאך היה נקרא שנאמר שם כח על כן קראו למקום ההוא סלע המחלקות. ולמה נקרא שמה סלע המחלקות. א"ר שמואל בר נחמני ששם נחלקו גבורי שאול על דוד. מהן היו אומרים עד שבן ישי בידינו לא נפנה ממנו. מהן היו אומרים מלחמת ישראל קודמת אבל בן ישי מצוי הוא אצלנו בכל שעה. רבי אלעזר אומר נחלק הסלע מכאן ומכאן ונמצאו שאול וגבוריו עומדין בצד זה ודוד וגבוריו מצד זה. והוא שדוד אומר תהלים קמד י הנותן תשועה למלכים אלו דוד ושאול. שאול שניצל משפיכות דמים. ודוד שניצל מחרב שאול. שנאמר איוב ה טו ויושע מחרב מפיהם. הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה. שלא הרגו לשאול שנאמר שמואל-א כו ט מי שלח ידו במשיח ה' ונקה. דבר אחר מהו סלע המחלקות. שבשעה שהיה דוד וחיילותיו עוברין על אותו מקום שנעשה לו נס היה מתחלק מחיילותיו הוא ושש מאות האנשים שהיו עמו. באותה שעה הוא והן יורדין מעל סוסיהן ומשתטחין על פניהם ונופלין על פניהם ואומרים ברוך שעשה לנו נס במקום הזה. וכשהיה המחנה שלו מתחלק באותו מקום מקצתן עומדין ומברכין ומקצתן עומדין ואין מברכין לפי שלא היו עמו באותו שעה לפיכך נקרא סלע המחלקות: אלקי צורי אחסה בו. רבנן אמרי כלפי שנפלו לפני דוד עשרה שונאים. שאול דואג ואחיתופל שבע בן בכרי ושמעי בן גרא שובך וגלית ושלשת אחיו. שנאמר שמואל-ב כא כב את ארבעת אלה יולדו להרפה. חמשה מישראל וחמשה מאומות העכו"ם. וכנגדן אמר דוד עשרה מיני קלוסין ואלו הן - חזקי וסלעי ומצודתי ומפלטי. אלקי צורי אחסה בו. מגני וקרן ישעי משגבי ומנוסי. רבי יהודה אומר לפי שקלסו בעשרה קלוסין לפיכך קלסו בסוף הספר בעשרה הלולין. תהלים קנ א הללו אל בקדשו. וכל הפרשה שהן עשרה. וקרן ישעי. מה שמן המשחה מבעבע ויורד עליו. מהולל אקרא ה'. משובח אקרא יתך. ומאויבי אושע. רבי יודן אמר סרס המקרא ודרשהו. אושע מן אויבי אקרא ה' משובח. כשתושיעני מאויבי אהלל יתך. ר' הונא בשם רבי אחא אמר כלפי יהושפט אמרו דברי הימים-ב כ כב ובעת החלו ברנה ותהלה נתן ה' מארבים. שעד שלא היו שונאים באין עליו היה אומר שירה והיו השונאים נופלים לפניו: אפפוני חבלי מות. מהו אפפוני. הגיעו הצרות עד האף. דבר אחר אל תקרי אפפוני אלא עפפוני. הצרות טסות ובאות עליו כעוף שנאמר בראשית א כ ועוף יעופף על הארץ. דבר אחר מתגלגלות ובאות עלי כאופן וגלגל. דבר אחר פניא אני מן עקיא. ורבי אחא אמר נפניתי לכאן ולכאן ואין גואל אלא אתה. דבר אחר כשאשה אורגת בתרי חוטין כפולין הן נקראין אפפין. כך אמר דוד אפפוני צרות ובאות עלי כפולות מדבר בארבעה מלכיות. אפפוני חבלי מות בבבל. ונחלי בליעל יבעתוני במדי. חבלי שאול סבבוני ביון. קדמוני מוקשי מות באדום. אפפוני יבעתוני סבבוני קדמוני. חבלי מות נחלי בליעל חבלי שאול מוקשי מות. רבנן אמרי למה כתב בראשונה וברביעית מות. שזו החריבה בית ראשון וזו החריבה בית שני. ר' אבא בר כהנא אמר זו גזרה שמד וזו גזרה שמד. בצר לי אקרא ה' בבבל. ואל אלקי אשוע במדי. וישמע מהיכלו קולי ביון. ושועתי לפניו תבוא באזניו באדום. רבי פנחס בשם רבי חמא בר חנינא אמר למה היה מזכיר בשלישית היכל. שכל ימיה של יון ההיכל קיים. אמר בצר לי ולא אמר בצרות. לפי שכל הנביאים מיחדין צרותיהן של ישראל וממעטין אותן שנאמר דברים ד ל בצר לך ומצאוך. איכה א כ ראה ה' כי צר לי. רבי יהודה אומר מטעם אחר כיון שלא היה היכל חרב בימיהם עמוס ה יט כאשר ינוס איש מפני הארי. זו בבל. ופגעו הדוב זו מדי. ובא הבית זו יון שהיה בית המקדש קיים בימיה ולא היה עליהן כעס שהיו רואין שמעון הצדיק ועומדין לפניו. וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש זו אדום. שנאמר ירמיה מו כב קולה כנחש ילך. רבי יהודה מייתי לה מטעם אחר שיר השירים ה ב פתחי לי אחותי רעיתי. אחותי זו בבל. רעיתי זו מדי יונתי ביון. ולמה קורין אותה יונתי שהיו מקריבין תורין ובני יונה בימיה. תמתי באדום. ולמה קורין אותה תמתי לפי שהיו ישראל מומתין עמה ונותנין נפשותם על קדושת השם שכמה שמדין גזרו עלינו בימיה: ותגעש ותרעש הארץ. א"ר שמואל בר נחמני למה הזיעות באות על הפסק בין מלכות למלכות. הדא הוא דכתיב ירמיה נא כט ותרעש הארץ ותחול כי קמה על בבל. אליהו זכור לטוב שאל את ר' נהוראי על מה הזיעות באות לעולם. אמר לו על חלול מעשרות שאין מפרישין אותן כתקנן. אמר לו חייך כך היא סברא דמילתא. אלא זהו עיקרו של דבר בשעה שהקדוש ברוך הוא מביט בעולמו ורואה בתי טרטיסאות ובתי קרקסאות ואומות העכו"ם יושבין בהשקט ובבטחה ובית המקדש חרב ובניו בצער מחרה אפו בעולמו להחריבו הדא הוא דכתיב שם כה ל ישאג על נוהו. בשביל נוהו. לפיכך ותרעש הארץ. רבי אחא אמר על משכב זכור. אמר הקב"ה אתה הזדעזעת איבריך על דבר שאינו ראוי לך. אף אני אזדעזע בשבילך העליונים והתחתונים. ורבנן אמרי על המחלוקת שנאמר זכריה יד ה ונסתם גיא הרי כי יגיע גי הרים אל אצל. א"ר שמואל בר נחמני אין הרעש בא אלא על הפסק מלכות שנאמר ירמיה נא כט ותרעש הארץ ותחול. למה כי קמה על בבל מחשבות ה'. אליהו זכור לטוב שאל את ר' נהוראי מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים. אמר לו לצורך נבראו שבשעה שהבריות חוטאין הוא מביט בהן ואומר מה אלו שאין בהן צורך אני מקיימן אלו שיש בהן צורך על אחת כמה וכמה. אמר לו עוד יש בהן צורך. זבוב לצרעה. פשפש לעלוקה. נחש לחפפית. שבלול לחזזית. סממית לעקרב: דבר אחר ותגעש ותרעש. את מוצא בשעה שעלה משה למרום ונשתהה שם ועשו ישראל אותו מעשה. נזדווגו לו חמשה מלאכי חבלה נתיירא משה התחיל ומתפלל על ישראל עד שהשיב את האף מהן. שנאמר שמות לב טו ויפן וירד משה. אמר רבי יצחק לא זז משם עד שפנה משם כל ישראל ופנה כל הפנים הזעומות שכתוב בספר תהלים ותגעש ותרעש. עלה עשן באפו. אימתי ויט שמים וירד ויפן וירד משה. כתוב אחד אומר דברים ד לו מן השמים השמיעך את קולו ליסרך. ואומר שמות כ יט כי מן השמים דברתי עמכם. וכתוב אחד אומר ויט שמים וירד. ובא השלישי והכריע ביניהם מן השמים השמיעך. אימתי מן השמים: וירכב על כרוב. בשעה שיצא פרעה לרדוף אחרי ישראל אמר פרעה תנו לי סוס זכר שארכב עליו שהוא קל. מה עשה הקב"ה היה מדמה כנגדו. כשם שהביא פרעה זכר כך הביא הקב"ה סוס זכר ורכב עליו שנאמר חבקוק ג ח כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה. חזר פרעה ואמר תנו לי סוס נקבה שהוא שהיא יכולה לעמוד במלחמה. לפי כשהסוס רוצה להשתין עומד ומתעכב אבל הנקבה מהלכת ומשתנת והיא טובה במלחמה. אמר הקב"ה אף אני כן אדמה לך שנאמר שיר השירים א ט לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. חזר והביא חצים וזרק על ישראל. והקב"ה מביא חצים של אש והיה זורק עליו שנאמר וישלח חציו ויפיצם. חזר פרעה והביא מיני צחצוחין של ברזל. ואף הקב"ה הביא ברקים שהן מצוחצחין שנאמר וברקים רב ויהומם. הממם ערבבן נטל מנגינות שלהם ולא היו יודעים מה שיעשו. והיה עמוד הענן יורד ועושה אותן טיט ומיני רפש. ועמוד האש מרתיח וטלפות סוסיהון משתמטות. חזר פרעה והביא מיני בליסטראות. אף הקב"ה הביא מיני אלגביש שנאמר ברד וגחלי אש. חזר פרעה והביא סימנטרא. אף הקב"ה הביא גחלי אש והיה מלבב בקולו שנאמר ירעם משמים ה'. כיון שגמר פרעה כל מה שהיה לו ולא נשתייר בידו כלום אמר לו הקב"ה רשע כנגדי היית מטיח. אמר רבי ברכיה בשם ר' אלעזר התחיל הקב"ה עף שנאמר וירכב על כרוב ויעף. אמר לו רשע שמא אתה יכול לעוף התחיל הקב"ה מדדה מכנף אל כנף שנאמר וידא על כנפי רוח: דבר אחר וירכב על כרוב וידא על כנפי רוח. אמר רבי תנחומא כל מלחמה שנלחמו ישראל עם אומות העכו"ם עתידין להלחם לעתיד שנאמר זכריה יד יג תהיה מהומת ה' רבה בהם. ושם מפרש פגעי המלחמה ומאורעיה. אמר כל מי שמעלה עצמו סופו לילך באש. וכן הוא אומר בדור המבול ובדור הפלגה ובאנשי סדום ובגוג ומגוג ובסנחרב ובמלך חירם ובנבוכדנאצר ועשו דניאל ז יא ויהיבת ליקידת אשא. ונאמר עובדיה א יח והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה. ובפרעה שחרף בעצמו ואמר שמות ה ב מי ה'. נפרע בעצמו. סנחרב שחרף על ידי שליח שנאמר בו מלכים-ב יט כג ביד מלאכיך חרפת ה'. נפרע ממנו במלאך שנאמר שם לה ויצא מלאך ה'. וכתיב בו לשון מהומה אף על פי שלא נכתב במלחמות אחרות ללמדך שכל אחד נלחם בם בכל מקום שכתוב וידא על כנפי רוח. אמר ר' יהודא אין הרוח יוצא אלא מבין כנפי החיות שנאמר וידא על כנפי רוח משל למה הדבר דומה למלך שבאו שבאין ושבו את בנו והיו עבדיו מציעין את הקרון לרדוף אחריהן. אמר המלך אם אני ממתין עד שיציעו לי הקרון בני אבד. מה עשה המלך נטל סוס אחד מן הקרון ורדף אחריהן. כך עשה הקב"ה נטל כרוב אחד מכסא הכבוד ורכב עליו ועשה מלחמה עם המצרים שנאמר וירכב על כרוב. מהיכן הביאו מגלגלי המרכבה. אמר ר' חנינא בר פפא בשר ודם למטה ממשאו. אבל הקב"ה למעלה ממשאו שנאמר דברים לג כז ומתחת זרועות עולם. כתוב אחד אומר וידא. וכתוב אחד אומר שמואל-ב כב יא וירא. מכאן שיש לו עולמות הרבה והוא הולך להראות בהן. שנאמר ישת חשך סתרו. מהיכן הביא החשך על המצרים מן החשך שבסתרו. רבי נחמיה אומר מן החשך שבגיהנם שנאמר איוב י כב ארץ עיפתה כמו אופל: חשכת מים עבי שחקים. א"ר נחמיה אין הארץ שותה אלא ממימי אוקיאנוס. אמר לו רבי יהושע והלא מימי אוקיאנוס מלוחין הן. אמר לו מתמתקים הם בעבים. אמר רבי אבא כדקין הללו של בהמה שהן שופכין אלו באלו. אמר ריש לקיש למה נקרא שמם שחקים. שהם שוחקין אלו באלו. אמר רבי יוחנן מעשה נסים יש בגשמים אדם נוטל כברה חושר שתים ושלש אצבעות ואינו מספיק לירד עד שמתערבין זה בזה. ומהלך חמש מאות שנה גשמים יורדין ואין טיפה מתערבת בחברתה. והיינו דכתיב איוב לו לא כי בם ידין עמים. יתן אוכל למכביר. רב יהודה בר יחזקאל אמר כך היה אבא מברך יתברך ויתגדל שמיה דקודשא בריך הוא. שהן אלף אלפים וריבי רבבות ואין טיפה נוגעת בחברתה כמלא נימא שנאמר שם כז כי יגרע נטפי מים. רבי חייא בר אבא ורבן ורבנן. חד מנהון אמר חשוך ענני סגיין מוי שנאמר חשכת מים עבי שחקים. ואחרינא אמר נהור ענני סגיין מוי שנאמר שם לז יא יפיץ ענן אורו. ריש לקיש אמר הענן מלמטה הוא עולה שנאמר בראשית ב ו ואיד יעלה מן הארץ. כתוב אחד אומר חשכת מים. וכתוב אחד אומר שמואל-ב כב יב חשרת מים. בשעה שהעננים טוענין את המים מחשיכין מן המים ואחר כך חושרין אותו לעולם. לכך נאמר חשכת מים וחשרת מים: מנוגה נגדו עביו עברו. כשהרוח מנשבת והשמש מזריח נגדו עביו עברו. ר' יודן בשם ר' אבא אמר כשבא הקב"ה לעשות מלחמה עם המצריים בים באו מלאכי השרת לסייעו. אלו טוענין חרבות ואלו טוענין קשתות ואלו טוענין רמחים. אמר להן הקב"ה איני צריך עברון מן הכא באותו שעה עביו עברו. אמר רבי יהודה הנשיא מלך בשר ודם כשהוא הולך למלחמה נוטל כל חיילותיו עמו וכשהוא הולך לטייל למיומם שלו נוטל כל לגיונותיו לתשמישו. אבל הקב"ה אינו כן כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא לעצמו שנאמר שמות טו ג ה' איש מלחמה ה' שמו. וכן הוא אומר זכריה יד ג ויצא ה' ונלחם. וכשיוצא למיומם שלו במתן תורה ראה מה כתיב תהלים סח יח רכב אלקים רבותים. וכתיב זכריה יד ה ובא ה' אלקי כל קדושים עמך: וירעם משמים ה'. אמר רבי אבא שלש מלחמות של מהומה הבטיח הקב"ה לישראל בכניסתן לארץ שנאמר שמות כג כז את אימתי אשלח לפניך. דברים ז כג ונתנם ה' אלקיך לפניך והמם מהומה גדולה. ורבנן ילפי לה מהכא יהושע י י ויהומם ה' לפני ישראל. שופטים ד טו ויהם ה' את סיסרא. שמואל-א ז י וירעם ה' בקול גדול וגו' ויהמם. אמר ר' סימון ועוד שתים. וברקים רב ויהמם. זכריה יד יג תהיה מהומת ה' רבה בהם. ר' סימון בשם רבי אבא אמר אחת לשעבר שנעשה לפרעה ואחד לעתיד לבוא לגוג ומגוג: ויראו אפיקי מים. את מוצא בשעה שאמר הקב"ה למשה שמות יד טז ואתה הרם את מטך. נבקעו כל מעיינות תהום שבעולם אפילו מים שבכדים ושבגתות ושבצלוחיות נחלקו באותה שעה. הוי ויראו אפיקי מים ויגלו מוסדות תבל. אלו שבים. א"ר יודן תהלים עז יז ראוך מים. אלו המים העליונים. שם ראוך מים יחילו. אלו התחתונים. מגערתך. אמר רבי חנינא לא מגערתך ממש אלא מנשמת רוח אפך. שנאמר שמות טו י נשפת ברוחך כסמו ים: ישלח ממרום יקחני. רבי יודן אמר כיון שעלה אחרון מישראל מן הים עלה אחרון שבמצרים בים. א"ר יודן מה היו עושין התשושין שבהם שנכנסו. כביכול היה הקב"ה נותן ידו ושולח אותן מן הים שנאמר ימשני ממים רבים. א"ר שמעון בן לקיש על אלו ועל אלו הפך הים. מה היה עושה. ימינו אחת מצלת לישראל וימינו אחת שוקעת למצריים שנאמר שם ו ימינך ה' נאדרי בכח לישראל. שם ימינך ה' תרעץ אויב למצריים. ר' שמעון בן לקיש אמר אף הראשונים שבמצריים הגיעו ליבשה וביקשו לילך והביא הקב"ה את הים ודיבקם וכסה אותם שנאמר הושע כד ז ויבא עליו את הים ויכסהו: יצילני מאויבי עז. ר' סימן פתר לה ביום השלישי. מאויבי עז זה פרעה שנאמר שמות טו ט אמר אויב. ומשונאי אלו המצריים. יקדמוני ביום אידי זה עמלק שנאמר דברים כד יח אשר קרך בדרך. ויהי ה' למשען לי שמות יז יב וידי משה כבדים. ויציאני למרחב שנתן לי את התורה שנאמר איוב יא ט ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. יחלצני כי חפץ בי יגמלני ה' כצדקי. מדבר בשבטו של לוי שלא היו באותו מעשה. ומהו כבור ידי ישיב לי. א"ר פנחס כברריות שעשו ידי. כי שמרתי דרכי ה' בעגל. ולא רשעתי מאלקי שמות לב כו ויעמוד משה בשער המחנה. ר' ברכיה בשם ר' שמעון בן לקיש אמר מאן לא בעי למהוי קריביה דמלכא. אלא שאמר כל מי שלא נתן נזם לעגל יבוא אלי. מיד שם ויאספו אליו כל בני לוי. כי כל משפטיו לנגדי דברים לג י יורו משפטיך ליעקב. ואהיה תמים עמו שם ח תמיך ואוריך לאיש חסידך: עם חסיד תתחסד. עם גבר תמים תתמם. עם נבר תתברר. ר' יהודה פתר קרייא באברהם בשעה שבא עם הקב"ה בחסידות אף הקב"ה בא עמו בחסידות. ובשעה שבא עמו בתמימות אף הקב"ה בא עמו בתמימות. ואימתי בא עמו בחסידות בשעה שאמר לו בראשית טו ב ה' אלקים מה תתן לי. מה כתיב בתריה שם ד לא יירשך זה. ואימתי בא עמו בתמימות בשעה שאמר לו שם יח ג אל נא תעבור מעל עבדך. מה כתיב תמן שם כב ואברהם עודנו עומד. וכשבא עמו בעקמנות אף הקב"ה בא עמו כן. ואימתי בשעה שאמר לו שם טו ח במה אדע. מה כתיב בתריה שם יג ידוע תדע. אמר ר' סימון תיקון סופרים הוא שכינה היתה ממתנת לו עד שנפנה מן המלאכים. ר' נחמיה פתר קרא במשה כשבא עמו בחסידות אף הקב"ה בא עמו כן. אימתי בשעה שאמר שמות ג ג מדוע לא יבער הסנה. אמר מאן דברייה קאי בגויה. מה כתיב שם ו ויסתר משה פניו. וכשבא בתמימות אף הקב"ה כן. ואימתי בשעה שאמר לו שם יג ואמרו לי מה שמו. אמר לו זו עכשיו לשעה אהיה אשר אהיה. ואימתי בא עמו בעקמנות בשעה שאמר לו שם ד יג שלח נא ביד תשלח. מה כתיב תמן שם טז ודבר הוא לך אל העם. ואימתי נתברר על עסקיו בשעה שאמר שם לג יח הראני נא את כבודך. מה כתיב תמן שם יט אני אעביר כל טובי על פניך. א"ר שמואל לפי שהיה הקב"ה מפתה את משה כל שבעת ימי הסנה שילך בשליחותו שנאמר שם ד י ויאמר משה אל ה' בי אדוני לא איש דברים אנכי גם אחד. תמול שנים. מתמול שלשה. שלשום ארבעה. משלשום חמשה. גם ששה. מאז שבעה. בשביעי אמר לו שם יג שלח נא ביד תשלח. והיה מסרב ואמר להקב"ה רבון העולם כבר חשבתי מה שאמרת לאברהם אבינו בין הבתרים בראשית טו יג ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. ועדיין לא נשלמו ולא עשו שם אלא מאתים ועשר. אמר לו הקב"ה לא כמו שאתה מחשב לעצמך שמיום שנולד יצחק הקדמתי להם הקץ ודלגתי אותו. וכן אומר שיר השירים ב ח מדלג על ההרים וגו'. וכבר נשלם. והיינו דכתיב תהלים קג ז יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו. עלילה שעשה לבני ישראל. אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שאני צוררה לך בכנפיך. ואימתי פרע לו. א"ר ברכיה כל שבעת ימי אדר היה משה מבקש תפלה ותחנונים שיכנס לארץ. בשביעי אמר לו דברים ג כז כי לא תעבור את הירדן. ר' חלבו אמר כל שבעת ימי המלואים היה משה מבקש לשמש בכהונה גדולה דכתיב ויקרא ט א ויהי ביום השמיני: כי אתה עם עני תושיע. אלו ישראל. ועינים רמות תשפיל עיניך על רמים להשפילם. כי אתה תאיר נרי במרדכי. ה' אלקי יגיה חשכי באסתר. דבר אחר כי אתה תאיר נרי ביואש. ה' אלקי יגיה חשכי ביהוידע. ר' אליעזר אומר בעליית בית המקדש היה טמון. א"ר שמואל בר נחמני בתאין היה טמון. א"ר סימון נראין דברי ר' אליעזר בעליית בית המקדש בימות החמה. ודברי ר' שמואל בימות הגשמים. ומי שמרו יהוידע הכהן ויהושבעת אשתו. הוי אומר כי אתה תאיר נרי: דבר אחר כי אתה תאיר נרי. בגדודי עמלק. א"ר יהושע בן לוי גייס גדול של עמלק בא אל דוד והיה דוד עושה מלחמה עמו שתי לילות ויום אחד. שנאמר שמואל-א ל יז ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם. ומי האיר לו באותן הלילות. א"ר יהושע בן לוי הקב"ה מאיר לו. הוי כי אתה תאיר נרי. בר קפרא אמר אמר לו הקב"ה נרי בידך ונרך בידי אם אתה תאיר נרי רוצה לומר אם אתה תשמור את נרי אני אשמור את שלך וכו' במזמור טז: כי בך ארוץ גדוד. ר' חייא בשם ר' לוי אמר בשעה שאמר דוד לישראל לעשות מלחמה עם אנשי יבוס התחיל אומר דברי הימים-א יא ו כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר. מה עשה יואב הביא ברוש אחד רענן וקבעו בצד החומה וכפף ראשו שהיה רך ואחז בו דוד וקפץ יואב על ראש דוד ונתלה בברוש ודילג על החומה. אמר דוד תהלים קמא ה יהלמני צדיק חסד ויוכיחני. מה עשה הקב"ה קיצר את החומה ועלה דוד אחריו שנאמר ובאלקי אדלג שור: האל תמים דרכו. אמר רב לא נתן הקב"ה את המצוות לישראל אלא כדי לצרף אותן שנאמר אמרת ה' צרופה. האל תמים דרכו. דרכו של אלקים תמים אתה על אחת כמה וכמה. וכי מה איכפת ליה להקב"ה שוחט מן הקנה ואוכל או מן הזנב. רבי ברכיה בשם רבי יעקב כתיב ויקרא ז כד וחלב נבלה וחלב טרפה וגו'. אם לא אכלתם אותם בעולם הזה חייכם שאריסטון גדול מתוקן לכם לעולם הבא שנאמר יואל ב כו ואכלתם אכול ושבוע: דבר אחר האל תמים דרכו. זה אברהם שנאמר בראשית יז א התהלך לפני והיה תמים. אמרת ה' צרופה. שצרפו הקב"ה בעשר נסיונות. ואלו הן - כשירד לתוך כבשן האש שנאמר שם טו ז אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. שנים כשאמר לו לך לך. ושנים בשרה. בהגר שם טז ב בא נא אל שפחתי. ובישמעאל שם כא י גרש האמה הזאת. ובמלכים שם יד יד וירק את חניכיו. ובמילה שאמר לו הקב"ה שם יז א התהלך לפני והיה תמים. ובין הבתרים כשראה המלכיות משעבדות לבניו. וביצחק שם כב ב קח נא את בנך את יחידך. הוי אמרת ה' צרופה מגן הוא. אומות העכו"ם אומרים למה הקב"ה מחבב לאברהם הצילו מכבשן האש ומן תשעה מלכים ואוכלוסין ומכל הצרות שעברו עליו. אמר להן הקב"ה הריני אומר לו שיקריב את בנו והוא שומע לי וחוסה בי לפיכך אני מגינו. הוי מגן הוא לכל החוסים בו. ולמחר מברכין בניו בתפלה ברוך מגן אברהם. מגני וקרן ישעי משגבי. אמר דוד לפני הקב"ה מפני מה אומרים מגן אברהם ולא מגן דוד. אמר לו בחנתיו בעשרה נסיונות. אמר לפניו תהלים כו ב בחנני ה' ונסני. כיון שנסה אותו בבת שבע ולא עמד בו מיד התפלל דוד שיאמרו מגן דוד בברכת ההפטרה. כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד ברוך אתה ה' מגן דוד. הדא הוא דכתיב ותתן לי מגן ישעך: כי מי אלוה מבלעדי ה'. אמרה חנה שמואל-א ב ב אין קדוש כה' וגו' ואין צור כאלקינו. אין צייר כאלקינו. הצייר הזה אינו יכול לצייר במים והקב"ה צר במים שנאמר בראשית א כ ישרצו המים. צייר זה אינו צר באפלה והקב"ה צר באפלה שנאמר תהלים קלט טו אשר עושיתי בסתר רוקמתי. הצייר הזה צר צורה מתוך צורה ומתוך סממנין הרבה אדום שחור לבן וירוק. והקב"ה מטפה אחת של לובן ומטפה של אודם צר את האדם. צייר זה אינו יכול לצור כל הצורה בבת אחת אלא קימעא קימעא עד שהוא גומר כל הצורה. אבל הקב"ה צר אותה בבת אחת שנאמר ירמיה י טז כי יוצר הכל הוא. בשר ודם הוא משבח את צורתו והקב"ה צורתו משבחת אותו. בשר ודם אינו יכול להטיל בו רוח ונשמה קרבין ובני מעים. והקדוש ברוך הוא צר צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרבין ובני מעים. שנאמר תהלים קד א-לה ברכי נפשי את ה'. הוי אומר אין צור זולתי אלקינו:. מלמד ידי למלחמה ונחתה קשת נחושה זרועותי. מלמד שהיה נוטל דוד קשת נחושה וכופפה. דבר אחר נוח לאדם לכוף קשת נחושה ולא לכוף זרועותיו של דוד. דבר אחר קשת נחושה. שהוא בא מזרעו של נחשון: ותתן לי מגן ישעך. שלשה דברים נתנו מתנה לעולם ואלו הן - התורה והגשמים והמאורות. תורה שנאמר שמות לא יח ויתן אל משה. הגשמים שנאמר דברים יא יד ונתתי מטר ארצכם. מאורות שנאמר בראשית א יז ויתן אותם אלקים ברקיע השמים. רבי זעירא בשם ריש לקיש אמר אף השלום שנאמר ויקרא כו ו ונתתי שלום בארץ. ורבנן אמרי אף הנקמה שנאמר יחזקאל כה יד ונתתי את נקמתי באדום. ר' יהושע אמר אף הישועה שנאמר ותתן לי מגן ישעך. ובזכות מה. בזכות התורה. וימינך תסעדני. זו התורה שנאמר דברים לג ב מימינו אש דת למו: דבר אחר ותתן לי מגן ישעך. מדבר באברהם שהיה יושב והשכינה עומדת. רבי ברכיה אמר בשם רבי לוי אמר ביקש אברהם לעמוד אמר לו הקב"ה שב. סימן טוב הוא לבניך שהן יושבין ואני עומד שנאמר תהלים פב א אלקים נצב בעדת אל. ר' שמואל בר חייא ור' יודן בשם רבי חנינא על כל שבח ושבח שישראל משבחין להקב"ה הוא משרה שכינתו עליהם. מה טעם שם כב ד ואתה קדוש יושב תהלות. אמר רבי סימון בשעה שנגלה הקב"ה על אברהם היה מצטער על מילתו. אמר הקב"ה למלאכים לכו אצלו ונטפל עמהם השכינה ומעכב לו עד שהלכו המלאכים שנאמר בראשית יח כב ויפנו משם. אמר רבי סימון תיקון סופרים הוא שהשכינה עומדת וממתנת לו. הוי וענותך תרבני. אמר רבי חייא תלמיד הולך לפני רבו בלילה מי נוטל לו הפנס לא התלמיד. והקב"ה נוטל את הפנס לפני ישראל. שנאמר שמות יג כא וה' הולך לפניהם יומם. הוי וענותך תרבני. רבי לוליאני בשם רבי ישמעאל אמר בנוהג שבעולם הרב אומר והתלמיד עונה. אבל הקב"ה אינו כן שם יט יט משה ידבר והאלקים יעננו בקול. הוי וענותך תרבני. אמר בן עזאי מלך בשר ודם כשהוא מזכיר מזכיר שמו ואחר כך קטיגמא שלו. והקב"ה אינו כן מזכיר קטיגמא שלו ואחר כך שמו שנאמר בראשית א א בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. הוי וענותך תרבני. אמר ר' אבא ראית מימיך הרב והתלמיד עסוקין בתורה והרב אומר לתלמיד הוגעתיך רב לך. והקב"ה לימד תורה לישראל ארבעים יום ובסוף אמר להן הוגעתי אתכם וציערתי שנאמר דברים א ו ה' אלקינו דבר אלינו בחורב לאמר. אמר ר' שמעון בנוהג שבעולם התלמיד והרב עומדין הרב אומר לתלמיד לך והמתן לי במקום פלוני והתלמיד הולך וממתין לו. והקדוש ברוך הוא אומר ליחזקאל יחזקאל ג כב קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך. וכתיב שם כג ואצא אל הבקעה. הוי וענותך תרבני. רבי יודן בשם רבי חמא אמר לעתיד לבוא הקב"ה מושיב מלך משיח לימינו שנאמר תהלים קי א נאם ה' לאדוני שב לימיני. ואברהם לשמאלו ופניו מתכרכמין ואומר בן בני יושב על הימין ואני על השמאל. והקב"ה מפייסו ואומר בן בנך לימיני ואני על ימינך. כביכול שם ה ה' על ימינך. הוי וענותך תרבני: תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו. לא ירחבון ולא ידחפון ולא יתערפלון. רבי יהושע בן לוי אמר מכח החרב שהניף ישבי דחה את דוד י"ח אמה ונפל לארץ. היו שניהם מתיראין זה מזה. ודוד מקלס להקב"ה תרחיב צעדי תחתי. מיד הצמיח הקב"ה לאבישי שנאמר שמואל-ב כא יז ויעזור לו אבישי בן צרויה. אמר להם ישבי שנים על אחד. אמרין ליה הא אנן קטלין לך עול אימא בקרתא עשרה קטלין לך. אמר רבי שמואל בר נחמני בשעה שראה דוד את המלאך נצטנן דמו של דוד מיראתו. שנאמר מלכים-א א א ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו. מלמד שהיה ירא ונצטנן דמו: ארדוף אויבי. בגדוד עמלק שנאמר שמואל-א ל ח הארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו. ולא אשוב עד כלותם. שנאמר שם יז ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם. אמחצם ולא יכלו קום. מכת מחיצה. ותאזרני חיל למלחמה. על ידי שתחלת ברייתו לחיל לפיכך תכריע קמי תחתי: ואויבי נתת לי עורף. הפסוק הזה מדבר ביהודה. אמר רבי יהושע בן לוי בשם רבי יהודה בר אלעאי מסורת אגדה היא יהודה הרג לעשו. אימתי בשעה שמת יצחק הלכו יעקב ועשו וכל השבטים לקבור אותו דכתיב בראשית לה כט ויקברו אותו עשו ויעקב בניו. והיו הולכין במערה ועומדין ובוכין והשבטים עומדין וחולקין כבוד ליעקב ויצאו חוץ למערה כדי שלא יהא יעקב נמאס ומתבזה לפניהם. השחיל עצמו עשו ונכנס למערה. נכנס יהודה אחריו אמר שמא הוא הורג לאבא בפנים. השחיל עצמו ונכנס ומצא את עשו שהיה מבקש להרוג את אביו מיד עמד יהודה והרגו מאחריו. ולמה לא הרגו מנגד פניו. שהיה קלסתר פניו דומות ליעקב לכך חלק לו כבוד והרגו מאחריו. והוא שאביו מברכו שם מט ח ידך בעורף אויביך. ולמה בירכו בעורף. כמה נתחבט יהושע לפני הקדוש ברוך הוא שיתן לו את העורף ולא נתן לו. שכן כתיב יהושע ז ח בי אדוני מה אומר אחרי אשר הפך ישראל עורף. ואף על פי כן לא הועיל כלום. ולמי נתן את העורף לשבטו של יהודה שנאמר ידך בעורף אויביך. וכן דוד אומר ואויבי נתת לי עורף. אמר פיזמריקון שלי הוא שנאמר דברים לג ז וזאת ליהודה ויאמר. וממי את למד ידיו רב לו. מגלית. שנאמר שמואל-א יז מט ותטבע האבן במצחו ויפול על פניו. לא היה צריך ליפול אלא לאחריו ולמה נפל על פניו. אלא המלאך דחפו על פניו. אמר הקב"ה הפה שחירף וגידף יהא תלוי באויר יסכר בעפר. שנאמר איוב מ יג טמנם בעפר יחד פניהם חבוש בטמון. דבר אחר ולמה על פניו. כדי שלא יצטער דוד וילך ויחתוך את ראשו. נשתכר י"ב אמה וזרתיים מן הצד. מלא קומתו לפניו ומלא קומתו לאחריו שש אמות וזרת. לכך נפל על פניו בין רגליו של דוד שנאמר תהלים קי א נאם ה' לאדני שב לימיני. דבר אחר למה על פניו. שהיה דגון אלוהו צר על לבו לקיים מה שנאמר ויקרא כו ל ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם. דבר אחר למה על פניו. לקיים מה שנאמר ואויבי נתת לי עורף. אצמיתם. אחליטם במיתה משונה כמה דאמר ויקרא כה ל לצמיתות לחלוטין: תפלטני מריבי עם. שלא יהא לי דין בפניהם. אמר בן עזאי אמר דוד נוח לי למלוך על כל העולם כולו ולא למלוך על שני עטופי סדינין. אמר לו הקב"ה דוד אטילס. אמר לפניו רבון העולמים תשימני לראש גוים. מפלטי מאויבי מבבל. אף מקמי ממדי. תרוממני ביון. מאיש חמס תצילני באדום. על כן אודך בגוים ה'. מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד. מה כתיב אחריו השמים מספרים כבוד אל. וכן בשעה שהקב"ה מכין כסאו של דוד הכל שמחין. שנאמר תהלים פט ה עד עולם אכין זרעך. מה כתיב אחריו שם ו ויודו שמים פלאך ה'. כתוב אחד אומר מגדיל. וכתוב אחד אומר מגדול. א"ר יודן לפי שאין הגאולה של אומה זו באה בבת אחת אלא קימעא קימעא. ומהו מגדיל שהיא מתגדלת והולכת לפני ישראל. לפי שהן עכשיו שרויין בצרות גדולות ואם תבוא הגאולה בבת אחת אינן יכולין לסבול ישועה גדולה שהיא באה מתוך צרות גדולות. לכך הוא באה קימעא קימעא ומתגדלת והולכת. ולכך היא משולה הגאולה כשחר. שנאמר ישעיה נח ח אז יבקע כשחר אורך. ולמה נמשלה כשחר. שאין לך אפלה גדולה מאותה שעה הסמוכה לבקר. ואם יעלה גלגל חמה באותה שעה כל הבריות נלכדין. אלא עמוד השחר עולה ומאיר לעולם תחלה ואחר כך גלגל חמה עולה ומאיר ואין בריה נלכדת. שנאמר משלי ד יח ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום. ומהו מגדול שנעשה להם מלך המשיח כמגדל שנאמר מגדול ישועות מלכו. וכתיב שם יח י מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב:

15 מדרש תהילים פתח ↗

שיר מזמור לבני קרח. גדול ה' ומהולל מאד וגו'. ואלקינו אינו גדול אלא בעירו בלבד. אלא אמרו בני קרח גדול ה' במה שעשה בעירו ובמקדשו. וכן הוא אומר תהלים צט ב ה' בציון גדול ורם הוא על כל העמים. לומר בעירו עשה כן בעמים לא כל שכן. וכן הוא אומר ירמיה כה כט כי הנה בעיר אשר נקרא שמי עליה אנכי מחל להרע ואתם הנקה תנקו. הוי בעיר אלקינו וגו': יפה נוף משוש כל הארץ. מהו יפה נוף. שהכל מיפין לה היופי שלא היתה כמותה. אף על פי שנאמר יחזקאל כז ג בצור את אומרת אני כלילת יופי. היא אמרה לעצמה אבל אחרים לא אמרו לה. וכן הוא אומר את אמרת לעצמך אבל אחרים לא אמרו לך. זהו משל הדיוט לא כמה דאמרת אמך אלא כמה דאמרינן מגיריה. אבל בציון אינו כן הכל אומרים איכה ב טו הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי. ולא עוד אלא משוש לכל הארץ. וכן הוא אומר משוש כל הארץ. ובמה היתה משוש. שהיתה משמחת כל הארץ. היה אדם עובר עבירה היה דואג בלבו ולבו שח עליו. אמר שלמה משלי יב כה דאגה בלב איש ישחנה ודבר טוב ישמחנה. היה הולך לירושלם ומקריב קרבן ומתכפר לו ולבו שמח עליו. ויוצא משם שמח. לכך משוש לכל הארץ. תדע לך שכן הוא שנאמר הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב. וכי בצפון הוא והלא אינו אלא בדרום. אלא שם הוא נשחט. שנאמר ויקרא א יא על ירך המזבח צפונה. מהו קרית מלך רב. רב המלך שעשה כן בעירו. בעולם הזה עשה כן אבל לעתיד לבוא אינו עושה כן: אלקים בארמנותיה נודע למשגב. מהו בארמנותיה. אלא כדרך אנשי המדינה עושין מחזרין בלילה לכל פתח ופתח. כך עושה הקב"ה לעתיד לבוא מעמיד משמר. שנאמר ישעיה סב ו על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים. לכך אלקים בארמנותיה: כי המלכים נועדו. כשהיא חרבה ועברו עליה. שנאמר ירמיה כב ח ועברו גוים רבים על העיר הזאת. עברו עליה ותמהו. לכך נאמר המה ראו כן תמהו. שם ואמרו וגו' על מה עשה ה': סבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה. אמר רב נחמן קהלת א ט מה שהיה הוא שיהיה. כשם שנטל הקב"ה את ישראל ממצרים בענני כבוד ונשאם שנאמר שמות יט ד ואשא אתכם על כנפי נשרים. כך הוא עושה להם שנאמר ישעיה ס ח מי אלה כעב תעופינה. ספרו מגדליה. כמה גינאות עתיד להיות בירושלים וכמה מגדלים עתידים להיות אלף ותפ"ה. כמה טפאות אלף ותתע"ז. וכמה טטפראות אלף ותצ"ו. אמר רב נחמן מה שהיה הוא שיהיה. כשם שהיו ישראל אומרים שירה והמים עולין להן כך עתיד הקב"ה להיות. שנאמר תהלים פז ז ושרים כחוללים כל מעיני בך. וכמה בריכות עתיד להיות אלף ותצ"ו בירניות. כמה שערים קמ"ד. י"ב לכל שבט ושבט. הוי סובו ציון והקיפוה: שיתו לבכם לחילה. לחיילותיה דסלקין לה. דבר אחר לאותה החולה שהיא עתידה להיות חולה. דבר אחר לחילה לשירה. פסגו ארמנותיה קטעו ברניותיה: כי זה אלקים אלקינו. רבי חלבו ורבי ברכיה בשם רבי אלעזר בשם ר' יוסי בר חנינא אמר עתיד הקב"ה לעשות חילה לצדיקים לעתיד לבוא והקב"ה חל עמהן והן מראין לו באצבע. שנאמר ישעיה כה ט הנה אלקינו זה קוינו לו. הוי כי זה אלקים אלקינו עולם ועד הוא ינהגנו עלמות. בשני עולמות. והכל שומעין בנצחונו של הקב"ה מה שעושה עם ישראל. שנאמר שמעו זאת כל העמים:

16 ראש השנה פתח ↗

אָמַר רָבָא: בְּזֶבַח וּבַמִּנְחָה אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר — אֲבָל מִתְכַּפֵּר בְּתוֹרָה. אַבָּיֵי אָמַר: בְּזֶבַח וּמִנְחָה אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר — אֲבָל מִתְכַּפֵּר בְּתוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים. רַבָּה וְאַבָּיֵי מִדְּבֵית עֵלִי קָאָתוּ. רַבָּה דַּעֲסַק בַּתּוֹרָה — חֲיָה אַרְבְּעִין שְׁנִין, אַבָּיֵי דַּעֲסַק בְּתוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים — חֲיָה שִׁיתִּין שְׁנִין.

16 פניני הלכה, ימים נוראים פתח ↗

עוד צריך להוסיף, שהתשובה הרגילה היא תשובה מיראה, היינו מיראת העונש בעולם הזה ובעולם הבא, או מיראה שמא יגרע שכרו בעולם הזה ובעולם הבא. וכיוון שעל ידי תשובה מיראה הזדונות נהפכים לשגגות, כדי למחות את רושם השגגות, הכפרה צריכה לכלול חרטה, צער וייסורים, לפי גודל החטא. ורבים נהגו בימי הראשונים להרבות בתעניות וסיגופים כדי שהכפרה תהיה גמורה. וככל שאדם יוסיף יותר בשקידת התורה ומתן צדקה וגמילות חסדים, כך יזדקק לפחות ייסורים כדי לנקות את עצמו מהחטא שערי תשובה ד, יא. ואם חטא בחילול השם, ירבה בעשיית מעשים שיש בהם קידוש השם וכבוד שמיים שערי תשובה א, מז; ד, טז.

17 יומא פתח ↗

חוּץ מִ״לֹּא תִשָּׂא״! ״לֹא תִשָּׂא״ וְכֹל דְּדָמֵי לֵיהּ. תָּא שְׁמַע, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁהוּא מִ״לֹּא תִשָּׂא״ וּלְמַטָּה — תְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת, מִ״לֹּא תִשָּׂא״ וּלְמַעְלָה — תְּשׁוּבָה תּוֹלָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. ״לֹא תִשָּׂא״ וְכׇל דְּדָמֵי לֵיהּ. תָּא שְׁמַע: לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּחוֹרֵב תְּשׁוּבָה ״וְנַקֵּה״, יָכוֹל אַף ״לֹא תִשָּׂא״ עִמָּהֶן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יְנַקֶּה״. יָכוֹל אַף שְׁאָר חַיָּיבֵי לָאוִין כֵּן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֶת שְׁמוֹ״, שְׁמוֹ הוּא דְּאֵינוֹ מְנַקֶּה, אֲבָל מְנַקֶּה שְׁאָר חַיָּיבֵי לָאוִין. תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: עַל מָה תְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת — עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנִּיתַּק לַעֲשֵׂה, וְעַל מָה תְּשׁוּבָה תּוֹלָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר — עַל כָּרֵיתוֹת וְעַל מִיתוֹת בֵּית דִּין, וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה גָּמוּר. אָמַר מָר: לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּחוֹרֵב ״וְנַקֵּה״. מְנָא לַן? דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר ״נַקֵּה״, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר ״לֹא יְנַקֶּה״, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר ״לֹא יְנַקֶּה״, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר ״נַקֵּה״. הָא כֵּיצַד? מְנַקֶּה הוּא לְשָׁבִין, וְאֵינוֹ מְנַקֶּה לְשֶׁאֵינָן שָׁבִין. שָׁאַל רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בְּרוֹמִי: שָׁמַעְתָּ אַרְבָּעָה חִלּוּקֵי כַפָּרָה שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ? אָמַר: שְׁלֹשָׁה הֵן, וּתְשׁוּבָה עִם כׇּל אֶחָד וְאֶחָד. עָבַר עַל עֲשֵׂה וְשָׁב — אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים״. עָבַר עַל לֹא תַעֲשֶׂה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה — תְּשׁוּבָה תּוֹלָה, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם״. עָבַר עַל כָּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה — תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין, וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם״. אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ חִילּוּל הַשֵּׁם בְּיָדוֹ — אֵין לוֹ כֹּחַ בִּתְשׁוּבָה לִתְלוֹת וְלֹא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר וְלֹא בְּיִסּוּרִין לְמָרֵק, אֶלָּא כּוּלָּן תּוֹלִין, וּמִיתָה מְמָרֶקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנִגְלָה בְאׇזְנָי ה׳ צְבָאוֹת אִם יְכוּפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמוּתוּן״. הֵיכִי דָּמֵי חִילּוּל הַשֵּׁם? אָמַר רַב: כְּגוֹן אֲנָא, אִי שָׁקֵילְנָא בִּישְׂרָא מִטַּבָּחָא וְלָא יָהֵיבְנָא דְּמֵי לְאַלְתַּר. אָמַר אַבָּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּאַתְרָא דְּלָא תָּבְעִי, אֲבָל בְּאַתְרָא דְּתָבְעִי — לֵית לַן בַּהּ. אָמַר רָבִינָא: וּמָתָא מַחְסֵיָא אַתְרָא דְּתָבְעִי הוּא. אַבָּיֵי כִּדְשָׁקֵיל בִּישְׂרָא מִתְּרֵי שׁוּתָּפֵי, יָהֵיב זוּזָא לְהַאי וְזוּזָא לְהַאי, וַהֲדַר מְקָרֵב לְהוּ גַּבֵּי הֲדָדֵי וְעָבֵיד חוּשְׁבָּנָא. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כְּגוֹן אֲנָא דִּמְסַגֵּינָא אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלָא תּוֹרָה וּבְלָא תְּפִילִּין. יִצְחָק דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמַר: כׇּל שֶׁחֲבֵירָיו מִתְבַּיְּישִׁין מֵחֲמַת שְׁמוּעָתוֹ הַיְינוּ חִילּוּל הַשֵּׁם. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כְּגוֹן דְּקָא אָמְרִי אִינָשֵׁי: שְׁרָא לֵיהּ מָרֵיהּ לִפְלָנְיָא. אַבָּיֵי אָמַר, כִּדְתַנְיָא: ״וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, שֶׁיְּהֵא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְאַהֵב עַל יָדְךָ. שֶׁיְּהֵא קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּמְשַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וִיהֵא מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו — אַשְׁרֵי אָבִיו שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה, אַשְׁרֵי רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה. אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת שֶׁלֹּא לָמְדוּ תּוֹרָה, פְּלוֹנִי שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה — רְאוּ כַּמָּה נָאִים דְּרָכָיו, כַּמָּה מְתוּקָּנִים מַעֲשָׂיו. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר״. אֲבָל מִי שֶׁקּוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּמְשַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְאֵין מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְאֵין דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו — אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה. אוֹי לוֹ לְאָבִיו שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה, אוֹי לוֹ לְרַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה. פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה — רְאוּ כַּמָּה מְקוּלְקָלִין מַעֲשָׂיו וְכַמָּה מְכוֹעָרִין דְּרָכָיו, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״בֶּאֱמוֹר לָהֶם עַם ה׳ אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ״. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמְּבִיאָה רִפְאוּת לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אוֹהֲבֵם נְדָבָה״. רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא רָמֵי, כְּתִיב: ״שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים״, דְּמֵעִיקָּרָא שׁוֹבָבִים אַתֶּם, וּכְתִיב: ״אֶרְפָּא מְשׁוּבוֹתֵיכֶם״! לָא קַשְׁיָא: כָּאן מֵאַהֲבָה, כָּאן מִיִּרְאָה. רַב יְהוּדָה רָמֵי, כְּתִיב: ״שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּא מְשׁוּבוֹתֵיכֶם״, וּכְתִיב: ״הִנֵּה אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה״! לָא קַשְׁיָא: כָּאן מֵאַהֲבָה אוֹ מִיִּרְאָה, כָּאן עַל יְדֵי יִסּוּרִין. אָמַר רַבִּי לֵוִי: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ״.

18 יומא פתח ↗

אֲבָל לְהַחֲיוֹת — אֲפִילּוּ מֵעַל מִזְבְּחִי. וּמָה זֶה, שֶׁסָּפֵק יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו סָפֵק אֵין מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו, וַעֲבוֹדָה דּוֹחָה שַׁבָּת — קַל וָחוֹמֶר לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. נַעֲנָה רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר: וּמָה מִילָה שֶׁהִיא אֶחָד מִמָּאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים שֶׁבָּאָדָם דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת — קַל וָחוֹמֶר לְכׇל גּוּפוֹ שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ״, יָכוֹל לַכֹּל — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אַךְ״ חָלַק. רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן יוֹסֵף אוֹמֵר: ״כִּי קוֹדֶשׁ הִיא לָכֶם״, הִיא מְסוּרָה בְּיֶדְכֶם וְלֹא אַתֶּם מְסוּרִים בְּיָדָהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: ״וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת״, אָמְרָה תּוֹרָה: חַלֵּל עָלָיו שַׁבָּת אַחַת כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמוֹר שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אִי הֲוַאי הָתָם, הֲוָה אָמֵינָא דִּידִי עֲדִיפָא מִדִּידְהוּ: ״וְחַי בָּהֶם״ — וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם. אָמַר רָבָא: לְכוּלְּהוּ אִית לְהוּ פִּירְכָא, בַּר מִדִּשְׁמוּאֵל דְּלֵית לֵיהּ פִּירְכָא. דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל — דִּילְמָא כִּדְרָבָא. דְּאָמַר רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּמַחְתֶּרֶת? חֲזָקָה, אֵין אָדָם מַעֲמִיד עַצְמוֹ עַל מָמוֹנוֹ. וְהַאי מִידָּע יָדַע דְּקָאֵי לְאַפֵּיהּ, וְאָמַר אִי קָאֵי לְאַפַּאי — קָטֵילְנָא לֵיהּ, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: בָּא לְהׇרְגְּךָ — הַשְׁכֵּם לְהׇרְגוֹ. וְאַשְׁכְּחַן וַדַּאי, סָפֵק מְנָלַן? דְּרַבִּי עֲקִיבָא נָמֵי — דִּילְמָא כִּדְאַבָּיֵי. דְּאָמַר אַבָּיֵי: מָסְרִינַן לֵיהּ זוּגָא דְרַבָּנַן לֵידַע אִם מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו. וְאַשְׁכְּחַן וַדַּאי, סָפֵק מְנָא לַן? וְכוּלְּהוּ אַשְׁכְּחַן וַדַּאי, סָפֵק מְנָא לַן? וְדִשְׁמוּאֵל, וַדַּאי לֵית לֵיהּ פִּירְכָא. אָמַר רָבִינָא וְאִיתֵּימָא רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: טָבָא חֲדָא פִּלְפַּלְתָּא חֲרִיפָא מִמְּלָא צַנָּא דְקָרֵי. מַתְנִי׳ חַטָּאת וְאָשָׁם וַדַּאי — מְכַפְּרִין. מִיתָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים — מְכַפְּרִין עִם הַתְּשׁוּבָה. תְּשׁוּבָה — מְכַפֶּרֶת עַל עֲבֵירוֹת קַלּוֹת: עַל עֲשֵׂה, וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה. וְעַל הַחֲמוּרוֹת הוּא תּוֹלֶה, עַד שֶׁיָּבֹא יוֹם הַכִּפּוּרִים וִיכַפֵּר. הָאוֹמֵר: אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב — אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר — אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם — יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ — אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵירוֹ. דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: ״מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה׳ תִּטְהָרוּ״. עֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם — יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ — אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵירוֹ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל! לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, מִי מְטַהֵר אֶתְכֶם? אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם״, וְאוֹמֵר: ״מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה׳״, מָה מִקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים — אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל. גְּמָ׳ אָשָׁם וַדַּאי — אִין, אָשָׁם תָּלוּי — לָא. וְהָא כַּפָּרָה כְּתִיבָא בֵּיהּ? הָנָךְ מְכַפְּרִי כַּפָּרָה גְּמוּרָה, אָשָׁם תָּלוּי אֵינוֹ מְכַפֵּר כַּפָּרָה גְּמוּרָה. אִי נָמֵי: הָנָךְ אֵין אַחֵר מְכַפֵּר כַּפָּרָתָן, אָשָׁם תָּלוּי אַחֵר מְכַפֵּר כַּפָּרָתָן, דִּתְנַן: חַיָּיבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וַדָּאִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים — חַיָּיבִין, אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִן — פְּטוּרִין. מִיתָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין עִם הַתְּשׁוּבָה. עִם הַתְּשׁוּבָה — אִין, בִּפְנֵי עַצְמָן — לָא. נֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי. דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: עַל כׇּל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין עָשָׂה תְּשׁוּבָה בֵּין לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה — יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, חוּץ מִפּוֹרֵק עוֹל, וּמְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה, וּמֵיפֵר בְּרִית בָּשָׂר, שֶׁאִם עָשָׂה תְּשׁוּבָה — יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, וְאִם לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה — אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי: תְּשׁוּבָה בָּעֲיָא יוֹם הַכִּפּוּרִים, יוֹם הַכִּפּוּרִים לָא בָּעֲיָא תְּשׁוּבָה. תְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת עַל עֲבֵירוֹת קַלּוֹת: עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה. הַשְׁתָּא עַל לֹא תַעֲשֶׂה מְכַפֶּרֶת, עַל עֲשֵׂה מִיבַּעְיָא? אָמַר רַב יְהוּדָה, הָכִי קָאָמַר: עַל עֲשֵׂה, וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנִּיתַּק לַעֲשֵׂה. וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה גָּמוּר לָא? וּרְמִינְהוּ, אֵלּוּ הֵן קַלּוֹת: עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה,

18 פניני הלכה, ימים נוראים פתח ↗

כיוון שהפוגע ברכושו של חברו או בכבודו, חוטא לחברו וחוטא לשמיים, עליו לפייס את חברו, ובנוסף לכך עליו להתוודות לפני ה' על שעבר על מצוותו, ולקבל על עצמו שלא יחטא בזה עוד. לפיכך, אדם שחבל בחברו או גנב ממנו דבר או הזיק את רכושו, תחילה ישלם לחברו את חובו ויבקש את סליחתו על שציערו, ורק אח"כ יתוודה על חטאו לפני ה'. וכן מי שהלבין פני חברו או דיבר בגנותו, יפייס תחילה את חברו, ואח"כ יתוודה על חטאו לפני ה'. ואם התוודה לה' לפני שפייס את חברו, אין הווידוי שלו שלם, ועליו לחזור ולהתוודות לפני ה' לאחר שיפייס את חברו שערי תשובה ד, יח.2אורות התשובה ז, ו: "צריכים להעמיק מאוד באמונת התשובה ולהיות בטוח, שבהרהור תשובה לבד גם כן מתקנים הרבה את עצמו ואת העולם. ומוכרח הדבר שאחר כל הרהור תשובה יהיה יותר שמח ומרוצה בנפשו ממה שהיה בתחילה… ואם ימצא בעצמו חטאים שבין אדם לחברו וכחו חלש מלתקנם, מ"מ אל יתייאש כלל מהתקנה הגדולה של התשובה, כי הרי העוונות שבין אדם למקום ששב עליהם הרי הם נמחלים, ואם כן יש לדון שהחלקים הנשארים שלא תקן עדיין יהיו בטלים ברוב… ומ"מ אל יניח ידו מלהיזהר הרבה שלא להיכשל בשום חטא שבין אדם לחברו, ולתקן כל מה שיוכל מהעבר בדרך חכמה ואומץ רוח מאוד…". שם י, ו: "על ידי הסכמה חזקה להיזהר לפחות להבא מחטא לבני אדם, ולהתאמץ בתקון העבר… יוסיף האור הרוחני לזרוח על הנשמה. עד אשר אומץ הרוח בעצמו ירבה לו דרכים איך להשלים את התשובה המעשית, כדי שיוכל האור הרוחני לחול על הנשמה, הצמאה אליו, בכל מלואו ובכל טובו"שמונה קבצים א, תתכז: "אע"פ שצריך לשוב בתשובה גמורה מכל חטא… וק"ו בדברים שבין אדם לחברו מענייני גזל וכיוצא בו… מ"מ גם כשלא עלתה בידו להשלים את התשובה, אפילו בדברים שבין אדם לחברו… משום עיכוב שבעולם לא יערבב את הרחבת הדעת העליונה, ואת השמחה הרוחנית בהשגה ובדבקות האור העליון. ויחשוב תמיד בדעתו, שהוא מטיב לכל העולם כולו, במה שהוא מרבה אור אלוהי בנפשו הפרטית, שהיא תמיד כלולה בכללות העולמות ובכללות הנפשות, ובכללות נפשות ישראל בייחוד, אם כן הוא מאיר ומטיב בזה גם כן לנעשקיו שנפגעו ממנו, ויש בזה גם כן איזה תיקון של ההיזקות שבין אדם לחברו, אע"פ שאינו מספיק…"

19 שבת פתח ↗

מְהַדַּר אַזּוּזֵי זוּזֵי דְּרַבָּנַן, אֲמַר לְהוּ: בְּמָטוּתָא מִינַּיְיכוּ לָא תְּחַלְּלוּנֵיהּ. אָמַר רָבָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֲפִילּוּ יָחִיד הַמִּתְפַּלֵּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת צָרִיךְ לוֹמַר ״וַיְכוּלּוּ״, דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא: כׇּל הַמִּתְפַּלֵּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאוֹמֵר ״וַיְכוּלּוּ״, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ נַעֲשָׂה שׁוּתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְכוּלּוּ״ — אַל תִּקְרֵי ״וַיְכוּלּוּ״ אֶלָּא ״וַיְכַלּוּ״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִנַּיִין שֶׁהַדִּיבּוּר כְּמַעֲשֶׂה — שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּדְבַר ה׳ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ״. אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מָר עוּקְבָא: כׇּל הַמִּתְפַּלֵּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאוֹמֵר ״וַיְכוּלּוּ״, שְׁנֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הַמְלַוִּין לוֹ לָאָדָם מַנִּיחִין יְדֵיהֶן עַל רֹאשׁוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ ״וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר״. תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁנֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְלַוִּין לוֹ לְאָדָם בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לְבֵיתוֹ, אֶחָד טוֹב וְאֶחָד רָע. וּכְשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ וּמֹצֵא נֵר דָּלוּק וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ וּמִטָּתוֹ מוּצַּעַת, מַלְאָךְ טוֹב אוֹמֵר: ״יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּהֵא לְשַׁבָּת אַחֶרֶת כָּךְ״, וּמַלְאָךְ רַע עוֹנֶה ״אָמֵן״ בְּעַל כׇּרְחוֹ. וְאִם לָאו, מַלְאָךְ רַע אוֹמֵר: ״יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּהֵא לְשַׁבָּת אַחֶרֶת כָּךְ״, וּמַלְאָךְ טוֹב עוֹנֶה ״אָמֵן״ בְּעַל כׇּרְחוֹ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְעוֹלָם יְסַדֵּר אָדָם שֻׁלְחָנוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לִכְזַיִת. וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לְעוֹלָם יְסַדֵּר אָדָם שֻׁלְחָנוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לִכְזַיִת. חַמִּין בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת — מְלוּגְמָא, פַּת חַמָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת — מְלוּגְמָא. רַבִּי אֲבָהוּ הֲוָה עָבְדִין לֵיהּ בְּאַפּוֹקֵי שַׁבְּתָא עִיגְלָא תִּילְתָּא, הֲוָה אָכֵיל מִינֵּיהּ כּוּלְיְיתָא. כִּי גְדַל אֲבִימִי בְּרֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: לְמָה לָךְ לְאַפְסוֹדֵי כּוּלֵּי הַאי, נִשְׁבּוֹק כּוּלְיְיתָא מִמַּעֲלֵי שַׁבְּתָא. שַׁבְקוּה וַאֲתָא אַרְיָא אַכְלֵיהּ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל הָעוֹנֶה ״אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ״ בְּכׇל כֹּחוֹ, קוֹרְעִין לוֹ גְּזַר דִּינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּפְרוֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ ה׳״. מַאי טַעְמָא ״בִּפְרוֹעַ פְּרָעוֹת״ — מִשּׁוּם דְּ״בָרְכוּ ה׳״. רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִילּוּ יֵשׁ בּוֹ שֶׁמֶץ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה — מוֹחֲלִין לוֹ. כְּתִיב הָכָא: ״בִּפְרוֹעַ פְּרָעוֹת״, וּכְתִיב הָתָם: ״כִּי פָרוּעַ הוּא״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּל הָעוֹנֶה ״אָמֵן״ בְּכׇל כֹּחוֹ פּוֹתְחִין לוֹ שַׁעֲרֵי גַן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שׁוֹמֵר אֱמוּנִים״, אַל תִּיקְרֵי ״שׁוֹמֵר אֱמוּנִים״ אֶלָּא: ״שֶׁאוֹמְרִים אָמֵן״. מַאי ״אָמֵן״? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: ״אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן״. אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: אֵין הַדְּלֵיקָה מְצוּיָה אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִילּוּל שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וּלְבִלְתִּי שְׂאֵת מַשָּׂא וְגוֹ׳ וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִַים וְלֹא תִכְבֶּה״. מַאי ״וְלֹא תִכְבֶּה״? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: בְּשָׁעָה שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם מְצוּיִין לְכַבּוֹתָהּ. אָמַר אַבָּיֵי: לָא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁחִלְּלוּ בָּהּ אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִשַׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם וָאֵחַל בְּתוֹכָם״. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁבִּיטְּלוּ קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תּוֹף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם וְאֵת פּוֹעַל ה׳ לֹא יַבִּיטוּ״, וּכְתִיב: ״לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת״. אָמַר רַב הַמְנוּנָא: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁבִּיטְּלוּ בָּהּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׁפוֹךְ עַל עוֹלָל בַּחוּץ וְגוֹ׳״. מַה טַּעַם ״שְׁפוֹךְ״ — מִשּׁוּם דְּ״עוֹלָל בַּחוּץ״. אָמַר עוּלָּא: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם בּוֹשֶׁת פָּנִים זֶה מִזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוֹבִישׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁהוּשְׁווּ קָטָן וְגָדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״הִבּוֹק תִּבּוֹק הָאָרֶץ״. אָמַר רַב עַמְרָם בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא הוֹכִיחוּ זֶה אֶת זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים לֹא מָצְאוּ מִרְעֶה״. מָה אַיִל זֶה, רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד זְנָבוֹ שֶׁל זֶה, אַף יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר כָּבְשׁוּ פְּנֵיהֶם בַּקַּרְקַע וְלֹא הוֹכִיחוּ זֶה אֶת זֶה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁבִּיזּוּ בָּהּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּהְיוּ מַלְעִיבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִיאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת ה׳ בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא״. מַאי ״עַד לְאֵין מַרְפֵּא״? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל הַמְבַזֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין לוֹ רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב ״אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ״, ״אַל תִּגְעוּ בִּמְשִׁיחָי״ — אֵלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, ״וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ״ — אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה: אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים אֶלָּא בִּשְׁבִיל הֶבֶל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: דִּידִי וְדִידָךְ מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אֵינוֹ דּוֹמֶה הֶבֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵטְא לְהֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא. וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה: אֵין מְבַטְּלִין תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן אֲפִילּוּ לְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה: כָּךְ מְקּוּבְּלַנִי מֵאֲבוֹתַי, וְאָמְרִי לַהּ מֵאֲבוֹתֶיךָ: כׇּל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן מַחֲרִיבִין אוֹתָהּ, רָבִינָא אָמַר: מַחְרִימִין אוֹתָהּ. וְאָמַר רָבָא: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁפָּסְקוּ מִמֶּנָּה אַנְשֵׁי אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַים וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ אִישׁ עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ״. אִינִי?! וְהָאָמַר רַב קַטִּינָא: אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת כִּשְׁלוֹנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלָיִם לֹא פָּסְקוּ מִמֶּנָּה אַנְשֵׁי אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו בֵּית אָבִיו לֵאמֹר שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ״, דְּבָרִים שֶׁבְּנֵי אָדָם מִתְכַּסִּין בָּהֶן כְּשִׂמְלָה יֶשְׁנָן בְּיָדֶיךָ. ״וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ״,

20 יומא פתח ↗

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁדּוֹחָה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד הֲלֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם ה׳״. אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמְּקָרֶבֶת אֶת הַגְּאוּלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב״, מָה טַעַם ״וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל״ — מִשּׁוּם דְּ״שָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּשְׁגָגוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ״, הָא ״עָוֹן״ — מֵזִיד הוּא, וְקָא קָרֵי לֵיהּ מִכְשׁוֹל. אִינִי?! וְהָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּזְכִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם חָיֹה יִחְיֶה״! לָא קַשְׁיָא: כָּאן מֵאַהֲבָה, כָּאן מִיִּרְאָה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמַּאֲרֶכֶת שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ חָיוֹ יִחְיֶה״. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אָמְרִי בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבָּה בַּר מָרִי: בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם: מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מַקְנִיט אֶת חֲבֵירוֹ בִּדְבָרִים — סָפֵק מִתְפַּיֵּיס הֵימֶנּוּ, סָפֵק אֵין מִתְפַּיֵּיס הֵימֶנּוּ. וְאִם תֹּאמַר מִתְפַּיֵּיס הֵימֶנּוּ — סָפֵק מִתְפַּיֵּיס בִּדְבָרִים, סָפֵק אֵין מִתְפַּיֵּיס בִּדְבָרִים, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָדָם עוֹבֵר עֲבֵירָה בַּסֵּתֶר — מִתְפַּיֵּיס מִמֶּנּוּ בִּדְבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה׳״. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמַּחְזִיק לוֹ טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְקַח טוֹב״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ הִקְרִיב פָּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּנְשַׁלְּמָה פָּרִים שְׂפָתֵינוּ״. שֶׁמָּא תֹּאמַר פָּרֵי חוֹבָה, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אוֹהֲבֵם נְדָבָה״. תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה, שֶׁבִּשְׁבִיל יָחִיד שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה — מוֹחֲלִין לְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אוֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ״. ״מֵהֶם״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״מִמֶּנּוּ״. הֵיכִי דָּמֵי בַּעַל תְּשׁוּבָה? אָמַר רַב יְהוּדָה: כְּגוֹן שֶׁבָּאת לְיָדוֹ דְּבַר עֲבֵירָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וְנִיצַּל הֵימֶנָּה. מַחְוֵי רַב יְהוּדָה: בְּאוֹתָהּ אִשָּׁה, בְּאוֹתוֹ פֶּרֶק, בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. אָמַר רַב יְהוּדָה, רַב רָמֵי — כְּתִיב: ״אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה״, וּכְתִיב: ״מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ״! לָא קַשְׁיָא: הָא בְּחֵטְא מְפוּרְסָם, הָא בְּחֵטְא שֶׁאֵינוֹ מְפוּרְסָם. רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב נַחְמָן: כָּאן בַּעֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ, כָּאן בַּעֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם. תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: אָדָם עוֹבֵר עֲבֵירָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה — מוֹחֲלִין לוֹ, שְׁנִיָּה — מוֹחֲלִין לוֹ, שְׁלִישִׁית — מוֹחֲלִין לוֹ, רְבִיעִית — אֵין מוֹחֲלִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּה אָמַר ה׳ עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ״, וְנֶאֱמַר: ״הֵן כׇּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר״. מַאי ״וְאוֹמֵר״? וְכִי תֵּימָא: הָנֵי מִילֵּי בְּצִיבּוּר, אֲבָל בְּיָחִיד — לָא, תָּא שְׁמַע: ״הֶן כׇּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר״. מִכָּאן וְאֵילָךְ אֵין מוֹחֲלִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ״. תָּנוּ רַבָּנַן: עֲבֵירוֹת שֶׁהִתְוַדָּה עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים זֶה, לֹא יִתְוַדֶּה עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר. וְאִם שָׁנָה בָּהֶן — צָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת יוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר. וְאִם לֹא שָׁנָה בָּהֶן, וְחָזַר וְהִתְוַדָּה — עֲלֵיהֶן עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״כְּכֶלֶב שָׁב עַל קִיאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ״. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא מְשׁוּבָּח, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד״. אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״כְּכֶלֶב שָׁב עַל קִיאוֹ וְגוֹ׳״ — כִּדְרַב הוּנָא. דְּאָמַר רַב הוּנָא, כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵירָה וְשָׁנָה בָּהּ — הוּתְּרָה לוֹ. הוּתְּרָה לוֹ סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא אֵימָא: נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶיתֵּר. וְצָרִיךְ לִפְרוֹט אֶת הַחֵטְא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדוֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב״, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה״. אֶלָּא מַהוּ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה: ״וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב״? כִּדְרַבִּי יַנַּאי. דְּאָמַר רַבִּי יַנַּאי: אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהִרְבֵּיתָ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁאָמְרוּ דַּי — גָּרַם לָהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ אֱלֹהֵי זָהָב. שְׁנֵי פַּרְנָסִים טוֹבִים עָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: מֹשֶׁה וְדָוִד. מֹשֶׁה אָמַר: יִכָּתֵב סוּרְחָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי״, דָּוִד אָמַר: אַל יִכָּתֵב סוּרְחָנִי. שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה״. מָשָׁל דְּמֹשֶׁה וְדָוִד לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִשְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁלָּקוּ בְּבֵית דִּין, אַחַת קִלְקְלָה, וְאַחַת אָכְלָה פַּגֵּי שְׁבִיעִית. אָמְרָה לָהֶן אוֹתָהּ שֶׁאָכְלָה פַּגֵּי שְׁבִיעִית: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, הוֹדִיעוּ עַל מָה הִיא לוֹקָה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: עַל מַה שֶּׁזּוֹ לוֹקָה — זוֹ לוֹקָה. הֵבִיאוּ פַּגֵּי שְׁבִיעִית וְתָלוּ בְּצַוָּארָהּ, וְהָיוּ מַכְרִיזִין לְפָנֶיהָ וְאוֹמְרִין: עַל עִסְקֵי שְׁבִיעִית הִיא לוֹקָה. מְפַרְסְמִין אֶת הַחֲנֵפִין מִפְּנֵי חִילּוּל הַשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקוֹ וְעָשָׂה עָוֶל וְנָתַתִּי מִכְשׁוֹל לְפָנָיו״. תְּשׁוּבַת הַמּוּחְלָטִין מְעַכֶּבֶת הַפּוּרְעָנוּת, וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּחְתַּם עָלָיו גְּזַר דִּין שֶׁל פּוּרְעָנוּת. שַׁלְוַת רְשָׁעִים סוֹפָהּ תַּקָּלָה, וְהָרְשׁוּת מְקַבֶּרֶת אֶת בְּעָלֶיהָ, עָרוֹם נִכְנָס לָהּ וְעָרוֹם יֵצֵא מִמֶּנָּה, וּלְוַאי שֶׁתְּהֵא יְצִיאָה כְּבִיאָה. רַב כִּי הֲוָה נָפֵיק לְמֵידַן דִּינָא אָמַר הָכִי: בִּצְבוּ נַפְשֵׁיהּ לִקְטָלָא נָפֵיק, וּצְבוּ בֵּיתֵיהּ לֵית הוּא עָבֵיד, וְרֵיקָן לְבֵיתֵיהּ אָזֵיל, וּלְוַאי שֶׁתְּהֵא בִּיאָה כִּיצִיאָה. רָבָא כִּי הֲוָה נָפֵיק לְדִינָא אָמַר הָכִי:

20 מדרש תהילים פתח ↗

לדוד משכיל אשרי נשוי פשע. זה שאמר הכתוב משלי טו כד ארח חיים למעלה למשכיל. מי שהוא מסתכל למעלה מה כתיב עליו אורח חיים למעלה למשכיל. בניו של קרח שנסתכלו למעלה נמלטו. וכן הוא אומר תהלים לד ו הביטו אליו ונהרו. ואביהם שלא נסתכל למעלה ירד למטה. שנאמר במדבר טז לג וירדו הם וכל אשר להם. וכן בדוד שנסתכל למעלה נמלט. שנאמר לדוד משכיל. וכן אתה מוצא בנבוכדנצר שנאמר דניאל ד לא עיני לשמיא נטלית. מה אם הרשעים שהן חייבים להקב"ה כשמסתכלין למעלה הקב"ה מוחל להם. לישראל שהם בני אברהם יצחק ויעקב אם מסתכלין על אחת כמה וכמה. אמר דוד אני מסתכל למעלה. שנאמר לדוד משכיל. ומי שהוא מסתכל הוא כסוי חטאה. וכן הוא אומר שמואל-א יח יד ויהי דוד בכל דרכיו משכיל. ואומר שם טו וירא שאול כי הוא משכיל מאד. ומפני שהיה משכיל היה כסוי חטאה. שהיה פורש ממעשיו והודה לפני הקב"ה. וכן הוא אומר חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי:

21 יומא פתח ↗

21 תלמוד ירושלמי יומא פתח ↗

משנה: הָאוֹמֵר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר וְשֶׁבֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵירוֹ אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵירוֹ. אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. וְשֶׁבֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָה אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִיטַּהֲרִין וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. שֶׁנֶּאֱמַר וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וגו׳. וְאוֹמֵר מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְיָ מַה מִקְוֵה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל: הלכה: וְהָעוֹלָה מְכַפֶּרֶת עַל הִירְהוּר הַלֵּב. מַה טַעַם. וְהָעוֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיֹו לֹא תִהְיֶה. אָמַר רִבִּי לֵוִי. וְהָעוֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיֹו לֹא תִהְיֶה. וְכֵן אִיּוֹב אוֹמֵר. וְהִשְׁכִּים בַּבּוֹקֶר וְהֶעֱלָה עוֹלוֹת מִסְפַּר כּוּלָּם וגו׳. הָדָא אוֹמֵר שֶׁהָעוֹלָה מְכַפֶּרֶת עַל הִרְהוּר הַלֵּב. רִבִּי אוֹמֵר. עַל כָּל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה יוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפֵּר חוּץ מִן הַפּוֹרֵק עוֹל וְהַמֵּיפֵר בְּרִית וְהַמְגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה. אִם עָשָׂה תְשׁוּבָה מִתְכַּפֵּר לוֹ. וְאִם לָאו אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר לוֹ. רִבִּי זְבִידָא אָמַר. רִבִּי יָסָא מַקְשֶׁי. מִיסְבּוֹר סְבַר רִבִּי שֶׁיוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפֵּר בְּלֹא תְשׁוּבָה. רִבִּי אַשְׁיָין רִבִּי יוֹנָה רִבִּי בָּא רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מוֹדֶה רִבִּי שֶׁאֵין יוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפֵּר אֶלָּא בִתְשׁוּבָה. הָא מִיתָה מְכַפֶּרֶת בְּלֹא תְשׁוּבָה. תַּנֵּי. יוֹם מִיתָה כְיוֹם תְּשׁוּבָה. מָאן תַּנִּינָתָהּ. רִבִּי. הֲוֵוי הָדָא הִיא דְתַנִּינָן. מִיתָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין עִם הַתְּשׁוּבָה. דְּלֹא כְרִבִּי. שָׁאַל רִבִּי מַתְיָה בֶּן חָרָשׁ אֶת רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בִישִׁיבָה. אָמַר לוֹ. שָׁמַעְתָּ אַרְבָּעָה חֲלוּקֵי כַפָּרָה שֶׁהָיָה רִבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ. אָמַר לוֹ. שְׁלשָׁה הֵם חוּץ מִן הַתְּשׁוּבָה. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים. וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם. וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וגו׳. וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר אִם יְכוּפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמוּתוּן. הָא כֵיצַד. עָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְשָׁב מִיָּד. אֵינוֹ זָז מִמְּקוֹמוֹ עַד שֶׁיִמְחוֹל לוֹ. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים. הָעוֹבֵר עַל מִצְוָה בְלֹא תַעֲשֶׂה וְשָׁב מִיַּד. הַתְּשׁוּבָה תוֹלָה וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפֵּר. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם. הָעוֹבֵר עַל כְּרִיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין בְּמֵזִיד הַתְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפְּרִין מֶחֱצָה. וְהַיִּיסּוּרִין בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה מְכַפְּרִין מֶחֱצָה. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם. אֲבָל מִי שֶׁנִּתְחַלֵּל בּוֹ שֵׁם שָׁמַיִם אֵין כֹּחַ לֹא בִּתְשׁוּבָה לִתְלוֹת וְלֹא בְיּוֹם הַכִּיפּוּרִם לְכַפֵּר וְלֹא בַיִּיסּוּרִין לְמָרֵק. אֶלָּא תְשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפְּרִין שְׁלִישׁ וְהַיִּיסוּרִין מְכַפְּרִין שְׁלִישׁ. וְהַמִּיתָה מְמָרֶקֶת בַּיִּיסוּרִין. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר אִם יְכוּפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמוּתוּן. הָא לָמַדְנוּ שֶׁהַמִּיתָה מְמָרֶקֶת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי לָעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים. שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר. אִם אֵין שָׂעִיר. הַיּוֹם מְכַפֵּר. כֵּיצַד הוּא מְכַפֵּר. רִבִּי זְעוּרָה אָמַר. כָּל שֶׁהוּא. רִבִּי חֲנַנְיָה אוֹמֵר. בַּסּוֹף. מַה מַפְקָא מִבֵּינֵיהוֹן. מֵת. מָרַד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעוּרָה כְבַר כִּיפֵּר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי חֲנַנְיָה לֹא כִּיפֵּר. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. מַתְנִיתָא מְסַיְיעָא לְרִבִּי חֲנַנְיָה. חוֹמֶר בַּשָּׂעִיר מַה שֶׁאֵין בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. וּבַיּוֹם הַכִּיפּוּרִים מַה שֶׁאֵין בַּשָּׂעִיר. שֶׁיּוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפֵּר בְּלֹא שָׂעִיר. וְהַשָּׂעִיר אֵינוֹ מְכַפֵּר אֶלָּא בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. חוֹמֶר בַּשָּׂעִיר. שֶׁהַשָּׂעִיר מְכַפֵּר מִיָּד. וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפֵּר מִשֶׁתֶּחְשָׁךְ. אָמַר רִבִּי חוּנָה. אִיתְּתָבִת קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה וְאָמַר. תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה בְדַעְתָּן לְהָבִיא שָׂעִיר אַחֵר וְלֹא הֵבִיאוּ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בָּעֵי. וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד וִיכַפֵּר מִיָּד. שְׁמוּאֵל אָמַר. הָהֵן דְּחָטָא עַל חַבְרֵיהּ צָרִיךְ מֵימַר לֵיהּ. סָרְחִית עֲלָךְ. וְאִין קַבְּלֵיהּ הָא טַבָּאוּת. וְאִין לָא. מֵייתֵי בְנֵי נַשׁ וּמְפַיִֵיס לֵיהּ קּוֹמֵיהוֹן. הָדָא הוּא דִכְתִיב יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים. יַעֲשֶׂה שׁוּרָה שֶׁלְאֲנָשִׁים. וַיֹּאמֶר חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי וְלֹא שָׁוָה לִי. אִם עוֹשֶׂה כֵן. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר פָּדָה נַפְשׁוֹ מֵעֲבֹר בַּשָּׁחַת וְחַיָיתוֹ בָּאוֹר תִּרְאֶה. מִית. צָרִיךְ מְפַיְיסָתֵיהּ עַל קִיבְרֵיהּ וּמֵימַר. סָרְחִית עֲלָךְ. תֵּנַּי. עֲבֵירוֹת שֶׁנִּתְוַדֶּה עֲלֵיהֵן בַּיּוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁעָבַר אֵינוֹ צָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת עֲלֵיהֵן יוֹם הַכִּיפּוּרִים הַבָּא. אִם עָשָׂה כֵן עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵיאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִיוַּולְתּוֹ. תַּנֵּי. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. הֲרֵי זֶה זָרִיז וְנִשְׂכָּר. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי לִיעֶזֶר. וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד. מַה מְקַיֵּים רִבִּי לִיעֶזֶר טַעֲמוֹן דְּרַבַּנִן. כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵיאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִיוַּולְתּוֹ. בְּשׁוֹנֶה בְאוֹתָהּ הָעֲבֵירָה. מַה מְקַיְּימִין רַבַּנִן טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי לִיעֶזֶר. וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד. שֶׁלֹּא יְהוּ בְעֵינָיו כְּאִילּוּ לֹא עֲשָׂאָן. אֶלָּא כְּשֶׁעֲשָׂאָן וְנִמְחַל לוֹ. מִצְוַת הַוִּידּוּי עֶרֶב יוֹם הַכִּיפּוּרִים עִֻם חֲשֵׁיכָה עַד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּקַּע בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה. אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְוַדֶּה בְּעַרְבִית צָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת בְּשַׁחֲרִית. אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְוַדֶּה בְּשַׁחֲרִית צָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת בְּמוּסָף. אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְוַדֶּה בְּמוּסָף צָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת בְּמִנְחָה. אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְוַדֶּה בְּמִנְחָה צָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת בִּנְעִילָה. שֶׁכָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לְוִידּוּי. כֵּיצַד הוּא מִתְוַדֶּה. רִבִּי בֶּרֶכְיָה בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר בִּינָה. רִבּוֹנִי. חַטָאתִי וּמוֹרַע עָשִׂיתִי. וּבְדַעַת רָעָה הָיִיתִי עוֹמֵד. וּבְדֶרֶךְ רְחוֹקָה הָיִיתִי מְהַלֵּךְ. וּכְשֵׁם שֶׁעָשִׂיתִי אֵינִי עוֹשֶׂה. יְהֵי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךְ יּיּ אֱלֹהָיי שֶׁתְּכַפֵּר לִי עַל כָּל פְּשָׁעַי שֶׁתִּמְחֹוֹל לִי עַל כָּל עֲוֹנוֹתַיי. וְתִסְלַח וְתִמְחוֹל לִי עַל כָּל חַטָּאוֹתַיי. תַּנֵּי. צָרִיךְ לִפְרוֹט אֶת מַעֲשָׂיו. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אֵינוֹ צָרִיךְ לִפְרוֹט אֶת מַעֲשָׂיו. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה. אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדוֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי עֲקִיבָה. מִי גָרַם לָהֶם. אָנִי. שֶׁהִרְבֵּיתִי לָהֶם כֶּסֶף וְזָהָב. לָמָּה. שֶׁאֵין חֲמוֹר נוֹקֵק נוֹהֵק מִתּוֹךְ כְּפִיפָה שֶׁלְחָרוּבִין. כָּתוּב מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְיָ. מַה הַמִּקְוֶה מְטָהֵר אֶת הטְּמֵאִים. אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוךְ הוּא מְטָהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל. וְכֵן הוּא אוֹמֵר וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טוּמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּילּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם.

1 הַשַּׁעַר הָרְבִיעִי – בְּחִלּוּקֵי הַכַּפָּרָה כְּדֶרֶךְ שֶׁיֵּשׁ לַגּוּף חֹלִי וּמַדְוֶה כֵּן יֵשׁ לַנֶּפֶשׁ. וּמַדְוֶה הַנֶּפֶשׁ וְחָלְיָהּ מִדּוֹתֶיהָ הָרָעוֹת וַחֲטָאֶיהָ. וּבְשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה יִרְפָּא הש"י חֹלִי הַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר תהילים מ"א:ה' ה' חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ, וְנֶאֱמַר ישעיהו ו':י' וָשָׁב וְרָפָא לוֹ. וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּמָּצֵא פְּעָמִים בְּתַחֲלוּאֵי הַגּוּף שֶׁהֵקֵל הַחֹלִי מֵעָלָיו וְעָלְתָה אֲרוּכַת רוֹב הַמַּדְוֶה. וְעוֹד לֹא יִנָּקֶה הַגּוּף מִמֶּנּוּ זוּלָתִי בְּמִשְׁתֶּה הַמַּשְׁקֶה הַמָּרִים. וְעוֹד שֶׁיִּסְבֹּל הַצַּעַר בְּעִנּוּי נַפְשׁוֹ מִכָּל מַאֲכַל תַּאֲוָה. כֵּן יֵשׁ נֶפֶשׁ חוֹלָה מֵעָווֹן רַב, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּרְפָּא רֹב הַחֹלִי וְסָר מַרְבִּית חֶלְקֵי הָעֹנֶשׁ אַחֲרֵי הַתְּשׁוּבָה וְשָׁב הש"י מֵחֲרוֹן אַפּוֹ. לֹא תִּנָּקֶה הַנֶּפֶשׁ עֲדֶנָה מִן הַחֹלִי וְלֹא נִרְצָה עֲוֹנָהּ. עַד אֲשֶׁר יִוָּסֵר הַחוֹטֵא בְּיִסּוּרִים וְהוּכַח בְּמַכְאוֹב, וְתִקְרֶאנָה אוֹתוֹ רָעוֹת וְצָרוֹת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ד':י"ג-י"ד גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׁא, הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר, וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי. וְעַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה נִסְלַח רֹב עֲוֹנוֹ וְסָר עִקַּר הָעֹנֶשׁ וְנִמְלַט מִן הַמָּוֶת. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ד':ט"ו וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ. וְנִשְׁאַר עָלָיו עֹנֶשׁ הַגָּלוּת כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן. וְאָמְרוּ זַ"ל כִּי עֹנֶשׁ הַטִּלְטוּל גַּם הוּא הֵקֵל מֵעָלָיו אַחֲרֵי הַתְּשׁוּבָה כִּי לִפְנֵי זֶה נִכְפְּלָה עָלָיו גְּזֵרַת הַטִּלְטוּל שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ. הִנֵּה הִזְכִּיר הַטִּלְטוּל בְּכֶפֶל הַלָּשׁוֹן. וְאַחֲרֵי הַתְּשׁוּבָה נֶאֱמַר בראשית ד':ט"ז וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד.

2 וְהָעִנְיָן הַזֶּה הִתְבָּרֵר עוֹד מִמָּה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה ויקרא ד':כ"ז-כ"ח וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְגוֹ'. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי הַחַטָּאת תָּבוֹא עַל הַשְּׁגָגָה בְּדָבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת. וּמִפְּנֵי עֲווֹן הַכָּרֵת כִּי רַב הוּא, לֹא תִּשְׁלַם כַּפָּרַת הַחוֹטֵא בּוֹ גַּם הַשְּׁגָגָה עַד שֶׁיָּבִיא חַטָּאת, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִתְוַדָּה עַל חֶטְאוֹ. כִּי מִבִּלְתִּי הַוִּדּוּי וְהַתְּשׁוּבָה לֹא יִתְכַּפֵּר עֲווֹנוֹ בְּקָרְבַּן הַחַטָּאת שֶׁנֶּאֱמַר משלי כ"א:כ"ז זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה. וְאַחֲרֵי הַוִּדּוּי וְהַקָּרְבָּן יְכֻפַּר עֲוֹנוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ד':ל"א וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לוֹ. וְהִתְבּוֹנֵן מִזֶּה אִם הַשּׁוֹגֵג בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא אַחֲרֵי הַתְּשׁוּבָה עַד שֶׁיָּבִיא קָרְבָּן מֶה עַז עֹנֶשׁ הַמֵּזִיד. אָכֵן יִתְכַּפֵּר עֲווֹנוֹ בְּיִסּוּרִין כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר איוב ל"ג:י"ט-כ"ו וְהוּכַח בְּמַכְאוֹב עַל מִשְׁכָּבוֹ וְגוֹ' יֶעְתַּר אֶל אֱלוֹהַּ וַיִּרְצֵהוּ. וְנֶאֱמַר משלי ג':י"ב כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה. וְיֵשׁ עֵצָה וְתַקָּנָה לַחוֹטֵא בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים לְהָגֵן עָלָיו מִן הַמַּכְאוֹבִים. כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר.

3 עוֹד הִתְבָּרֵר הָעִנְיָן הַזֶּה בַּתּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ט"ז:ל' כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם וְגוֹ'. הִנֵּה כִּי הֻצְרְכָה כַּפָּרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֲרֵי הַתְּשׁוּבָה כִּי עִקַּר כַּפָּרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים עִם הַתְּשׁוּבָה.

4 וְיֵשׁ עָוֹן אֲשֶׁר לֹא תִּנָּקֶה הַנֶּפֶשׁ מִמֶּנּוּ, וּבִלְתִּי טְהוֹרָה הִיא וְאֵינָהּ רְצוּיָה. עַד אֲשֶׁר הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינָהּ וּבֵין הַגּוּף אֲשֶׁר חָטְאָה בּוֹ. כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ חֹלִי שֶׁלֹּא יִנָּקֶה הַגּוּף מִמֶּנּוּ כָּל הַיָּמִים. וְהוּא עֲוֹן חִלּוּל הַשֵּׁם שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה כ"ב:י"ג וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן וְגוֹ'. כִּי לֹא הָיוּ מַשְׁגִּיחִים עַל דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים וְלֹא חֲרֵדִים עֲלֵיהֶם. אֲבָל הָיוּ קוֹבְעִים בְּגִלּוּי וְהַקְהֵל חֲבֵרִים מִינֵי שִׂמְחָה. וְנֶאֱמַר עַל זֶה ישעיה כ"ב:י"ד אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן. וְנֶאֱמַר ד"ה ב ל"ו:ט"ז וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת ה' בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא.

5 וְגַם לַחֹלִי הַזֶּה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ מַרְפֵּא עַל דֶּרֶךְ שְׁאָר הָעֲוֹנוֹת. יִמָּצֵא לוֹ מַרְפֵּא אִם יַעַזְרֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְקַדֵּשׁ תּוֹרָתוֹ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם. וּלְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרַת הַשֵּׁם וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ. וְסָר עֲוֹנוֹ בְּרוֹב גֹּדֶל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהוּא בְּהֵפֶךְ מִן הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נוֹאַל וַאֲשֶׁר חָטָא בּוֹ. כְּמַאֲמַר הָרוֹפְאִים עַל חֹלִי הַגּוּף כִּי יֵרָפֵא בְּהֶפְכּוֹ וְתַעֲלֶה אֲרוּכָתוֹ בִּתְמוּרָתוֹ. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם משלי ט"ז:ו' בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן וּבֵאַרְנוּהוּ בַּשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן מִן הַתְּשׁוּבָה. וְעִנְיַן אֱמֶת שֶׁהִזְכִּיר בֵּאוּרוֹ שֶׁיָּכִין הַחוֹטֵא לִבּוֹ לְחַזֵּק יְדֵי הָאֱמֶת. וְלַעֲזֹר לִמְבַקְשֵׁי אֱמוּנָה וּלְהָסִיר הַשֶּׁקֶר וְהָעָוֶל. כִּי הוֹדָעַת הָאֱמֶת וַהֲשִׁיבוֹ לְבִצָּרוֹן כְּבוֹד אֱלֹקִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה כ"ב:ט"ז דָּן דִּין עָנִי וְאֶבְיוֹן אָז טוֹב הֲלוֹא הִיא הַדַּעַת אֹתִי. וְנֶאֱמַר עַל רוֹדְפֵי הַשֶּׁקֶר ירמיה ט':ה' בְּמִרְמָה מֵאֲנוּ דַעַת אוֹתִי. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן הוֹרְדּוֹס שֶׁהָרַג אֶת הַחֲכָמִים וְשָׁאַל עֵצָה לְבָבָא בֶּן בּוּטָא אִם יוּכַל לִרְפּוֹא לוֹ וְלִגְהוֹת מִמֶּנּוּ מָזוֹר. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַתָּה כִּבִּיתָ נֵרוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְךָ וַעֲסֹק בְּאוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם וְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.

6 וְעַתָּה נְבָאֵר עִנְיָן חִלּוּקֵי הַכַּפָּרָה בַּאֵר הֵיטֵב. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יומא פו. שָׁאַל רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בְּרוֹמִי, שָׁמַעְתָּ אַרְבָּעָה חִלּוּקֵי כַּפָּרָה שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ. אָמַר לוֹ שְׁלֹשָׁה הֵן וּתְשׁוּבָה עִם כָּל אַחַת וְאַחַת. עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה – אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ מִיָּד. שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה ג':כ"ב שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּא מְשׁוּבוֹתֵיכֶם. עָבַר עַל לֹא תַעֲשֶׂה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה – תְּשׁוּבָה תּוֹלָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ט"ז:ל' כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. עָבַר עַל כָּרֵתוֹת וְעַל מִיתוֹת בֵּית דִּין וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה – תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין. שֶׁנֶּאֱמַר תהילים פ"ט:ל"ג וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם. אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ עון חִלּוּל הַשֵּׁם אֵין כֹּחַ בַּתְּשׁוּבָה לִתְלוֹת, וְלֹא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר, וְלֹא בַּיִּסּוּרִים לְמָרֵק, אֶלָּא כֻּלָּן תּוֹלִין וּמִיתָה מְמָרֶקֶת. שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה כ"ב:י"ד אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה – עוֹלָה מְכַפֶּרֶת עַל מִי שֶׁעָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה אַחֲרֵי הַתְּשׁוּבָה. כִּי אָמְנָם נִתְכַּפֵּר עֲוֹנוֹ בַּתְּשׁוּבָה, אַךְ הָעוֹלָה תּוֹסִיף עַל כַּפָּרָתוֹ וְיוֹסִיף לְהִתְרַצּוֹת בָּהּ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

7 עוֹד אָמְרוּ עוֹלָה מְכַפֶּרֶת עַל הָעוֹלֶה עַל רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם מֵהִרְהוּרֵי הַלֵּב וּמַחְשֶׁבֶת הָעֲבֵרוֹת. וְכֵן כָּתוּב איוב א':ה' וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם, כִּי אָמַר אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרֲכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם.

8 וְעַתָּה כִּי אֵין לָנוּ קָרְבָּנוֹת בַּעֲוֹנֹתֵינוּ וּבַעֲוֹנוֹת אֲבוֹתֵינוּ. אִם חֵטְא אָדָם בְּהִרְהוּרֵי הַלֵּב אוֹ שֶׁעָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה יִקְרָא פָּרָשַׁת הָעוֹלָה אֲשֶׁר בִּתְחִלַּת סֵדֶר וַיִּקְרָא וּבִתְחִלַּת סֵדֶר צַו אֶת אַהֲרֹן. כִּי מִקְרָא פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּן יִהְיֶה לָנוּ בִּמְקוֹם הַקְרָבַת הַקָּרְבָּן בֵּין שֶׁנִּקְרָא בִּכְתָב בֵּין שֶׁנִּקְרָא בְּעַל פֶּה. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הָעוֹסֵק בְּפָרָשַׁת עוֹלָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב עוֹלָה. בְּפָרָשַׁת חַטָּאת כְּאִלּוּ הִקְרִיב חַטָּאת. בְּפָרָשַׁת אָשָׁם כְּאִלּוּ הִקְרִיב אָשָׁם. וְאִם עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה. יִדְאַג לַעֲוֹנוֹ וְיִכְסוֹף וִיחַכֶּה לְהַגִּיעַ לְיוֹם הַכִּפּוּרִים לְמַעַן יִתְרַצֶּה אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי רְצוֹנוֹ חַיֵּי הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף וְחַיֵּי כָּל נוֹצָר כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר תהילים ל':ו' חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ. וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַקּוֹבֵעַ סְעוּדָה בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּאִלּוּ נִצְטַוָּה לְהִתְעַנּוֹת תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי וְהִתְעַנָּה בָּהֶם. כִּי הֶרְאָה שִׂמְחָתוֹ בְּהִגִּיעַ זְמַן כַּפָּרָתוֹ. וְתִהְיֶה לוֹ לְעֵדָה. עַל דַּאֲגָתוֹ לְאַשְׁמָתוֹ. וִיגוֹנוֹתָיו לַעֲוֹנֹתָיו.

9 וְהַשֵּׁנִית – כִּי בִּשְׁאָר יָמִים טוֹבִים אֲנַחְנוּ קוֹבְעִים סְעוּדָה לְשִׂמְחַת הַמִּצְוָה. כִּי יִגְדַּל וְיִשְׂגֶּה מְאוֹד שְׂכַר הַשִּׂמְחָה עַל הַמִּצְוֹת. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ד"ה א כ"ט:י"ז וְעַתָּה עַמְּךָ הַנִּמְצְאוּ פֹה רָאִיתִי בְשִׂמְחָה לְהִתְנַדֶּב לָךְ. וְנֶאֱמַר דברים כ"ח:מ"ז תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב. וּמִפְּנֵי שֶׁהַצּוֹם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, נִתְחַיַּבְנוּ לִקְבֹּעַ הַסְּעוּדָה עַל שִׂמְחַת הַמִּצְוָה בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים.

10 וְהַשְּׁלִישִׁית – לְמַעַן נְחַזֵּק לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְלָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשֵׁנוּ עַל הַתְּשׁוּבָה וְעִקָּרֶיהָ.

11 וְאִם עָבַר אָדָם עַל כָּרֵתוֹת וְעַל מִיתוֹת בֵּית דִּין וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה. אַחֲרֵי כִּי לֹא נִרְצָה הֶעָוֹן בְּלִי יִסּוּרִין, כִּי הַתְּשׁוּבָה תּוֹלָה וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין. יָכִין לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוֹת הַמְּגִנּוֹת מִן הַיִּסּוּרִין. כְּמוֹ מִצְוַת הַצְּדָקָה כִּי הִיא מַצֶּלֶת גַּם מִן הַמָּוֶת שֶׁנֶּאֱמַר משלי י':ב' וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ מָמוֹן לַעֲשׂוֹת צְדָקָה. יְדַבֵּר טוֹב עַל הֶעָנִי וְיִהְיֶה לוֹ לְפֶה לְבַקֵּשׁ מֵאֲחֵרִים לְהֵיטִיב עִמּוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גָּדוֹל הַמְעַשֶּׂה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה. וְכֵן יַעֲסֹק בְּמִצְוַת גְּמִילוּת חֲסָדִים לַעֲזֹר אֶת חֲבֵרָיו בַּעֲצָתוֹ וְהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גָּדוֹל גְּמִילוּת חֲסָדִים מִן הַצְּדָקָה. שֶׁהַצְּדָקָה בְּמָמוֹנוֹ וּגְמִילוּת חֲסָדִים בֵּין בְּגוּפוֹ וּבֵין בְּמָמוֹנוֹ. וְהַצְּדָקָה לָעֲנִיִּים בִּלְבַד וּגְמִילוּת חֲסָדִים בֵּין לָעֲנִיִּים וּבֵין לָעֲשִׁירִים. וְכֵן יְדַבֵּר עַל לֵב הֶעָנִי וִיכַבְּדֵהוּ וִינַחֲמֵהוּ מִצָּרָתוֹ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ישעיהו נ"ח:י' וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל כִּי הַמְּפַיְּסוֹ בִּדְבָרִים גָּדוֹל מִן הַנּוֹתֵן צְדָקָה. וְכֵן יַעֲסֹק בְּמִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים וּקְבוּרַת מֵתִים וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים וּלְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה. כִּי כָל אֵלֶּה מִדַּרְכֵי הַחֶסֶד. וּכְנֶגֶד כֻּלָּן מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְכָל הַמּוֹעֵצוֹת שֶׁזָּכַרְנוּ בִּכְלַל מָה שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם משלי ט"ז:ו' בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן. כִּי קִנְיַן הַתּוֹרָה נִקְרָא קִנְיַן הָאֱמֶת. כְּמוֹ שֶׁאָמַר משלי כ"ג:כ"ג אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר. וְנֶאֱמַר תהילים קי"ט:קמ"ב וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ משלי ג':י"ח עָבַר אָדָם עַל כָּרֵתוֹת אוֹ מִיתוֹת ב"ד. אִם הָיָה רָגִיל לִקְרֹא פֶּרֶק אֶחָד בַּיּוֹם יִקְרָא שְׁנֵי פְּרָקִים, אִם הָיָה רָגִיל לִקְרֹא פָּרָשָׁה אַחַת יִקְרָא שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת. וּמִשְּׁנֵי פָּנִים תָּגֵן עָלָיו הַתּוֹרָה מִן הַיִּסּוּרִין. הָאַחַת כִּי אָמְרוּ חֲזַ"ל תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם. וְהַשֵּׁנִית כִּי יָשִׁיב עֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה וְטָרְחוֹ בָּהּ וַאֲשֶׁר תִּדַּד שְׁנָתוֹ מֵעֵינָיו יַעֲלֶה בִּמְקוֹם יִסּוּרִין. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַגּוּפִים לְעָמָל יֻלְּדוּ אַשְׁרֵי מִי שֶׁהַיְּגִיעָה שֶׁלּוֹ בַּתּוֹרָה. וְאָמְרוּ לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ תּוּשִׁיָּה שֶׁמַּתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם.

12 וְכֵן יָשִׂים בִּמְקוֹם יִסּוּרִים צוֹמוֹת וְתַעֲנִיּוֹת וְהוֹרָדַת דְּמָעוֹת וּמְנִיעַת נַפְשׁוֹ מִן הַתַּעֲנוּגִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר תהילים ק"ט:כ"ד בִּרְכַּי כָּשְׁלוּ מִצּוֹם וּבְשָׂרִי כָּחַשׁ מִשָּׁמֶן. וְנֶאֱמַר יואל ב':י"ב שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד. וְיֵאָנַח תָּמִיד בִּמְרִירוּת לִבּוֹ כְּמוֹ שֶׁזָּכַרְנוּ בַּשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן מִן הַתְּשׁוּבָה. וְיָשִׂים רִבּוּי הַמְּרִירוּת בִּמְקוֹם הַיִּסּוּרִין. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר משלי י"ח:י"ד רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה. פֵּרוּשׁ – כַּאֲשֶׁר יֶחֱלֶה הַגּוּף הַנֶּפֶשׁ תִּסְבֹּל חָלְיוֹ. מִלְּשׁוֹן מלאכי ג':ב' וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ. כְּלוֹמַר תַּעֲזֹר לַגּוּף וְתִסְעָדֵהוּ כַּאֲשֶׁר תְּדַבֵּר עַל לִבּוֹ וּתְנַחֲמֵהוּ לְקַבֵּל וְלִסְבֹּל. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הַנֶּפֶשׁ חוֹלָה וּנְכֵאָה מִן הַיָּגוֹן וְהַדְּאָגָה. מִי יְנַחֵם הַנֶּפֶשׁ וּמִי יִסְבֹּל וְיִסְעֹד אוֹתָהּ. הִנֵּה כִּי הַדְּאָגָה וּמְרִירוּת הַלֵּב יִכְבְּדוּ מֵחֹלִי הַגּוּף. כִּי הַנֶּפֶשׁ סוֹעֶדֶת הַגּוּף בְּחָלְיוֹ. אֲבָל כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ חוֹלָה וּנְכֵאָה מִיְּגוֹנָהּ לֹא יִסְעָדֶנָּהּ הַגּוּף. וְאִם תִּמְצָא אֶת הַחוֹטֵא תְּלָאָה, וְתִקְרֶה עָלָיו צָרָה, וְיַצְדִּיק עָלָיו אֶת הַדִּין וִיקַבֵּל הַמּוּסָר בְּאַהֲבָה, יִהְיֶה זֶה לוֹ לְמָגֵן מִן הַיִּסּוּרִין הָרַבִּים הָרְאוּיִין לָבוֹא עָלָיו. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר תהלים ט"ו כִּי חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ שְׁאֵרִית חֵמֹת תַּחְגֹּר. פֵּרוּשׁ – כַּאֲשֶׁר צַעַר הָאָדָם יוֹדֶה אוֹתְךָ כְּלוֹמַר שֶׁיּוֹדֶה אוֹתְךָ הָאָדָם בְּעֵת צַעֲרוֹ. מִלְּשׁוֹן איוב ו':ב' לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי שֶׁעִנְיָנוֹ הַצַּעַר. שְׁאֵרִית חֵמֹת. שֶׁהָיוּ מְפֻתָּחוֹת לָבוֹא עַל הָאָדָם. כְּעִנְיָן מלכים א כ':י"א אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ. תַּחְגֹּר וּתְעַכֵּב אוֹתָם וְאַל תְּבִיאֵם עָלָיו. וְזֶה הַדֶּרֶךְ מָשָׁל לִמְפַתֵּחַ הַחֶרֶב וּמֵשִׁיב אוֹתָהּ אֶל נְדָנָהּ. וְנֶאֱמַר ישעיה י"ב:א' אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי. פֵּרוּשׁ – אוֹדְךָ עַל מוּסָרְךָ וְקִבַּלְתִּיו בְּאַהֲבָה, וּבַעֲבוּר זֶה שֶׁאוֹדְךָ עַל שֶׁאָנַפְתָּ בִּי, יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי. וְכֵן בְּעִנְיַן הַהוֹדָאָה עַל הַטּוֹבָה נֶאֱמַר תהילים נ"ב:י"א אוֹדְךָ לְעוֹלָם כִּי עָשִׂיתָ וַאֲקַוֶּה שִׁמְךָ כִי טוֹב נֶגֶד חֲסִידֶיךָ. פֵּרוּשׁוֹ – אוֹדְךָ עַל הַטּוֹבָה שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּדִי. וּבַעֲבוּר זֶה אֲקַוֶּה לְהַתְמָדַת טוֹבָתְךָ. וְנֶאֱמַר תהילים קט"ז:י"ג כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא תהילים קט"ז:ג-ד צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן מָה שֶׁכָּתוּב תהילים ג':א' מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ, משלי כ"א:ט"ו שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט. מִדָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים פּוֹרְעִים חוֹבָן וּמְזַמְּרִין לְהקב"ה. מָשָׁל לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה לוֹ אָרִיס וְהָיָה אוֹתוֹ אָרִיס חַיָּב לוֹ. עָשָׂה אוֹתוֹ אָרִיס אֶת הַגֹּרֶן וּצְבָרָהּ וַעֲשָׂאָהּ כְּרִי. נָטַל בַּעַל הַבַּיִת אֶת הַכְּרִי וְנִכְנַס הָאָרִיס רֵיקָן לְבֵיתוֹ וְהָיָה שָׂמֵחַ שֶׁהָיָה נִכְנָס רֵיקָן. אָמְרוּ לוֹ יָצָאת מִגָּרְנְךָ וְיָדְךָ עַל רֹאשְׁךָ וְאַתָּה שָׂמֵחַ, אָמַר לָהֶם אַף עַל פִּי כֵן הַשְּׁטָר מְמֹרָק. פָּרַעְתִּי אֶת חוֹבִי.

13 וְחַיָּב הָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן וְלָדַעַת. כִּי אֵין הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאַתְהוּ וְהַיִּסּוּרִין הַבָּאִין עָלָיו. לְפִי גֹּדֶל עֲוֹנוֹ וְרֹב חֲטָאָיו. אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְיַסְּרוֹ דֶּרֶךְ מוּסַר הָאָב אֶת בְּנוֹ בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו. שֶׁנֶּאֱמַר דברים ח':ה' וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לִבְּךָ יוֹדֵעַ מַעֲשִׂים שֶׁעָשִׂיתָ וְיִסּוּרִים שֶׁהֵבֵאתִי עָלֶיךָ, כִּי לֹא לְפִי מַעֲשֶׂיךָ יִסַּרְתִּיךְ. וְנֶאֱמַר איוב י"א:ו' וְדַע כִּי יַשֶּׁה לְךָ אֱלוֹהַּ מֵעֲוֹנֶךָ. וְנֶאֱמַר עזרא ט':י"ג כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ חָשַׂכְתָּ לְמַטָּה מֵעֲוֹנֵנוּ. וְכַאֲשֶׁר יָבוֹא הַמּוּסָר עַל אוֹיְבֵי ה' יִתְבָּרַךְ. בַּעֲוֹן אֶחָד הֵם נִסְפִּים. כִּי תָּבוֹא עֲלֵיהֶם הַפֻּרְעָנוּת בְּבַת אַחַת. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר תהילים ל"ד:כ"ב. תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה. וּשְׁאָר עֲוֹנֹתָם נִשְׁאָרִים עַל נַפְשָׁם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל ל"ב:כ"ז. וַתְּהִי עֲוֹנֹתָם עַל עַצְמוֹתָם. אֲבָל בְּבוֹא הַמּוּסָר עַל הַצַּדִּיקִים. מְעַט מְעַט יָבוֹא עֲלֵיהֶם עַד תֹּם עֲוֹנֹתָם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עמוס ג':ב'. רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהִלְוָה לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם. אֶחָד אוֹהֲבוֹ וְאֶחָד שׂוֹנְאוֹ, אוֹהֲבוֹ נִפְרָע מִמֶּנּוּ מְעַט מְעַט. שׂוֹנְאוֹ נִפְרָע מִמֶּנּוּ בְּבַת אַחַת. וְנֶאֱמַר משלי כ"ד:ט"ז. כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה. פֵּרוּשׁוֹ – בְּרָעָה אַחַת יִכָּשְׁלוּ וְיִתַּמּוּ. וְנֶאֱמַר ירמיהו י':כ"ד. יַסְּרֵנִי ה' אַךְ בְּמִשְׁפָּט. אַל בְּאַפְּךָ פֶּן תַּמְעִטֵנִי. פֵּרוּשׁ אַךְ בַּמִּשְׁפָּט – בְּמִדַּת רַחֲמֶיךָ וְחֹק חֲסָדֶיךָ. מִלְּשׁוֹן במדבר כ"ט:י"ח בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט, כַּחֹק. תהילים קי"ב:ה' יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט – בַּמִּדָּה. וּמָשְׁלוּ עוֹד מָשָׁל בָּעִנְיָן הַזֶּה וְאָמְרוּ מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַכּוֹת מַכֶּה אֶת בְּנוֹ עַל עֵינָיו וְעַל פָּנָיו. אֲבָל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַכּוֹת מַכֶּה אֶת בְּנוֹ בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ. וְכֵן כָּתוּב תהילים קי"ח:י"ח יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי. וְנֶאֱמַר איוב ב':ו'. אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר. וְלֹא יָבוֹאוּ עַל הָרְשָׁעִים זוּלָתִי יִסּוּרֵי נָקָם. אֲבָל יִסּוּרֵי הַבְּחִינָה לֹא יָבוֹאוּ זוּלָתִי עַל הַצַּדִּיקִים. שֶׁהֵם מְקַבְּלִים אוֹתָם בְּאַהֲבָה וּמוֹסִיפִים תִּקּוּן בְּמַעֲשֵׂיהֶם. וְהַיִּסּוּרִין לְטוֹבָתָם וְתוֹעַלְתָּם וְגֹדֶל שְׂכָרָם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר תהילים י"א:ה'. ה' צַדִּיק יִבְחָן. וּמָשְׁלוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מָשָׁל בָּזֶה וְאָמְרוּ. בִּזְמַן שֶׁיּוֹדֵעַ בַּעַל הַפִּשְׁתָּן כִּי הַפִּשְׁתָּן חָזָק. מַכֶּה עָלָיו הַרְבֵּה לַעֲשׂוֹתוֹ רַךְ וָטוֹב.

14 וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ חוֹזְרִים לְעִנְיַן דְּבָרֵינוּ בְּסֵדֶר הַכַּפָּרוֹת וְנֹאמַר. כִּי כַּאֲשֶׁר יַעֲבֹר אָדָם עַל כָּרֵתוֹת וְעַל מִיתוֹת בֵּית דִּין בְּשׁוֹגֵג. חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת וּלְבַקֵּשׁ תַּחֲנוּנִים עַל הַסְּלִיחָה. וּלְהֵאָנַח בִּמְרִירוּת לֵב וְלִדְאֹג וּלְפַחֵד. כִּי אֵלֶּה מֵעִקְּרֵי הַכַּפָּרוֹת. וְיַעֲסֹק תָּמִיד בְּפָרָשַׁת חַטָּאת. וְיֵחָשֵׁב לוֹ כְּאִלּוּ הִקְרִיב חַטָּאת. רְצוֹנוֹ לוֹמַר. כִּי יוֹעִיל הַרְבֵּה בַּדָּבָר וְיִתְכַּפֵּר לוֹ מֵעֵין כַּפָּרַת הַחַטָּאת.

15 וְדַע כִּי הַשּׁוֹגֵג עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ. כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ לְבָאֵר. אַף כִּי הַפּוֹשֵׁעַ. רוֹצֶה לוֹמַר. מִי שֶׁשָּׁגַג לְדָבָר שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהִזָּהֵר מִמֶּנּוּ. וְיֵשׁ לוֹ לִדְאֹג וּלְפַחֵד מֵחֶטְאוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ מַה שֶׁכָּתוּב תהילים מ"ח:ג'. יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב. כַּאֲשֶׁר הָיָה אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה בְּשׁוֹגֵג. הָיָה לִבּוֹ דּוֹאֵג עָלָיו וְחָרֵד וּמְפַחֵד לְחֶטְאוֹ. עַד שֶׁהָיָה עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם וְהָיָה מַקְרִיב קָרְבַּן הַחַטָּאת. וְהָיָה אַךְ שָׂמֵחַ. עַל זֶה נֶאֱמַר. יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ. וּמָה שֶׁאָמַר. יַרְכְּתֵי צָפוֹן. עַל הַמִּזְבֵּחַ דִּבֵּר. כִּי יַרְכְּתֵי צָפוֹן הָיָה מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ. כִּי הַחַטָּאת הָיְתָה נִשְׁחֶטֶת עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בִּזְמַן שֶׁאָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּלִבּוֹ תָּמִיד עַל עִנְיַן חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא. וְחָרֵד וּמְפַחֵד עָלֶיהָ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹחֵל לוֹ. וּבִזְמַן שֶׁמַּעֲבִיר עֲבֵרָה מִנֶּגֶד עֵינָיו וְהִיא קְטַנָּה וְקַלָּה לְנֶגֶד עֵינָיו. דּוֹמֶה עִנְיָנוֹ לְמִי שֶׁנְּשָׁכוֹ עַקְרָב וְהוּא בָּז לַנְּשִׁיכָה. וְדוֹחֵק רַגְלוֹ עַל הָאָרֶץ לְהַעֲבִיר הָאֶרֶס. וְרוֹאָיו יֹאמְרוּ לוֹ. הֲלוֹא יָדַעְתָּ כִּי תַּעֲלֶה מִכַּף רַגְלְךָ וְעַד קָדְקֳדֶךָ.

16 עַתָּה נְדַבֵּר עַל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ עֲוֹן חִלּוּל הַשֵּׁם. שֶׁלֹּא יִתְכַּפֵּר עֲוֹנוֹ בְּיִסּוּרִין. וְהִנֵּה הִקְדַּמְנוּ כִּי יֵשׁ לוֹ רְפוּאוֹת תְּעָלָה אִם יְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד. עוֹד תִּמָּצֵא לוֹ כַּפָּרָה בְּהֶגְיוֹנוֹ תָּמִיד בַּתּוֹרָה וִיגִיעָתוֹ בָּהּ. כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ירושלמי ראש השנה ב׳:ה׳ אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה – בְּזֶבַח וּמִנְחָה אֵין מִתְכַּפֵּר. אֲבָל מִתְכַּפֵּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּחִלּוּל מִצְוַת קָדָשִׁים. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שמואל א ג':י"ג בַּעֲוֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו. וְהִנֵּה כִּי הַתּוֹרָה רְפוּאָה לְכָל מַכָּה נַחְלָה מְאֹד. עַל כֵּן כָּתוּב משלי ט"ו:ד' מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים.

17 וְעַל זֶה שֶׁאָמְרוּ זַ"ל כִּי עַל כָּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין. יֵשׁ שְׁאֵלָה. וַהֲלֹא כָּתוּב ויקרא ט"ז:ל'. מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. וְהַתְּשׁוּבָה בָּזֶה. כִּי מָה שֶׁנֶּאֱמַר. לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. מִצְוַת עֲשֵׂה עַל הַתְּשׁוּבָה. שֶׁנְּחַפֵּשׂ דְּרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה אֶל ה' בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְחַיַּבְנוּ עַל זֶה בְּכָל עֵת. הַחִיּוּב נוֹסָף בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְהַטָּהֳרָה אֲשֶׁר בְּיָדֵינוּ הִיא הַתְּשׁוּבָה וְתִקּוּן הַמַּעֲשִׂים. אֲבָל מָה שֶׁכָּתוּב שם כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם שֶׁהוּא אָמוּר עַל הַטָּהֳרָה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְטַהֵר אוֹתָנוּ מִן הֶעָוֹן וּמְכַפֵּר עָלֵינוּ כַּפָּרָה שְׁלֵמָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּלֹא יִסּוּרִים. זֶה נֶאֱמַר עַל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה. אֲבָל עַל כָּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין.

18 וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. לָכֵן מִי שֶׁגָּזַל אֶת חֲבֵרוֹ. יָשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה וְאַחֲרֵי כֵן יִתְוַדֶּה. וְאִם הִתְוַדָּה תְּחִלָּה. לֹא עָלָה לוֹ הַוִּדּוּי. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן הַגּוֹזֵל וְהַנִּשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר. שֶׁהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וּלְהָבִיא אָשָׁם. שֶׁהַמֵּבִיא גְּזֵלוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ – יָצָא. אֲשָׁמוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא גְּזֵלוֹ – לֹא יָצָא. שֶׁנֶּאֱמַר בְּעִנְיַן גֶּזֶל הַגֵּר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁין וְנוֹתֵן הַתַּשְׁלוּמִין לַכֹּהֵן במדבר ה':ח' הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַה' לַכֹּהֵן מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו. פֵּרוּשׁוֹ – הָאָשָׁם הַנִּזְכָּר בַּמִּקְרָא הַזֶּה הוּא עַל הַתַּשְׁלוּמִין. מִלְּשׁוֹן במדבר ה':ז' וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ. וְהוּא מֵבִיא הַתַּשְׁלוּמִין מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו אַחֲרֵי כֵן.

19 וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִם הִקְנִיט אָדָם אֶת חֲבֵרוֹ בִּדְבָרִים צָרִיךְ לְפַיְּסוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם דִּבֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרַע. כִּי זֶה מִן הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת. וְאִם לֹא מָחַל לוֹ חֲבֵרוֹ. חַיָּב לָבוֹא לְפָנָיו עִם חֲבוּרַת שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם. וְאִם לֹא מָחַל לוֹ. יָבוֹא לְפָנָיו שֵׁנִית עִם חֲבוּרָה אַחֶרֶת. וְכֵן יַעֲשֶׂה פַּעַם שְׁלִישִׁית. וְאָמַר אֱלִיהוּא איוב ל"ג:כ"ז-כ"ח יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים וַיֹּאמֶר חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי וְלֹא שָׁוָה לִי. פֵּרוּשׁ – הָאִישׁ הַיָּשָׁר הֶעֱוֵיתִי. מִלְּשׁוֹן איוב א':א' תָּם וְיָשָׁר. כִּי לֹא הָיִיתִי רוֹאֶה זְכוּת לָאִישׁ הַיָּשָׁר. אֲבָל שַׂמְתִּיו נַעֲוֶה וְנֶעֱקַשׁ. וְלֹא הָיָה שָׁוֶה וְיָשָׁר אֶצְלִי. וְלֹא שָׁוָה לִי. מִלְּשׁוֹן. הֲלוֹא אִם שִׁוָּה פָנֶיהָ ישעיהו כ"ח:כ"ה. אֶל עֵמֶק שָׁוֶה בראשית י"ד:י"ז עִנְיַן יִשּׁוּר וְהַשְׁוָאָה. וּלְפִי שֶׁבִּזָּה אֶת הַיְשָׁרִים לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם. צָרִיךְ לְהִכָּנַע לָהֶם וּלְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי רַבִּים. עַל כֵּן אָמַר. יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים. וְעַל כֵּן דִּבֵּר אֱלִיהוּא עַל הַחֵטְא הַזֶּה בִּפְרָט. כִּי הוּא מִן הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת וְהַמַּפְסִידוֹת אֶת הַנֶּפֶשׁ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַמְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם אֵין לוֹ רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ. מִפְּנֵי שֶׁחִלֵּל אֶת הַתּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר ד"ה ב ל"ו:ט"ז וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וְגוֹ' לְאֵין מַרְפֵּא.

20 וּמָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ חִלּוּל הַשֵּׁם. תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְיִסּוּרִין תּוֹלִין וּמִיתָה מְמָרֶקֶת. לְפִי שֶׁהַמִּיתָה מְמָרֶקֶת כָּל חֵטְא אֲשֶׁר הַתְּשׁוּבָה מוֹעִילָה. וְאִם נֶהֱרַג וְהִתְוַדָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ מֵעֵת שֶׁנָּפְלוּ עָלָיו אֵימוֹת מָוֶת יֵשׁ לוֹ כַּפָּרָה. וְנֶחְשָׁב הַהוֹרֵג כְּשׁוֹפֵךְ דַּם נָקִי וְחָסִיד. שֶׁנֶּאֱמַר תהילים ע"ט:ב'. בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי זֶה נֶאֱמַר גַּם עַל הָרְשָׁעִים שֶׁבָּהֶם. שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם ירמיה ה':ח'. סוּסִים מְיֻזָּנִים מַשְׁכִּים הָיוּ. כִּי נֶחְשְׁבוּ כַּחֲסִידִים. לְפִי שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהֶם הַדִּין. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ כֵּיוָן שֶׁלָּקָה הֲרֵי הוּא כְּאָחִיךָ.

21 וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עֲבֵרוֹת שֶׁהִתְוַדָּה עֲלֵיהֶן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים זֶה. חוֹזֵר וּמִתְוַדֶּה עֲלֵיהֶן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר. שֶׁנֶּאֱמַר תהילים נ"א:ה' וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְוַדֶּה עֲלֵיהֶן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר. וּבַמִּדְרָשִׁים הִזְהִירוּ מְאֹד שֶׁלֹּא יַחֲזֹר וְיִתְוַדֶּה עֲלֵיהֶן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר. וְהִזְהִירוּ עַל זֶה מִשְּׁנֵי פָּנִים. הָאֶחָד – כִּי הוּא מַרְאֶה עַצְמוֹ מִקְּטַנֵּי הַבִּטָּחוֹן וּכְאִלּוּ אֵינֶנּוּ בּוֹטֵחַ עַל גְּדֻלַּת סְלִיחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. שֶׁהוּא נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע. וְהִזְכִּירוּ עַל זֶה תהילים ל"א:י"ט תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר וְגוֹ'. וְהַשֵּׁנִי – כִּי אִם אֵינוֹ מַזְכִּיר זוּלָתִי הָעֲוֹנוֹת הַקּוֹדְמִים. יְדַמֶּה כִּי אֵין דַּאֲגָתוֹ זוּלָתִי עַל הָרִאשׁוֹנוֹת וְכִי לֹא חָטָא מֵאַחֲרֵי כֵן. וְאִם כֵּן יְדַמֶּה אֵינֶנּוּ חוֹפֵשׂ וְחוֹקֵר דְּרָכָיו. וְזֶה חֳלִי רָע הוּא. כִּי הַמַּשְׁגִּיחִים עַל נַפְשָׁם רוֹאִים בָּהּ תָּמִיד דִּבְרֵי עֲוֹנוֹת אוֹ בְּמִדּוֹתֶיהָ. וּבַאֲשֶׁר מְקַצֶּרֶת מֵהַשָּׂגַת מַדְרֵגוֹת הַיִּרְאָה. אוֹ בַּאֲשֶׁר מְקַצֶּרֶת מִן הָעֲבוֹדָה וּמֵעֵסֶק בַּתּוֹרָה. כִּי הָעֳנָשִׁים גְּדוֹלִים עַל אֵלֶּה. גַּם כִּי פְּשִׁיעוֹת הַלָּשׁוֹן מְצוּיוֹת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵין אָדָם נִצַּל מֵהֶן בְּכָל יוֹם. הִרְהוּר עֲבֵרָה. וַאֲבַק לָשׁוֹן הָרַע. וְשֶׁאֵינָם מְכַוְּנִים לִבָּם בִּתְפִלָּתָם פְּעָמִים רַבּוֹת. וְהַשְּׁלִישִׁית – כִּי יְדַמֶּה שֶׁהוּא מִתְפָּאֵר בְּהִתְוַדֹּתוֹ עַל הָרִאשׁוֹנוֹת לְבַדָּם כִּי לֹא חָטָא אַחֲרֵי כֵן. וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשִׁים בִּשְׁבִיל שֶׁאֵין לְךָ מִן הֶחָדָשׁ אַתָּה מִתְוַדֶּה עַל הָרִאשׁוֹנוֹת. וּמָה שֶׁכָּתוּב וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד. פֵּרְשׁוּ בַּמִּדְרָשׁ. שֶׁיְּהוּ נֶגֶד עֵינָיו וְנִזְכָּרִים בְּלִבּוֹ. אֲבָל לֹא יַזְכִּירֵם בְּפִיו. עוֹד פֵּרְשׁוּ בּוֹ בְּתַלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי שֶׁלֹּא יְהוּ בְּעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ לֹא עֲשִׂיתָם. אֶלָּא כְּאִלּוּ עֲשִׂיתָם וְנִמְחֲלוּ. וּכְבָר זָכַרְנוּ זֶה בְּשַׁעֲרֵי עִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה. וְאָמְנָם יֵשׁ לוֹ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים כָּל יְמֵי חַיָּיו עַל סְלִיחַת עֲוֹנֹתָיו הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים. וְלִהְיוֹת יָרֵא וּמְפַחֵד אוּלַי לֹא הִשְׁלִים חֹק עִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה. וְהַשֵּׁנִית – כִּי הָעֲבֵרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כָּרֵת. יִסּוּרִין מְמָרְקִין אוֹתָן. כַּאֲשֶׁר זָכַרְנוּ. גַּם דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. אָמַר תהילים כ"ה:ז' חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר. אַךְ לֹא יַזְכִּיר הַקּוֹדְמוֹת בִּפְרָט. אַחֲרֵי אֲשֶׁר שָׁב מֵהֶן וְהִתְוַדָּה עֲלֵיהֶם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁכְּבָר קִיֵּם מִצְוַת וִדּוּי בָּהֶם. וְיֵשׁ לוֹ לִבְטֹחַ שֶׁכְּבָר נִתְקַבֵּל וִדּוּיוֹ בְּמָה שֶׁהַוִּדּוּי רָאוּי לְכַפֵּר. אָכֵן כָּל הַיָּמִים יִתְפַּלֵּל עַל סְלִיחַת עֲוֹנֹתָיו. כַּאֲשֶׁר זָכַרְנוּ. וְאֵין מֵחוֹבַת הַתְּפִלָּה לְפָרֵט חֲטָאָיו. רַק מֵחוֹבַת הַוִּדּוּי. וְעוֹד מִטַּעַם אַחֵר צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל עַל עֲוֹנֹת הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים. כִּי אוּלַי יֵשׁ לוֹ עֲוֹנוֹת וְחַטָּאוֹת שֶׁלֹּא הִתְבּוֹנֵן עֲלֵיהֶם. לֹא זְכָרָם וְלֹא הִתְוַדָּה עֲלֵיהֶם. וְכָעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר תהילים י"ט:י"ג. מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי.

22 וְסֵדֶר הַוִּדּוּי. חָטָאנוּ. עָוִינוּ. פָּשַׁעְנוּ. וְהַחֵטְא כּוֹלֵל הַשְּׁגָגָה וְהַפְּשִׁיעָה. וְעִנְיַן הַפְּשִׁיעָה בִּלְשׁוֹן חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁאֵינוֹ נִזְהָר בְּעִנְיָן שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהִזָּהֵר. כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ. וְהָעֲוֹנֹת הֵם הַזְּדוֹנוֹת. וְהַפְּשָׁעִים הֵם הַמְּרָדִים. מִלְּשׁוֹן מלכים ב ג':ז' מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סוֹלֵחַ כְּגֹדֶל חַסְדּוֹ גַּם לַמּוֹרְדִים בּוֹ. כִּי יָשׁוּבוּ אֵלָיו בְּכָל לִבָּם. וְנֶאֱמַר דניאל ט':ט' לַה' אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִחוֹת כִּי מָרַדְנוּ בּוֹ. וְנֶאֱמַר תהילים כ"ה:י"א לְמַעַן שִׁמְךָ ה' וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא. וְנֶאֱמַר תהילים ס"ה:ד' דִּבְרֵי עֲוֹנֹת גָּבְרוּ מֶנִּי פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם.

6 פניני הלכה, ימים נוראים פתח ↗

למעלה מזה יש תשובה מאהבה, שנעשית מתוך אהבת ה' והזדהות עם האידאלים האלוקיים ודאגה לכלל ישראל. תשובה זו נעשית על ידי לימוד תורה כדי לתקן לאורה את העולם, ומתן צדקה ועשיית חסד כדי להעמיד את העניים על רגליהם, ויישוב הארץ וקידוש השם ושאר דברים שמקרבים את הגאולה והשראת השכינה. והעושה תשובה בדרך זו, אפילו הזדונות נהפכים לזכויות, וממילא כפרתו שלימה. אלא שבדרך כלל, גם מי שמצליח להתעלות לתשובה מאהבה, כיוון שאינו משיג מדרגה עליונה זו בשלימות, הרי הוא נצרך גם לתשובה מיראה שיש בה גם סיגופים. ועדיף לאדם לקבל על עצמו שסיגופים אלו יהיו על ידי יגיעה בתורה, והסתפקות במועט כדי להרבות בצדקה.5תוספתא יומא ד, ו-ח: "ר' ישמעאל אומר: ארבעה חלוקי כפרה הן: עבר על מצות עשה ועשה תשובה – אין זז ממקומו עד שמוחלין לו, שנאמר ירמיהו ג, כב: שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם. עבר על מצות לא תעשה ועשה תשובה – תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, שנאמר ויקרא טז, ל: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם וגו'. עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה – תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין שבשאר ימות השנה ממרקין, שנאמר תהלים פט, לג: וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וגו'. אבל מי שנתחלל בו שם שמים מזיד ועשה תשובה, אין בה לא בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר אלא תשובה ויום הכפורים מכפרין שליש, וייסורין מכפרין שליש, ומיתה ממרקת עם הייסורין, ועל זה נאמר ישעיהו כב, יד: אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן, מלמד שיום מיתה ממרק". וכן מבואר ביומא פו, א.נחלקו הראשונים האם הכפרה על עשה ולא תעשה היא גמורה או שאינה גמורה תוס' שבועות יב, ב, 'לא'; רוקח תשובה כח; שערי תשובה ד, ו. וכן נחלקו על אומרם שלא תעשה אינו מתכפר בתשובה בלבד אלא נצרך גם ליום הכיפורים, שלדעת הרמב"ם פהמ"ש, הוא דווקא במזיד, ולמנחת חינוך גם בשגגה. ויש עוד מצוות שונות שנחלקו הראשונים לגבי מדרגתן, כגון עשה שיש בו כרת עי' רמב"ם הל' תשובה א, ד; תוספת יוה"כ פה, ב. עוד כתב תלמיד הרשב"א עניינים שונים יב, שאין חילוקים אלו מוחלטים, שכן יש עשין ולא תעשין חמורים, כמו מלבין פני חברו ברבים, שהכפרה עליהם חמורה כמו בכרת. וכן לפעמים יש עוונות חמורים שאין בהם חילול השם בפרהסיא, כמו מפר ברית ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אבל חומרתם כחומרת עוון שיש בו חילול השם. עוד כתב הרא"ש יומא ח, יז, שהמרבה בעבירות קלות – דינן כחמורות. והמאירי כתב פו, א, שכוונת חילוקי הכפרה היא על דרך כלל, אבל אפשר שהתשובה הגמורה תיעשה בלא כל השלבים שנזכרו בחז"ל. עוד כתב המבי"ט בית אלוקים שער התשובה סו"פ ב, שבזמן שבית המקדש חרב, חומרת החטאים פחותה, שכן ממילא השכינה בגלות, ועל כן הפגיעה בכבוד שמיים פחותה.עוד צריך לדעת שעיקר יסוד התשובה בהרהור, ולכן אמרו חכמים קידושין מט, ב, שהמקדש אשה "על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור – מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו". והכוונה ספק מקודשת, הואיל ואיננו יודעים בוודאות שהרהר תשובה רמב"ם אישות ח, ה.עוד יש לבאר יסוד חשוב מאוד, שכל חילוקי הכפרה נוגעים לתשובה מיראה, אבל בתשובה מאהבה, הם מתכפרים יותר במהרה. כ"כ ספר חרדים פרק סה; חיד"א במקומות רבים; מרן הרב קוק עולת ראיה ב, עמ' שנז. עוד הוסיף מרן הרב קוק, שבתשובה מ'אהבת עולם', הזדונות נהפכים לזכויות אבל נשאר רושם מהעוון, ובתשובה מ'אהבה רבה' העוון נתבטל למפרע מאורות הראיה, ירח האיתנים עמ' לג. עוד אמרו, שתוספת לימוד תורה, ועשיית צדקה וחסד, מועילה מאוד לכפרת העוונות ר"ה יח, א; ויק"ר כה, א; שערי תשובה ד, יא. וכן לימוד פרשת הקרבנות מועיל במקום הקרבתם מנחות קי, א.כיוון שבדורות האחרונים הרבו גדולי ישראל לעודד תשובה מאהבה, לא נכנסתי כאן לפירוט כל חילוקי הכפרה של תשובה מיראה שהם רבים מאוד ותלויים בגורמים שונים, כמו חומרת החטא, מידת הזדון, גודל החרטה, מידת הייסורים, מצב הדור. ואף שלכל הפרטים הללו יש חשיבות רבה, אין מקומם בתשובת יום הכיפורים, שעיקרה תשובת הכלל בתפילה לגילוי כבוד ה' בעולם ולתיקונו על ידי ישראל, שנמשכת לתשובת היחיד, בקבלת עול תורה ומצוות על דרך כלל, וחרטה ותשובה על עבירות על דרך פרט.

8 מנחות פתח ↗

וְנִשְׁבָּעוֹת לַה׳ צְבָאוֹת״. הָלְכוּ לַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם וּבָנוּ מִזְבֵּחַ וְהֶעֱלוּ עָלָיו לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַה׳ בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם״. ״עִיר הַהֶרֶס יֵאָמֵר לְאַחַת״, מַאי ״עִיר הַהֶרֶס יֵאָמֵר לְאֶחָת״? כְּדִמְתַרְגֵּם רַב יוֹסֵף: ״קַרְתָּא דְּבֵית שֶׁמֶשׁ דַּעֲתִיד לְמִיחֲרַב״, אִיתְאֲמַר דְּהִיא חֲדָא מִנְּהוֹן. וּמִמַּאי דְּ״עִיר הַהֶרֶס״ לִישָּׁנָא דְּשִׁימְשָׁא הִיא? דִּכְתִיב: ״הָאוֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח״. ״הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ״ – ״הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק״, אָמַר רַב הוּנָא: אֵלּוּ גָּלִיּוֹת שֶׁל בָּבֶל, שֶׁדַּעְתָּן מְיוּשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶן כְּבָנִים. ״וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ״ – אֵלּוּ גָּלִיּוֹת שֶׁל שְׁאָר אֲרָצוֹת, שֶׁאֵין דַּעְתָּן מְיוּשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶן כְּבָנוֹת. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר רַב יִצְחָק, אָמַר רַב חִסְדָּא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: מִצּוֹר וְעַד קַרְטִיגְנֵי מַכִּירִין אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וּמִצּוֹר כְּלַפֵּי מַעֲרָב וּמִקַּרְטִיגְנֵי כְּלַפֵּי מִזְרָח אֵין מַכִּירִין אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶת אֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם. אֵיתִיבֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא לְרַב: ״מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכׇל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה״. אֲמַר לֵיהּ: שִׁימִי אַתְּ?! דְּקָרוּ לֵיהּ אֱלָהָא דֵּאלָהָא. ״בְּכׇל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי״ – בְּכׇל מָקוֹם סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בְּכׇל מָקוֹם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶן כְּאִילּוּ מַקְטִירִין וּמַגִּישִׁין לִשְׁמִי. ״וּמִנְחָה טְהוֹרָה״ – זֶה הַלּוֹמֵד תּוֹרָה בְּטָהֳרָה, נוֹשֵׂא אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ לוֹמֵד תּוֹרָה. ״שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת ה׳ כׇּל עַבְדֵי ה׳ הָעֹמְדִים בְּבֵית ה׳ בַּלֵּילוֹת״, מַאי ״בַּלֵּילוֹת״? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָעוֹסְקִים בְּתוֹרָה בַּלַּיְלָה, מַעֲלֶה עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב כְּאִילּוּ עֲסוּקִים בַּעֲבוֹדָה. ״לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל״, אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: זֶה מִזְבֵּחַ בָּנוּי, וּמִיכָאֵל שַׂר הַגָּדוֹל עוֹמֵד וּמַקְרִיב עָלָיו קׇרְבָּן. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָעֲסוּקִין בְּהִלְכוֹת עֲבוֹדָה, מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִילּוּ נִבְנָה מִקְדָּשׁ בִּימֵיהֶם. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב ״זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם״ – כׇּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כְּאִילּוּ הִקְרִיב עוֹלָה, מִנְחָה, חַטָּאת, וְאָשָׁם. אָמַר רָבָא: הַאי ״לָעֹלָה לַמִּנְחָה״ – ״עֹלָה וּמִנְחָה״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא אָמַר רָבָא: כׇּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא עוֹלָה וְלֹא חַטָּאת וְלֹא מִנְחָה וְלֹא אָשָׁם. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַאי דִּכְתִיב ״זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת״ וְ״זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם״? כׇּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת חַטָּאת – כְּאִילּוּ הִקְרִיב חַטָּאת, וְכׇל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת אָשָׁם – כְּאִילּוּ הִקְרִיב אָשָׁם. מַתְנִי׳ נֶאֱמַר בְּעוֹלַת בְּהֵמָה ״אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ״, וּבְעוֹלַת עוֹף ״אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ״, וּבְמִנְחָה ״אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ״, לוֹמַר לְךָ: אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּין לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם. גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי זֵירָא: מַאי קְרָאָה? ״מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל״. רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר, מֵהָכָא: ״בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ וּמַה כִּשְׁרוֹן לִבְעָלָיו״. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי: בּוֹא וּרְאֵה מָה כְּתִיב בְּפָרָשַׁת קׇרְבָּנוֹת, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהֶן לֹא ״אֵל״ וְלֹא ״אֱלֹהִים״, אֶלָּא ״ה׳״, שֶׁלֹּא לִיתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעַל דִּין לַחְלוֹק. וְנֶאֱמַר בְּשׁוֹר הַגַּס ״אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ״, וּבְעוֹף הַדַּק ״אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ״, וּבְמִנְחָה ״אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ״, לוֹמַר לְךָ: אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּין אֶת לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: לַאֲכִילָה הוּא צָרִיךְ, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ״, וְנֶאֱמַר: ״כִּי לִי כׇל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף, יָדַעְתִּי כׇּל עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי״, ״הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה״. לֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם זִבְחוּ, כְּדֵי שֶׁתֹּאמַר ״אֶעֱשֶׂה רְצוֹנוֹ וְיַעֲשֶׂה רְצוֹנִי״. לֹא לִרְצוֹנִי אַתֶּם זוֹבְחִים, אֶלָּא לִרְצוֹנְכֶם אַתֶּם זוֹבְחִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ״. דָּבָר אַחֵר: ״לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ״ – לִרְצוֹנְכֶם זִבְחוּ, לְדַעְתְּכֶם זִבְחוּ. כְּדִבְעָא מִינֵּיהּ שְׁמוּאֵל מֵרַב הוּנָא: מִנַּיִן לַמִּתְעַסֵּק בַּקֳּדָשִׁים שֶׁהוּא פָּסוּל? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר״, שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָה לְשֵׁם בֶּן בָּקָר. אָמַר לוֹ: זוֹ בְּיָדֵינוּ הוּא, לְעַכֵּב מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ״ – לְדַעְתְּכֶם זִבְחוּ. הֲדַרַן עֲלָךְ הֲרֵי עָלַי עִשָּׂרוֹן, וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת מְנָחוֹת.

8 אור הצפון פתח ↗

וגם לגבי אותו יום אמרה תורה ויקרא כג "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב", ואמרו חז"ל: "וכי בתשעה מתענים, והלא בעשירי מתענים? אלא לומר לך שכל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי" ראש השנה ט, הרי שציותה התורה שיש לאכול ולשתות בתשיעי ולבלות אותו יום בעונג, כדי להשלים את העונג של העשירי. וכבר נתן ר׳ יונה גירונדי בספרו "שערי תשובה" ד:ח-י שלשה נימוקים על הדבר: א. "כדי להראות שמחתו בהגיע זמן כפרתו ותהיה לו לעדה על דאגתו לאשמתו ויגונותיו לעונותיו": ב. כדי לקבוע "סעודה לשמחת המצוה וכו׳, ומפני שהצום ביום הכיפורים, נתחייבנו לקבוע הסעודה על שמחת המצוה בערב יום הכפורים": ג. "למען נחזק להרבות תפלה ותחנונים ביום הכיפורים וכו׳". נמצא שדוקא דאגתו ויגונותיו על עונותיו מביאות לו שמחה רבה, ושהתורה חייבה את האדם עובר לצום לקבוע יום שמחה ויום אכילה ושתיה כדי לחזק את גופו שלא יסבול מהצום ולא יופרע תענוגו.

11 סוכה פתח ↗

כְּשֵׁם שֶׁנִּיסּוּכוֹ בִּקְדוּשָּׁה, כָּךְ שְׂרֵיפָתוֹ בִּקְדוּשָּׁה. מַאי מַשְׁמַע? אָמַר רָבִינָא: אַתְיָא ״קֹדֶשׁ״ ״קֹדֶשׁ״. כְּתִיב הָכָא: ״בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ״, וּכְתִיב הָתָם: ״וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא״. כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: נְסָכִים, בַּתְּחִילָּה מוֹעֲלִין בָּהֶן. יָרְדוּ לַשִּׁיתִין — אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן. לֵימָא רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק הִיא, דְּאִי רַבָּנַן, הָא נָחֲתוּ לְהוּ לִתְהוֹם! אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, בִּדְאִיקְּלַט. וְאִיכָּא דְאָמְרִי: לֵימָא רַבָּנַן הִיא, וְלָא רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק? דְּאִי רַבִּי אֶלְעָזָר, אַכַּתִּי בִּקְדוּשְׁתַּיְיהוּ קָיְימִי! אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי אֶלְעָזָר, אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁנַּעֲשָׂה מִצְוָתוֹ וּמוֹעֲלִין בּוֹ. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: בִּזְמַן שֶׁמְּנַסְּכִין יַיִן עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, פּוֹקְקִין אֶת הַשִּׁיתִין. לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַה׳״. מַאי מַשְׁמַע? אָמַר רַב פָּפָּא: ״שֵׁכָר״ — לְשׁוֹן שְׁתִיָּה, לְשׁוֹן שְׂבִיעָה, לְשׁוֹן שִׁכְרוּת. אָמַר רַב פָּפָּא: שְׁמַע מִינַּהּ כִּי שָׂבַע אִינִישׁ חַמְרָא — מִגְּרוֹנֵיהּ שָׂבַע. אָמַר רָבָא: צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דְּלָא נְפִישׁא לֵיהּ חַמְרָא, לִיגַמַּע גַּמּוֹעֵי. רָבָא אַכָּסָא דְבִרְכְּתָא אַגְמַע גַּמּוֹעֵי. דָּרֵשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב״ — מַה יָּפוּ פַּעֲמוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁעוֹלִין לָרֶגֶל. ״בַּת נָדִיב״ — בִּתּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁנִּקְרָא נָדִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם״. ״אֱלֹהֵי אַבְרָהָם״, וְלֹא אֱלֹהֵי יִצְחָק וְיַעֲקֹב?! אֶלָּא: ״אֱלֹהֵי אַבְרָהָם״, שֶׁהָיָה תְּחִילָּה לְגֵרִים. תָּנָא דְּבֵי רַב עָנָן, מַאי דִּכְתִיב: ״חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ״ — לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה כְּיָרֵךְ? לוֹמַר לָךְ: מָה יָרֵךְ בַּסֵּתֶר, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה בַּסֵּתֶר. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַאי דִּכְתִיב: ״הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה׳ דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ״. ״עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט״ — זֶה הַדִּין, ״וְאַהֲבַת חֶסֶד״ — זוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים, ״וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ״ — זוֹ הוֹצָאַת הַמֵּת וְהַכְנָסַת כַּלָּה לַחוּפָּה. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לַעֲשׂוֹתָן בְּפַרְהֶסְיָא, אָמְרָה תּוֹרָה ״הַצְנֵעַ לֶכֶת״, דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לַעֲשׂוֹתָן בְּצִנְעָא — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה יוֹתֵר מִכׇּל הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַה׳ מִזָּבַח״. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גְּדוֹלָה גְּמִילוּת חֲסָדִים יוֹתֵר מִן הַצְּדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה וְקִצְרוּ לְפִי חֶסֶד״. אִם אָדָם זוֹרֵעַ — סָפֵק אוֹכֵל סָפֵק אֵינוֹ אוֹכֵל, אָדָם קוֹצֵר — וַדַּאי אוֹכֵל. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵין צְדָקָה מִשְׁתַּלֶּמֶת אֶלָּא לְפִי חֶסֶד שֶׁבָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה וְקִצְרוּ לְפִי חֶסֶד״. תָּנוּ רַבָּנַן: בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים גְּדוֹלָה גְּמִילוּת חֲסָדִים יוֹתֵר מִן הַצְּדָקָה. צְדָקָה — בְּמָמוֹנוֹ; גְּמִילוּת חֲסָדִים — בֵּין בְּגוּפוֹ, בֵּין בְּמָמוֹנוֹ. צְדָקָה — לָעֲנִיִּים; גְּמִילוּת חֲסָדִים — בֵּין לָעֲנִיִּים בֵּין לָעֲשִׁירִים. צְדָקָה — לַחַיִּים; גְּמִילוּת חֲסָדִים — בֵּין לַחַיִּים בֵּין לַמֵּתִים. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, כְּאִילּוּ מִילֵּא כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ חֶסֶד. שֶׁנֶּאֱמַר: ״אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד ה׳ מָלְאָה הָאָרֶץ״. שֶׁמָּא תֹּאמַר כׇּל הַבָּא לִקְפּוֹץ קוֹפֵץ, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים חֶסֶד ה׳ מָלְאָה הָאָרֶץ וְגוֹ׳״. יָכוֹל אַף יְרֵא שָׁמַיִם כֵּן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְחֶסֶד ה׳ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו״. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר פָּפָּא: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו חֵן, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא יְרֵא שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חֶסֶד ה׳ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו״. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַאי דִּכְתִיב: ״פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ״, וְכִי יֵשׁ תּוֹרָה שֶׁל חֶסֶד וְיֵשׁ תּוֹרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל חֶסֶד? אֶלָּא: תּוֹרָה לִשְׁמָהּ — זוֹ הִיא תּוֹרָה שֶׁל חֶסֶד, שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ — זוֹ הִיא תּוֹרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל חֶסֶד. אִיכָּא דְּאָמְרִי: תּוֹרָה לְלַמְּדָהּ — זוֹ הִיא תּוֹרָה שֶׁל חֶסֶד, שֶׁלֹּא לְלַמְּדָהּ — זוֹ הִיא תּוֹרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל חֶסֶד. כְּמַעֲשֵׂהוּ בַּחוֹל כּוּ׳. וְאַמַּאי? נַיְיתֵי בִּמְקוּדֶּשֶׁת! אֲמַר זְעֵירִי: קָסָבַר אֵין שִׁיעוּר לַמַּיִם, וּכְלֵי שָׁרֵת מְקַדְּשִׁין שֶׁלֹּא מִדַּעַת.

11 סנהדרין פתח ↗

זַמֵּר בְּכׇל יוֹם, זַמֵּר בְּכׇל יוֹם. אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי: מַאי קְרָא? שֶׁנֶּאֱמַר: ״נֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לּוֹ כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ״. הוּא עָמֵל בִּמְקוֹם זֶה, וְתוֹרָתוֹ עוֹמֶלֶת לוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל אָדָם לְעָמָל נִבְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד״. אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לַעֲמַל פֶּה נִבְרָא אִם לַעֲמַל מְלָאכָה נִבְרָא. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ״, הֱוֵי אוֹמֵר לַעֲמַל פֶּה נִבְרָא. וַעֲדַיִין אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לַעֲמַל תּוֹרָה אִם לַעֲמַל שִׂיחָה. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ״, הֱוֵי אוֹמֵר לַעֲמַל תּוֹרָה נִבְרָא. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רָבָא: כּוּלְּהוּ גּוּפֵי דְּרוּפְתְּקֵי נִינְהוּ. טוּבֵיהּ לִדְזָכֵי דְּהָוֵי דְּרוּפְתְּקֵי דְּאוֹרָיְיתָא. ״נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: זֶה הַלּוֹמֵד תּוֹרָה לִפְרָקִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי נָעִים כִּי תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ יִכֹּנוּ יַחְדָּו עַל שְׂפָתֶיךָ״. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה״ – זֶה מְנַשֶּׁה בֶּן חִזְקִיָּה, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּהַגָּדוֹת שֶׁל דּוֹפִי. אָמַר: וְכִי לֹא הָיָה לוֹ לְמֹשֶׁה לִכְתּוֹב אֶלָּא ״וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע״, ״וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז״, ״וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה״? יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: ״תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי. אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ״. וְעָלָיו מְפוֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: ״הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה״. מַאי ״כַּעֲבוֹת הָעֲגָלָה״? אָמַר רַבִּי אַסִּי: יֵצֶר הָרָע בַּתְּחִלָּה דּוֹמֶה לְחוּט שֶׁל כּוּבְיָא, וּלְבַסּוֹף דּוֹמֶה לַעֲבוֹת הָעֲגָלָה. דַּאֲתַן עֲלַהּ, מִיהַת, ״אֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע״ מַאי הִיא? תִּמְנַע בַּת מְלָכִים הֲוַאי, דִּכְתִיב: ״אַלּוּף לוֹטָן״, ״אַלּוּף תִּמְנָע״, וְכׇל אַלּוּף – מַלְכוּתָא בְּלָא תָּאגָא הִיא. בָּעֲיָא לְאִיגַּיּוֹרֵי. בָּאתָה אֵצֶל אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְלֹא קִבְּלוּהָ. הָלְכָה וְהָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו. אָמְרָה: מוּטָב תְּהֵא שִׁפְחָה לְאוּמָּה זוֹ וְלֹא תְּהֵא גְּבִירָה לְאוּמָּה אַחֶרֶת. נְפַק מִינַּהּ עֲמָלֵק, דְּצַעֲרִינְהוּ לְיִשְׂרָאֵל. מַאי טַעְמָא? דְּלָא אִיבְּעִי לְהוּ לְרַחוֹקַהּ. ״וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים״. אָמַר רָבָא בְּרַבִּי יִצְחָק אָמַר רַב: מִכָּאן לְצַדִּיקִים שֶׁאֵין פּוֹשְׁטִין יְדֵיהֶן בְּגָזֵל. ״וַיִּמְצָא דּוּדָאִים בַּשָּׂדֶה״. מַאי דּוּדָאִים? אָמַר רַב: יַבְרוּחֵי. לֵוִי אָמַר: סִיגְלֵי. רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר: סְבִיסְקֵי. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי: כׇּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרָה לִשְׁמָהּ מֵשִׂים שָׁלוֹם בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וּבְפָמַלְיָא שֶׁל מַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעֻזִּי יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִּי״. רַב אָמַר: כְּאִילּוּ בָּנָה פַּלְטֵרִין שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ״. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַף מֵגֵין עַל כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ״. וְלֵוִי אָמַר: אַף מְקָרֵב אֶת הַגְּאוּלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כׇּל הַמְלַמֵּד אֶת בֶּן חֲבֵירוֹ תּוֹרָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ עֲשָׂאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֵת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן״. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כְּאִילּוּ עֲשָׂאָן לְדִבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם״. רָבָא אָמַר: כְּאִילּוּ עֲשָׂאוֹ לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם״ – אַל תִּקְרֵי ״אֹתָם״ אֶלָּא ״אַתֶּם״. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: כׇּל הַמְעַשֶּׂה אֶת חֲבֵירוֹ לִדְבַר מִצְוָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ עֲשָׂאָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר״. וְכִי מֹשֶׁה הִכָּהוּ? וַהֲלֹא אַהֲרֹן הִכָּהוּ! אֶלָּא לוֹמַר לָךְ: כׇּל הַמְעַשֶּׂה אֶת חֲבֵירוֹ לִדְבַר מִצְוָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ עֲשָׂאָהּ. אֶפִּיקוֹרוֹס: רַב וְרַבִּי חֲנִינָא אָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ, זֶה הַמְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמְרִי, זֶה הַמְבַזֶּה חֲבֵירוֹ בִּפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: הַמְבַזֶּה חֲבֵירוֹ בִּפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם אֶפִּיקוֹרוֹס הָוֵי, מְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם עַצְמוֹ – מְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה הָוֵי. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: מְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם עַצְמוֹ אֶפִּיקוֹרוֹס הָוֵי, מְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה כְּגוֹן מַאי? כְּגוֹן מְנַשֶּׁה בֶּן חִזְקִיָּה. וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא: מְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה. רַב וְרַבִּי חֲנִינָא אָמְרִי: זֶה הַמְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמְרִי: זֶה הַמְבַזֶּה אֶת חֲבֵירוֹ בִּפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר הַמְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם עַצְמוֹ – מְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה הָוֵי, מְבַזֶּה חֲבֵירוֹ בִּפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם – אֶפִּיקוֹרוֹס הָוֵי, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מְבַזֶּה חֲבֵירוֹ בִּפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם – מְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה הָוֵי, אֶפִּיקוֹרוֹס כְּגוֹן מַאן? אָמַר רַב יוֹסֵף: כְּגוֹן הָנֵי דְּאָמְרִי מַאי אַהֲנוֹ לַן רַבָּנַן? לְדִידְהוּ קָרוּ, לְדִידְהוּ תָּנוּ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: הַאי מְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה נָמֵי הוּא, דִּכְתִיב ״אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי״. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מֵהָכָא נָמֵי שְׁמַע מִינַּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְנָשָׂאתִי לְכׇל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם״. אֶלָּא, כְּגוֹן דְּיָתֵיב קַמֵּיהּ רַבֵּיהּ, וְנָפְלָה לֵיהּ שְׁמַעְתָּא בְּדוּכְתָּא אַחֲרִיתִי, וְאָמַר: הָכִי אָמְרִינַן הָתָם, וְלָא אָמַר: הָכִי אָמַר מָר. רָבָא אָמַר: כְּגוֹן הָנֵי דְּבֵי בִּנְיָמִין אָסְיָא, דְּאָמְרִי: מַאי אַהֲנוֹ לַן רַבָּנַן מֵעוֹלָם?

11 פניני הלכה, ימים נוראים פתח ↗

13 עבודה זרה פתח ↗

בָּהּ, דִּכְתִיב: ״כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כׇל זֵדִים וְכׇל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָא אָמַר ה׳ צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף״, לֹא שׁוֹרֶשׁ — בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא עָנָף — לָעוֹלָם הַבָּא. צַדִּיקִים מִתְרַפְּאִין בָּהּ, דִּכְתִיב: ״וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וְגוֹ׳״, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּתְעַדְּנִין בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק״. דָּבָר אַחֵר: מָה דָּגִים שֶׁבַּיָּם — כׇּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵירוֹ בּוֹלֵעַ אֶת חֲבֵירוֹ, אַף בְּנֵי אָדָם — אִלְמָלֵא מוֹרָאָה שֶׁל מַלְכוּת, כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵירוֹ בּוֹלֵעַ אֶת חֲבֵירוֹ. וְהַיְינוּ דִּתְנַן: רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת, שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ שֶׁל מַלְכוּת ״אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלָעוּ״. רַב חִינָּנָא בַּר פָּפָּא רָמֵי, כְּתִיב: ״שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ״, וּכְתִיב: ״גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ״, וּכְתִיב: ״יְמִינְךָ ה׳ נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ״! לָא קַשְׁיָא, כָּאן בִּשְׁעַת הַדִּין, כָּאן בִּשְׁעַת מִלְחָמָה. רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא רָמֵי: כְּתִיב ״חֵמָה אֵין לִי״, וּכְתִיב ״נֹקֵם ה׳ וּבַעַל חֵמָה״! לָא קַשְׁיָא: כָּאן — בְּיִשְׂרָאֵל, כָּאן — בְּאוּמּוֹת הָעוֹלָם. רַב חִינָּנָא בַּר פָּפָּא אָמַר: ״חֵמָה אֵין לִי״ — שֶׁכְּבָר נִשְׁבַּעְתִּי, ״מִי יִתְּנֵנִי״ — שֶׁלֹּא נִשְׁבַּעְתִּי, ״אֶהְיֶה שָׁמִיר וָשַׁיִת וְגוֹ׳״. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי: מַאי דִּכְתִיב ״וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֲבַקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד אֶת כׇּל הַגּוֹיִם״, אֲבַקֵּשׁ מִמִּי? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲבַקֵּשׁ בְּנִיגְנֵי שֶׁלָּהֶם, אִם יֵשׁ לָהֶם זְכוּת — אֶפְדֵּם, וְאִם לָאו — אַשְׁמִידֵם. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רָבָא: מַאי דִּכְתִיב: ״אַךְ לֹא בְעִי יִשְׁלַח יָד אִם בְּפִידוֹ לָהֶן שׁוּעַ״? אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: כְּשֶׁאֲנִי דָּן אֶת יִשְׂרָאֵל, אֵין אֲנִי דָּן אוֹתָם כְּאוּמּוֹת הָעוֹלָם, דִּכְתִיב: ״עַוָּה עַוָּה עַוָּה אֲשִׂימֶנָּה וְגוֹ׳״, אֶלָּא אֲנִי נִפְרָע מֵהֶן כְּפִיד שֶׁל תַּרְנְגוֹלֶת. דָּבָר אַחֵר: אֲפִילּוּ אֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין מִצְוָה לְפָנַי כִּי אִם מְעַט, כְּפִיד שֶׁל תַּרְנְגוֹלִין שֶׁמְּנַקְּרִין בָּאַשְׁפָּה, אֲנִי מְצָרְפָן לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם בְּפִידוֹ לָהֶן שׁוּעַ״, דָּבָר אַחֵר: בַּשָּׂכָר שֶׁמְּשַׁוְּועִין לְפָנַי, אֲנִי מוֹשִׁיעַ אוֹתָם. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא: מַאי דִּכְתִיב ״וְאָנֹכִי אֶפְדֵּם וְהֵמָּה דִּבְּרוּ עָלַי כְּזָבִים״? אֲנִי אָמַרְתִּי אֶפְדֵּם בְּמָמוֹנָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ לָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵמָּה דִּבְּרוּ עָלַי כְּזָבִים. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַב פַּפִּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״וַאֲנִי יִסַּרְתִּי חִזַּקְתִּי זְרוֹעֹתָם וְאֵלַי יְחַשְּׁבוּ רָע״? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי אָמַרְתִּי אֲיַסְּרֵם בְּיִסּוּרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיֶּחְזְקוּ זְרוֹעוֹתָם לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵלַי יְחַשְּׁבוּ רָע. מִשְׁתַּבַּח לְהוּ רַבִּי אֲבָהוּ לְמִינֵי בְּרַב סָפְרָא, דְּאָדָם גָּדוֹל הוּא, שְׁבַקוּ לֵיהּ מִיכְסָא דִּתְלֵיסַר שְׁנִין. יוֹמָא חַד אַשְׁכְּחוּהוּ, אֲמַרוּ לֵיהּ: כְּתִיב ״רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֶת כׇּל עֲוֹנֹתֵיכֶם״, מַאן דְּאִית לֵיהּ סִיסְיָא בְּרָחֲמֵיהּ מַסֵּיק לֵיהּ? אִישְׁתִּיק וְלָא אֲמַר לְהוּ וְלָא מִידֵּי, רְמוֹ לֵיהּ סוּדָרָא בְּצַוְּארֵיהּ וְקָא מְצַעֲרוּ לֵיהּ. אֲתָא רַבִּי אֲבָהוּ אַשְׁכְּחִינְהוּ, אֲמַר לְהוּ: אַמַּאי מְצַעֲרִיתוּ לֵיהּ? אֲמַרוּ לֵיהּ: וְלָאו אָמְרַתְּ לַן דְּאָדָם גָּדוֹל הוּא? וְלָא יָדַע לְמֵימַר לַן פֵּירוּשָׁא דְּהַאי פְּסוּקָא! אֲמַר לְהוּ: אֵימַר דַּאֲמַרִי לְכוּ בְּתַנָּאֵי, בִּקְרָאֵי מִי אֲמַרִי לְכוּ? אֲמַרוּ לֵיהּ: מַאי שְׁנָא אַתּוּן דְּיָדְעִיתוּן? אֲמַר לְהוּ: אֲנַן דִּשְׁכִיחִינַן גַּבֵּיכוֹן — רָמִינַן אַנַּפְשִׁין וּמְעַיְּינַן, אִינְהוּ לָא מְעַיְּינִי. אֲמַרוּ לֵיהּ: לֵימָא לַן אַתְּ! אֲמַר לְהוּ: אֶמְשׁוֹל לָכֶם מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁנּוֹשֶׁה מִשְּׁנֵי בְּנֵי אָדָם, אֶחָד אוֹהֲבוֹ וְאֶחָד שׂוֹנְאוֹ. אוֹהֲבוֹ — נִפְרָע מִמֶּנּוּ מְעַט מְעַט, שׂוֹנְאוֹ — נִפְרָע מִמֶּנּוּ בְּבַת אַחַת. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: מַאי דִּכְתִיב ״חָלִילָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע״? אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, חוּלִּין הוּא מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע. וְלָא? וְהָכְתִיב: ״וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע״! בְּצַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר. אֲבָל בְּצַדִּיק גָּמוּר לָא? וְהָכְתִיב ״וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ״, וְתָנֵי רַב יוֹסֵף: אַל תִּקְרֵי ״מִמִּקְדָּשִׁי״ אֶלָּא ״מִמְּקוּדָּשַׁי״, אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁקִּיְּימוּ אֶת הַתּוֹרָה מֵאָלֶף וְעַד תָּיו. הָתָם נָמֵי, כֵּיוָן שֶׁהָיָה בְּיָדָם לִמְחוֹת וְלֹא מִיחוּ, הָווּ לְהוּ כְּצַדִּיקִים שֶׁאֵינָן גְּמוּרִים. רַב פָּפָּא רָמֵי, כְּתִיב: ״אֵל זֹעֵם בְּכׇל יוֹם״, וּכְתִיב: ״לִפְנֵי זַעְמוֹ מִי יַעֲמוֹד״! לָא קַשְׁיָא, כָּאן בְּיָחִיד, כָּאן בְּצִבּוּר. תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֵל זֹעֵם בְּכׇל יוֹם״, וְכַמָּה זַעְמוֹ? רֶגַע. וְכַמָּה רֶגַע? אַחַת מֵחֲמֵשׁ רִיבּוֹא וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה בְּשָׁעָה, זוֹ הִיא רֶגַע, וְאֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לְכַוֵּין אוֹתָהּ רֶגַע חוּץ מִבִּלְעָם הָרָשָׁע, דִּכְתִיב בֵּיהּ:

16 תלמוד ירושלמי ראש השנה פתח ↗

רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא הֲוָה קָאִים מַצְלֵי. עָאַל רִבִּי כַּהֲנָא וְקָם לֵיהּ מַצְלֵי מִן אַחוֹרוֹיי. מִן דַּחֲסַל רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא מִן צְלוּתֵיהּ יְתִיב לֵיהּ דְּלָא מֵיעֲבוֹר קוֹמוֹי. רַב כַּהֲנָא מַאֲרִיךְ בִּצְלוּתֵיהּ. מִן דַּחֲסַל רִבִּי כַּהֲנָא אֲמַר לֵיהּ. הָכֵין אַתּוּן נְהִיגִין גַּבֵּיכוֹן מְצַעֲרִין רַבְרְבֵיכוֹן. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי. אֲנָא מִדָּבֵית עֵלִי. וּכְתִיב עַל דְּבֵית עֵלִי. אִ‍ם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד עוֹלָ‍ם. בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה אֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ. אֲבָל מִתְכַּפֵּר לוֹ בִתְפִילָּה. וּצְלִי עֲלוֹי וְזָכָה לְמֵיסַב עַד דְּאִיתְעַבְּדוֹן טֻפְרוֹי סוּמוּקִן כְּהָדָא דַקִּקָה.

17 פניני הלכה, ימים נוראים פתח ↗

מתוך הקדושה והכפרה הכללית של ישראל ביום הכיפורים, נמשכת רוח טהרה וכפרה לכל יחיד מישראל שיכול להידבק בה' ביתר שאת, להשתחרר מטומאת חטאיו ועוונותיו ולשוב בתשובה. ועל כן ישנה מצווה מיוחדת לכל יחיד ויחיד לשוב בתשובה ביום הכיפורים, שנאמר ויקרא טז, ל: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ". כלומר, מתוך הכפרה הכללית של יום הכיפורים, שנעשית על ידי עבודת הכהן הגדול, נמשכת מצווה לכל יחיד לשוב בתשובה על חטאיו שערי תשובה ד, יז; רמב"ם תשובה ב, ז.

18 בבא קמא פתח ↗

וְאִם הָיָה זָקֵן אוֹ חוֹלֶה – נוֹתְנָהּ לְכׇל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה, וַעֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר. הַאי זָקֵן אוֹ חוֹלֶה, הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּמָצֵי עָבֵיד עֲבוֹדָה – עֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ נָמֵי תֶּיהְוֵי דִּידֵיהּ! וְאִי דְּלָא מָצֵי עָבֵיד עֲבוֹדָה – שָׁלִיחַ הֵיכִי מְשַׁוֵּי? אָמַר רַב פָּפָּא: שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי הַדְּחָק. עֲבוֹדָה – דְּכִי עָבֵיד לֵיהּ עַל יְדֵי הַדְּחָק עֲבוֹדָה הִיא, וּמְשַׁוֵּי שָׁלִיחַ; אֲכִילָה – דְּכִי אָכֵיל עַל יְדֵי הַדְּחָק אֲכִילָה גַּסָּה הִיא, וַאֲכִילָה גַּסָּה לָאו כְּלוּם הוּא; מִשּׁוּם הָכִי עֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: אִם הָיָה כֹּהֵן טָמֵא בְּקׇרְבַּן צִבּוּר – נוֹתְנָהּ לְכׇל מִי שֶׁיִּרְצֶה, וַעֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר. הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּאִיכָּא טְהוֹרִים, טְמֵאִים מִי מָצוּ עָבְדִי?! וְאִי דְּלֵיכָּא טְהוֹרִים, עֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר?! הָא טְמֵאִים נִינְהוּ, וְלָא מָצוּ אָכְלִי! אָמַר רָבָא, אֵימָא: לְבַעֲלֵי מוּמִין טְהוֹרִין שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר. אָמַר רַב אָשֵׁי: אִם הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל אוֹנֵן – נוֹתְנָהּ לְכׇל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה, וַעֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: כֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב אוֹנֵן, וְאֵינוֹ אוֹכֵל, וְאֵינוֹ חוֹלֵק לֶאֱכוֹל לָעֶרֶב! סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: כִּי חָס רַחֲמָנָא עֲלֵיהּ דְּכֹהֵן גָּדוֹל – לְקָרוֹבֵי הוּא, אֲבָל לְשַׁוּוֹיֵי שָׁלִיחַ – לָא מָצֵי מְשַׁוֵּי; קָא מַשְׁמַע לַן. מַתְנִי׳ הַגּוֹזֵל אֶת הַגֵּר, וְנִשְׁבַּע לוֹ, וָמֵת – הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ לַכֹּהֲנִים, וְאָשָׁם לַמִּזְבֵּחַ; שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִם אֵין לָאִישׁ גּוֹאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו, הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַה׳ לַכֹּהֵן, מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו״. הָיָה מַעֲלֶה אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הָאָשָׁם, וָמֵת – הַכֶּסֶף יִנָּתֵן לְבָנָיו, וְהָאָשָׁם יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב – וְיִמָּכֵר, וְיִפְּלוּ דָּמָיו לִנְדָבָה. נָתַן הַכֶּסֶף לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר, וָמֵת – אֵין הַיּוֹרְשִׁין יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִיָּדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן – לוֹ יִהְיֶה״. נָתַן הַכֶּסֶף לִיהוֹיָרִיב, וְאָשָׁם לִידַעְיָה – יָצָא. אָשָׁם לִיהוֹיָרִיב וְכֶסֶף לִידַעְיָה – אִם קַיָּים הָאָשָׁם, יַקְרִיבוּהוּ בְּנֵי יְדַעְיָה; וְאִם לֹא, יַחֲזִיר וְיָבִיא אָשָׁם אַחֵר. שֶׁהַמֵּבִיא גְּזֵילוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ – יָצָא; הֵבִיא אֲשָׁמוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא גְּזֵילוֹ – לֹא יָצָא. נָתַן אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא נָתַן אֶת הַחוֹמֶשׁ – אֵין הַחוֹמֶשׁ מְעַכֵּב. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״אָשָׁם״ – זֶה קֶרֶן, ״הַמּוּשָׁב״ – זֶה חוֹמֶשׁ. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא: ״אָשָׁם״ – זֶה אַיִל? וּלְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְאַפּוֹקֵי מִדְּרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: גֶּזֶל הַגֵּר שֶׁהֶחְזִירוֹ בַּלַּיְלָה – לֹא יָצָא. הֶחְזִירוֹ חֲצָאִין – לֹא יָצָא. מַאי טַעְמָא? ״אָשָׁם״ קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים״, הֱוֵי אוֹמֵר: ״אָשָׁם״ – זֶה קֶרֶן. תַּנְיָא אִידַּךְ: ״אָשָׁם״ – זֶה קֶרֶן, ״הַמּוּשָׁב״ – זֶה חוֹמֶשׁ. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא: ״אָשָׁם״ – זֶה חוֹמֶשׁ? לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְאַפּוֹקֵי מִמַּתְנִיתִין, דִּתְנַן: נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא נָתַן לוֹ אֶת הַחוֹמֶשׁ – אֵין הַחוֹמֶשׁ מְעַכֵּב. אַדְּרַבָּה, חוֹמֶשׁ מְעַכֵּב. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וַחֲמִישִׁתוֹ״, הֱוֵי אוֹמֵר: ״אָשָׁם״ – זֶה קֶרֶן. תַּנְיָא אִידַּךְ: ״אָשָׁם״ – זֶה קֶרֶן, ״הַמּוּשָׁב״ – זֶה חוֹמֶשׁ; וּבְגֶזֶל הַגֵּר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא: ״הַמּוּשָׁב״ – זֶה כֶּפֶל, וּבִגְנֵיבַת הַגֵּר הַכָּתוּב מְדַבֵּר? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וַחֲמִישִׁתוֹ״ – הֲרֵי בְּמָמוֹן הַמִּשְׁתַּלֵּם בָּרֹאשׁ הַכָּתוּב מְדַבֵּר. גּוּפָא – אָמַר רָבָא: גֶּזֶל הַגֵּר שֶׁהֶחְזִירוֹ בַּלַּיְלָה – לֹא יָצָא. הֶחְזִירוּהוּ חֲצָאִין – לֹא יָצָא. מַאי טַעְמָא? ״אָשָׁם״ קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא. וְאָמַר רָבָא: גֶּזֶל הַגֵּר שֶׁאֵין בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה לְכׇל כֹּהֵן וְכֹהֵן – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. מַאי טַעְמָא? דִּכְתִיב: ״הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב״ – עַד שֶׁיְּהֵא הֲשָׁבָה לְכׇל כֹּהֵן וְכֹהֵן. בָּעֵי רָבָא: אֵין בּוֹ לְמִשְׁמֶרֶת יְהוֹיָרִיב וְיֵשׁ בּוֹ

19 יומא פתח ↗

בִּצְבוּ נַפְשֵׁיהּ לִקְטָלָא נָפֵיק, וּצְבוּ בֵּיתֵיהּ לֵית הוּא עָבֵיד, וְרֵיקָן לְבֵיתֵיהּ אָזֵיל, וּלְוַאי שֶׁתְּהֵא בִּיאָה כִּיצִיאָה. וְכִי הָוֵי חָזֵי אַמְבּוּהָא אַבָּתְרֵיהּ, אָמַר: ״אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ. כְּגֶלֲלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד רוֹאָיו יֹאמְרוּ אַיּוֹ״. רַב זוּטְרָא, כִּי הֲווֹ מְכַתְּפִי לֵיהּ בְּשַׁבְּתָא דְרִיגְלָא, הֲוָה אָמַר: ״כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן וְאִם נֵזֶר לְדוֹר וָדוֹר״. ״שְׂאֵת פְּנֵי רָשָׁע לֹא טוֹב״ — לֹא טוֹב לָהֶם לָרְשָׁעִים שֶׁנּוֹשְׂאִין לָהֶם פָּנִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. לֹא טוֹב לוֹ לְאַחְאָב שֶׁנָּשְׂאוּ לוֹ פָּנִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יַעַן כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי לֹא אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו״. ״לְהַטּוֹת צַדִּיק בַּמִּשְׁפָּט״ — טוֹב לָהֶם לַצַּדִּיקִים שֶׁאֵין נוֹשְׂאִין לָהֶם פָּנִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. טוֹב לוֹ לְמֹשֶׁה שֶׁלֹּא נָשְׂאוּ לוֹ פָּנִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי״, הָא אִילּוּ הֶאֱמַנְתֶּם בִּי — עֲדַיִין לֹא הִגִּיעַ זְמַנָּם לִיפָּטֵר מִן הָעוֹלָם. אַשְׁרֵיהֶם לַצַּדִּיקִים, לֹא דַּיָּין שֶׁהֵן זוֹכִין, אֶלָּא שֶׁמְּזַכִּין לִבְנֵיהֶם וְלִבְנֵי בְנֵיהֶם עַד סוֹף כׇּל הַדּוֹרוֹת. שֶׁכַּמָּה בָּנִים הָיוּ לוֹ לְאַהֲרֹן שֶׁרְאוּיִין לִישָּׂרֵף כְּנָדָב וַאֲבִיהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַנּוֹתָרִים״, אֶלָּא שֶׁעָמַד לָהֶם זְכוּת אֲבִיהֶם. אוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים, לֹא דַּיָּין שֶׁמְּחַיְּיבִין עַצְמָן, אֶלָּא שֶׁמְּחַיְּיבִין לִבְנֵיהֶם וְלִבְנֵי בְנֵיהֶם עַד סוֹף כׇּל הַדּוֹרוֹת. הַרְבֵּה בָּנִים הָיוּ לוֹ לִכְנַעַן שֶׁרְאוּיִין לִיסָּמֵךְ כְּטָבִי עַבְדּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אֶלָּא שֶׁחוֹבַת אֲבִיהֶם גָּרְמָה לָהֶן. כׇּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים — אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ, וְכׇל הַמַּחְטִיא אֶת הָרַבִּים — כִּמְעַט אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. כׇּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים — אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ, מַאי טַעְמָא? כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא הוּא בְּגֵיהִנָּם וְתַלְמִידָיו בְּגַן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לֹא תַעֲזוֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת״. וְכׇל הַמַּחְטִיא אֶת הָרַבִּים — אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, שֶׁלֹּא יְהֵא הוּא בְּגַן עֵדֶן וְתַלְמִידָיו בְּגֵיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָדָם עָשׁוּק בְּדַם נָפֶשׁ עַד בּוֹר יָנוּס אַל יִתְמְכוּ בוֹ״. הָאוֹמֵר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֶחֱטָא וְאָשׁוּב. לְמָה לִי לְמֵימַר ״אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב״ תְּרֵי זִימְנֵי? כִּדְרַב הוּנָא אָמַר רַב. דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵירָה וְשָׁנָה בָּהּ — הוּתְּרָה לוֹ. הוּתְּרָה לוֹ סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא: נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶיתֵּר. אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר — אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי. דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: עַל כׇּל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין עָשָׂה תְּשׁוּבָה בֵּין לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה — יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר! אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי, אַגַּב שָׁאנֵי. עֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם וְכוּ׳. רָמֵי לֵיהּ רַב יוֹסֵף בַּר חָבוּ לְרַבִּי אֲבָהוּ: עֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר? וְהָא כְּתִיב: ״אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים״! מַאן אֱלֹהִים — דַּיָּינָא. אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: ״וְאִם לַה׳ יֶחֱטָא אִישׁ מִי יִתְפַּלֶּל לוֹ״! הָכִי קָאָמַר: ״אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים״ — יִמְחוֹל לוֹ. ״וְאִם לַה׳ יֶחֱטָא אִישׁ מִי יִתְפַּלֶּל בַּעֲדוֹ״ — תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כׇּל הַמַּקְנִיט אֶת חֲבֵירוֹ, אֲפִילּוּ בִּדְבָרִים — צָרִיךְ לְפַיְּיסוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ״. אִם מָמוֹן יֵשׁ בְּיָדְךָ — הַתֵּר לוֹ פִּסַּת יָד, וְאִם לָאו — הַרְבֵּה עָלָיו רֵיעִים. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: וְצָרִיךְ לְפַיְּיסוֹ בְּשָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָשׁוֹר עַל אֲנָשִׁים וַיֹּאמֶר חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי וְלֹא שָׁוָה לִי״. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: כׇּל הַמְבַקֵּשׁ מָטוּ מֵחֲבֵירוֹ, אַל יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מִשָּׁלֹשׁ פְּעָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָנָּא שָׂא נָא וְעַתָּה שָׂא נָא״. וְאִם מֵת — מֵבִיא עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם וּמַעֲמִידָן עַל קִבְרוֹ, וְאוֹמֵר: חָטָאתִי לַה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְלִפְלוֹנִי שֶׁחָבַלְתִּי בּוֹ. רַבִּי יִרְמְיָה הֲוָה לֵיהּ מִילְּתָא לְרַבִּי אַבָּא בַּהֲדֵיהּ, אֲזַל אִיתִּיב אַדַּשָּׁא דְּרַבִּי אַבָּא בַּהֲדֵי דְּשָׁדְיָא אַמְּתֵיהּ מַיָּא, מְטָא זַרְזִיפֵי דְמַיָּא אַרֵישָׁא. אָמַר: עֲשָׂאוּנִי כְּאַשְׁפָּה. קְרָא אַנַּפְשֵׁיהּ: ״מֵאַשְׁפּוֹת יָרִים אֶבְיוֹן״. שְׁמַע רַבִּי אַבָּא וּנְפֵיק לְאַפֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא צְרִיכְנָא לְמִיפַּק אַדַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ״. רַבִּי זֵירָא כִּי הֲוָה לֵיהּ מִילְּתָא בַּהֲדֵי אִינִישׁ, הֲוָה חָלֵיף וְתָנֵי לְקַמֵּיהּ וּמַמְצֵי לֵיהּ, כִּי הֵיכִי דְּנֵיתֵי וְנִיפּוֹק לֵיהּ מִדַּעְתֵּיהּ. רַב הֲוָה לֵיהּ מִילְּתָא בַּהֲדֵי הָהוּא טַבָּחָא, לָא אֲתָא לְקַמֵּיהּ. בְּמַעֲלֵי יוֹמָא דְכִפּוּרֵי אֲמַר אִיהוּ: אֵיזִיל אֲנָא לְפַיּוֹסֵי לֵיהּ. פְּגַע בֵּיהּ רַב הוּנָא, אֲמַר לֵיהּ: לְהֵיכָא קָא אָזֵיל מָר, אֲמַר לֵיהּ: לְפַיּוֹסֵי לִפְלָנְיָא. אָמַר: אָזֵיל אַבָּא לְמִיקְטַל נַפְשָׁא. אֲזַל וְקָם עִילָּוֵיהּ. הֲוָה יָתֵיב וְקָא פָלֵי רֵישָׁא, דַּלִּי עֵינֵיהּ וְחַזְיֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: אַבָּא אַתְּ? זִיל, לֵית לִי מִילְּתָא בַּהֲדָךְ. בַּהֲדֵי דְּקָא פָלֵי רֵישָׁא, אִישְׁתְּמִיט גַּרְמָא וּמַחְיֵיהּ בְּקוֹעֵיהּ וְקַטְלֵיהּ. רַב הֲוָה פָּסֵיק סִידְרָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי. עֲיַיל

20 טעמי המנהגים פתח ↗

טעם. שצריך ערוי ג' פעמים עליהם. כי בתלתא הוי חזקה והולך לו. אבל בשאר ענינים בשפיכה אחת עליהם כראוי מועיל. סדה"י:*ואלו דברים שצריכין נטילה במים הקם מהמטה והיוצא מבית הכסא ומבית המרחץ כו' מי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל ידיו אם ת"ח הוא תלמודו משתכח הימנו ואם אינו ת"ח יוצא מדעתו א"ח סי' ד'. כתב א"ר שם מ"ש יוצא מדעתו שמעתי דבא לידי חטא דאין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות ע"כ. ובספר קב הישר כתב דכל מי שנזהר בנטילתן הנ"ל לא במהרה יבא חטא לידו. וכל מי שאינו נזהר בהן בוודאי יבא לידי חטאים גדולים כי מי שמקיל בזה יסובבהו אותן הקליפות ששולטין במקומות הזוהמא אבל ע"י הנטילת מים מוכרחים הקליפות להרחיק מן האדם: והיוצא מבה"כ כתב המ"א סי' ר' ס"ק י"ז דא"צ ליטול ג"פ ובסי' ז' סק"א כתב בשם הזוהר דצריך ג"פ וחולק עליו. ועי' שערי תשובה סי' ד' סק"כ שכתב דרבנן קשישאי רחצו ג"פ וגם רחצו פ"א אם חלצו בתי רגלים של עור וכן כתב בקיצור של"ה בשם ספר היכל הקודש דהיוצא מביה"כ קבוע צריך לערות על ידיו ג"פ: ובספר דברי יחזקאל כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר מאיר מפרעמישלאן זצוק"ל שהי' מרגלא בפומא דהשלחן ערוך או"ח סי' א' התחיל בזה הלשון יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו. וכתב הרמ"א ז"ל ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב. וקשה דהמחבר מדבר מענין עמידה ולמה ידבר הרמ"א עתה מענין שכיבה שהוא דבר אחר. מה ירצה הרמ"א ז"ל בזה. אלא שהי' קשה להרמ"א דהמחבר כתב בסתם יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו. דמי ראה איש ששוכב א"ע לישן כסוס שיתגבר כארי לעמוד. הלא אם ילך לשכב כסוס יקום ג"כ כסוס, רק אם ישכיב א"ע כארי יתגבר לעמוד כארי. לכן כתב הרמ"א פירושו ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב ואז יתגבר לעמוד כארי. וזהו אם זכרתיך על יצועי באשמורות אהגה בך:

21 בבא בתרא פתח ↗

וַהֲלֹא אֵינוֹ דּוֹמֶה זְמַנּוֹ שֶׁל זֶה לִזְמַנּוֹ שֶׁל זֶה! פָּשׁוּט; מָלַךְ שָׁנָה – מוֹנִין לוֹ שָׁנָה, שְׁתַּיִם – מוֹנִין לוֹ שְׁתַּיִם. מְקוּשָּׁר; מָלַךְ שָׁנָה – מוֹנִין לוֹ שְׁתַּיִם, שְׁתַּיִם – מוֹנִין לוֹ שָׁלֹשׁ. וְזִימְנִין דְּיָזֵיף מִינֵּיהּ זוּזֵי בִּמְקוּשָּׁר, וּמִיתְרְמֵי לֵיהּ זוּזֵי בֵּינֵי בֵּינֵי וּפָרַע לֵיהּ; וְאָמַר לֵיהּ: הַב לִי שְׁטָרַאי, וְאָמַר לֵיהּ: אִירְכַס לִי; וְכָתֵב לֵיהּ תְּבָרָא; וְכִי מָטֵי זִמְנֵיהּ, מְשַׁוֵּי לֵיהּ פָּשׁוּט, וְאָמַר לֵיהּ: הָנֵי הַשְׁתָּא דִּיזַפְתְּ מִינַּאי! קָא סָבַר: אֵין כּוֹתְבִין שׁוֹבָר. וּמִי בָּקִי רַבִּי בִּמְקוּשָּׁר? וְהָא הָהוּא מְקוּשָּׁר דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי, וְאָמַר רַבִּי: שְׁטָר מְאוּחָר זֶה! וְאָמַר לוֹ זוּנִין לְרַבִּי: כָּךְ מִנְהָגָהּ שֶׁל אוּמָּה זוֹ; מָלַךְ שָׁנָה – מוֹנִין לוֹ שְׁתַּיִם, שְׁתַּיִם – מוֹנִין לוֹ שָׁלֹשׁ! בָּתַר דְּשַׁמְעַהּ מִזּוּנִין, סַבְרַהּ. הָהוּא שְׁטָרָא דַּהֲוָה כְּתִב בֵּיהּ: ״בִּשְׁנַת פְּלוֹנִי אַרְכָן״. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: יִבְדֹּק אֵימָתַי עָמַד אַרְכָן בְּאַרְכָנוּתֵיהּ. וְדִלְמָא דַּאֲרִיךְ מַלְכוּתֵיהּ! אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָא: כָּךְ מִנְהָגָהּ שֶׁל אוּמָּה זוֹ; שָׁנָה רִאשׁוֹנָה – קוֹרִין לוֹ ״אַרְכָן״, שְׁנִיָּה – קוֹרִין לוֹ דִּיגוֹן. וְדִלְמָא עַבּוֹרֵי עַבְּרוּהוּ, וַהֲדַר אוֹקְמוּהוּ! אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: הָהוּא ״אַרְכָן דִּיגוֹן״ קָרְאוּ לֵיהּ. תָּנוּ רַבָּנַן: ״הֲרֵינִי נָזִיר הֵינָא״ – סוֹמְכוֹס אָמַר: ״הֵינָא״ – אַחַת. ״דִּיגוֹן״ – שְׁתַּיִם. ״טְרִיגוֹן״ – שָׁלֹשׁ. ״טֶטְרִיגוֹן״ – אַרְבַּע. ״פֶּנְטִיגוֹן״ – חָמֵשׁ. תָּנוּ רַבָּנַן: בַּיִת עָגוֹל; דִּיגוֹן; טְרִיגוֹן; פֶּנְטִיגוֹן – אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. טֶטְרִיגוֹן – מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן, לְמַעְלָה אוֹמֵר: ״קִיר–קִירֹת״ – שְׁתַּיִם; לְמַטָּה אוֹמֵר: ״קִיר–קִירֹת״ – שְׁתַּיִם; הֲרֵי כָּאן אַרְבַּע. הָהוּא מְקוּשָּׁר דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי, וְאָמַר רַבִּי: אֵין זְמַן בָּזֶּה?! אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי לְרַבִּי: שֶׁמָּא בֵּין קְשָׁרָיו מוּבְלָע? פַּלְיֵיהּ, וְחַזְיֵיהּ. הֲדַר חֲזָא בֵּיהּ רַבִּי בְּבִישׁוּת. אֲמַר לֵיהּ: לָאו אֲנָא כְּתַבְתֵּיהּ, רַבִּי יְהוּדָה חַיָּיטָא כַּתְבֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: כְּלָךְ מִלָּשׁוֹן הָרָע הַזֶּה. זִימְנִין הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ, וְקָא פָסֵיק סִידְרָא בְּסֵפֶר תְּהִלִּים; אָמַר רַבִּי: כַּמָּה מְיוּשָּׁר כְּתָב זֶה! אֲמַר לֵיהּ: לָאו אֲנָא כְּתַבְתֵּיהּ, יְהוּדָה חַיָּיטָא כַּתְבֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: כְּלָךְ מִלָּשׁוֹן הָרָע הַזֶּה. בִּשְׁלָמָא הָתָם, אִיכָּא לָשׁוֹן הָרָע; אֶלָּא הָכָא, מַאי לָשׁוֹן הָרָע אִיכָּא? מִשּׁוּם דְּרַב דִּימִי – דְּתָנֵי רַב דִּימִי אֲחוּהּ דְּרַב סָפְרָא: לְעוֹלָם אַל יְסַפֵּר אָדָם בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי רָעָתוֹ. אָמַר רַב עַמְרָם אָמַר רַב: שָׁלֹשׁ עֲבֵירוֹת אֵין אָדָם נִיצּוֹל מֵהֶן בְּכׇל יוֹם – הִרְהוּר עֲבֵירָה, וְעִיּוּן תְּפִלָּה, וְלָשׁוֹן הָרָע. לָשׁוֹן הָרָע סָלְקָא דַּעְתָּךְ?!

21 שערי תשובה פתח ↗

הָעִקָּר הַשְּׁמוֹנָה עָשָׂר – הֱיוֹת חַטָּאתוֹ נֶגְדּוֹ תָּמִיד: כִּי רָאוּי לַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת לִזְכֹּר עֲוֹנֶיהָ תָּמִיד וְאַל תֶּשִׁי פי' תשכח אוֹתָם לְקֵץ יָמִים. וּמִלְּבָבוֹ לֹא יֵחָטְפוּ עַד בּוֹא חֲלִיפָתוֹ. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר תהלים נ"א:ה' כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד. וְהָעִקָּר הַזֶּה יִתְבָּאֵר בַּשַּׁעַר הַשְּׁלִישִׁי.

« שערי תשובה ג׳