ספר המצוות לרס"ג, פרשיות ציבור ל״ה

« ספר המצוות לרס"ג Communal Laws, Introduction

35 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

תשלומי כפל. וכפלים להשכיל. תשלומי כפל היינו פרשת אם המצא תמצא בידו הגנבה וגו' שנים ישלם. וכפלים היינו פרשת כי יגנוב איש שור או שה וגו'. דהיינו תשלומי ארבעה וחמשה שאינם נוהגין אלא בשור ובשה בלבד כשטבח או מכר. וקראן כפלים. דהיינו שני פעמים כפל. לא פחות מארבעה. דבשה משלם ארבע צאן תחת השה. ובשור משלם יותר מעט מכפלים. דהיינו חמשה בקר תחת השור. ולפי שאינו אלא כפלים וחצי כפל. ואינו מגיע לכדי שלשה כפלים כללן בשם כפלים. ומשום שדיני תשלומי כפל ותשלומי כפלים דיניהם חלוקים הרבה זה מזה. וגם הם חלוקים בקרא לשתי מצות חלוקות בפ"ע. לכן מנאן בשתי מצות חלוקות בפ"ע. והבה"ג ז"ל וסייעתו לא מנאום כלל. משום דלשיטתם נכללו בכלל פרשת נזיקין שמנו במנין הפרשיות שלהם. וכברייתא דרבי חייא ריש פ"ק דב"ק ד' ע"ב שמנה אותן במספר עשרים וארבעה אבות נזיקין עיי"ש. והרמב"ם ז"ל עשין רל"ט מנה כל דיני הגנב כולם במצוה אחת. ולשיטתו אזיל בשורש שביעי. וכן דעת כל הבאים אחריו. זולת הרשב"ץ ז"ל בזה"ר עשין סי' נ"ג שבירר שיטה אחרת לעצמו וקיצר בזה עוד יותר. שהוא מנה כל דיני ממונות כולן במצוה אחת עיי"ש בדבריו. אבל רבינו הגאון ז"ל לשיטתו אזיל שיש לו שיטה אחרת לגמרי בשורש זה. כמו שנתבאר אצלנו במבוא סי' ז' שורש שביעי ובשאר דוכתי. וגם רבינו שמעון הגדול ז"ל באזהרות אתה הנחלת הלך בשיטת רבינו הגאון ז"ל בזה. ומנה תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה בשתי מצות חלוקות בפ"ע עיי"ש. והנה כבר ביארנו בפתיחת הפרשיות דכוונת רבינו הגאון ז"ל למנותן לתשלומי מנין הלאוין. שלשיטתו אזיל דכל כיו"ב שבא בתורת עונש יש עליו תורת לאו להמנות במנין הלאוין. כמו שנתבאר בפתיחתנו נמנין העונשין ובשאר דוכתי. וכן מתבאר מלשון רבינו הגאון ז"ל באזהרותיו שע"פ עשה"ד דבור לא תגנוב שכתב וז"ל לא תגנוב פן בכפל וארבעה וחמשה תרוצץ עכ"ל. שכתבה בלשון לאו. דקיי"ל כל השמר פן ואל אינו אלא ל"ת. וגם מתבאר מלשונו דגם שם מנאן בשתי מצות בפ"ע. וכשיטתו כאן. ולשון להשכיל שכתב רבינו הגאון ז"ל כאן. נראה שהוא בשין שמאלית. מלשון ונחמד העץ להשכיל בראשית ג' ו'. והכוונה לומר שגזר הכתוב קנס זה על הגנב לשלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כדי להשכילו ולהבינו דברים הרבה. שלא בגנבה יעשר איש. שהרי אם ימצא ישלם שנים וארבעתים ויותר. וכמש"כ רבינו הגאון ז"ל באזהרותיו פן בכפל וארבעה וחמשה תרוצץ. רק ביגיעת כפים במלאכה החביבה לפני מי שאמר והיה העולם. וכמו שאמר ר"מ מכילתא משפטים פי"ב. ובתוספתא פ"ז דב"ק בא וראה כמה חביבה מלאכה לפני מי שאמר והיה העולם. שור מפני שבטלו ממלאכתו משלם חמשה. שה שאין לו מלאכה משלם ארבע עיי"ש. ובב"ק ע"ט ע"ב. גם יש להשכיל מזה שחס המקום על כבודן של בריות. כמו שאמר ר"י בן זכאי שם. בא וראה כמה גדול כבוד הבריות. שור שהולך ברגליו משלם חמשה. שה לפי שהרכיבו על כתיפו אינו משלם אלא ארבע. ועוד שם עיי"ש. אבל להשכיל שכתב רבינו הגאון ז"ל לעיל פרשה ל"ג ומחזקת מבושים להשכיל. נראה שהוא בשין ימנית מלשון הכתוב למה אשכל שניכם בראשית כ"ז מ"ה כאשר שכלתי שכלתי שם מ"ג י"ד וכן שמואל א' ט"ז ל"ג כאשר שכלה נשים חרבך וגו'. והוא כעין לשון הכתוב וקצותה את כפה. אע"פ שאינו ממש אלא תשלומי ממון דמי בושת. ועי' לעיל פרשה ל"ג מה שביארנו בזה: ואמנם יש לעיין בדברי רבינו הגאון ז"ל כאן. אמאי לא מנה ג"כ מצוה בפ"ע משפט הגנב להיות נמכר בגנבתו אם אין לו לשלם. כדכתיב שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו. והרמב"ם ז"ל לפום שיטתו שמנה כל משפטי הגנב במצוה אחת כמשכ"ל. כתב בסה"מ שם וז"ל שצונו להורות בדין הגנב שנקנוס אותו בדין תשלומי כפל. או תשלומי ארבעה וחמשה. או נהרגהו אם בא במחתרת. או נמכרהו. ובכלל כל משפטי הגנב וכו' עכ"ל עיי"ש. וא"כ רבינו הגאון ז"ל לפום שיטתו כמו שמנה תשלומי כפל בפ"ע. ותשלומי ארבעה וחמשה בפ"ע. הכי נמי היה לו למנות מכירתו אם אין לו לשלם בפ"ע. וביותר תמוה דרבינו הגאון ז"ל גופי' באזהרותיו שע"פ עשה"ד שם מנה גם משפט מכירתו. שכתב שם וז"ל לא תגנוב פן בכפל וארבעה וחמשה ובממכרת עבד תרוצץ עכ"ל. הרי שמנה גם מכירתו לעבד אם אין לו לשלם. ואמאי חזר בו כאן שלא מנאה. ומיהו מה שמנה הרמב"ם ז"ל שם בכלל משפטי הגנב גם מה שנהרג אם בא במחתרת. ונראה מדבריו שהיה ראוי למנותה מצוה בפ"ע כמו תשלומי ארבעה וחמשה וכפל. אם לא משום שכל משפטי הגנב נמנין במצוה אחת לשיטתו. דבריו בזה תמוהים אצלי. דדין מחתרת אינו ממשפטי הגנב כלל. אלא הוא אחד מדיני הרוצח. ולא אמרה תורה אלא שאם הרגו בעה"ב אין זה בכלל אזהרת לא תרצח. וכדאמרינן פרק בן סו"מ ע"ב ע"א דתנן הבא במחתרת נדון על שם סופו וכו'. ואמרינן עלה אמר רבא מ"ט דמחתרת חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והאי מימר אמר וכו' והתורה אמרה אם בא להורגך השכם והורגו עיי"ש. ואמרינן התם לקמן דאפילו בכל אדם ניתן ליהרג משום דרודף הוא וניתן להצילו בנפשו עיי"ש. וכ"כ הרמב"ם ז"ל גופי' פ"ט מהלכות גנבה ה"ט עיי"ש. וא"כ אין זה אלא אחד מדיני הרוצח. ומהאי טעמא גם רבינו הגאון ז"ל שם באזהרותיו. אע"פ שמנה גם מכירת הגנב בגניבתו. היינו משום שחידוש הוא שחידשה תורה בגנב בלבד. אבל הריגתו במחתרת לא מנה. משום שאינו אלא אחד מדיני עונש הרוצח שכבר נמנה במקומו. ודברי הרמב"ם ז"ל שם בזה צ"ע אצלי. אבל מה שלא מנה רבינו הגאון ז"ל כאן ממכרת עבד דגנב. צ"ע טובא לכאורה מאיזה טעם חזר בו מדעתו מעיקרא שמנאה שם וחזר והשמיטה כאן: איברא דלאחר העיון נראה דדברי רבינו הגאון ז"ל נכונים היטב. דכיון דמשפט ממכרת עבד אינו אלא אם אין לו לשלם. א"כ הו"ל כמצות יבום וחליצה. פדייה ועריפה וכיו"ב. דלשיטת רבינו הגאון ז"ל אינן נמנין אלא במצוה אחת. וכמו שנתבאר במבוא סי' ז' שורש שביעי. ובמנין העשין עשה ע"ו ובשאר דוכתי. והכא נמי כיון שמנה תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה. שוב אין למנות מכירתו כשאין לו לשלם. והרמב"ם ז"ל שם לשיטתו אזיל שמנה יבום וחליצה ופדייה ועריפה שתים שתים. והילכך גם כאן אם לא משום דכל משפטי הגנב נמנין לדעתו במצוה אחת. היה ראוי לפום שיטתו למנות מכירת הגנב מצוה בפ"ע. אם כי ודאי הא גופא קשיא טובא לשיטת הרמב"ם ז"ל וסייעתו. מאי שנא כל משפטי הגנב שנמנין לדעתו במצוה אחת. ממשפטי היבם ויבמתו שחלקן לשתי מצות חלוקות בפ"ע. אלא שכבר עמדנו שם בלא"ה בשורש זה של הרמב"ם ז"ל שהוא תמוה מכמה צדדים עיי"ש. ולכן לא נאריך בזה כאן יותר. ומ"מ דברי רבינו הגאון ז"ל כאן נכונים לפי שיטתו. ושם באזהרותיו שע"פ עשה"ד שמנאה. היינו משום דגם שם לשיטתו אזיל דהוה ס"ל שם בזה כשיטת הרמב"ם ז"ל וסייעתו למנות כל כיו"ב בשתי מצות חלוקות בפ"ע. כמבואר שם דבור כבד שמנה פדייה ועריפה דפטר חמור בשתי מצות חלוקות עיי"ש. וכן מנה שם פדייה ויעוד אמה העבריה בשתי מצות חלוקות דבור לא תנאף עיי"ש. וכדעת הרמב"ם ז"ל עשין רל"ג רל"ד עיי"ש. וזהו ע"פ שיטת הרמב"ם ז"ל שם. אבל לשיטת רבינו הגאון ז"ל כאן אין למנותן אלא במצוה אחת. אף דכאן לא מנה רבינו הגאון ז"ל כלל מצות יעוד ופדיית אמה העבריה אפילו במצוה אחת. וטעמו ביארנו לעיל במנין הלאוין ל"ת רע"ה. ומ"מ אף שלדעתו שם נמנית מצוה זו לא היה לו למנותן אלא במצוה אחת לפום שיטתו כאן. אלא דשם הוה קאי בשיטת הרמב"ם ז"ל שכל כיו"ב נמנה בשתי מצות חלוקות בפ"ע. ולענין מצות יבום וחליצה ג"כ ראיתי שם דבור לא תנאף שכתב גבננים זעו ונאסרה אשת אח. וחלוצה ליבום בה כהוכנף. וביאור דבריו דבשעת מתן תורה שזעו וחרדו כל הרי תבל. ועי' פרק בתרא דמגילה כ"ט ע"א ובמכילתא יתרו מס' דבחודש פ"ד ובמדרש שו"ט מזמור ס"ח מה שדרשו על קרא דלמה תרצדון הרים גבנונים. אז נאסרה אשת אח שלא במקום יבום. ומש"כ וחלוצה ליבום. לכאורה עכצ"ל דכוונתו בזה ללאו דאשר לא יבנה את בית אחיו. דדרשינן פ"ק דיבמות י' ע"ב כיון שלא בנה שוב לא יבנה. ומנה אותו הרמב"ן ז"ל לאוין המחודשין שלו מצוה י"ד והרשב"ץ ז"ל בזה"ר לאוין רל"ח עיי"ש. והיא אזהרה ליבם שלא לישא חלוצתו. ומש"כ בה כהוכנף. הוא מלשון הכתוב ישעי' ל' ולא יכנף עוד וגו'. ורצה לומר כשנתרחק ממנה וחלץ לה נאסרה עליו עוד ליבמה אח"כ. ולאו זה לא מנה רבינו הגאון כאן במנין הלאוין. וגם הבה"ג ז"ל וכל סייעתו וכן הרמב"ם ז"ל וסייעתו לא מנאוהו. וכבר ביארנו בזה לעיל במנין העשין עשה ע"ו עיי"ש. אבל לפ"ז הדבר יפלא מאוד על רבינו הגאון ז"ל שם שלא מנה כלל לא מצות יבום ולא מצות חליצה. וגם לשון וחלוצה ליבום אינו מדוקדק. שהרי אין אזהרה זו אלא להחולץ בלבד. ולא לשאר האחין. וא"כ היה לו לכתוב וחלוצה לחולץ. וגם לאחר חליצה לא שייך יבום. ולא היה לו לכתוב אלא וחלוצתו לישא. או לישא חלוצתו. ולכן נראה דט"ס הוא וצ"ל וחליצה ויבום. דהיינו מצות חליצה ומצות יבום. ומילתא בפ"ע היא ולא קאי על ונאסרה דלעיל מיני'. ומש"כ בה כהוכנף. רצה לומר כשנתרחק האח בלא זרע. או שהוא מלשון לא יגלה כנף אביו. ועל יבום לחוד קאי. ורצה לומר ויבום כשהוכנף בה. שנתאוה וחפץ בה. וא"כ מנה שם חליצה ויבום בשתי מצות וכשיטתו שם. וא"כ שפיר מנה שם גם ממכרת עבד מצוה בפ"ע. אבל אין זו שיטתו כאן. ולכן לא מנאה כאן. ולא מנה אלא תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה. ובאזהרות הר"א הזקן ז"ל מנה במנין העשין שלו תשלומי כפל בלבד. ואפשר שכוונתו לכללן יחד עם תשלומי ארבעה וחמשה בלשון כפל כעין לשון רבינו הגאון ז"ל כאן שקרא ארבעה וחמשה בשם כפלים. ולפ"ז נטה בשתים משיטת הבה"ג שהוא הולך בעקבותיו תמיד. שמנאן מצוה בפ"ע. וגם לא מנאן במנין הפרשיות אלא במנין העשין. ואע"פ כן מנה במנין הפרשיות פרשת נזיקין כהבה"ג עיי"ש. ולא ידענא מה בין פרשת נזיקין לתשלומי כפל שמנה במנין העשין. אפי' אם נימא דאין זה בכלל פרשת נזיקין. וכן מנה שם במנין הפרשיות תשלומי דמי בושת מקרא דוקצותה את כפה. ופרשת נותני מומין. והוא תמוה מה בין אלו שהלך בהן בשיטת הבה"ג ז"ל כדרכו. לתשלומי כפל שנטה משיטתו ומנאן במנין העשין. וגם לא מנה שם כלל מכירת הגנב. אע"פ שמנה יבום וחליצה בשתי מצות חלוקות. והן דברים הסותרים זא"ז כמו שנתבאר. וגם באזהרות אתה הנחלת להר"ש הגדול ז"ל ראיתי בזה מבוכה. שגם הוא מנה תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה ולא מנה מכירת הגנב. אלא שתחת זה מנה דין מחתרת. ויבום וחליצה מנה שם בשתי מצות. ולפי מה שנתבאר זה תמוה. וגם הם דברים סותרים זא"ז. ומיהו מה שמנו הר"א הזקן ובאזהרות אתה הנחלת בפטר חמור רק מצות פדיון בלבד ולא מצות העריפה. יש מקום לצדד בזה שאין זה סותר למה שמנו יבום וחליצה בשתים עפמשכ"ל עשין ע"ו עיי"ש. ואכמ"לבזה. ועכ"פ דברי רבינו הגאון ז"ל מדוקדקים ונכונים:

1 תַּשְׁלוּמֵי כֵפֶל

« ספר המצוות לרס"ג Communal Laws, Introduction