ספר המצוות, מצוות עשה רכ״ה

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Positive Commandments 224 ספר המצוות Positive Commandments 226 »

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

כל א ההורג בשגגה גולה ממדינה שהרג בה לערי מקלט ומצוה להגלותו שנ׳ וישב בה עד מות הכהן הגדול ועיקרי דברים שבמצוה זו בפ׳ אלו הן הגולין. ואמר במס׳ יבמות פ׳ אחרון דף ק״ב ובפ׳ מי שאחזו גיטין דף ע׳ שאין ההורג בשוגג גולה אא״כ מת הנהרג מיד אבל חבל בו בשגגה אע״פ שאמדוהו למיתה וחלה ומת אין זה גולה שמא הוא קידם מיתת עצמו או הרוח נכנסה בחבורה והרגתו ואפי׳ שחט בו כל שני הסימנים ועמד מעט אינו גולה על ידו לפיכך אם לא פירכס כלל או ששחטו במקום שאין הרוח מנשבת בו כגון בית סתום של שיש הרי זה גולה וכן כל כיוצא בזה והא דאמרינן בפרק הנשרפין דף ע״ח והסוגיא בתוס׳ יבמות ופרק מי שאחזו דלעיל בד״ה אלא מלמד שחובשין אותו אי מיית קטלינן ליה גלות שאני כמו שאנו מחלקין להקל בהרגו דרך עלייה משפט אחד לעניין זה לישראל לעבד ולגר תושב הוא שקבל עליו שבע מצות כך אומרים חכמים בפ׳ בתרא דע״ז דף ס״ד שנ׳ והיתה לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם בפ׳ הגולין דף ט׳ פרט לגוי שהרג את ישראל בשגגה שאין ערי מקלט קולטות בהן אותו שנינו בפרק אלו הן הגולין מכות דף ח׳ כתוב בתורה לחטוב עצים שהיא דבר הרשות יצא האב המכה בנו לייסרו והרב הרודה תלמידו ושליח ב״ד ששגג והרגו שפטורין מן הגלות. עוד תניא שם בדף י׳ בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט וב״ד של אותה העיר שהרג בה שולחין ומביאין אותו משם שנאמר ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם. מי שנתחייב ממיתין אותו שנא׳ ונתנו אותו ביד גואל הדם. מי שנפטר פוטרין אותו שנאמר והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם. מי שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו שנ׳ והשיבו אותו העדה כשמשיבין אותו מוסרים לו שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו גואל הדם בדרך אומר להם אל תנהגו בו מנהג שופכי דמים בשוגג בא מעשה לידו. רוצח בשגגה שהרגו גואל הדם חוץ לתחום עיר מקלטו פטור שנ׳ ולו אין משפט מות ומפרש במסכת מכות בדף דלעיל בגואל הדם אחד ההורגו קודם שיכנס לעיר מקלטו או שהרגו בחזרתו עם ב׳ התלמידים ששומרים אותו שם דף י״א וי״ב כל הסוגיא נכנס לעיר מקלטו ויצא חוץ לתחומה בזדון הרי התיר עצמו למיתה ורשות לגואל הדם להורגו ואם הרגוהו כל אדם אין חייבין עליו שנא׳ אין לו דם יצא חוץ לתחום עיר מקלטו בשגגה כל ההורגו בין גואל הדם בין שאר כל אדם גולה על ידו הרגו גואל הדם בתוך תחום עיר מקלטו ה״ז נהרג עליו עוד שם בדף י״ב אמר רב שתי טעיות טעה יואב שנאמר וינס יואב באהל ה׳ ויחזיק בקרנות המזבח טעה שאין קולטת אלא גגו והוא תפס בקרנותיו טעה שאין קולטת אלא מזבח בית עולמים והוא תפס במזבח שילה אמר אביי בהא נמי טעה שאין קולט אלא כהן ועבודה בידו והוא היה זר ובירושלמי דהלכות רבתי פרק הגולין ובתוספות פ׳ נגמר הדין מביאו בד״ה בשלמא דף מ״ח ראה מורי רבינו יהודא שרבי יוחנן חולק עליו ואומר שאין שום מקום קולט אלא ערי מקלט בלבד ויואב ברח לסנהדרין כדי שירשוהו בניו בפ׳ הגולין דף ה׳ ובפ׳ המניח בבא קמא דף ל״ג שלשה מיני שגגות הן ונלמדם מסותר כותלו לאשפה בלילה והרג שאם רבים מצויים בה תמיד הוי שגגה זו פשיעה הקרובה למזיד ואינו נקלט ואם אין רבים מצויין שם כלל ה״ז קרוב לאונס ופטור מן הגלות היתה האשפה עשויה ליפנות ביום ולא בלילה ואירע שישב שם אדם בלילה ונפלה עליו אבן בשעת סתירה ומת הרי זה גולה שגגה הקרובה למזיד שאינו גולה מפני שעונו חמור אם מצאו גואל הדם בכל מקום והרגו פטור וכן כל הרוצחים שהרגו בעד אחד או בלא התראה וכיוצא בהן אם הרגן גואל הדם אין להם דם ולא יהיו אלו חמורים מההורג בלא כוונה. הזורק את האבן ואחר שיצתה האבן מידו הוציא הלה את ראשו וקבלה פטור מגלות כדאיתא בפרק המניח את הכד דף ל״ג ובפ׳ הגולין מכות דף ח׳ שנ׳ ומצא את רעהו פרט לממציא את עצמו שם דף ז׳ השונא שהרג בשוגג אינו נקלט שנא׳ והוא לא אויב לו חזקתו שהוא קרוב למזיד ואיזהו שונא מפרש בפרק זה בורר סנהדרין דף כ״ז כל אשר לא דיבר עמו שלשה ימים באיבה פרק הגולין דף ז׳ הנכנס לחצר בע״ה שלא ברשות והרגו בע״ה בשגגה פטור מן הגלות שנא׳ ואשר יבא את רעהו ביער מה יער שיש לו רשות לנהרג ליכנס אף כל כיוצא בזה שם קצב שהיה מקצב והגביה ידו בקופיץ והחזירו לשבר העצם כדרך שקצבים עושים כל שימות בהולכה שהוא הגבהה מלפניו וירידה לאחריו אינו גולה עליו וכל שימות בחזרה שהיא הגבהה לאחריו וירידה מלפניו גולה שנאמר ויפל עליו דרך ירידה זה הכלל כל שהרג בדרך ירידה גולה שלא כדרך ירידה אינו גולה ואפי׳ בירידה שהיא צורך עלייה אינו גולה כיצד היה עולה בסולם ונשמט השליבה מתחת רגלו ונפלה והמיתה פטור מן הגלות וכן המתכוין לזרוק לצד זה והלכה לצד אחר וכן הסומא שהרג בשגגה לדברי רבי יהודא שם דף ט׳ כל אלו פטורין מן הגלות מפני שהן קרובין לאונס שם דף ז׳ נשמט הברזל מקתו והרג ה״ז גולה נשמט הברזל מן העץ המתבקע אינו גולה מפני שאין זה מכחו אלא מכח כחו ונמצא כמו אונס כדברי רבנן דרבי שם ובדף ח׳ שם דף י׳ תלמיד שגלה לערי מקלט מגלין את רבו עמו שנ׳ וחי עמך עשה לו כדי שיחיה וחיי בעלי החכמה הוא התלמוד וכן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו שם שם דף ז׳ הלוים השוכנים בערי מקלט כשימות אחד מהם אינו נקבר בעיר ולא בתוך התחום שנ׳ ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חייתם לחיים נתנו ולא לקבורה שם רוצח שהרג בשגגה בעיר מקלטו גולה משכונה לשכונה וכן לוי שהרג במדינתו גולה למדינה אחרת מערי הלוים לפי שכולן קולטות כאשר יתבאר בסימן שבסמוך ואם הרג חוץ מערי הלוים וברח לעירו הרי זה קולטתו שם דף י׳ אמר רבי אלעזר עיר מקלט שיש בה רוצחים אינה קולטת שנאמר ביהושע ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו ולא ששוו דבריהם לדבריו שם וכן עיר שאין בה זקנים אינה קולטת שנאמר זקני העיר ההיא עוד שנינו במסכת שבועות פרק בתרא דף מ״ז וכן בפרק הגוזל דף י״ב רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני שנאמר וזה דבר הרוצח ואם אמרו לו אעפ״כ יקבל מהן וגרסינן עלה בירושלמי בפרק בתרא דשבועות הדא אמר הדין דחכי׳ בחד מיכלא ומוקרין ליה בתרי מיכלי צריך למימר בחד מיכלא לחוד אנא חכים פי׳ מיכלא כמו מגילה כלומר מסכתא בפ׳ הגולין דף י״א הגולה אינו יוצא חוץ לעיר מקלטו לעולם עד מות הכהן הגדול שם ושנינו אחד כהן הגדול המשוח בשמן המשחה ואחד מרובה בגדים ואחד העובד ואחד שעבד כל אחד מהם שמת מחזיר את הרוצח אבל משוח מלחמה אינו מחזיר מפני שהוא ככהן הדיוט:

1 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת בֵּית דִּין לִשְׁלֹחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה מֵעִירוֹ לְעָרֵי מִקְלָט וְעַל הָרוֹצֵחַ בְּעַצְמוֹ לָלֶכֶת שָׁם – שֶׁנִּצְטַוּוּ בֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל לִשְׁלֹחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה מֵעִירוֹ וּלְהוֹשִׁיבוֹ בְּעָרֵי מִקְלָט, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר לה כה וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ וְגוֹ'. וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל, וְגַם הַמַּכֶּה גַּם הוּא בִּכְלַל מִצְוַת עֲשֵׂה זוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו שם כח כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁעֲוֹן הָרְצִיחָה חָמוּר עַד מְאֹד, שֶׁבָּהּ הַשְׁחָתַת הָעוֹלָם, עַד שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רמב"ם רוצח ד ט, שֶׁהַהוֹרֵג נֶפֶשׁ בְּמֵזִיד, אֲפִלּוּ עָשָׂה כָּל הַמִּצְוֹת אֵינוֹ נִצָּל מִן הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר משלי כח יז אָדָם עָשֻׁק בְּדַם נָפֶשׁ עַד בּוֹר יָנוּס אַל יִתְמְכוּ בוֹ. וְלָכֵן רָאוּי לְמִי שֶׁהָרַג אֲפִלּוּ שׁוֹגֵג, מִכֵּיוָן שֶׁבָּאת תַּקָּלָה גְּדוֹלָה כָּזוֹ עַל יָדוֹ שֶׁיִּצְטַעֵר עָלֶיהָ צַעַר גָּלוּת שֶׁשָּׁקוּל כִּמְעַט כְּצַעַר מִיתָה שֶׁנִּפְרַד הָאָדָם מֵאוֹהֲבָיו וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, וְשׁוֹכֵן כָּל יָמָיו עִם זָרִים. וְעוֹד יֵשׁ תִּקּוּן הָעוֹלָם בַּמִּצְוָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר הַכָּתוּב, שֶׁיִּנָּצֵל עִם זֶה מִיַּד גּוֹאֵל הַדָּם לְבַל יַהַרְגֶנּוּ עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּיו שֶׁהֲרֵי שׁוֹגֵג הָיָה. וְעוֹד תּוֹעֶלֶת בַּדָּבָר, לְבַל יִרְאוּ קְרוֹבֵי הַמַּכֶּה אֶת הָרוֹצֵחַ לְעֵינֵיהֶם תָּמִיד בַּמָּקוֹם שֶׁנֶּעֶשְׂתָה הָרָעָה, וְכָל דַּרְכֵי הַתּוֹרָה נֹעַם. וּמִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גיטין ע, ב שֶׁאֵין הָרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה גּוֹלֶה, אֶלָּא אִם כֵּן מֵת הַנֶּהֱרָג לְשָׁעָה שֶׁהֲרָגוֹ, אֲבָל חָבַל בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה וְחָלָה וּמֵת אֵין זֶה גּוֹלֶה, שֶׁמָּא הוּא בְּעַצְמוֹ קֵרַב מִיתָתוֹ, אוֹ הָרוּחַ נִכְנְסָה בַּחַבּוּרָה וַהֲרָגַתּוּ, וַאֲפִלּוּ שָׁחַט בּוֹ שְׁנֵי סִימָנִים וְעָמַד מְעַט אֵינוֹ גּוֹלֶה עַל יָדוֹ. וּמָה שֶׁאָמְרוּ מכות ח, ב שֶׁיִּשְׂרָאֵל גּוֹלֶה, אִם רָצַח עֶבֶד אוֹ גֵּר תּוֹשָׁב, וְכָל שֶׁכֵּן עֶבֶד שֶׁהָרַג יִשְׂרָאֵל אוֹ גֵּר תּוֹשָׁב וְכֵן עֶבֶד שֶׁהָרַג עֶבֶד אוֹ גֵּר תּוֹשָׁב, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט וְלַגֵּר הַגֵּר בְּתוֹכְכֶם". אֲבָל גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל, בֵּין מֵזִיד בֵּין שׁוֹגֵג נֶהֱרָג עָלָיו, וְגוֹי שֶׁהָרַג אֶת הַגּוֹי אֵין עָרֵי מִקְלָט קוֹלְטִין אוֹתוֹ. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שם, א שֶׁהַבֵּן גּוֹלֶה עַל רְצִיחַת אָבִיו. וְהָאָב בִּרְצִיחַת הַבֵּן, וּבַמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת לִמּוּד, אֲבָל בִּשְׁעַת לִמּוּד וְהוּא שׁוֹגֵג, שֶׁכַּוָּנָתוֹ הָיְתָה לְלַמְּדוֹ וּלְהוֹעִיל לוֹ בְּחָכְמָה אוֹ בְּאֻמָּנוּת פָּטוּר מִגָּלוּת, וְכֵן הָרַב אֶת תַּלְמִידוֹ כְּמוֹ כֵן. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שם י, א שֶׁתַּלְמִיד שֶׁגָּלָה מַגְלִין אֶת רַבּוֹ עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר דברים ד מב וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי. וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם עֲשׂוּ לוֹ כְּדֵי שֶׁיִּחְיֶה, וְהַחָכְמָה תְּחַיֶּה אֶת בְּעָלֶיהָ קהלת ז יב. וְדִין אִשָּׁה וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה שֶׁגָּלוּ אִם חַיָּב הַבַּעַל אוֹ הָרַב בִּמְזוֹנוֹתָם שָׁם, וְדִין רוֹצֵחַ שֶׁמֵּת קֹדֶם שֶׁיִּגְלֶה שֶׁמּוֹלִיכִין עַצְמוֹתָיו לְשָׁם, וְדִין רוֹצֵחַ שֶׁהָרַג בְּעִיר מִקְלָטוֹ, וְכֵן בֶּן לֵוִי שֶׁהָרַג בִּמְדִינָתוֹ, וְדִין אֵי זֶהוּ שׂוֹנֵא שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו כִּי בְּאֵיבָה הֲרָגוֹ. וְדִין מָה שֶׁאָמְרוּ שם ז, ב שֶׁכָּל שֶׁהָרַג נֶפֶשׁ בְּדֶרֶךְ יְרִידָה גּוֹלֶה, וַאֲפִילּוּ עֲלִיָּה שֶׁהִיא צֹרֶךְ יְרִידָה, וְכָל שֶׁבְּדֶרֶךְ עֲלִיָּה אֵינוֹ גוֹלֶה, וַאֲפִלּוּ בִּירִידָה שֶׁהִיא צֹרֶךְ עֲלִיָּה, וְדִין רוֹצֵחַ שֶׁרָצוּ בְּנֵי עִיר מִקְלָט לְכַבְּדוֹ, שֶׁחַיָּב לוֹמַר רוֹצֵחַ אֲנִי, וְאִם אָמְרוּ לוֹ אַף עַל פִּי כֵן מֻתָּר לְקַבֵּל, וְדִין מִזְבֵּחַ שֶׁקּוֹלֵט כְּמוֹ עִיר מִקְלָט רוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה, וְדַוְקָא גַּגּוֹ וּבְמִזְבַּח בֵּית עוֹלָמִים, וְדַוְקָא כֹּהֵן וַעֲבוֹדָה בְּיָדוֹ אֲבָל לֹא אַחֵר, וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ שָׁם אֶלָּא לְשָׁעָה, וְאַחַר כָּךְ מוֹסְרִין לוֹ שׁוֹמְרִין וּמוֹלִיכִין אוֹתוֹ לְעִיר מִקְלָטוֹ, וּבַמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּמְחֻיְּבֵי גָּלוּת מִן הַדִּין, אֲבָל מִי שֶׁפָּחַד מִן הַמֶּלֶךְ שֶׁלֹּא יַהַרְגֶנּוּ בְּהוֹרָאַת שָׁעָה וּבָרַח לַמִּזְבֵּחַ וְנִסְמַךְ, וַאֲפִלּוּ הוּא זָר הֲרֵי זֶה נִצָּל, וְאֵין לוֹקְחִין אוֹתוֹ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ לְעוֹלָם, כֵּן רָאִיתִי שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת הלכות רוצח פ"ה. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עַל אַדְמָתָן וּבְסַנְהֶדְרִין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד יוֹשְׁבִין בִּמְקוֹמָן הַמּוּכָן לָהֶם בִּירוּשָׁלַיִם לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת. וְאִם עָבְרוּ עַל זֶה בֵּית דִּין שֶׁבְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם וְלֹא הִגְלוּ הָרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה בִּטְּלוּ עֲשֵׂה זֶה וְעָנְשָׁם גָּדוֹל מְאֹד, לְפִי שֶׁהוּא סִבָּה לִשְׁפִיכוּת דָּמִים.

1 היא שצונו להוציא מכה נפש בשגגה מעירו לעיר מקלט. והוא אמרו יתברך וישב שם עד מות הכהן הגדול. ולשון ספרי וישב שם אינו יוצא משם לעולם שנאמר שם שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת מכות. אלה מסעי, הלכות רוצח פ"ה:

1 משנה תורה, מצוות עשה פתח ↗

להגלות רוצח בשגגה, שנאמר: "וישב בה, עד מות הכוהן" במדבר לה,כה.

1 משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש פתח ↗

כָּל הַהוֹרֵג בִּשְׁגָגָה גּוֹלֶה מִמְּדִינָה שֶׁהָרַג בָּהּ לְעָרֵי מִקְלָט וּמִצְוַת עֲשֵׂה לְהַגְלוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר במדבר לה כה "וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדל". וְהֻזְהֲרוּ בֵּית דִּין שֶׁלֹּא יִקְחוּ כֹּפֶר מִן הָרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה כְּדֵי לֵישֵׁב בְּעִירוֹ שֶׁנֶּאֱמַר במדבר לה לב "וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ":

« ספר המצוות Positive Commandments 224 ספר המצוות Positive Commandments 226 »