ספר המצוות, מצוות עשה קצ״ו

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Positive Commandments 195 ספר המצוות Positive Commandments 197 »

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

מצות עשה להעניק א היוצא בשש או היוצא ביובל או במיתת האדון שם דף ט״ז וכן אמה עברייה שיוצאת ביובל או באחד מכל אלו או בסימנים. שנאמר הענק תעניק לו מצאנך מגרנך ומיקבך, תניא בסיפרי ראה דף מ״ג ע״א ומביאה במסכתא קידושין בדף י״ז יכול לא יהו מעניקין לו אלא מצאן גרן ויקב מניין לרבות שאר דברים תלמוד לומר אשר ברכך ה׳ אלהיך תתן לו ולא נאמר צאן גרן ויקב אלא ללמדך מה גרן ויקב מיוחדים שהן בכלל ברכה שיש בהם הרבה מחמת עצמן יצאו כספים והוא הדין בגדים דברי רבי ישמעאל רבי אלעזר בן יעקב אומר יצאו פרדות שאינו חייב ליתן לו מהם כמה הוא נותן לו. תניא שם רבי יהודא אומר אין פוחתין לו משלשים סלע בין ממין אחד בין ממינין הרבה כשלשים של עבד שנא׳ בו יתן לאדוניו ולמד גזרה שוה זה מזה בנתינה נתינה אף על פי שרבי מאיר ורבי שמעון חולקין עליו דבריו עיקר כדפסקינן בערובין דף מ״ו. ותניא בדף י״ז דלעיל אשר ברכך ה׳ אלהיך תתן לו יכול לא נתברך הבית בגללו אין מעניקין לו תלמוד לומר הענק תעניק לו מכל מקום, ענק עבד עברי לעצמו ואין בעל חוב גובה ממנו וענק אמה העברייה וכן מציאתה לאביה. שם ואם מת אביה קודם שיבא לידו הרי הן של עצמה ואין לאחיה בהן כלום לפי שאין אדם מוריש זכות שיש לו בבתו לבנו שנאמר והתנחלתם אותם לבניכם ולא זכות שיש לכם בבנותיכם לבניכם:

1 משנה תורה, מצוות עשה פתח ↗

להעניק לעבד עברי, שנאמר: "הענק תעניק, לו" דברים טו,יד; וכן אמה עברייה.

1 ספר החינוך פתח ↗

לְהַעֲנִיק לוֹ בְּצֵאתוֹ לַחָפְשִׁי – לָתֵת מִמָּה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לְעֶבֶד עִבְרִי בִּזְמַן שֶׁיֵּצֵא מִתַּחַת יָדֵינוּ לְחֵרוּת וְלֹא נְשַׁלְּחֶנּוּ בְּיָדַיִם רֵיקָנִיּוֹת, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים טו יד הַעֲנֵק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְמַעַן נִקְנֶה בְּנַפְשֵׁנוּ מִדּוֹת מְעֻלּוֹת יְקָרוֹת וַחֲמוּדוֹת, וְעִם הַנֶּפֶשׁ הַיְּקָרָה וְהַמְּעֻלָּה נִזְכֶּה לְטוֹב, וְהָאֵל הַטּוֹב, חָפֵץ לְהֵיטִיב לְעַמּוֹ, וְהוֹדֵנוּ וַהֲדָרֵנוּ הוּא שֶׁנְּרַחֵם עַל מִי שֶׁעָבַד אוֹתָנוּ וְנִתֵּן לוֹ מִשֶּׁלָּנוּ בְּתוֹרַת חֶסֶד מִלְּבַד מָה שֶׁהִתְנֵינוּ עִמּוֹ לָתֵת לוֹ בִּשְׂכָרוֹ, וְדָבָר מֻשְׂכָּל הוּא, אֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ בּוֹ. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה קדושין טז, ב שֶׁאֶחָד הָעֶבֶד הַיּוֹצֵא בְּסוֹף שֵׁשׁ אוֹ בַּיּוֹבֵל אוֹ בְּמִיתַת אָדוֹן, וְכֵן אָמָה שֶׁיָּצָאת בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ אוֹ בְּסִימָנִין הֲרֵי אֵלּוּ מַעֲנִיקִין לָהֶם, אֲבָל הַיּוֹצְאִין בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף אֵין מַעֲנִיקִין לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, וְזֶה לֹא שִׁלְּחוֹ הוּא, אֶלָּא שֶׁהָעֶבֶד הוּא שֶׁגָּרַם בִּנְתִינַת הַכֶּסֶף לָצֵאת מִתַּחַת יָדוֹ. וְכֵן מָה שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם יז, א בְּמָה שֶׁהִזְכִּיר הַכָּתוּב צֹאן וְגֹרֶן וְיֶקֶב, שֶׁבִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בְּרָכָה מֵחֲמַת עַצְמָם הוּא שֶׁחַיָּב אָדָם לְהַעֲנִיקָם, אֲבָל לֹא כְּסָפִים וּבְגָדִים. וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם שֶׁאֵין פּוֹחֲתִין לוֹ מִשְּׁלֹשִׁים סֶלַע, וּבֵין נִתְבָּרֵךְ בַּעַל הַבַּיִת לְרַגְלוֹ אוֹ לֹא נִתְבָּרֵךְ חַיָּב לְהַעֲנִיק לוֹ, וְעֶנֶק הָעֶבֶד לְעַצְמוֹ, וְאֵין בַּעַל חוֹבוֹ גּוֹבֶה מִמֶּנּוּ. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן מִקִּדּוּשִׁין. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בִּזְמַן הַבַּיִת, שֶׁאֵין דִּין עֶבֶד עִבְרִי נוֹהֵג אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בַּמֶּה שֶׁקָּדַם מצוה מב, וּמִכָּל מָקוֹם אַף בַּזְּמַן הַזֶּה, יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח, שֶׁאִם שָׂכַר אֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַעֲבָדוֹ זְמַן מְרֻבֶּה אוֹ אֲפִלּוּ מוּעָט שֶׁיַּעֲנִיק לוֹ בְּצֵאתוֹ מֵעִמּוֹ מֵאֲשֶׁר בֵּרְכוֹ הַשֵּׁם.

1 היא שצונו להעניק עבד עברי כשיצא לחפשי ולא יצא בידים ריקניות. והוא אמרו העניק תעניק לו. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפ"ק מקדושין. ראה אנכי, הלכות עבדים פ"ג:

1 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

וְהַעֲנֵיק תַּעֲנִיק

1 משנה תורה, הלכות עבדים פתח ↗

כָּל עֶבֶד עִבְרִי הֲרֵי הָאָדוֹן חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת אִשְׁתּוֹ הַנְּשׂוּאָה לוֹ וְלֹא אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה מֻתֶּרֶת לוֹ. אֲבָל אִם הָיְתָה מֵאִסּוּרֵי לָאוִין אֲפִלּוּ שְׁנִיָּה אֵינוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ שֶׁנֶּאֱמַר אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ אִשָּׁה הָרְאוּיָה לַעֲמֹד עִמּוֹ. וְכֵן חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו. בִּמְכָרוּהוּ בֵּית דִּין נֶאֱמַר שמות כא ג "אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ". וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּקְנָה זֶה נִשְׁתַּעְבְּדָה אִשְׁתּוֹ. אֲבָל לֹא בָּא לְלַמֵּד אֶלָּא שֶׁהָאָדוֹן חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ. וּבְמוֹכֵר עַצְמוֹ נֶאֱמַר ויקרא כה מא "וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ". וּבְנִמְכָּר לְעַכּוּ"ם נֶאֱמַר ויקרא כה נד "וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ". אֶחָד אִשָּׁה וּבָנִים שֶׁהָיוּ לוֹ בִּשְׁעַת מְכִירָה אוֹ אִשָּׁה וּבָנִים שֶׁהָיוּ לוֹ אַחַר מְכִירָתוֹ. וְהוּא שֶׁיִּקָּחֶנָּה מִדַּעַת הָאָדוֹן. אֲבָל אִם לְקָחָהּ שֶׁלֹּא מִדַּעַת רַבּוֹ אֵינוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ: אַף עַל פִּי שֶׁהָאָדוֹן חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו אֵין לוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם כְּלוּם אֶלָּא הֲרֵי מַעֲשֵׂה הָאִשָּׁה וּמְצִיאָתָהּ לְבַעֲלָהּ. וְכָל שֶׁזּוֹכֶה הַבַּעַל בְּאִשְׁתּוֹ זוֹכֶה זֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עֶבֶד עִבְרִי: מִי שֶׁמְּכָרוּהוּ בֵּית דִּין יֵשׁ לְרַבּוֹ לִתֵּן לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית. בֵּין הָאָדוֹן בֵּין בְּנוֹ שֶׁל אֲדוֹן אִם מֵת אָבִיו הֲרֵי זֶה נוֹתֵן לוֹ שִׁפְחָה. וְכוֹפֵהוּ עַל זֶה כְּדֵי שֶׁיּוֹלִיד מִמֶּנָּה עֲבָדִים. וַהֲרֵי הִיא מֻתֶּרֶת לוֹ כָּל יְמֵי עַבְדוּתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שמות כא ד "אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה" וְגוֹ'. וְהַמּוֹכֵר עַצְמוֹ אָסוּר בְּשִׁפְחָה כְּנַעֲנִית כִּשְׁאָר כָּל יִשְׂרָאֵל: אֵין עֶבֶד עִבְרִי מֻתָּר בְּשִׁפְחָה כְּנַעֲנִית עַד שֶׁתִּהְיֶה לוֹ אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וּבָנִים. אֲבָל אִם אֵין לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים אֵין רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית. וְדָבָר זֶה קַבָּלָה הוּא אֲפִלּוּ הָיָה הַנִּמְכָּר כֹּהֵן הֲרֵי זֶה מֻתָּר בְּשִׁפְחָה כְּנַעֲנִית כָּל יְמֵי עַבְדוּתוֹ: אִם הָיוּ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסֵר לוֹ רַבּוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית אֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְרִישׁוֹ מֵאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו שֶׁנֶּאֱמַר שמות כא ג "אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ". וְאֵינוֹ יָכוֹל לִתֵּן לוֹ שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת. וְלֹא לִתֵּן שִׁפְחָה אַחַת לִשְׁנֵי עֲבָדָיו הָעִבְרִים כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹתֵן לַכְּנַעֲנִיִּים שֶׁנֶּאֱמַר שמות כא ד "יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה". נִרְצָע שֶׁמָּסַר לוֹ רַבּוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית וְהִגִּיעַ יוֹבֵל וְהָיָה רַבּוֹ מְסָרֵב בּוֹ לָצֵאת וְאֵינוֹ רוֹצֶה לָצֵאת וְחָבַל בּוֹ פָּטוּר שֶׁהֲרֵי נֶאֱסַר בְּשִׁפְחָה: הַמּוֹכֵר עַצְמוֹ אֵינוֹ נִרְצָע. אֲבָל מְכָרוּהוּ בֵּית דִּין וְעָבַד שֵׁשׁ וְלֹא רָצָה לָצֵאת הֲרֵי זֶה נִרְצָע וְעוֹבֵד עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל אוֹ עַד שֶׁיָּמוּת הָאָדוֹן: אַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחַ בֵּן אֵין הַנִּרְצָע עוֹבֵד אֶת הַבֵּן מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שמות כא ו "וַעֲבָדוֹ", לוֹ וְלֹא לִבְנוֹ. שמות כא ו "לְעוֹלָם", לְעוֹלָמוֹ שֶׁל יוֹבֵל. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהַנִּרְצָע אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ אֶלָּא בַּיּוֹבֵל וּבְמִיתַת הָאָדוֹן: עֶבֶד עִבְרִי כֹּהֵן אֵינוֹ נִרְצָע מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה בַּעַל מוּם וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר ויקרא כה מא "וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ" לַחֲזָקָה שֶׁהָיָה בָּהּ. וְאֵינוֹ שָׁב לַשְּׂרָרָה שֶׁהָיָה בָּהּ: כֵּיצַד רוֹצְעִין. מְבִיאוֹ לְבֵית דִּין שֶׁל שְׁלֹשָׁה וְאוֹמֵר דְּבָרָיו לִפְנֵיהֶם וּמַגִּישׁוֹ לְסוֹף שֵׁשׁ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין בְּבִנְיָן. בֵּין דֶּלֶת וּמְזוּזָה שֶׁל אָדוֹן בֵּין שֶׁל כָּל אָדָם. וְנוֹקֵב אֶת אָזְנוֹ הַיְמָנִית בְּגוּפָהּ שֶׁל אֹזֶן בְּמַרְצֵעַ שֶׁל מַתֶּכֶת עַד שֶׁיַּגִּיעַ לַדֶּלֶת שֶׁנֶּאֱמַר דברים טו יז "וְנָתַתָּ בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת". וְלֹא נֶאֱמַר שמות כא ו "מְזוּזָה" אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה עוֹמֵד בֵּין אֵצֶל דֶּלֶת בֵּין אֵצֶל מְזוּזָה. וּמָה מְזוּזָה כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת אַף דֶּלֶת כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת. אֲבָל הָרְצִיעָה בַּדֶּלֶת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם מְזוּזָה. הָאָדוֹן הוּא שֶׁרוֹצֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שמות כא ו "וְרָצַע אֲדֹנָיו" לֹא בְּנוֹ וְלֹא שְׁלוּחוֹ וְלֹא שְׁלִיחַ בֵּית דִּין. וְאֵין רוֹצְעִין שְׁנֵי עֲבָדִים כְּאֶחָד שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִצְוֹת חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת: שמות כא ה "וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד" עַד שֶׁיֹּאמַר וְיִשְׁנֶה. הָעֶבֶד עַד שֶׁיֹּאמַר כְּשֶׁהוּא עֶבֶד אֲבָל אִם אָמַר אַחַר שֵׁשׁ אֵינוֹ נִרְצָע עַד שֶׁיֹּאמַר וְיִשְׁנֶה בְּסוֹף שֵׁשׁ בִּתְחִלַּת פְּרוּטָה אַחֲרוֹנָה. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁאַר מִן הַיּוֹם שְׁוֵה פְּרוּטָה מִדְּמֵי מְכִירָתוֹ אוֹ יֶתֶר מְעַט. אֲבָל אִם נִשְׁאַר פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה הֲרֵי זֶה כְּאוֹמֵר אַחַר שֵׁשׁ: הָיְתָה לָעֶבֶד שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית וְלוֹ מִמֶּנָּה בָּנִים וּלְרַבּוֹ אֵין אִשָּׁה וּבָנִים אֵינוֹ נִרְצָע שֶׁנֶּאֱמַר דברים טו טז "כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ". לְרַבּוֹ אִשָּׁה וּבָנִים וְלוֹ אֵין אִשָּׁה וּבָנִים אֵינוֹ נִרְצָע שֶׁנֶּאֱמַר שמות כא ה "אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי". הוּא אוֹהֵב אֶת רַבּוֹ וְרַבּוֹ אֵינוֹ אוֹהֲבוֹ אֵינוֹ נִרְצָע שֶׁנֶּאֱמַר כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ. רַבּוֹ אוֹהֲבוֹ וְהוּא אֵינוֹ אוֹהֵב אֶת רַבּוֹ אֵינוֹ נִרְצָע שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אֲהֵבְךָ. הוּא חוֹלֶה וְרַבּוֹ אֵינוֹ חוֹלֶה אֵינוֹ נִרְצָע שֶׁנֶּאֱמַר כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ. רַבּוֹ חוֹלֶה וְהוּא אֵינוֹ חוֹלֶה אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם חוֹלִים אֵינוֹ נִרְצָע שֶׁנֶּאֱמַר דברים טו טז "כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ" עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם בְּטוֹבָה: מַה בֵּין מוֹכֵר עַצְמוֹ לִמְכָרוּהוּ בֵּית דִּין. מוֹכֵר עַצְמוֹ אֵינוֹ נִרְצָע וּמְכָרוּהוּ בֵּית דִּין נִרְצָע. מוֹכֵר עַצְמוֹ אָסוּר בְּשִׁפְחָה כְּנַעֲנִית וּמְכָרוּהוּ בֵּית דִּין רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית. מוֹכֵר עַצְמוֹ נִמְכָּר לְעַכּוּ"ם וּמְכָרוּהוּ בֵּית דִּין אֵינוֹ נִמְכָּר אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר דברים טו יב "כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ" אֵין בֵּית דִּין מוֹכְרִין אוֹתוֹ אֶלָּא לְךָ. מוֹכֵר עַצְמוֹ נִמְכָּר לְשֵׁשׁ וְיֶתֶר עַל שֵׁשׁ מְכָרוּהוּ בֵּית דִּין אֵינוֹ נִמְכָּר אֶלָּא לְשֵׁשׁ. מוֹכֵר עַצְמוֹ אֵין מַעֲנִיקִין לוֹ מְכָרוּהוּ בֵּית דִּין מַעֲנִיקִין לוֹ: מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נִרְצַעַת וְכֵן יֵרָאֶה מֵעִנְיַן הַכָּתוּב שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר בְּנִרְצָע שמות כא ה "אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי". וּמַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר דברים טו יז "וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן". לְהַעֲנִיק. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה לְהַעֲנִיק עֶבֶד עִבְרִי כָּךְ מַעֲנִיק אָמָה הָעִבְרִיָּה: כָּל הַמְשַׁלֵּחַ עַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ רֵיקָם עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר דברים טו יג "לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם" וַהֲרֵי הַכָּתוּב נִתְּקוֹ לַעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר דברים טו יד "הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ". אֶחָד הַיּוֹצֵא בְּסוֹף שֵׁשׁ אוֹ שֶׁיָּצָא בְּיוֹבֵל אוֹ בְּמִיתַת הָאָדוֹן וְכֵן הָאָמָה הָעִבְרִיָּה שֶׁיָּצָאת בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ אוֹ בְּסִימָנִין הֲרֵי אֵלּוּ מַעֲנִיקִין לָהֶם. אֲבָל הַיּוֹצֵא בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף אֵין מַעֲנִיקִין לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר דברים טו יג "וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ" וְזֶה לֹא שִׁלְּחוֹ חָפְשִׁי אֶלָּא הָעֶבֶד נָתַן שְׁאָר הַדָּמִים שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ לַעֲבֹד בָּהֶן וְאַחַר כָּךְ יָצָא. דברים טו יד "הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" בְּעִנְיַן צֹאן גֹּרֶן וְיֶקֶב דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם בְּרָכָה מֵחֲמַת עַצְמָן הוּא שֶׁחַיָּב לְהַעֲנִיק לוֹ מֵהֶם אֲבָל הַכְּסָפִים וְהַבְּגָדִים אֵינוֹ חַיָּב לִתֵּן לוֹ מֵהֶם. וְכַמָּה נוֹתֵן לוֹ אֵין פָּחוֹת מִשְּׁוֵה שְׁלֹשִׁים סֶלַע בֵּין מִמִּין אֶחָד בֵּין מִמִּינִין הַרְבֵּה כִּשְׁלֹשִׁים שֶׁל קְנַס הָעֶבֶד שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ שמות כא לב "יִתֵּן לַאדֹנָיו". בֵּין שֶׁנִּתְבָּרֵךְ הַבַּיִת בִּגְלָלוֹ בֵּין שֶׁלֹּא נִתְבָּרֵךְ שֶׁנֶּאֱמַר הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר דברים טו יד "אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ" הַכּל לְפִי הַבְּרָכָה תֵּן לוֹ: אִם בָּרַח וּפָגַע בּוֹ יוֹבֵל כְּשֶׁהוּא בּוֹרֵחַ וְיָצָא לְחֵרוּת אֵינוֹ חַיָּב לְהַעֲנִיקוֹ שֶׁנֶּאֱמַר דברים טו יג "וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ" וְגוֹ'. עֶנֶק עֶבֶד עִבְרִי לְעַצְמוֹ וְאֵין בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה הֵימֶנּוּ. וְעֶנֶק אָמָה הָעִבְרִיָּה וְכֵן מְצִיאָתָהּ לְאָבִיהָ. וְאִם מֵת אָבִיהָ קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא לְיָדוֹ הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ וְאֵין לְאַחֶיהָ בָּהֶם כְּלוּם שֶׁאֵין אָדָם מוֹרִישׁ זְכוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּבִתּוֹ לִבְנוֹ:

1 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו למנות עלינו מלך יקבץ כל אומתנו וינהיגנו. והוא אמרו יתברך שום תשים עליך מלך. וכבר קדם לנו לשונם בספרי שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, למנות עליהם מלך ולבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרעו של עמלק. ולשון ספרי שום תשים עליך מלך שתהא אימתו מוטלת עליך. ושיאויים לבנו מהכבוד והגדולה והתהלה והמעלה עד התכלית האחרון שאין למעלה הימנה עד שתהיה מדרגתו אצלנו גדולה ממדרגת הנביא ומשאר הנביאים שיהיו בדורו ובבאור אמרו מלך קודם לנביא. כל זמן שיהיה מצות המלך צווי שלא יהיה סותר מצוה מן התורה הנה אנחנו חייבין לשמוע מצותו, ומי שיעבור על מצותו ולא ישמע אליו הנה ראוי ומותר למלך להרוג כמו שירצה כמו שאמרו ישראל על עצמן כל איש אשר ימרה את פיך וגו' וכל מורד במלכות יהיה דמו מותר למלך שהוקם על פי התורה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בסנהדרין ובפ"א מכריתות וז' מסוטה. שופטים ושוטרים, הלכות מלכים פ"א:

« ספר המצוות Positive Commandments 195 ספר המצוות Positive Commandments 197 »