ספר המצוות לרס"ג, פרשיות ציבור ל״ז

« ספר המצוות לרס"ג Communal Laws, Introduction

37 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

להשכיל על מציאת שדה כי תנקה מהוחפר. הכונה לפרשת נערה המאורשה. דכתיב פ' תצא ואם בשדה ימצא האיש את הנערה המאורשה וגו' ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות וגו' כי בשדה מצאה וגו'. וס"ל דזהו אזהרת לאו לב"ד שלא יעשו לה שום דבר. לא לבד עונש מיתה. אלא גם שלא לביישה בשום עונש אחר כלל. וזהו שכתב כי תנקה מהוחפר. והוא מלשון הכתוב ישעיהו כ״ד:כ״ג וחפרה הלבנה. משלי י״ג:ה׳ ורשע יבאיש ויחפיר. וכמו שאמרו בספרי תצא. פיסקא רמ"ג ולנערה לא תעשה דבר וגו' מלמד שפטרה הכתוב מן המיתה. מנין אף מן הקרבן ת"ל חטאת. מנין אף מן המכות ת"ל מות. מלמד שמכל עונשין שבתורה פטורה וכו' עיי"ש. ובדברי הרמב"ן ז"ל סה"מ שורש שמיני. והה"מ פ"א מהלכות איסורי ביאה. ובתשובות הריב"ש ז"ל סי' קע"א מבואר שהיתה גירסתם בספרי מכל אונסים שבתורה עיי"ש. וכן הם דברי רבינו הגאון ז"ל באזהרותיו שע"פ עשה"ד דבור לא תרצח שכתב שם וז"ל והנמצאת בשדה בל תרזה כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה עכ"ל. וזהו ע"פ לשון הכתוב בפרשת נערה המאורשה. ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה. ותרזה הוא מלשון הכתוב ישעיהו י״ז:ד׳ ומשמן בשרו ירזה. כלומר שאפי' שום עונש כל דהו כגון לביישה שגורם רזון וכחש לגופה. הזהיר הכתוב לב"ד שלא לעשות לה. וגם הר"ש הגדול ז"ל באזהרות אתה הנחלת מנה אזהרה זו. וגם הרמב"ם ז"ל מנאה לאוין רצ"ד עיי"ש. וכ"כ גם בחבורו הגדול פ"כ מהלכות סנהדרין ה"ב עיי"ש. אלא שהרמב"ן ז"ל שורש שמיני השיג עליו. וכתב שאין זו אזהרת לאו אלא שלילות בעלמא. לומר שהיא פטורה מעונש. ואין צריכין לעשות לה דבר. משום דליכא בקרא שום ייתור לומר שהוא אזהרת לאו. דכולו איצטריך להנך דרשות דדרשינן מיני' בספרי שם ובפרק בן סו"מ ע"ג ע"א עיי"ש. ולפטורה הוא דאיצטריך. וליכא למידרש מיני' אזהרת לאו. וכתב דהכי משמע מדאמרינן בעלמא אנוס רחמנא פטרי'. דכתיב ולנערה לא תעשה דבר. ולא הזכירו בו אזהרה לומר דרחמנא אזהר עלה. ועוד למה לקרא למיכתב אזהרה בפטורין מן המיתה שלא יומתו. הרי גם בלא"ה כבר הזהיר על שפיכות דמים עיי"ש בכל דבריו. וגם הבה"ג ז"ל וסייעתו לא מנו אזהרה זו לא במנין הלאוין ולא במנין הפרשיות. ומשמע דהיינו משום שדעתם בזה כדעת הרמב"ן ז"ל. אבל דברי רבינו הגאון ז"ל ורבינו שמעון הגדול ז"ל באזהרות אתה הנחלת מסייעים לדעת הרמב"ם ז"ל וסייעתו בזה. והרשב"ץ ז"ל זה"ר לאוין סי' כ"ז הכריע בזה כדעת הרמב"ן ז"ל עיי"ש: ואמנם ודאי אנו צריכין להשיב על השגות הרמב"ן ז"ל. כי כל מה שהשיבו בזה רוב האחרונים ז"ל אין תשובתם מספקת כלל ודבריהם תמוהים אצלי. והנה דברי הרמב"ן ז"ל כוללים שלש תשובות. בראשונה כתב וז"ל לדעתי ולנערה לא תעשה דבר שלילות הוא. לומר שהיא פטורה. כי הקרא מפרש שאין לנערה חטא מות כי כאשר יקום איש על רעהו וגו'. ואין לנו לתלות מניעה. לומר שיש גם בזה ייתור הכתוב. אחרי אמרו ומת האיש אשר שכב עמה לבדו. לפי שהוא נדרש כולו מלה מלה בסנהדרין וכו' עכ"ל עיי"ש. וכוונתו מבוארת. דע"כ אין לומר דמשום דלפטרה ממיתה לא איצטריך קרא משום דכבר כתיב ומת האיש האיש וגו' לבדו. אייתר קרא דלא תעשה דבר לאזהרת לאו. דזה ליתא. דהא כולי' קרא דולנערה לא תעשה דבר וגו' איצטריך לגופי'. כדדרשינן בסנהדרין שם. ואף ע"ג דכולהו הנך דרשות דהתם מסיפא דההוא קרא הוא דדריש להו. מדכתיב אין לנערה חטא מות וגו' עיי"ש. מ"מ הרי מדמייתי התם גם רישא דקרא ולנערה לא תעשה דבר. משמע דאי לא הך קרא. לא הוה מצינן למידרש מידי גם מסיפא דהך קרא דכתיב אין לנערה חטא מות. משום דאיצטריך לגופי' לומר שהיא פטורה מעונשין. אלא דבתר דכתיב ולנערה לא תעשה דבר. דשמעינן מיני' שפטורה מעונשין ע"כ סיפא דההוא קרא לדרשא הוא דאתי. וכדפירש"י שם ד"ה לנערה וכו' עיי"ש. וא"כ כולי' קרא לגופיה איצטריך. וע"כ מקרא דומת האיש וגו' לבדו. ליכא למשמע לפטור הנערה. משום דגם ההוא קרא איצטריך לכדדרשינן פ"ק דקידושין י' ע"א ובפרק ארבע מיתות סנהדרין ס"ו ע"ב עיי"ש. וא"כ לית לן ייתורא בהך קרא לאזהרת לאו. ואין לנו בו אלא שלילות בעלמא. לומר שפטרה הכתוב מכל עונש. כן נראה בכוונת דברי הרמב"ן ז"ל אלו. ועפ"ז סרו מהר כל פקפוקי האחרונים ז"ל בדבריו אלו. וממילא אין מקום ג"כ למש"כ קצת אחרונים ז"ל ע"פ דברי הרמב"ם ז"ל הלכות יסוה"ת פ"ה ה"ד שכתב וז"ל וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג. הרי זה מחלל חת השם וכו'. ואע"פ כן מפני שעבר באונס אין מלקין אותו. ואין צריך לומר שאין ממיתין אותו וכו'. שנאמר בנותן מזרעו למולך ונתתי אני את פני באיש ההוא וכו' לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה. ומה אם ע"ז שחמורה מן הכל העובד אותה באונס אינו חייב כרת. ואין צ"ל מיתת ב"ד. קל וחומר לשאר מצות האמורות בתורה. ובעריות הוא אומר ולנערה לא תעשה דבר עכ"ל עיי"ש. הרי דלענין ליפטר מעונש שמעינן בק"ו מע"ז לכל שאר מצות שבתורה. וע"כ לא אתי קרא דולנערה לא תעשה דבר אלא לאזהרת לאו. אבל לפי מה שביארנו גם זה ליתא. דהרי בסוגיא דסנהדרין שם מתבאר בהדיא דרק מההוא קרא דולנערה לא תעשה דבר הוא דנפק"ל שתפטר הנערה מעונשין. וא"כ ע"כ מתבאר מזה דמע"ז ליכא למשמע הך מילתא. אי משום דההוא ק"ו של הרמב"ם ז"ל ק"ו פריכא הוא. וכמש"כ בכ"מ שם בשם הרמ"ך ז"ל עיי"ש. או משום דכיון דהכי דריש במכילתא ובספרא ובספרי בכ"מ דכתיב אצל עונש ההוא. דאתי למעוטי אונס. הו"ל הרבה כתובים הבאים כאחד דלכ"ע אין מלמדין מהן לעלמא: ומלבד זה דברי הרמב"ם ז"ל שם בק"ו זה צ"ע אצלי. דהרי ודאי מכרת ליכא למילף בק"ו למיתת ב"ד. דאיכא למיפרך דשאני כרת שאם עשה תשובה אפי' אחר שעבר במזיד ב"ד של מעלה מוחלין לו. כדאמרינן ריש פרק בתרא דמכות עיי"ש. וא"כ כ"ש אונס דמעיקרא לבו לשמים הוה. ומשום האונס הוא שעבר. אבל מיתת ב"ד שפיר אפשר לומר דכי היכי שאין התשובה פוטרתו מהעונש הראוי לו. הכי נמי טענת אונס אינה פוטרתו וגם נראה דבלא"ה ע"כ לענין לפטור נערה המאורשה באונס ליכא למשמע מכולהו הנך קראי דמיעט הכתוב אונס. דאם לא כן קשה מאי דפרכינן בנדרים כ"ז ע"א ובשאר דוכתי אנוס רחמנא פטרי' דכתיב ולנערה לא תעשה דבר עיי"ש. והשתא מאי קושיא. והא הו"ל הרבה כתובים בענין זה הבאים כאחד. דלכ"ע אין מלמדין מהן לעלמא. אלא ודאי ע"כ מוכרח לומר דכולהו הנך קראי מיצרך צריכי וליכא למילפינהו חדא מאידך. ובאמת דגם מדברי הרמב"ם ז"ל שם משמע דעכ"פ עריות ליכא למילף לענין זה מע"ז. ועכ"פ מיהת מתבאר בהך סוגיא דסנהדרין שם דלפטור הנערה המאורשה באונס לא שמעינן אלא מההוא קרא דולנערה לא תעשה דבר דכתיב בדידה גופא. וא"כ לא אייתר קרא לאזהרת לאו. וזאת היא הוכחת הרמב"ן ז"ל משם וכמו שנתבאר: עוד השיב הרמב"ן ז"ל שנית מדברי הספרי שם. וז"ל ובספרי אמרו ולנערה לא תעשה דבר מלמד שפטרה הכתוב מן המיתה. מנין אף מן הקרבן וכו'. הנה למדו שאין הכתוב הזה אלא פטור. וכן אמרו תמיד אונס רחמנא פטרי' דכתיב ולנערה לא תעשה דבר. ולא הזכירו בו אזהרה לומר רחמנא אזהר עלה עכ"ל עיי"ש. וכתב על זה במג"א שם שאין חילוק בין לשונות אלו. שמאחר דרחמנא פטרי' פשיטא שהמחייבו עובר על דברי תורה עיי"ש בדבריו. והוסיף עוד לחזק דבריו. וכתב וז"ל ואני אומר בזה מאמר רז"ל שאמרו סו"פ הנשרפין פ"ב ע"ב מי איכא מידי דרחמנא פטרי' ואנן ניקום ונקטלי' עכ"ל עיי"ש. ואין לדבריו שחר. דודאי כיון דשמעינן מקרא דולנערה לא תעשה דבר דרחמנא פטרה מכל עונש. ממילא מבואר שאם עברו ב"ד וחייבוה מיתה. הם עוברין עלה בלאו דלא תרצח. ובלאו דנקי וצדיק אל תהרוג. וכן בעונש ממון אם חייבו את האנוס. הם עוברין בלאו דלא תטה משפט. כיון דרחמנא פטרי'. וכמש"כ הריב"ש ז"ל בתשו' סי' קע"א עיי"ש. ואם הוציאו ממנו בידים. עוברים גם בלא תגזול. ובהא לית מאן דפליג. אבל הרי לאוין אלו כבר נמנו במנין הלאוין אליבא דכ"ע. ואין אנו דנין עכשיו אלא אם יש למנות במנין הלאוין גם קרא דולנערה לא תעשה דבר. ועל זה שפיר כתב הרמב"ן ז"ל דכיון שמבואר שם עכ"פ דמהך קרא גופי' לא שמענו אלא פטור. הרי אין לנו בו אזהרת לאו. ואין למנותן במנין הלאוין. והדברים פשוטים מאוד. וגם מה שכתבו בזה שאר כל האחרונים ז"ל אין בו ממש כלל. ואין כדאי להאריך בזה. ודברי הרמב"ן ז"ל על עמדם יעמודו: ובשלישית כתב הרמב"ן ז"ל שם וז"ל וכן ראוי לומר כי למה הזהיר בפטורין מן המיתה שלא יומתו וכבר הוזהרנו על שפיכת דמים עכ"ל. וכונתו פשוטה ומבוארת דלא הוצרך הכתוב להזהיר ע"ז באזהרת לאו כלל. דדי לו לקרא רק לאשמעינן שהנערה פטורה מכל עונש. ושוב ממילא הו"ל בכלל אזהרת לא תרצח על הריגתה. ובכלל אזהרת לא יוסיף על מכותיה אם הלקוה. וכן בכל כיו"ב. ועכצ"ל דלקושטא דמילתא כן הוא. דקרא דולנערה לא תעשה דבר לא בא לאזהרת לאו. ואינו אלא שלילות בעלמא. לומר שהיא פטורה מכל עונש. ודברי הרב מג"א ז"ל גם בזה אין להם שום יסוד כלל עיי"ש. ויפה כתב הרב דינא דחיי לאוין ר"א שאין ספק דראיותיו של הרמב"ן ז"ל עצומות ומכריחות עיי"ש מה שנדחק הוא ז"ל בזה ליישב דעת הרמב"ם וסייעתו ז"ל. וכבר הרגיש הוא ז"ל גופי' שם שאין דבריו מספיקים עיי"ש: ואמנם אשר אנכי לענ"ד אחזה לי לדון בזה בעיקר יסודו של הרמב"ן ז"ל שכתב ליסוד מוסד דאם קרא דולנערה לא תעשה דבר הוא שלילות שמענו ממנו שהיא פטורה. וממילא קיימי ב"ד עלה בלא תרצח. ולענ"ד צ"ע טובא בזה דהרי קרא דלנערה לא תעשה דבר לב"ד הוא דקאמר. ואם איתא דאינו אלא שלילות. אין לנו אלא לומר דלא אתי קרא אלא למיפטרינהו לב"ד מחיובא לענוש אותה. כמו שנתחייבו בכל חייבי מיתות ב"ד לענוש אותן בעונש האמור בהן. וגם בנערה המאורשה גופא כשזינתה ברצון הרי נתחייבו ב"ד לענוש אותה בסקילה. ואסור להן להתעלם ממנה מבלי להמיתה כדינה. ואם העלימו עיניהם ממנה עוברים עלה בעשה או בל"ת. כמו שביארנו בפתיחת העונשין. וכאן באנוסה פטרינהו קרא לב"ד מחיובן שהטיל הכתוב עליהן לענוש עוברי עבירה כראוי להן. וכתב קרא לנערה לא תעשה דבר. אינכם חייבין לעשות לה שום דבר. וא"כ אם רצו הם מדעתם לענוש אותה אפשר לומר דשרי. כיון שאין הכתוב אלא שלילות. ולא תעשה אינך צריך לעשות לה דבר הוא דקאמר קרא. וככל שאר לאוי השלילה. כגון לא יבדיל דחטאת העוף לראב"ש סוף פ"ו דזבחים דקאמר מאי לא יבדיל אין צריך להבדיל ואי בעי מבדיל עיי"ש. וכן בכל כיו"ב. וא"כ אין לנו מהך קרא שום ראיה למיפטר הנערה לגמרי. דאכתי שפיר יש מקום לומר שאם רצו ב"ד להחמיר על עצמן לעשות בה דין. עושין. אלא מדסיים קרא וכתב אין לנערה חטא מות הוא דשמעינן שפטרה הכתוב מדין עונש לגמרי. וא"כ הקושיא בסוגיא דסנהדרין שם במקומה עומדת גם כשנאמר שאין הכתוב אלא שלילה. דהיכי דריש מהך קרא דאין לנערה חטא מות כולהו הנך דרשות דדריש התם. כיון דההוא קרא לגופי' הוא דאיצטריך. למיפטרה לנערה ממשפט מות. משום דמדכתיב ולנערה לא תעשה. לא שמעינן לה. והכי נמי קשה בסוגיא דנדרים שם. וגם בריש פ"ג דב"ק כ"ח ע"ב ובסוגיא דפ"ד דע"ז. דפרכינן אנוס רחמנא פטרי' דכתיב ולנערה לא תעשה דבר עיי"ש. דגם לדעת הרמב"ן ז"ל אכתי מהך קרא לא שמענו אלא למיפטר ב"ד מחיובן. ולא למיפטר האנוס גופי'. והכי נמי קשה במה שאמרו שם בספרי ולנערה לא תעשה דבר מלמד שפטרה הכתוב מן המיתה וכו'. והא ליכא למשמע מהך קרא אלא שאין ב"ד חייבין ליזקק לה כלשאר חייבי עונשין שבתורה. אבל אכתי לעולם אימא לך שאין הנערה פטורה לגמרי. ואם נראה לב"ד להזקק לה ולענשה אפילו במיתת ב"ד. רשאין: ולכן נראה לענ"ד דאדרבה מכל הנך ראיות שהביא הרמב"ן ז"ל לדעתו. מוכרח כדעת הרמב"ם ז"ל וסייעתו. דהך קרא דולנערה לא תעשה דבר הוא אזהרת לאו לב"ד שלא לענוש את הנערה בשום עונש כלל. דהשתא עפ"ז שפיר שמעינן מדיוקא דהך קרא דאנוס פטרי' רחמנא לגמרי. דהרי כיון שהוזהרו ב"ד על כך באזהרת לאו שלא לענשה. אפי' כשיעברו ב"ד ויגמרו את דינה לחובתה. פשיטא דלאו כלום הוא. דהך דינא לאו דינא הוא. שהרי הזהיר הכתוב לב"ד באזהרת לאו שלא לענשה בשום דבר. ואין דינה אלא ליפטר לגמרי. ולפ"ז ניחא שפיר סוגיא דסנהדרין שם. דהשתא לפ"ז ודאי אייתר קרא דאין לנערה חטא מות להנך דרשות דדריש מהך קרא התם. משום דלענין שתפטר הנערה. כבר שמענו שפיר מקרא דולנערה לא תעשה דבר. וכן בספרי שפיר יליף מהך קרא דולנערה לא תעשה דבר שפטורה מן המיתה וכדכתיבנא. ומאי דנקט רק לישנא דפטורה. ומזה דייק הרמב"ן ז"ל דלא שמעינן מהך קרא אלא פטור. איכא למימר דהיינו רק משום דבעי למימר בסיפא מנין אף מן הקרבן ת"ל חטא. מנין אף מן המכות ת"ל חטא מות. מלמד שכל האונסים פטורין. כגירסת הרמב"ן ז"ל ושאר ראשונים שהבאתי לעיל. וא"כ אין לנו אזהרת לאו בדבר אלא בעונש מיתת ב"ד בלבד. דקרא דולנערה לא תעשה דבר בעונש מיתת ב"ד הוא דכתיב. כמבואר בספרי. אבל בשאר עונשין דלא נפק"ל אלא מקרא דאין לנערה חטא מות. אין לנו אלא שפטורין בלבד. אבל אזהרת לאו לא שמענו. וכן מתבאר מדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות סנהדרין שם עיי"ש. וכן מדוקדק לשון הרמב"ם ז"ל בהלכות איסורי ביאה שם עיי"ש. וכיון דבקרבן ובעונש מכות ושאר מיני עונשין ליכא אזהרת לאו אלא שפטרן הכתוב מהן. לא הוה מצי תנא דספרי למינקט גם ברישא אלא לישנא דפטור. והשתא ממילא ניחא נמי בסוגיא דנדרים וב"ק שם. דע"כ לא הוה מצי למינקט לישנא דרחמנא אזהר עלה. כמו שהקשה רמב"ן ז"ל. משום דהתם בעונש ממון הוא דמיירי דלית ביה אזהרת לאו. ובסוגיא דפ"ד דע"ז נ"ד ע"א אע"ג דמיירי בעונש מיתת ב"ד דעובד ע"ז. אפילו הכי נקט לישנא דרחמנא פטרי'. ולא דקדק למינקט לישנא דרחמנא אזהר עלה. משום דהתם כיון דעיקר מילתי' לא לענין עונש מיתת ב"ד מיירי. אלא לענין איסור נעבד לגבוה הוא דמיירי. דקאמר ר"ז דכיון דאנוס רחמנא פטרי' מעונשין לית לן למיסר נעבד באונס לגבוה עיי"ש. הילכך לא דקדק ר"ז למינקט לשון אזהרה. משום דגם בלא אזהרה. משום פטורא לחוד נמי ס"ל לר"ז דאין סברא לאסור לגבוה את הנעבד באונס. והילכך נקט לשון פטור אגב דנקט הכי בעלמא בשאר אונסים שלא בחייבי מיתת ב"ד. גם אפשר לומר דעיקר סברת ר"ז היינו רק משום דכיון דאנוס רחמנא פטרי' לגמרי מכל מיני עונשין ואפילו ממון. להכי אין לאסור לגבוה נעבד באונס. אבל אי הוה מיחייב מיהת איזה עונש אחר לא הו"ל לן למישרי לגבוה. כיון דעכ"פ חשיבא עבירה מיהת לשום עונש אחר. והשתא מאחר דבשאר מיני עונשין ליכא אזהרת לאו. שוב לא הוה מצי למינקט כאן לישנא דאזהרה אלא לישנא דפטורא. משום דמיירי נמי בשאר מיני עונשין דליכא בהו אזהרת לאו. ובלא"ה נראה דעיקר הקושיא מכל הני דוכתי לק"מ. דאיכא למימר בפשיטות דאפי' את"ל שבכל מיני העונשין איכא אזהרת לאו לב"ד. מ"מ שפיר נקט רק לישנא דפטורא. ולא לישנא דאזהרה. משום דכיון דאין האזהרה אלא לב"ד בלבד. אבל לגבי האונס גופי' לא שייך אלא פטור בלבד. וכיון דבכל הני דוכתי לא איירינן אלא בחיוב הנדון גופי' ולא בב"ד. שפיר נקט לישנא דפטורא ולא לשון אזהרה: ומה שהוכיח הרמב"ן ז"ל ממה שבלא"ה הוזהרנו על שפיכת דמים. ולא הוצרך הכתוב להזהיר בפטורין מן המיתה שלא יומתו. כיון דבלא"ה יש בה משום אזהרת שפיכת דמים. וע"כ קרא לא להזהיר בא אלא לשלילות בעלמא לומר שהיא פטורה. לענ"ד דבריו ז"ל תמוהים מאוד אצלי. דמלבד דהכי אשכחן בכמה אזהרות ועשין שבתורה שהכתוב מזהיר אזהרה אחר אזהרה ומצוה עשה אחר עשה. וליכא נפק"מ אלא לאפושי לאוי לתוספת אזהרה ומצוה. לעבור עליו בתרי ובתלתא לאוי ובתרין ובתלת עשין. אע"פ שבלא אזהרה ועשה זו היה איסור או מצות עשה בדבר מצד אחר בדרך כלל. חזר וצוה עליו בפרט. והרמב"ן ז"ל גופי' מנה כמה לאוין ועשין כאלו. כמש"כ במבוא סי' ז' שורש ט' עיי"ש. בלא"ה תמיהני מה יענה הרמב"ן ז"ל בלאו דלא יקום עד אחד באיש שמנה הרמב"ם ז"ל וסייעתו. וגם הרמב"ן ז"ל גופי' בכלל. דדמי ממש להך דהכא. דהרי גם בלאו זה יש להקשות כן. דלא הו"ל לקרא למיכתב אלא שאין עד אחד באיש נאמן. ושוב ממילא מוזהרין ב"ד עלה שלא לדון ע"פ עד אחד משום אזהרת לאו דלא תטה משפט. ולא תעשו עול במשפט. ולמה לו לקרא להזהיר עלי' באזהרת לאו בפ"ע. וכן קשה בלאו דאל תשת ידך עם רשע שמנה הרמב"ם ז"ל. והסכים עמו גם הרמב"ן ז"ל. לאזהרה שלא לקבל עדות עוברי עבירה. וכן בלאו דלא יומתו אבות על בנים שמנו הרמב"ם ז"ל וסייעתו לאזהרה שלא לדון ע"פ עדות קרובים לבעלי הדין. והסכים עמו גם הרמב"ן ז"ל גופי'. והשתא למה לו לקרא להזהיר עלה באזהרת לאו. הו"ל להשמיענו רק שאין עד רשע וקרובים נאמנים להעיד. ושוב ממילא הו"ל בדיני נפשות בכלל לא תרצח. ובדיני ממונות עכ"פ בכלל לא תטה משפט ולא תעשו עול במשפט. וכן במה שמנה הרמב"ן ז"ל גופי' בלאו תשיעי מלאוין המחודשין שלו ל"ת דלא יומת ע"פ עד אחד לאזהרה שלא לדון עדות נפשות ע"פ עדות מיוחדת עיי"ש. והשתא למה לו לקרא להזהיר עלה באזהרת לאו. תיפוק ליה דבלא"ה כיון שאינם נאמנים הרי זה בכלל אזהרת לא תרצח. ולא היה לו להכתוב להשמיענו אלא שאינם נאמנין בלבד. וראוי להוכיח מכח הוכחה זו דבאמת אין זו אזהרת לאו. אלא שלילות בעלמא. לומר שאינו מתחייב מיתה בעדות מיוחדת. וכמו שהוכיח הרמב"ן ז"ל גופי' כאן בקרא דולנערה לא תעשה דבר. אלא ודאי ע"כ אין מזה הכרח כלל. ואין זה בגדר קושיא על הקרא. דאפשר דמאיזה טעם ראה הכתוב צורך להזהיר עלה באזהרת לאו מיוחד בפ"ע. וא"כ הכא נמי אין זו הוכחה כלל. דאפשר דאע"ג דהו"ל בכלל אזהרת לא תרצח. מ"מ ראה הכתוב להזהיר עלה באזהרת לאו פרטי לב"ד שלא לענוש את הנערה בשום עונש. וא"כ דעת הרמב"ם ז"ל וסייעתו כאן מוכרחת. דעכצ"ל דמשמע להו לרז"ל דהך קרא דולנערה לא תעשה דבר הו"ל אזהרת לאו וכמו שביארנו. ודברי הרמב"ן ז"ל בזה צ"ע טובא אצלי. וכבר ביארנו דגם דעת רבינו הגאון ז"ל כאן ודעת הר"ש הגדול ז"ל בזה היא כדעת הרמב"ם ז"ל וסייעתו:

1 לְהַשְׂכִּיל עַל מְצִיאַת שָׂדֶה כִּי תִנָּקֶה מֵהוּחְפָּר.

« ספר המצוות לרס"ג Communal Laws, Introduction