מקור דברים ט׳:ד׳
4 אַל־תֹּאמַ֣ר בִּלְבָבְךָ֗ בַּהֲדֹ֣ף יְהֹוָה֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֹתָ֥ם מִלְּפָנֶ֘יךָ֮ לֵאמֹר֒ בְּצִדְקָתִי֙ הֱבִיאַ֣נִי יְהֹוָ֔ה לָרֶ֖שֶׁת אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וּבְרִשְׁעַת֙ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה יְהֹוָ֖ה מוֹרִישָׁ֥ם מִפָּנֶֽיךָ׃
פירוש ספורנו על דברים ט׳:ד׳
4 אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף. כְּשֶׁתִּרְאֶה שֶׁתְּנַצְּחֵם שֶׁלֹּא כְּמִנְהַג הָעוֹלָם וְתַכִּיר שֶׁהוּא פֹּעַל אֱלֹהִי.
5 אַל תִּטְעֶה לוֹמַר בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי לָרֶשֶׁת. וּכְדֵי שֶׁאִירַשׁ הָאָרֶץ מְהֵרָה בִּזְכוּתִי הָדַף אוֹתָם מְהֵרָה.
6 וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה׳ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ. וְהִנֵּה הַסִּבָּה שֶׁהוּא נִלְחָם בָּהֶם הִיא בְּרִשְׁעָתָם, לֹא כְּדֵי שֶׁתִּירַשׁ אַתָּה מְהֵרָה.