ספר המצוות לרס"ג, מצות עשה קנ״ד

ספר המצוות לרס"ג Negative Commandments »

154 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

הלוים ירימו ממעשרותם למשרתי המלך פנימה. מ"ע דהפרשת ונתינת תרומת מעשר כדכתיב בפרשת קרח ואל הלוים תדבר וגו' והרימותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר וגו' ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן. ומנאוה כל מוני המצות כולם. והרמב"ן ז"ל אע"פ שבשאר מתנות הטובלים מנה ההפרשה והנתינה שתי מצות. כמו שביאר בשורש י"ב מ"מ בתרומת מעשר גם הוא ז"ל לא מנה אלא מצוה אחת. וכבר תמה עליו הר"ב פר"ד דרך מצותיך ח"א דמאי שנא. והניחה בתימא עיי"ש. אבל רבינו הגאון ז"ל לטעמו אזיל דגם בשאר דברים הטובלים לא מנה ההפרשה והנתינה אלא במצוה אחת. כמש"כ לעיל עשין ס"ה ס"ו עיי"ש. ובאזהרות אתה הנחלת כתב ולהרים תרומה ממעשר נחלתם עיי"ש. והכוונה למצות הפרשת תרומת מעשר. ונקט לישנא דקרא דכתיב בפרשת קרח ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה. וגם כתיב שם כי את מעשר בני ישראל נתתי ללוים לנחלה. ועי' בספרי פרשת קרח פיסקא קי"ט ובפ"ק דר"ה י"ב ע"ב. ואפשר שנתכוון לרמז על דרשתם שם עיי"ש: והנה הרמב"ם ז"ל בסה"מ עשין קכ"ט הכניס בעשה זו דהפרשת תרומת מעשר גם האיסור לתרום מן הרע על היפה. וז"ל שם שצוה ללוים להוציא מעשר מן המעשר שיקחו מישראל ויתנוהו לכהנים וכו'. ובאר הכתוב שזה המעשר ילקח אם מן הטוב שבו ואם מן היפה שבו. באמרו מכל חלבו. שהם חוטאים אם לא יוציאוהו מן הטוב. והוא אמרו יתברך ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו. וזה הלאו שלילת החיוב הוא. אמרו לא תשאו עליו חטא כשתוציאוהו מן היפה ויורה זה כשיוציאוהו מן הרע יחטאו. וזה ענינו כענין לאו הבא מכלל עשה שאינו נמנה עם הלאוין וכו' עכ"ל עיי"ש. מבואר דס"ל דאין בזה מצוה בפ"ע לתרום מחלבו דהיינו מן הטוב שבו. אלא כך היא המצוה לתרום תרומת מעשר מכל חלבו. ומצוה אחת היא. וגם קרא דלא תשאו עליו חטא וגו' איננו אזהרת לאו. אלא הוא שלילת החיוב. ואין בזה אלא לאו הבא מכלל עשה שאינו נמנה במנין המצות לדעתו ז"ל. והרמב"ן ז"ל בעשין שהוסיף לפי דעתו מצוה תשיעית השיג עליו. וכתב וז"ל שנצטוינו בהפרישנו תרומה שנפריש אותה מן היפה או מן השוה. לא מן הרע על היפה. והוא שנאמר מכל מתנותיכם תרימו את תרומת ה' מכל חלבו וגו'. וכן הלוים בהפרישם תרומת מעשר לא יפרישו מן הרע. שנאמר ואמרת אליהם וגו'. ולשון ספרי מכל מתנותיכם וגו'. בתרומה גדולה הכתוב מדבר. ושם אמרו. ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו ממנו. הרי זו אזהרה לב"ד של לוים שלא יהיו תורמין אותו אלא מן המובחר וכו'. ואל תאמר שהיא נמנית אחת עם מצות הפרשת תרומה וכו' לפי שהתורם מן הרע על היפה כיון שתרומתו תרומה כבר קיים מצות ראשית דגנך וגו' תתן לו. אבל עבר על זו העשה האחר שנצטוה להרים חלבו ממנו וכו' עכ"ל עיי"ש. ובלאוין שהוסיף לדעתו מצוה ז' כתב עוד וז"ל שנמנעו הלוים מלהרים מן המעשר הניתן להם תרומת מעשר מן הרע שבו. אבל ירימו ביפה או בשוה. והוא אמרו יתעלה ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו והוא מניעה יזהיר השמרו לכם שלא תשאו חטא על המעשר. ובמה לא תשאו חטא כאשר תרימו חלבו ממנו. וזה דומה למה שנאמר בכתוב אחר ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא שהוא מניעה לכהן טמא שישמר ולא יאכל תרומה טהורה כמו שבא בגמרא סנהדרין וכו'. וכן הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא מניעה להשמר בתוכחות שלא ישאו עליו חטא כאשר ביאר הרב במצוה ש"ג. וכבר ראינו מן המפרשים וכו'. וכן כתב הרב במצות עשה קכ"ט שהוא שלילות וכו' כענין לאו הבא מכלל עשה שאינו נמנה עם הלאוין. ואני תמה שהלאו עכ"פ ראוי הוא להמנות לאו או עשה וכו' עכ"ל עיי"ש. מבואר דס"ל שיש בזה שתי עשין להפריש מן היפה בתרומה גדולה ובתרומת מעשר. אלא שאינן נמנין אלא מצוה אחת דשם תרומה אחת היא. וגם יש בה לאו דלא תשאו עליו חטא. והסכים עמו גם הרשב"ץ ז"ל בזה"ר. ומנה העשה בעשין קנ"א והלאו בלאוין קי"ז עיי"ש ובקונטרס אחרון שלו. ואמנם לדרכו של רבינו הגאון ז"ל ליכא שום נפק"מ אם הוא עשה גמורה ולאו גמור או שאינו אלא לאו הבא מכלל עשה. דעכ"פ יש להכניסו במנין המצות שהרי רבינו הגאון מונה גם לאוין הבאין מכלל עשה במנין. וא"כ אפי' לפי דעת הרמב"ם. וכן דעת רש"י בפ"ק דתמורה ה' ע"א דאין בזה לאו גמור אלא לאו הבא מכלל עשה. מ"מ הוא בא במנין הלאוין מיהת לדרך רבינו הגאון ז"ל. ובאמת מנה רבינו הגאון ז"ל לאו זה במנין הלאוין לאו רט"ו וזו היא כוונתו במש"כ שם בין מצות הלויים ובחלבו ישויו עיי"ש. ורצה לומר דהלוים חייבין להיות שוין עם הכהנים בחלבו. דהיינו הטוב והמובחר שבמעשר שהם מקבלים מישראל. ואם הפרישו תרומת מעשר מן הרע על היפה שלוקחים לעצמן המובחר ונותנין לכהנים הרע עוברים בלאו דלא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו. וכיון שכן אפי' אם יהי' דעתו ז"ל כדעת הרמב"ן דיש בזה עשה מיוחדת בפ"ע להרים מן היפה או מן השוה. מ"מ יפה עשה רבינו הגאון ז"ל שלא מנה עשה זו. משום דלשיטתו אזיל. שכן דרכו בכל מצוה שיש בה עשה ול"ת שלא למנות אלא הלאו או העשה בלבד. כמו שנתבאר אצלנו בכמה דוכתי. ולכן גם כאן כיון שמנה הלאו במנין הלאוין שוב אין העשה באה במנין: אלא שיש לעיין בזה. דהרי לאו זה לא נאמר אלא ללוים בתרומת מעשר שלהם. וכן הרמב"ן ז"ל שם לא כתבו אלא בתרומת מעשר ללוים. וכן מתבאר מברייתא דספרי שהביא שם עיי"ש. וכן משמע מדברי רבינו הגאון ז"ל במנין הלאוין שם. והשתא כיון דהעשה איתא בין בתרומה גדולה ובין בתרומת מעשר. כמבואר בספרי שהביא הרמב"ן ז"ל כמשכ"ל. א"כ נהי דלא הוצרך רבינו הגאון ז"ל למנות העשה האמורה ללוים בתרומת מעשר שלהם. משום שמנה הלאו. מ"מ עדיין הו"ל למנות העשה האמורה בתרומה גדולה שנאמרה לישראל ואינה בכלל לאו דלא תשאו עליו חטא. שלא נאמר אלא ללוים בתרומת מעשר. ומיהו לפמש"כ הרמב"ם ז"ל דאין בזה עשה מיוחדת בפ"ע. אלא דהו"ל בכלל עשה דהפרשה. ניחא שפיר. דכמו דבתרומת מעשר היא בכלל עשה דהפרשה. הכי נמי בתרומה גדולה בכלל עיקר מצות הפרשת תרומה היא שכבר נמנית. ולפ"ז מוכח מזה דדעת רבינו הגאון בזה כדעת הרמב"ם. אבל נראה דאפי' לפי דעת הרמב"ן ז"ל דעשה מיוחדת. בפ"ע היא לתרום מן היפה. מ"מ אתי שפיר מה שלא מנאה. ע"פ המבואר בסוגיא דפ"ק דתמורה ה' ע"א דפרכינן התם לרבא דאמר כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני. והרי תורם מן הרעה על היפה דרחמנא אמר מכל חלבו. חלבו אין גירועין לא. ותנן אין תורמין מן הרעה על היפה ואם תרם תרומתו תרומה תיובתא דרבא. אמר לך רבא וכו'. ופירש"י וז"ל גרוע לא. מן הגרוע כגון מן הרע על היפה אינו תורם. והיינו מילתא דקאמר רחמנא לא תעביד ולא משום דהוי לאו ממש אלא לאו הבא מכלל עשה הוא עכ"ל עיי"ש. הרי מבואר דמהך קרא דמכל חלבו שמעינן לאו הבא מכלל עשה לתורם מן הרע על היפה. והך קרא בסתם תרומה מיירי. דהיינו תרומה גדולה. דכתיב ברישא דההוא קרא מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת השם מכל חלבו וגו'. ואע"ג דלהרמב"ן ז"ל משמע דס"ל דעשה גמורה היא בקום ועשה להפריש מחלבו. ומעשה גמורה ליכא למשמע לאו הבא מכלל עשה. כמבואר בכמה דוכתי. כמו שביארנו לקמן בלאו רס"ד רס"ה ובשאר דוכתי עיי"ש. ואין לומר דלהרמב"ן הא דקאמר מכל חלבו חלבו אין גירועין לא אין זה משום לאו הבא מכלל עשה. אלא משום דכשתורם מן הגרוע עובר בעשה דכתיב מכל חלבו והוא עבר ותרם מן הגרוע. וכאן לא שייך לומר מכל חלבו מצוה וגרוע רשות. דאם הגרוע רשות שוב ליכא מצוה בחלבו. ודוקא בההיא דסופ"ב דפסחים מ"א דדריש מדכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה בלילה אין ביום לא שאם אכל כזית צלי מבעוד יום עובר בלאו הבא מכלל עשה. הוה שייך לומר בלילה מצוה וביום רשות. אלא משום דאייתר קרא דרשינן מיני' לאו הבא מכלל עשה לאסור ביום. וכן בעולה לכה"ג. דוקא משום דאייתר קרא דייקינן מדכתיב כ"א בתולה מעמיו יקח אשה לאו הבא מכלל עשה בתולה ולא בעולה. וכן בההיא דפ"ג דזבחים ל"ד ע"א במעלה איברי בהמה טמאה דס"ל לר"ל דאינו עובר בלא כלום משום דבקר וצאן דכתיב בקרא היינו לומר דבקר וצאן מצוה בהמה טמאה רשות. ור"י דאמר התם דבקר וצאן ולא בהמה טמאה ולאו הבא מכלל עשה עשה. היינו משום דתרי בקר וצאן כתיבי. וכיון דאייתר קרא דייק מיני' שפיר לאו הבא מכלל עשה. אבל אי לאו דאייתר קרא גם ר"י לא הוה פליג עלי' דר"ל דבקר וצאן מצוה ובהמה טמאה רשות. כמבואר שם עיי"ש. אבל כאן בלא"ה לא שייך לומר גרוע רשות. דהו"ל תרתי דסתרי. דאם רשות לתרום מן הגרוע ע"כ ליכא מצוה לתרום מחלבו דוקא. ולזה פריך שפיר מינה לרבא. דהרי כאן אמר רחמנא לא תרים מן הגרוע. ואפי' הכי תנן דתרומתו תרומה אע"פ שעובר בעשה. אבל זה אינו דא"כ מאי פריך. ודילמא עד כאן לא קאמר רבא לא מהני אלא במאי דאמר רחמנא לא תעביד דהיינו היכא דאיכא לאו על מעשה זו. או לפחות לאו הבא מכלל עשה. וס"ל דמאחר דבהדיא גלי קרא שלא יעשה כן יש בכלל הכתוב שאם עבר ועשה אין במעשיו כלום. כאילו אמר קרא אין לך רשות לעשות דבר זה. אבל במצות עשה חיובית בקו"ע אף דמבטל עשה בידים. מ"מ כיון דלא אמר קרא שלא יעשה מעשה זו שעשה אפי' רבא מודה דמהני בדיעבד. דאל"כ לא הו"ל לומר כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד וכו'. אלא הכי הו"נ לומר כל מילתא דעביד שלא כדאמר רחמנא לא מהני. אלא ודאי דוקא היכא דגלי קרא בהדיא לא תעביד הוא דס"ל לרבא הכי. ויש כמה ראיות לזה ואכמ"ל בזה. וגם מגוף סוגיא דתמורה שם ע"כ מוכרח כן. דאל"כ אמאי הוצרך לדייק מכל חלבו אין גירועין לא. ואמאי לא פריך בפשיטות והרי תורם מן הרעה על היפה דרחמנא אמר מכל חלבו ותנן אם תרם מן הרעה תרומתו תרומה. אלא ודאי לא מצי פריך אלא מלאו הבא מכלל עשה דהו"ל כאילו בהדיא כתיב בקרא לא תתרום מן הגרוע. וא"כ ע"כ מוכרח כדפירש"י ז"ל דהו"ל לאו הבא מכלל עשה. והרי מדברי הרמב"ן נראה דס"ל דעשה גמורה הוא. וכן מוכרח ממה שמנאה הרמב"ן במנין העשין. ואם הו"ל רק לאו הבמכ"ע אינה באה במנין לדעת הרמב"ן כמבואר בדבריו בשורש ששי עיי"ש. אבל נראה דלק"מ דהכא נמי קרא יתירא הוא דעשה להפריש מחלבו כבר שמעינן מדכתיב כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן וגו'. וכ"כ התוס' בפ"ב דקידושין מ"ז ע"א בד"ה אם אינו קדוש וכו'. דמהך קרא נמי שמעינן מצוה לתרום מן היפה עיי"ש. וכל היכא דאייתר קרא אפי' מעשה גמורה דייקינן שפיר לאו הבא מכלל עשה כמבואר בסוגיא דפ"ג דזבחים שם ובכמה דוכתי כמשכ"ל. ואע"ג דלהרמב"ן הוה מצי למיפרך טפי מדכתיב ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו. דהו"ל לאו גמור לדעתו. מ"מ כבר כתבתי לעיל דגם להרמב"ן לא קאי לאו זה אלא אתרומת מעשר. ומתניתין דפריך מינה בסתם תרומה מיירי. ולהכי נקיט קרא דכתיב בתרומה גדולה. כדתניא בספרי פרשת קרח פיסקא קכ"א מכל מתנותיכם תרימו את תרומת השם מכל תלבו וגו' בתרומה גדולה הכ"מ. או אינו מדבר אלא בתרומת מעשר. כשהוא אומר מכל מעשרותיכם הרי תרומת מעשר אמור. ומת"ל תרימו את תרומת השם בתרומה גדולה הכ"מ עיי"ש. ואע"ג דבתר הכי בסוגיא שם מייתי מקרא דלא תשאו עליו חטא וגו' לענין למילף מיני' דבדיעבד תרומתו תרומה עיי"ש. היינו משום דלענין קולא. לומר דתרומתו תרומה. שפיר איכא למילף מתרומת מעשר לתרומה גדולה במכ"ש. דתרומת מעשר חמירא טפי שהחמיר עלי' הכתוב בזה בל"ת ועשה. ואפי' הכי גלי קרא דתרומתו תרומה בדיעבד. וכ"ש תרומה גדולה דאינה אלא בעשה להפריש מן היפה. אבל להחמיר ליכא למילף לתרומה גדולה מתרומת מעשר. וכמבואר מההיא ברייתא דספרי גופא שהבאתי. דאי לאו דאיכא קרא דמכל מעשרותיכם לא הוה מוקי קרא דתרימו את תרומת השם מכל חלבו אלא בתרומת מעשר דוקא ולא בתרומה גדולה. ולזה לא פריך אלא מקרא דמכל חלבו אע"פ שאינו אלא לאו הבא מכלל עשה. ואע"ג דאפשר דבתר דגלי קרא דגם בתרומה גדולה איכא עשה לתרום מחלבו שוב ילפינן מתרומת מעשר לתרומה גדולה גם לעבור עלה בלאו דלא תשאו עליו חטא וגו' דלא הוי אלא גילוי מילתא בעלמא. ועי' ג"כ בפ"ג דגיטין ל"א ע"א וברמב"ם פ"ג מהלכות תרומות הי"ב ובסמ"ג עשין קל"ד עייש"ה. מ"מ ניחא לי' למינקט קרא דכתיב בתרומה גדולה גופא. ובפרט דעכ"פ לא אשכחן מיהת בהדיא דגם תרומה גדולה בכלל לאו זה. ולזה לא פריך אלא מקרא דמכל חלבו דכתיב בהדיא בתרומה גדולה: עכ"פ מתבאר מזה דגם בתרומה גדולה אפי' את"ל דאינה בכלל לאו דלא תשאו עליו חטא. מ"מ יש בה מיהת לאו הבא מכלל עשה. מכל חלבו. חלבו אין גירועין לא. והשתא א"כ לפי דרכו של רבינו הגאון ז"ל שהוא מונה לאוין הבאין מכלל עשין במנין הלאוין הי' לו למנות בזה שני לאוין. דמלבד לאו האמור בתרומת מעשר שכבר מנה. הי' ראוי לו למנות גם לאו המכ"ע האמור בתרומה גדולה במנין הלאוין. ועכצ"ל דמשום דשני הלאוין ענין אחד ממש הם. שלא לתרום שום תרומה אלא מן היפה שבו. לכן מנאן שניהם בלאו אחד. כמו לאו דגניבת ממון וגניבת נפשות שמנאן בלאו אחד. אע"פ שבאו בתורה בכל אחד אזהרת לאו בפ"ע. וכן דרכו בכל כיו"ב. כמש"כ בכמה דוכתי. ולפ"ז ע"כ מה שכתב שם לאו זה בין הלאוין הנוהגים בלוים ובכהנים כמשכ"ל. לא משום שאין הלאו נוהג אלא בתרומת מעשר. דהרי גם בתרומת מעשר נוהג לאו זה דלא תשאו עליו חטא וגו' לאו דוקא בלוים אלא גם בישראל. שאם הפריש הישראל תרומת מעשר מן הגרוע עובר ג"כ בלאו זה. וכדתניא בהדיא בספרי פרשת קרח פיסקא קכ"ב אין לי אלא בן לוי ישראל שנטל רשות מבן לוי מנין ת"ל ולא תשאו עליו חטא וגו' עיי"ש. ומאי דקתני התם שנטל רשות מלוי. היינו משום דאתיא דלא כאבא אלעזר בן גמלא. אבל למאי דקיי"ל בזה כאבא אלעזר בן גמלא בפרק כל הגט שם. גם בלא נטילת רשות מלוי רשאי הישראל לתרום תרומת מעשר כמו שפסק הרמב"ם בפ"ג מהלכות תרומות ובסמ"ג עשין קל"ד עיי"ש ובכפתור ופרח פרק מ"ד. ועכ"פ גם הישראל הוא בכלל אזהרה זו. ועכצ"ל שלא כתבו רבינו הגאון ז"ל ללאו זה בין מצות הלוים אלא משום דקרא גבי לוים הוא דכתיב. אבל ודאי גם הישראלים בכלל. וא"כ שפיר י"ל דאזהרה זו שמנה כוללת גם לאו הבא מכלל עשה האמור בתרומה גדולה מטעם שביארנו. וזהו שכתב שם ובחלבו ישויו. כלומר שכולם יהיו שוים בחלבו. בין הכהנים ובין הלוים ובין הישראלים. שלא יקחו הישראלים והלוים היפה והטוב לעצמם ויתנו הגרוע לכהן. וגם יתכן דרמז בזה ג"כ דאפי' מעשר צריך להפריש מן היפה כמש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות מעשר הי"ג ובסמ"ג עשין קל"ה ובכפתור ופרח פרק כ"ה מדכתיב בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב לכם כתבואת גורן וכתבואת יקב. כשם שמעשר שמפרישין הלוים. מן החלב שבו כך מעשר שמפרישים ישראל מן הגרן ומן היקב מן החלב שבו עיי"ש. ומהר"י קורקוס ובכ"מ כתבו שכן הוא בספרי קרח עיי"ש. אבל ליתא שם הכי במעשר. ולא נמצא דרשא זו שם. אבל ודאי ראה אותה הרמב"ם בשום מקום. ולזה כתב רבינו הגאון ז"ל שם סתם ובחלבו ישויו. שכולם כהנים לוים וישראלים צריכין להיות שוין בחלבו. דבין בתרומה ותרומת מעשר לכהנים ובין מעשר ללוים אין להפריש אלא מחלבו ולא מן הגרוע. וכיון דלאו זה כולל תרומה גדולה ותרומת מעשר ואפי' מעשר. שוב לא הוצרך למנות העשה דמכל חלבו במנין העשין לפי דרכו ז"ל:

1 הַלְּוִיִּם יָרִימוּ מִמַּעַשְׂרוֹתָם לִמְשָׁרְתֵי הַמֶּלֶךְ פְּנִימָה:

ספר המצוות לרס"ג Negative Commandments »