ספר המצוות לרס"ג, פרשיות ציבור נ״ג

« ספר המצוות לרס"ג Communal Laws, Introduction

53 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

והשלחן. ואור המנורה לא ישונה. פרשת השולחן נמנית ג"כ לדעת רבינו הגאון ז"ל מצוה בפ"ע. ונכללה בה גם מצות לחם הפנים. כדרך שנכללה בתורה בההיא פרשה. פ' תרומה. דכתיב שם ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד. וזו היא עיקר תכלית מצות עשיית השולחן. שאין השולחן אלא הכשרו של הלחם. וכמש"כ ג"כ הרמב"ן ז"ל שהבאתי לעיל עיי"ש. ולשון רבינו הגאון ז"ל מדוקדק היטב שלא הזכיר לשון עשייה בשולחן כלישנא דקרא. אלא כתב השולחן סתם. שכולל כל מצות השולחן. דהיינו עשייתו וסדור הלחם והלבונה שעליו. שהכל מצוה אחת היא. וכן הוא באזהרותיו שע"פ עשה"ד דבור אנכי בלשון זה ממש עיי"ש. אבל מש"כ כאן במצות המנורה ואור המנורה לא ישונה. צ"ע טובא לכאורה בכוונתו בזה. שאם כוונתו כאן למצות הדלקת המנורה. מה זה שכתב ואור המנורה לא ישונה. הרי מעשה ההדלקה היא המצוה. וזו לא הזכיר כלל. ומצות לא ישונה מנ"ל. ולשונו שם באזהרותיו שע"פ עשה"ד בזה הוא מדוקדק היטב. שלא כתב בזה שם אלא והמנורה. עיי"ש. וכוונתו ודאי לכלול בזה כל האמור בתורה שם בפרשת המנורה. דמלבד עשייתה. כתיבא בה ג"כ מצות הדלקתה. דכתיב בה והעלה את נרותיה והאיר אל עבר פניה. והיינו ממש כדרך שמנה כאן ושם פרשת השלחן וכמו שביארנו. אבל דבריו כאן לכאורה אין להם ביאור. דמשמע מלשונו דאור המנורה מצד עצמו הוא המצוה. גם בלא מעשה ההדלקה. ואין זה מובן לכאורה כלל. וגם ממה שסיים וכתב לא ישונה. משמע שאין כוונתו כאן למצות עשה. אלא למניעה ואזהרה בלא תעשה. וזה תמוה. והדברים סתומים וחתומים לכאורה איזו מניעה ואזהרה איכא הכא: ומלבד זה יש לתמוה אמאי שבק מלמנות מצות עשיית המנורה והדלקתה. המפורשים בהדיא בקרא. ונקט מצוה אחרת שלא ידענו מה היא. ומיהו לזה אפשר לומר דמאחר שמנה לקמן פרשת שמן המאור. וכיון דשמן המאור אינו אלא לצורך הדלקת המנורה. וכמו שביאר הכתוב בהדיא. דכתיב ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד וגו' על המנורה הטהורה יערוך את הנרות וגו'. א"כ בכלל זה גם עשיית המנורה והדלקת הנרות. כמו שנכלל לחם הפנים והערכתו על השולחן עם המצוה לעשות השולחן במצוה אחת כמו שנתבאר. ולכן גם מצות עשיית המנורה והדלקת נרותיה אינן נמנין שוב בפ"ע. אחר שכבר נמנה פרשת שמן המאור. אלא דלפ"ז הדבר תמוה ביותר מה הוא אור המנורה שכתב כאן: ולזה היה נראה לכאורה לומר בכוונתו ע"פ מאי דתניא בספרי בהעלותך פיסקא נ"ט למה נאמרה פרשה זו של בהעלותך את הנרות וגו' לפי שהוא אומר והעלה את נרותיה והאיר אל עבר פניה. שומע אני יהיו כל הנרות דולקים על פני כל המנורה. ת"ל אל מול פני המנורה יאירו. שיהיו נרות מקבילים את המנורה ומנורה את הנרות. הא כיצד שלשה כלפי מזרח ושלשה כלפי מערב ואחת באמצע. נמצאו כולם מקבילים את האמצעי וכו' עיי"ש. וכן הוא במגילה כ"א ע"ב ובמנחות צ"ח ע"ב בשינוי לשון עיי"ש. וזו היא מצוה נוספת בהדלקת נרות המנורה. שלא נאמרה עד עכשיו. ובאה בה פרשה מיוחדת בפני עצמה. ומלשון הספרי שם מתבאר דעיקר פרשה זו לא באה אלא משום מצוה זו. והכי משמע נמי מגופי' דקרא. דשם בההיא פרשה כתיב ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר צוה ה' את משה. וגם משמע דמצוה בפ"ע היא. ואינה מעכבת עיקר מצות הדלקת המנורה. ואף אם לא העלה נרותיה אל מול פני המנורה. אע"פ שעבר בעשה. מ"מ יצא ידי חובת עיקר המצוה. דהא לא אשכחן בה קרא לעיכובא. ואפילו עיקר המצוה לעשות במנורה שבעה קנים. אילו לא גלי קרא מדכתיב בהו הויה לומר דמעכבין זא"ז. כדאמרינן במנחות כ"ח ע"ב. הוה אמרינן דאין מעכבין עיי"ש. וא"כ כ"ש במצוה זו דאית לן למימר דכיון דלא גלי בה קרא לעיכובא. ודאי אינה מעכבת. והכי משמע מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות בית הבחירה עיי"ש היטב. הן אמת דלפמש"כ הרמב"ן ז"ל ריש פ' בהעלותך דגם מדכתיב בפרשת המנורה בפרשת תרומה והעלה את נרותיה והאיר אל עבר פניה. נמי שמעינן שהמצוה היא שיהיו ששת הנרות מצדדין פניהם כלפי נר האמצעי. אלא שחזר ושנה בה הכתוב בפרשת בהעלותך למצוה גם לדורות עיי"ש. ומשמע שכוונתו לומר שתהא מעכבת מיד ולדורות. דודאי למצוה לחוד לדורות. לא צריך קרא. דכיון שכל הפרשה דלעיל במנורה נוהגת גם לדורות. מהיכא תיתי לומר דדין זה לחוד לא נאמר אלא להוראת שעה בלבד. וכן מתבאר מכל דברי הרמב"ן ז"ל שם עיי"ש היטב. וכן לקמן על קרא דוזה מעשה המנורה כתב שם. וז"ל לרמוז שצריך לדורות שתהיה מקשה כי הוא מעכב בה וכו' עכ"ל עיי"ש. הרי דמש"כ לדורות כוונתו לעכב. אלא דמלבד דדבריו ז"ל תמוהים אצלי מברייתא דספרי שהבאתי לעיל. דמבואר שם להדיא דמקרא קמא שבפרשת תרומה ליכא למשמע מצוה זו שיהיו כל הנרות מקבילים את האמצעי כלל. ולא נאמרה פרשה זו אלא להשמיענו מצוה זו שלא שמענוה עד כאן. בלא"ה בעיקר הדבר מסוגיא דמגילה שם נראה שאין זה מן הדברים המעכבים בהדלקת המנורה. מדמייתי התם ראיה מזה דהאמצעי שקרא ארבעה משובח עיי"ש. ואם איתא דזהו לעיכובא בהדלקת המנורה. א"כ מאי ראיה היא. דילמא שאני התם דמצותו בכך. ואי אפשר לצאת ידי חובתו בענין אחר. משא"כ בקריאת התורה שאינו אלא למצוה מן המובחר בעלמא. וגם מברייתא דהתם גופא הכי מוכח. מדקאמר עלה רבי נתן מכאן שאמצעי משובח. וכן הוא בספרי שם עיי"ש. ומאי ראיה היא ודילמא שאני מנורה שמצותה בכך. וגם מאי משובח דקאמר כיון דלעיכובא הוא. דבענין אחר ההדלקה פסולה. ומיהו בספרי שם איתא שהאמצעי מכובד עיי"ש. וכן הוא גם בפסיקתא זוטרתא ריש פ' בהעלותך עיי"ש. ולפ"ז אין מלשון זה הכרח כ"כ. אבל במגילה ובמנחות שם איתא משובח. ולשון זה ודאי משמע שאינו לעיכובא. ולפ"ז נראה דעשה זו דאל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ראוי למנותה מצוה בפ"ע. ע"פ מש"כ הרמב"ן ז"ל בסה"מ עשין הנוספות לדעתו עשה ט' וז"ל והרי זה דבר ברור כי והרימותם ממנו את תרומת ה' מכל חלבו וכו'. היא ודאי מצוה באה בחשבון המצות. ואל תאמר שהיא נמנית אחת עם מצות הפרשת התרומה. שהיא ראשית דגנך ותירושך ויצהרך תתן לו. לפי שהתורם מן הרע על היפה כיון שתרומתו תרומה. כבר קיים מצות ראשית דגנך תתן לו. אבל עבר על זו העשה האחרת שנצטוה להרים חלבו ממנו. וזה דבר ברור לא יעלם מכל מתבונן עכ"ל עיי"ש. ולפ"ז הכא נמי ממש לההיא דמיא. דמכיון שהדליק את נרות המנורה. אפילו בענין שלא היו ששת הנרות מקבילים את האמצעי. כבר קיים מצות הדלקה האמורה בפרשת המנורה ובפרשת שמן המאור. אבל עבר בעשה דאל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. שנאמרה בפרשה מיוחדת בפ"ע. וא"כ ודאי יש למנותה מצוה בפ"ע במנין העשין מלבד עיקר מצות הדלקת הנרות. ומעתה על פי זה נראה לכאורה דזו היא כוונת רבינו הגאון ז"ל כאן במה שכתב ואור המנורה. דהיינו עשה דאל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות: אלא דגם לפ"ז אכתי צריך ביאור מה שכתב לא ישונה. והיה נראה לכאורה דזו מצוה אחרת היא. ולא קאי אדלעיל מיני'. והוא מצות ל"ת. וכוונתו בזה לקרא דבכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. דדרשינן מיניה במכילתא פרשת משפטים פ"כ. והובא גם בילקוט שם לאזהרת לאו. שלא לשנות סדר הנחת כלי המקדש במקדש. דאמרינן התם ובכל אשר אמרתי אלכם תשמרו למה נאמר. לפי שהוא אומר ושמת את השולחן וגו' אם שינה עובר בל"ת עיי"ש. והובא בקיצור גם בפסיקתא זוטרתא שם עיי"ש. וכבר מנה הרמב"ן ז"ל לאו זה במנין הלאוין בסה"מ לאוין הנוספין שלו ל"ת שלישית. עיי"ש שכתב וז"ל שנמנענו שלא לשנות סדר הנחת הכלים במקדש. כשולחן והמנורה והמזבחות. והוא אמרו יתעלה ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. ובא הפירוש המקובל שהוא אזהרה למה שצוה בענין סדור המקדש. אמרו במכילתא וכו'. והלכה כת"ק דמכילתא עכ"ל. והסכים לדעתו זו גם הרשב"ץ ז"ל זה"ר לאוין סי' קי"ח עיי"ש. ואפשר לומר דזו היא ג"כ כוונת רבינו הגאון ז"ל כאן במה שכתב לא ישונה. שאחר שכתב פרשת הארון. והשולחן. והמנורה. כתב ל"ת דלא ישונה. דהיינו ל"ת דבכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. שהוא אזהרה שלא לשנות סדרם שקבע להם הכתוב במקדש. ובכלל זה גם המזבחות שכתבן מיד אחר זה בסמוך. וכבר ביארנו בזה לעיל לאוין קפ"ה. דעפ"ז אתי שפיר מה שלא מנה רבינו הגאון ז"ל לאו הבא מכלל עשה דדרשינן מדכתיב ואת קטורת הסמים לקודש ככל אשר צויתיך יעשו. שלא להקטיר קטורת נדבה במזבח החיצון עיי"ש היטב. וא"כ גם מזה הוכחה דזו היא כוונת רבינו הגאון ז"ל כאן. מיהו נראה דאין מזה הכרע. משום דאפשר לומר דהיינו טעמא שלא מנה לאו זה. משום דבאמת אין הכרח מברייתא דפרק התכלת שם שיש בזה לאו הבא מכלל עשה. ואדרבה התם משמע יותר שלא באו אלא לומר שאם נדר להביא קטורת להקטירה על מזבח החיצון. או שהקדיש קטורת להקטירה בתורת נדבה על מזבח החיצון. אין זה בכלל מצות עשה דאת מוצא שפתיך תשמור. ולא חיילי נדרו ונדבתו כלל. ודריש לה מדכתיב ככל אשר צויתיך יעשו. אין לך אלא מה שאמור בענין. וממילא אסור להקטירה משום דהו"ל כחולין בעלמא. ואם הקטירה על המזבח הרי הוא כמקריב חולין על המזבח. אבל לאו הבמכ"ע ליכא הכא כלל מההוא קרא. וכדמשמע מלישנא דברייתא שם. דקתני יכול יהא יחיד מתנדב ומביא כיוצא בה נדבה. וקורא אני בה מוצא שפתיך תשמור ועשית. תלמוד לומר וכו' עיי"ש. הרי דלא אתי אלא לאפוקי דלא נימא דהו"ל בכלל עשה דמוצא שפתיך תשמור ועשית. וחיילי נדרו ונדבתו וחייב להקטירה. וא"כ אין לנו ממיעוטא דככל אשר צויתיך יעשו. אלא לומר דלא חיילא עלי' בזה חובת מצות עשה של מוצא שפתיך תשמור ועשית בלבד. אבל לאו הבא מכלל עשה לא שמענו. וגם בעיקר הדבר מלשון רבינו הגאון ז"ל כאן לא משמע שנתכוון למצות עשה דאל מול פני המנורה יאירו וגו'. דא"כ לא הו"ל למיכתב אור המנורה סתם. שאין בזה שום משמעות כלל לענין זה. אלא הו"ל למיכתב מול פני המנורה יאירו. דמלבד דהו"ל לישנא דקרא. כולל הוא גם עיקר ענין המצוה. אלא ודאי ע"כ אין כוונתו למצוה זו: ולכן נראה עיקר בכוונת רבינו הגאון ז"ל כאן עפמש"כ הרמב"ן ז"ל פרשת אמור על פרשת הדלקת הנרות שנאמרה שם אחר שכבר נאמרה בפרשת תצוה. וכתב בתוך דבריו וז"ל שם עוד לא אמר אלא יערוך אותו אהרן ובניו וגו'. והיה במשמע על המנורה או בלא מנורה אם תשבר או תאבד. כאשר היה בשובם מן הגולה מנחות כ"ח ע"ב. ועכשיו אמר בפירוש על המנורה הטהורה. שלא ידליקו אלא על מנורה הטהורה. ומדרש רבותינו ספרא שם סוף פי"ז על מנורה הטהורה. על טהרה של מנורה. שלא יסמכם בקסמים ובצרורות עכ"ל עיי"ש. וביותר ביאור כתב כן עוד פרשת בהעלותך. וז"ל שם והנה אמר מתחלה ואתה תצוה ויקתו אליך שמן וגו'. ולא הזכיר שם המנורה והיה במשמע שידליקו במנורה בהמצאה וכו'. אבל אם אולי תאבד או תשבר ידליקו בלתי מנורה. ואין מנורה מעכבת ההדלקה. כי המצוה להעלות נר תמיד לעולם. ואח"כ הוסיף וצוה בפ' אמור מיד ולדורות צו את בני ישראל וגו'. ואמר על המנורה הטהורה יערוך את הנרות. שלא יערוך אלא על מנורה טהורה. ובכאן כאשר השלים להזכיר הקמת המשכן. השלים עוד כל דיני הנרות וצוה וכו'. לא בלתי מנורה ולא בלתי שיאירו כולם אל עבר פניה וכו' עכ"ל עיי"ש. ומשמע מדבריו שיש בזה לאו הבא מכלל עשה שאם אולי לדורות לא יהיה להם מנורה. שנשברה או נאבדה. צוה הכתוב שבלא מנורה לא ידליקו כלל. ולזה אחר שכבר נאמר בפרשת תרומה דמצוה להדליק על המנורה. וחזר ושנה בה הכתוב בפרשת אמור לעכב שאין מדליקין אם אין מנורה. חזר ושלש בה הכתוב בפ' בהעלותך. לעבור עלה בלאו הבמכ"ע אם עבר והדליק בלא מנורה. או שסמך את הנרות בקסמים וצרורות. כדדריש בספרא שם. ועפ"ז נראה דזו היא כוונת רבינו הגאון ז"ל כאן במש"כ ואור המנורה לא ישונה. שרצה לומר שאסור לשנות אור המנורה להדליקו שלא במנורה. או שלא על המנורה הטהורה. בסמיכת קסמים וצרורות וכיו"ב. ומצוה זו ודאי באה במנין בפ"ע. אע"פ שעיקר מצות הדלקה כבר היא נכללה בכלל פרשת שמן המאור שמנה לקמן פרשה ס"ג וכמשכ"ל. דשם המצוה היא להדליק. וכאן המצוה שלא להדליק כשאין להם מנורה. כמו שהיה בשובם מן הגולה. ומעתה לפ"ז אור המנורה לא ישונה מצוה אחת היא. כדמשמע ודאי מלשונו. ונמנית לתשלום מנין הלאוין. דרבינו הגאון ז"ל לשיטתו אזיל. שהוא מונה לאוין הבאין מכלל עשין במנין הלאוין. וזו היא מצוה מחודשת כאן שלא מנאה באזהרותיו שע"פ עשה"ד. וגם ראיתי שמנה שם פרשת מעשה המנורה שלא מנה כאן. מטעם שנתבאר לעיל שנכלל בפרשת שמן המאור. ושם לא מנה פרשה זו של שמן המאור. והיינו משום שכללה שם בכלל פרשת המנורה שמנה שם. וליכא בזה נפק"מ לענין חשבון המצות אלא בשם בלבד. ועכצ"ל שתחת מצוה זו דאור המנורה לא ישונה שהוסיף כאן מנה שם מצוה אחרת שלא מנה כאן. ואכמ"ל בזה יותר:

1 וְהַשֻּׁלְחָן

« ספר המצוות לרס"ג Communal Laws, Introduction