ספר המצוות, מצוות עשה רכ״ט

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Positive Commandments 228 ספר המצוות Positive Commandments 230 »

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

מצוות צט–קב: שנינו א ברפ״ד מיתות דף מ״ט ודהרג בסייף בדף נ״ב ארבע מיתות נמסרו לבית דין סקילה שריפה הרג וחנק הרג בסייף והן ארבע מ״ע בגמרא שם דף נ׳ סקילה ב חמור׳ משריפ׳ ושריפה חמור׳ מסייף וסייף מחנק. בפרק הנשרפין דף פ״א ומי שנתחייב שתי מיתות בית דין נידון בחמורה אחד האיש ואחד האשה. ושנינו בפרק נגמר הדין סנהדרין דף מ״ו שלא היו קוברין אותם בקברי אבותיהם אלא שתי קברות היו מתוקנין להם לבית דין אחד לנסקלין ולנשרפים וא׳ לנהרגין ולנחנקין שם נתעכל הבשר מלקטים העצמות וקוברין אותן בקברי אבותיהם. שנינו בפרק נגמר הדין סנהדרין דף מ״ה אין דנין שנים ביום א׳ אמר רב חסדא בדף מ״ו לא שנו אלא בשתי עבירות ובמיתה אחת אבל במיתה אחת ועבירה אחת דנין כגון נואף ונואפת והא דתניא שם שאין דנין שנים ביום א׳ אפי׳ בנואף ונואפת זהו בבת כהן ובועלה שהיא בשריפה ובועלה בחנק תניא בפרק היו בודקין דף מ״א ובשבת דף ט״ו ובד״ה דף ל״א ובע״ז דף ח׳ ומבואר בתוס׳ שם ארבעים שנה קודם חורבן בית שני גלתה סנהדרין ממקומה מפני שרבו הרצחנים ובטלו דיני נפשות מישראל מפני שהמקום גורם שנא׳ וקמת ועלית אל המקום וגו׳ ונאמר בזקן ממרא לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת או אל השופט בפ״ד מיתות דף צ״ב בזמן שיש כהן משרת יש שופט והוא שיהא השופט אצל הכהן וגם לתלמוד זה נסמכה פרשת משפטים אצל פרשת מזבח. בפרק נגמר הדין סנהדרין דף מ״ה מפורש כיצד מצות הנסקלין שאומרין שם חכמים שהאיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה. הי׳ רחוק מבית הסקילה ארבע אמות מפשיטין את בגדיו רק שמכסין ערותו ומלפניו, שם בית הסקילה הי׳ גבוה שתי קומות ועולה שם וידיו אסורות ואחד מן העדים דוחפו על מתניו נהפך על לבו הופכו על מתניו אם מת בה יצא שהרי אומר כי סקל יסקל או ירה יירה הנה השו׳ הנסקל שנפלה האבן עליו עם הנדחף שנפל הוא בעצמו על הארץ ואם לא מת מדחיפה זו מגביהין העדים אבן שהיית׳ מונחת שם משא שני בני אדם והאחד דוחפה בכח ומשליכה עליו אם מת בה יצא ואם לאו רגימתו בכל ישראל שנא׳ יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו וגומר. אבל עובד עכו״ם רגימתו בשער שעבד בו שכך דרשו רבותינו בפ׳ נערה מפי הקבלה בכתובות דף מ״ה אל שעריך זה שער שעבד בו שיסקל שם. עוד אומר שם בפרק נערה כתובות דף מ״ה כי נערה המאורסה שזינתה סוקלין אותה על פתח בית אביה אין לה פתח בית אביה סוקלין אותה על פתח שער העיר ובעיר שרובה עכו״ם סולקין אותה על פתח בית דין מצות הנשרפין מפורש בפרק ארבע מיתות סנהדרין דף מ״ט ונ״ב שהיו משקעין אותו עד ארכובותיו בזבל ונותנין סודר קשה בתוך הרך כורך על צוארו ושני עדיו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שפותח פיו ומתיכי׳ את הבדיל או את העופרת וכיוצא בהן וזורק לתוך פיו והיא יורדת ושורפת את בני מעיו. מצות הנהרגים שם דף נ״ב והם הרוצח ואנשי עיר הנדחת מתיזין את ראשן בסייף כדרך שהמלכי׳ עושין. מצות הנחנקין שם היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודר קשה לתוך הרך וכורכין על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאה:

1 משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם פתח ↗

כֵּיצַד מִצְוַת הַנִּסְקָלִין. רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת מַפְשִׁיטִין אֶת הַמְחֻיָּב סְקִילָה בְּגָדָיו וּמְכַסִּין עֶרְוָתוֹ מִלְּפָנָיו. וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרֻמָּה אֶלָּא בְּחָלוּק אֶחָד. וּבֵית הַסְּקִילָה גָּבוֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת עוֹלֶה לְשָׁם הוּא וְעֵדָיו וְיָדָיו אֲסוּרוֹת. וְאֶחָד מִן הָעֵדִים דּוֹחֲפוֹ עַל מָתְנָיו מֵאֲחוֹרָיו וְהוּא נֶהֱפָךְ וְנוֹפֵל עַל לִבּוֹ לָאָרֶץ. אִם מֵת בָּהּ יָצָא שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר שמות יט יג "סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה" הִנֵּה הִשְׁוָה הַנִּסְקָל שֶׁנָּפַל אֶת הָאֶבֶן עָלָיו עִם הַנִּדְחָף שֶׁנָּפַל הוּא בְּעַצְמוֹ עַל הָאָרֶץ. וְאִם לֹא מֵת מִדְּחִיפָה זוֹ מַגְבִּיהִין הָעֵדִים אֶבֶן שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת שָׁם מַשָּׂא שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְהָעֵד הַשֵּׁנִי מַרְפֶּה אֶת יָדוֹ וּמַשְׁלִיךְ הָאֶבֶן עַל לִבּוֹ. אִם מֵת בּוֹ יָצָא וְאִם לָאו רְגִימָתוֹ בְּכָל יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר דברים יז ז "יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה":

1 סנהדרין פתח ↗

מַתְנִי׳ נִגְמַר הַדִּין, מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְסוֹקְלוֹ. בֵּית הַסְּקִילָה הָיָה חוּץ לְבֵית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל״.

1 היא שצונו לסקול העוברים על קצת מצות. והוא אמרו יתברך וסקלתם אותם באבנים ומתו. והנה נרמוז על המצות שחייבין עליהן סקילה כשנזכיר מצות לא תעשה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק ששי מסנהדרין. תצא, הלכות סנהדרין פט"ו:

1 משנה תורה, מצוות עשה פתח ↗

להיות בית דין סוקלין באבנים, שנאמר: "וסקלתם אותם" דברים כב,כד.

1 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוָה עַל בֵּית דִּין לִסְקֹל הַמְּחֻיָּב – שֶׁנִּצְטַוּוּ בֵּית דִּין לִרְגּוֹם בָּאֲבָנִים מִי שֶׁעָבַר עַל קְצָת עֲבֵרוֹת, וְאַחַת מֵהֶן הַבָּא עַל נַעֲרָה מְאֹרָסָה, שֶׁנֶּאֱמַר דברים כב כד וּסְקַלְתֶּם אוֹתָם בָּאֲבָנִים. וְזוֹ הִיא אַחַת מֵאַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין הַיְּדוּעוֹת שֶׁהֵן סְקִילָה שְׂרֵפָה, הֶרֶג, וְחֶנֶק, וּבְמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין פֶּרֶק אַרְבַּע מִיתוֹת סנהדרין מט, ב, חָלְקוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנָן, סְקִילָה וּשְׂרֵפָה אֵי זוֹ מֵהֶן חֲמוּרָה יוֹתֵר? וְרַבָּנָן הוּא דְּאָמְרִי, סְקִילָה חֲמוּרָה. וְעִנְיַן הַסְּקִילָה כָּךְ הוּא עי' רמב"ם סנהדרין טו א, רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת, מַפְשִׁיטִין הָאִישׁ הַמְּחֻיָּב סְקִילָה בְּגָדָיו, עַד שֶׁנִּשְׁאַר עָרוּם וּמְכַסִּין עֶרְוָתוֹ מִלְּפָנָיו, וְהָאִשָּׁה אֵינָהּ נִסְקֶלֶת עֲרֻמָּה אֶלָּא בְּחָלוּק אֶחָד, וּבֵית הַסְּקִילָה הָיָה גָּבוֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת, וְעוֹלֶה לְשָׁם הוּא וְעֵדָיו וְיָדָיו אֲסוּרוֹת, וְאֶחָד מִן הָעֵדִים דּוֹחֲפוֹ עַל מָתְנָיו וְנוֹפֵל עַל לִבּוֹ לָאָרֶץ, וְאִם לֹא מֵת בַּדְּחִיפָה מַגְבִּיהִין הָעֵדִים אֶבֶן שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת שָׁם מַשָּׂא שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וּמַרְפִּים יְדֵיהֶם וּמַשְׁלִיכִין הָאֶבֶן עַל לִבּוֹ, וְאִם לֹא מֵת בָּזֶה רְגִימָתוֹ בְּכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר שם יז ז יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה וְגוֹ'. מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוַת אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין, כָּתַבְתִּי קְצָת בְּסֵדֶר מִשְׁפָּטִים מצוה מח. דִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רמב"ם שט פי"ד ה"ד סְקִילָה חֲמוּרָה מִשְּׂרֵפָה, וּשְׂרֵפָה מֵהֶרֶג, וְהֶרֶג מֵחֶנֶק, וְכָל מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב בִּשְׁתֵּי מִיתוֹת בֵּית דִּין, בֵּין מִשְּׁתֵּי עֲבֵרוֹת אוֹ מֵעֲבֵרָה אַחַת נִדּוֹן בַּחֲמוּרָה, וְכָל שם ה"ו חַיָּבֵי מִיתוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָּזֶה וְלֹא הִכִּירוּ אוֹתָם, נִדּוֹנִין כֻּלָּן בַּקַּלָּה שֶׁבָּהֶן. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִין בְּסַנְהֶדְרִין בְּפֶרֶק שִׁשִּׁי. וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת, וּבֵית דִּין שֶׁעָבְרוּ עַל זֶה וְלֹא סָקְלוּ מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב סְקִילָה, אֲפִלּוּ הֱמִיתוּהוּ בְּמִיתָה אַחֶרֶת בִּטְּלוּ עֲשֵׂה זֶה.

« ספר המצוות Positive Commandments 228 ספר המצוות Positive Commandments 230 »