שער הגמול - רמב''ן י״ט

1 דע שיש מרבותינו החלוקין בזו המידה יש מהם מי שאומר "אין מיתה בלא חטא ולא יסורין בלא עוון" שבת נה א ונדחו בדבריו בגמרא ב"אין מיתה בלא חטא" שיש מהן שמתו בעטיו שלנחש הקדמוני והוא חטאו שלאדם הראשון שנגזרה מיתה עליו ועל תולדותיו בשביל חטאו כעניין שנאמר בעלי ובביתו אבל ב"אין יסורין בלא עוון" לא נדחו דבריו ואם תאמר שנדחו בכל אבל המיתה והיסורין באין על חטא שקדם לאב כמו עטיו של נחש שהזכיר המקשה אבל אין מיתה ויסורין חינם לעולם ואמרו בברכות ז א' בקש משה להודיעו דרכיו ונתן לו שנאמר "הודיעני נא את דרכיך" אמר לפניו רבונו שלעולם מפני מה יש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור רשע וטוב לו רשע שאינו גמור רשע ורע לו רשע גמור וזה העניין על הדרך שפירשנו למעלה בפרעון קצת העוונות בעולם הזה לזכותן לגמרי או להאבידו לעולם הבא ולשון אחר אמרו צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק צדיק ורע לו צדיק בן רשע וכו' ואמר בגמרא ופליגא דרבי מאיר דתנא משמיה דרבי מאיר שלא נתנו לו למשה זה המידה שנאמר "וחנותי את אשר אחון" אף על פי שאינו הגון "וריחמתי את אשר ארחם" אף על פי שאינו הגון כלומר שאינו הגון לדעת בני אדם לומר שלא נמסרה המידה הזו לדעתו שלאדם והנה כפי הסברה הראשונה הכל בטעם ידוע ובטענה מושגת וזה שאומרים הנביאים בדבר ומה שצווחין על העניין אינו אלא כדברי החולה שמצטער על חליו ומפליג על חזקת החולי וצועק על תוקף הצער והכאב והיאך אירע לו כך והיאך איפשר עניין צערו הגדול כלומר שהנביאים מתמיהין לפני הקדוש ברוך הוא ואומרים לפניו רבונו שלעולם למה תתנהג בזו המידה ונבלה ימינו בבהלה ואלה הרשעים שפשטו ידיהם בזבול קדשך בשלום ובשלוה בעולם ואף על פי שיודעין שהמידה אמת והמשפט צדק ובתשובת דבר זה אמר המשורר לאחר שהתאונן על העניין ואמר תהלים עג "אנכי כמעט נטיו רגלי כאין שפכה אשורי כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה" וגמר העניין הזה בספקת הרשע וטוב לו ועוד אמר בספקת צדיק ורע לו "לכן ישוב עמו הלום ומי מלא ימצו למו" "אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי ואהי נגוע כל היום" וחזר ותירץ על הכל "ואחשבה לדעת זאת עמל הוא בעיני עד אבא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם" כלומר ששתי ספיקות האלה עמל גדול היה לו במחשבתו הראשונה עד שבא במחשבה אל מקדשי האלהים והוא מה שהקדיש לשתי כתות האלה שלצדיקים ורשעים והזמין לשתיהן והבין לאחריתם ורמז שם עניין העולם הבא בפסוק "בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני" ועניין הכרתה ב"איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות" ושאר העניין.