שער הגמול - רמב''ן ל״ו

1 אלא כך היא קבלת רבותינו שהקדוש ברוך הוא ברא נפשות שלצדיקים והן בלא ספק רוח זכה ודקה ביותר אינה גוף ולא נגבלת ולא נגדרת במקום ולא נתפשת כשאר הרוחות שתופסין אותן בנודות אלא מכת המלאכים ונעלית ביותר אין כאן מקום לפרש כל המושג ממנה והכתוב מעיד עליה "ויפח באפיו נשמת חיים" ואמר כי מנשמת אלוה נתנה ולא מהשתלשל הסבות ורבותינו זיכרונם לברכה אמרו שנבראו בראשון בכלל בריאת האור ברצון הקדוש ברוך הוא שגדר זה העולם השפל והשמים העליונים הזכים וכל צבאם הגופיים והשכליים והוא יתברך שמו ברא המקום שנקרא גיהנם וברא בו אש דקה מן הדקה שאינה גוף ממש נתפש תופשת בדברים הדקים ומכלה אותם ושם כח האש הזו באותו מקום הנזכר כאשר שם כחות השכליים הנבדלים שהם מלאכים לכתותיהם בשמים והפרישו רבותינו זיכרונם לברכה בין האש שבעולם הזה ובין האש ההיא לדקות אותו האש אמרו בפסחים נ"ד א' אור דידן איברי במוצאי שבת ואור דגיהנם איברי בשני בשבת ואין ספק אחרי המימרא הזאת שהם רוצים להעלות האש ההיא ולעשותה דקה מן הדקה עד שייחסו אותה להבראות ביום שני והוא היום שהם מיחדין בבראשית רבה ובמדרשים לבריאת המלאכים וידוע הוא בכל מעשה בראשית כי הנבראים בראשון דקים וקרובים לסיבה הראשונה וליסוד המוקדם יותר מן הנבראים בשני וכן השני מן השלישי כאשר תראה אפילו בפשט הכתובים ואין ספק לשום אדם בעולם כי האש הזו שבעולם הזה אינה שורפת הנפש ואפילו האוויר העולמי הנתפש אין האש מכלה בו ולא שורפת אותו ולא שמעתי לאחד מן המאמינים או מן הכופרים בין גס המחשבה או דק ועמוק בסברא אין אחד מהם שיאמין בהשרף החסיד שנשרפה נפשו ואבדה באש וגמולו כלה וילך אלא שהאש ההיא שבגיהנם שנאמין בה שהיא שורפת הנפשות אינה כמו אש העולם הזה כלל לא האש שמשתמשין בה כגחלת ושלהבת ולא האש היסודית אשר בגלגל האש אף על פי שהוא גוף דק מאוד והיא מתחברת בגופי הנבראים עם השתלשלות היסודות אלא דקה מזו היא ואף על פי שהיא מענינה כמו שאבאר וכבר הזכרתי מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה על אחד מאשי מקום העונש הזה שהוא נהר שלאש היוצא מתחת כסא הכבוד הרי שמעלים דקותו עד כסא הכבוד שהוא יסוד כל נברא והפנימי מכולם וכן הכתוב עצמו עילה אותו עד לאין תכלית שנאמר באש הזה ישעיה ל לג "נשמת ה' כנחל גפרית בוערה בה" כמו שנאמר בבריאת הנפש "ויפח באפיו נשמת חיים" וכפי מה שרמזנו למעלה וכן בפרקי רבי אליעזר פרק ד מזכירין בבריאת יום שני הרקיע שעל ראשי החיות והמלאכים ואשו שלגיהנם זכר הדברים הנבראים הדקים והשכלים הנבדלים עם האש הזו וגדולה מהן אמרו בגמרא בפרק אין דורשין חגיגה יג ב' גבי נהר דינור מהיכא שקיל מזיעתן שלחיות ולהיכן שפיך על ראש רשעיא דבגיהנם ואמרו בפרק היכלות רבי ישמעאל שנשבע הקדוש ברוך הוא על אותו רשע לופינוס קיסר שהרג עשרה הרוגי מלוכה שהוא מטעימו טעם אור וגחלי אש כרובים ואופנים וחיות הקדש שורפים לאותו רשע בגיהנם ודבר זה גדול ומפורש ובבראשית רבה פרק כא יג יד אמרו וישכן מקדם לגן עדן דבר אחר "מקדם" קודם לגן עדן נבראו המלאכים שנאמר היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה "ואת להט החרב" על שם משרתיו אש לוהט "המתהפכת" שהן מתהפכין פעמים אנשים פעמים נשים פעמים רוחות פעמים מלאכים דבר אחר "מקדם" קודם לגן עדן נבראת גיהנם גיהנם נבראת בשני וגן עדן בשלישי "ואת להט החרב המתהפכת" על שם "ולהט אותם היום הבא" וגו' אלו שתי לשונות לגיהנם וליסוד האש שבו שהם מלאכים וכרובים שתחת הכסא וכל אלו הדברים רומזים עיקר גדול בזה ואחרי זה נאמר שבורא הנשמות הזכות והטהורות יתברך שמו יש ביכולתו לברוא להן אש דקה שאינה גוף נתפש שורפת דברים דקים שאינם גוף ומכלה אותם שאין הכחשה לאחר שיודה בבריאת הנפש ברצונו יתברך שלא יהא אפשר להמצא דבר דק כמוה מונח כנגדה לכלותה וכן אומרים רבותינו זיכרונם לברכה שמות רבה י ח במלאכים עצמן שנשרפין בנהר דינור והזכירו יומא כ"א ב' אש אוכלת אש.