ספר האורה, חלק ב מ״ה

מה להוציא אחרים ידי חובתן. הבא להוציא אחרים ידי חובתן בהלל ובאגדה וסדר ברכת מצה ומרור, יקדש וישתה כוס ראשון, ויטבול טיבול ירק ראשון, ויאמר ההגדה, וישתה כוס שני ויפרוס פריסת המוציא, ועל אכילת מצה, ויאכל, ויכרוך כהלל, ויקום ויעשה כן בכמה בתים. וכן בביתו באחרונה, ויגמור סעודתו ויברך על מזונו, וישתה כוס שלישי, ועל הרביעי יאמר הלל המצרי ויברך וישתה, ואחר כך ילך לבית שני, והם יברכו על מזונם וישתו כוסם ועל הרביעי יגמור להם את ההלל. ומברך וישתה, שלא אסרו רבותינו לשתות אלא בין שלישי לרביעי ופירשו הדבר בתלמוד שלא נשתכר ולא יבין באמרו את ההלל. אבל על היין ששתה בתוך המזון אמרו שאין משתכר, ואם יש עוד בית שלישי לגמור שם את ההלל, לא ישתה בשני כלל אלא יגמור להם את ההלל והם יברכו על מזונם וישתו כוסם. ומי שגמר סעודתו בביתו ואכל מצה הנאכלת באחרונה לשם מצה, אינו יכול לשוב ולקדש עוד בבית אחר, לפי שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, ואסור לאכול, וגם לשתות הוא אסור, אחר ששתה ארבע כוסות בביתו, ואסור לו לגמור את ההלל בבית אחר, לפי שנשתכר בכוסות של אחר המזון, ואם צריכין לו יקדש ולא ישתה:

וגומר האגדה וקוראין בשיר ובהלל, שכן מצינו באבותינו במצרים שאמרו שיר והלל על אכילת פסח, שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ישעיה ל' כ"ט, בא הכתוב ללמד על סנחרב, וללמד על פרעה לומר שאמרו אבותינו שיר והלל בשעת אכילת הפסח, והקוראין צריכין שיהיו שלשה, כפי מה שמצינו במדרש כדי שיאמר האחד לחבירו שנים הודו לה' כי טוב, ומצינו באגדה מפני מה אין אומרים שירה אלא על היין, שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים, שופטים ט' י"ג, אם אנשים משמח אלהים במה משמח אלא מלמד שאין אומרים שירה אלא על היין: