ספר המצוות, מצוות עשה קמ״ח

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Positive Commandments 147 ספר המצוות Positive Commandments 149 »

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות שחיטה פי"ג סמג עשין סימן סה: טור י"ד סימן רכב: לשלח הקן דכתיב דברים כ״ב:ז׳ שלח תשלח את האם: שנינו בפרק שלוח הקן שמצות שלוח הקן אינו נוהג אלא כשאינו מזומן שנאמר כי יקרה דרך מקרה: ואווזים ותרנגולים ויונים שקננו בפרדס או יוני שובך הרי זה אינו מזומן: אבל אווזים ותרנגולים ויונים שקננו בבית ה"ז מזומן ואין חייב לשלח: עוד שנינו עוף טמא הרובץ על ביצי עוף טהור ועוף טהור הרובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח שנאמר תקח לך דבר הראוי לך: וצפור משמע שטהורה: עוד אומר שם מה אפרוחים בני קיימא אף ביצים בני קיימא יצאו ביצים מוזרות שאם צפור רובץ עליהם שפטור מלשלח ומה ביצים הצריכים לאמם אף אפרוחים הצריכי' לאמם יצאו אפרוחי' מפריחי' שאינו חייב לשלח האם: שנינו התם היתה מעופפת עליהם ולא רובצת בזמן שהכנפים נוגעים בקן חייב לשלח ואם לאו פטור היתה ביצה אחת או אפרוח אחד חייב לשלח שנאמר קן צפור מכל מקום: שלחה וחזרה אפי' ד' וה' פעמים חייב לשלח שנאמר שלח תשלח אפילו מאה פעמים פרק השואל אמר רב אסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהן שנא' שלח תשלח את האם והדר ואת הבנים תקח לך. אמרינן בסוף שלוח הקן עד כמה משלחה אמר רב יהודה כדי שתצא מתחת ידו לפיכך שלח את האם וחזר וצד אותה הרי זה מותר לא אסרה תורה אלא לצוד אותה והיא אינה יכולה לברוח בשביל הבנים שהיא מרחפת עליהם אבל אם הוציאה ממקומה וצדה הרי זה מותר. ובמה משלחה רב הונא אמר ברגליה שנא' משלחי רגל השור והחמור יש מפרשים שאוחזה ברגל ומשלחה ויש מפרשים שצריך שיהיה רגלה קיים: ורב יהודא אמר בגפה משום דרגלה היינו כנפיה ופסק רב אלפס כרב יהודה: המוצא קן בים חייב לשלוח שנאמר כה אמר ה' הנני נותן בים דרך וגו':

1 טור פתח ↗

שילוח הקן כתיב כי יקרא קן צפור לפניך וגו' שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך שכל מי שימצא קן מעוף טהור אפילו אם האם טרפה ורובצת על האפרוחים או על הביצים שלה בין אם יש בקן ביצים או אפרוחים הרבה בין אם אין בו אלא ביצה או אפרוח אחת ואין הביצים מוזרות ולא האפרוחים מפריחים ואינו מזומן אצלו כגון יוני שובך ועלייה וצפורים שקננו בטפיחין ובבירות ואווזין ותרנגולין שקננו בפרדס בכ"מ שימצאנו בין ברה"ר בין ברשות היחיד אפי' ברשותו בין באילן בין בארץ או בבורות שיחין ומערות ואפי' מצאו בים או על ראשו של אדם אסור ליקח האם מעל הבנים אפי' הוא לצורך מצוה אלא צריך לשלחה עד שתצא מתחת ידו ואח"כ יקח הבנים ואם רוצה לחתוך כנפיה קודם ששלחנה כדי שלא תוכל לפרוח ויקחנה מיד אינו רשאי אלא ישלחנה מיד עם כנפיה כדי שתוכל לפרוח ולאחר שתצא מתחת ידו יקחנה אם ירצה ואם חתכן ישהנה עד שיגדלו כנפיה וישלחנה ואם רוצה ליקח האם ולשלוח הבנים אינו רשאי שלחה וחזרה אפי' כמה פעמים חייב לשלחה אבל אם שלחה ונטל הבנים והחזירן לקן וחזרה האם עליהם פטור מלשלח ואם נטל האם מעל הבנים ולא שלחה ישלחנה עדיין ופטור אבל קן המזומן לו כגון יוני הרדיסאות ואווזין ותרנגולין שקננו בבית ועוף טמא שרובץ על ביצי עוף טהור ועוף טהור שרובץ על ביצי עוף טמא או שהביצים מוזרות או האפרוחין מפריחין או שהן טרפה או שהזכר רובץ על הביצים פטור מלשלח אפי' הוא קורא זכר וכן אם האם רובצת על ביצים שאינן שלה פטור ודוקא עוף דעלמא אבל קורא נקבה שרובצת על ביצים שאינם שלה חייב לשלח והרמב"ם כתב אפי' כל אם שרובצת על ביצים שאינם שלה חייב לשלח אלא שאינו לוקה והכי מסתברא ואם מטלית או כנפי נוצה מעוף אחר או ביצים מוזרות מפסיק בינה לקן או שיש ב' סדרי ביצים זה על זה או שזכר על הביצים ונקבה על גביו בכולהו מיבעיא אם חייב לשלח אם לאו ולא איפשיטא ולחומרא כתב הרמב"ם שחט קצת סימניה בתוך הקן קודם שיקחנה חייב לשלח ואם לא שלח אינו לוקה היתה מעופפת על הקן אם כנפיה נוגעין בקן חייב לשלח ואם לאו פטור אע"פ שנוגעין מן הצד והרמב"ם כתב שחייב אם נוגעת מן הצד היתה יושבת בין הביצים או בין האפרוחין אפילו נוגעת בהן פטור היתה יושבת על ב' ענפי אילן והקן תחתיה רואין כל שאילו תשמט ונופלת עליהם חייב ואם לאו פטור:

1 משנה תורה, הלכות שחיטה פתח ↗

הַלוֹקֵחַ אֵם עַל הַבָּנִים וּשִׁחָטָהּ. הַבָּשָׂר מֻתָּר בַּאֲכִילָה וְלוֹקֶה עַל שְׁחִיטַת הָאֵם שֶׁנֶּאֱמַר דברים כב ו "לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים". וְכֵן אִם מֵתָה קֹדֶם שֶׁיְּשַׁלְּחֶנָּה לוֹקֶה. וְאִם שִׁלְּחָהּ אַחַר שֶׁלְּקָחָהּ פָּטוּר: וְכֵן כָּל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנִּתְּקָה לַעֲשֵׂה חַיָּב לְקַיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ. וְאִם לֹא קִיְּמוֹ לוֹקֶה: בָּא אֶחָד וְחָטַף הָאֵם מִיָּדוֹ וְשִׁלְּחָהּ אוֹ שֶׁבָּרְחָה מִתַּחַת יָדוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר דברים כב ז "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" עַד שֶׁיְּשַׁלֵּחַ מֵעַצְמוֹ וַהֲרֵי לֹא קִיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ: נָטַל אֵם עַל הַבָּנִים וְקִצֵּץ אֲגַפֶּיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּעוּף וְשִׁלְּחָהּ מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וּמַשְׁהֶה אוֹתָהּ אֶצְלוֹ עַד שֶׁיִּגְדְּלוּ כְּנָפֶיהָ וּמְשַׁלְּחָהּ. וְאִם מֵתָה קֹדֶם לָזֶה אוֹ בָּרְחָה וְאָבְדָה לוֹקֶה שֶׁהֲרֵי לֹא קִיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ: וְכֵיצַד מְשַׁלֵּחַ הָאֵם. אוֹחֵז בִּכְנָפֶיהָ וּמַפְרִיחָהּ. שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה וְשִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה אֲפִלּוּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ פְּעָמִים חַיָּב לְשַׁלֵּחַ שֶׁנֶּאֱמַר דברים כב ז "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח": הָאוֹמֵר הֲרֵינִי נוֹטֵל אֶת הָאֵם וּמְשַׁלֵּחַ אֶת הַבָּנִים חַיָּב לְשַׁלֵּחַ אֶת הָאֵם שֶׁנֶּאֱמַר דברים כב ז "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם": לָקַח אֶת הַבָּנִים וְהֶחֱזִירָן לַקֵּן וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה הָאֵם עֲלֵיהֶן פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. שִׁלֵּחַ אֶת הָאֵם וְחָזַר וְצָד אוֹתָהּ הֲרֵי זֶה מֻתָּר. לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא לָצוּד אוֹתָהּ וְהִיא אֵינָהּ יְכוֹלָה לִפְרֹחַ בִּשְׁבִיל הַבָּנִים שֶׁהִיא מְרַחֶפֶת עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא יִלָּקְחוּ שֶׁנֶּאֱמַר דברים כב ו "וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים". אֲבָל אִם הוֹצִיאָהּ מִתַּחַת יָדוֹ וְחָזַר וְצָד אוֹתָהּ מֻתָּר: שִׁלּוּחַ הָאֵם אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בְּעוֹף טָהוֹר שֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן כְּגוֹן יוֹנֵי שׁוֹבָךְ וַעֲלִיָּה וְעוֹפוֹת שֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס שֶׁנֶּאֱמַר דברים כב ו "כִּי יִקָּרֵא". אֲבָל הַמְזֻמָּן כְּגוֹן אֲוָזִין וְתַרְנְגוֹלִין וְיוֹנִים שֶׁקִּנְּנוּ בַּבַּיִת אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּחַ: הָיוּ הָאֶפְרוֹחִין מַפְרִיחִין שֶׁאֵינָן צְרִיכִין לְאִמָּן אוֹ בֵּיצִים מוּזָרוֹת אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּחַ. הָיוּ אֶפְרוֹחִין טְרֵפוֹת הֲרֵי אֵלּוּ כְּבֵיצִים מוּזָרוֹת וּפָטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ: זָכָר שֶׁמְּצָאוֹ רוֹבֵץ עַל הַקֵּן פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. עוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָהוֹר אוֹ עוֹף טָהוֹר רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ: הָיְתָה רוֹבֶצֶת עַל בֵּיצִים שֶׁאֵינָן מִינָהּ וְהֵן טְהוֹרִין הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּחַ. וְאִם לֹא שִׁלֵּחַ אֵינוֹ לוֹקֶה. הָיְתָה הָאֵם טְרֵפָה חַיָּב לְשַׁלְּחָהּ: שָׁחַט מִקְצָת סִימָנִין בְּתוֹךְ הַקֵּן קֹדֶם שֶׁיִּקָּחֶנָּה חַיָּב לְשַׁלֵּחַ וְאִם לֹא שִׁלֵּחַ אֵינוֹ לוֹקֶה: הָיְתָה מְעוֹפֶפֶת. אִם כְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן חַיָּב לְשַׁלֵּחַ. וְאִם לָאו פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. הָיְתָה מַטְלִית אוֹ כְּנָפַיִם חוֹצְצוֹת בֵּין כְּנָפֶיהָ וּבֵין הַקֵּן הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּחַ. וְאִם לֹא שִׁלֵּחַ אֵינוֹ לוֹקֶה: הָיוּ שְׁנֵי סִדְרֵי בֵּיצִים וּכְנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּסֵּדֶר הָעֶלְיוֹן. אוֹ שֶׁהָיְתָה רוֹבֶצֶת עַל בֵּיצִים מוּזָרוֹת וְתַחְתֵּיהֶן בֵּיצִים יָפוֹת. אוֹ שֶׁהָיְתָה אֵם עַל גַּבֵּי אֵם. אוֹ שֶׁהָיָה הַזָּכָר עַל הַקֵּן וְהָאֵם עַל הַזָּכָר. הֲרֵי זֶה לֹא יִקַּח. וְאִם לָקַח יְשַׁלֵּחַ וְאִם לֹא שִׁלֵּחַ אֵינוֹ לוֹקֶה: הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בֵּין הָאֶפְרוֹחִים אוֹ בֵּין הַבֵּיצִים וְאֵינָהּ נוֹגַעַת בָּהֶן פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. וְכֵן אִם הָיְתָה בְּצַד הַקֵּן וּכְנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן מִצִּדּוֹ פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ: הָיְתָה עַל שְׁנֵי בַּדֵּי אִילָן וְהַקֵּן בֵּינֵיהֶן רוֹאִין כָּל שֶׁאִלּוּ יִנָּטְלוּ הַבַּדִּין תִּפּל עַל הַקֵּן חַיָּב לְשַׁלֵּחַ: הָיְתָה רוֹבֶצֶת עַל אֶפְרוֹחַ אֶחָד אוֹ עַל בֵּיצָה אַחַת חַיָּב לְשַׁלֵּחַ. הַמּוֹצֵא קֵן עַל פְּנֵי הַמַּיִם אוֹ עַל גַּבֵּי בַּעֲלֵי חַיִּים חַיָּב לְשַׁלֵּחַ. לֹא נֶאֱמַר דברים כב ו "אֶפְרוֹחִים אוֹ בֵּיצִים" וְלֹא נֶאֱמַר דברים כב ו "בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ" אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בְּהוֹוֶה: אָסוּר לִזְכּוֹת בַּבֵּיצִים כָּל זְמַן שֶׁהָאֵם רוֹבֶצֶת עֲלֵיהֶן. לְפִיכָךְ אֲפִלּוּ הָיְתָה רוֹבֶצֶת עַל הַבֵּיצִים אוֹ עַל הָאֶפְרוֹחִים בַּעֲלִיָּתוֹ וּשׁוֹבָכוֹ אֵינָן מְזֻמָּנִין. וְלֹא קָנָה לוֹ חֲצֵרוֹ. כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִזְכּוֹת בָּהֶן לַאֲחֵרִים כָּךְ לֹא תִּזְכֶּה לוֹ חֲצֵרוֹ בָּהֶן. וּלְפִיכָךְ חַיָּב לְשַׁלֵּחַ: אָסוּר לִטּל אֵם עַל הַבָּנִים וַאֲפִלּוּ לְטַהֵר בָּהֶן אֶת הַמְצֹרָע שֶׁהִיא מִצְוָה. וְאִם לָקַח חַיָּב לְשַׁלֵּחַ. וְאִם לֹא שִׁלֵּחַ לוֹקֶה. שֶׁאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה. וַעֲשֵׂה וְלֹא עֲשֵׂה דּוֹחֶה עֲשֵׂה: הַמַּקְדִּישׁ עוֹף לְבֶדֶק הַבַּיִת וּפָרַח מִיָּדוֹ וַהֲרֵי הוּא מַכִּירוֹ וּמְצָאוֹ רוֹבֵץ עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לוֹקֵחַ הַכּל וּמְבִיאָן לִידֵי גִּזְבָּר. שֶׁאֵין שִׁלּוּחַ הָאֵם נוֹהֵג בְּמֻקְדָּשִׁין שֶׁנֶּאֱמַר דברים כב ז "וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ" וְאֵלּוּ אֵינָן שֶׁלְּךָ: עוֹף שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְצֻוֶּה לַהֲבִיאוֹ לְבֵית דִּין לָדוּן אוֹתוֹ:

1 היא שצונו לשלוח הקן. והוא אמרו יתעלה שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק בתרא מחולין. כי תצא, קדושה הלכות שחיטה:

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

כתוב א בפרשת תצא כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרוחים או בצים והאם רובצת על האפרוחים או על הבצים שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך ושנינו בפ׳ שלוח הקן בדף קל״ח שמצות שלוח הקן אינו נוהג אלא בשאינו מזומן שנ׳ כי יקרא דרך מקרה, שם ואווזין ותרנגולי׳ ויונים שקיננו בפרדס או יוני שובך ה״ז אינו מזומן אבל במזומן כגון אווזים ותרנגולים ויונים שקיננו בבית אינו חייב לשלח. ושנינו עוד שם שעוף טמא הרובץ על ביצי עוף טהור או עוף טהור הרובץ על ביצי עוף טמא פטר מלשלח׳ שנ׳ תקח לך משמע בגמרא דף קל״ט דבר הראוי לך וצפור משמע טהורה עוד אומר שם בדף ק״ה מה האפרוחים בני קיימא אף ביצים בני קיימא יצאו ביצים מוזרות שאם ציפור רובצת עליהם שפטור מלשלח ומה ביצים הצריכין לאמן אף אפרוחים הצריכין לאמן יצאו המפריחים שהאם רובצת עליהם שפטור מלשלחה ושנינו שם היתה מעופפת ולא רובצת בזמן שכנפיה נוגעות בקן חייב לשלח ואם לאו פטור, שם היתה שם ביצה אחת או אפרוח אחד חייב לשלח שנאמר קן ציפור מ״מ שם דף קמ״א שלחה וחזרה אפי׳ ד׳ וה׳ פעמים חייב לשלחה שנאמר שלח תשלח מ״מ גרסינן בפ׳ השואל דף ק״ב אמר רב אסור לזכות בבצים כל זמן שהאם רובצת עליהם שנא׳ שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך אמרי׳ בפ׳ שלוח הקן דף קמ״א עד כמה משלחה אמר רב יהודא עד כדי שתצא מתחת ידו לפיכך שלח את האם וחזר וצד אותה הר״ז מותר לא אסרה תורה אלא לצוד אותה והיא אינה יכולה לברוח בשביל הבנים שהיא מרחפת עליהם שלא ילקחו אבל אם הוציאה מתחת ידו וחזר וצדה מותר ובמה משלחה רב הונא אומר שם ברגלי׳ שנ׳ משלחי רגל השור והחמור רב יהודא ב אמר בגפיה רגליה היינו כנפיה ופסק רב אלפס שם כרב יהודא בגמ׳ שם דף קל״ט המוצא קן בים חייב לשלח שנ׳ כה אמר ה׳ צבאות הנותן בים דרך וגו׳: אלו הן מצות עשה של נזיקין

1 משנה תורה, מצוות עשה פתח ↗

לשלח הקן, שנאמר: "שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך" דברים כב,ז.

1 ספר החינוך פתח ↗

לְשַׁלֵּחַ הָאֵם אִם לְקָחָהּ עַל הַבָּנִים – לְשַׁלַּח הָאֵם מִן הַקֵּן קֹדֶם שֶׁיִּקַּח הַבָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר דברים כב ז שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לָתֵת אֶל לִבֵּנוּ שֶׁהַשְׁגָּחַת הָאֵל בָּרוּךְ הוּא עַל בְּרִיּוֹתָיו בְּמִין הָאָדָם בִּפְרָט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב איוב לד, כא כִּי עֵינָיו עַל כָּל דַּרְכֵי אִישׁ וְגוֹ' וּבִשְׁאָר מִינֵי בַּעֲלֵי חַיִּים בַּמִּינִים דֶּרֶךְ כְּלָל, כְּלוֹמַר שֶׁחֶפְצוֹ בָּרוּךְ הוּא בְּקִיּוּם הַמִּין, וְעַל כֵּן לֹא יִכְלֶה לְעוֹלָם מִין מִכָּל מִינֵי הַנִּבְרָאִים, כִּי בְּהַשְׁגָּחַת הַחַי וְקַיָּם לָעַד בָּרוּךְ הוּא עַל הַדָּבָר יִמָּצֵא בּוֹ הַקִּיּוּם. וּבְהַנִּיחַ הָאָדָם דַּעְתּוֹ עַל זֶה יָבִין דַּרְכֵי הַשֵּׁם, וְיִרְאֶה כִּי הַמְשָׁכַת קִיּוּם הַמִּינִין בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא כָּלָה וְאָבַד אֶחָד מִכֻּלָּם, מִבֵּיצֵי כִּנִּים וְעַד קַרְנֵי רְאֵמִים מִיּוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ, הַכֹּל בְּמַאֲמָרוֹ וְחֶפְצוֹ עַל זֶה. וּכְמוֹ כֵן יֵדַע הָאָדָם כִּי אֲשֶׁר יִשְׁמֹר מִצְוַת בּוֹרְאוֹ וְיַיְשִׁיר כָּל דְּרָכָיו וְהוּא נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, תִּהְיֶה הַשְׁגָּחַת הָאֵל עָלָיו וְיִתְקַיֵּם גּוּפוֹ זְמַן רַב בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנַפְשׁוֹ לָעַד לָעוֹלָם הַבָּא, וּכְגוֹן זֶה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סוטה ח ב, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כִּי בִּהְיוֹת זֶה הָאִישׁ נוֹתֵן דַּעְתּוֹ כִּי הַקִּיּוּם וְהַטּוֹבָה בְּהַשְׁגָּחַת הָאֵל בַּדְּבָרִים וְלֹא בְּסִבָּה אַחֶרֶת, יִזְכֶּה הוּא גַּם כֵּן שֶׁיִּפְנֶה עָלָיו הָאֵל לְטוֹבָה וִיקַיֵּם אוֹתוֹ, וּבִשְׂכַר הַקִּיּוּם וְהַיְּכֹלֶת שֶׁהוּא מַאֲמִין בַּבּוֹרֵא בְּעִנְיָן זֶה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּדְרָשׁ דברים רבה פ, כי תצא ו שֶׁהָאָדָם זוֹכֶה לְבָנִים בִּשְׂכַר מִצְוָה זוֹ, כְּלוֹמַר שֶׁיִּמָּשֵׁךְ קִיּוּמוֹ, שֶׁהַבָּנִים הֵם קִיּוּם הָאָדָם וְזִכְרוֹ. וְדִקְדְּקוּ הַדָּבָר לְפִי הַדּוֹמֶה מֵאָמְרוֹ שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ, כְּלוֹמַר בָּנִים תִּקַּח לְנַפְשְׁךָ, שֶׁהָיָה יָכוֹל לוֹמַר תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְלֹא וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ. וּמִן הַשֹּׁרֶשׁ הַזֶּה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ברכות לג, ב שֶׁהָאוֹמֵר בִּתְפִלָּתוֹ רַחֲמֵנוּ, שֶׁאַתָּה הַמְרַחֵם כִּי עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ, שֶׁמְּשַׁתְּקִין אוֹתוֹ, שֶׁאֵין הָעִנְיָן רַחֲמִים, אֶלָּא כְּדֵי לְזַכּוֹתֵנוּ עַל הָעִנְיָן שֶׁזָּכַרְתִּי. וְאָמְרוּ בְּטַעַם זֶה בַּגְּמָרָא שם מִפְּנֵי שֶׁעוֹשֶׂה מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחֲמִים, וְאֵינָן אֶלָּא גְּזֵרוֹת, וְאֵין הָעִנְיָן לוֹמַר שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם חָלִילָה, שֶׁהֲרֵי הוּא נִקְרָא רַחוּם, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שבת קלג, ב מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחוּם אַף אַתָּה הֱיֵה מְרַחֵם, אֲבָל כַּוָּנָתָם לוֹמַר, שֶׁאֵין מִדַּת הָרַחְמָנוּת בּוֹ חָלִילָה כְּמוֹ בִּבְנֵי אָדָם שֶׁהָרַחְמָנוּת בָּהֶם מֻכְרָח בְּטִבְעָם שֶׁשָּׂם בָּהֶם הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, אֲבָל הָרַחְמָנוּת אֵלָיו, מֵחֶפְצוֹ הַפָּשׁוּט שֶׁחִיְּבָה חָכְמָתוֹ לְרַחֵם מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה, וְכָל הַטּוֹבוֹת נִמְצָאוֹת מֵאִתּוֹ, וְאָמְרוּ כִּי בְּצַוּוֹתוֹ אוֹתָנוּ עַל זֶה לֹא מִצַּד הֶכְרֵחַ מִדַּת הָרַחְמָנוּת צִוָּנוּ בַּדָּבָר, שֶׁהֲרֵי הִתִּיר לָנוּ הַשְּׁחִיטָה בָּהֶן, כִּי כָּל הַמִּינִין לְצֹרֶךְ הָאָדָם הֵן נִבְרָאִין, אֲבָל הַצַּוָּאָה עַל זֶה וּבְאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ שֶׁהִיא כַּיּוֹצֵא בָּהּ וּבִשְׁאָר מִצְוֹת רַבּוֹת, אֵינוֹ אֶלָּא כִּגְזֵרָה לְפָנָיו שֶׁגָּזַר עַל זֶה בְּחֶפְצוֹ הַפָּשׁוּט, וְאִלּוּ רָצָה בְּהֶפֶךְ מִזֶּה לֹא יַכְרִיחֶנּוּ דָּבָר וְלֹא יִמְנָעֶנּוּ סִבָּה חָלִילָה כָּמוֹנוּ אֲנַחְנוּ הַבְּנוּיִים בְּכֹחַ הַטְּבָעִים, שֶׁמִּדַּת הָרַחְמָנוּת תְּעַכְּבֵנוּ מִלְּהַשְׁחִית אוֹ תַּכְרִיחֵנוּ לְהֵיטִיב לִפְעָמִים. זֶהוּ עִנְיָן אָמְרָם אֵינָן אֶלָּא גְּזֵרוֹת, וּמִשֹּׁרֶשׁ הָעִנְיָן מָה שֶׁזָּכַרְנוּ. וְהָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב בְּטַעַם מִצְוָה זוֹ במורה נבוכים ח"ג פמ"ח, י"ג הָרַמְבַּ"ן בפי' לחומש כאן וּבְטַעַם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לְפִי שֶׁיֵּשׁ לַבְּהֵמוֹת דְּאָגָה גְּדוֹלָה בִּרְאוֹתָן צַעַר בְּנֵיהֶן כְּמוֹ לִבְנֵי אָדָם, כִּי אַהֲבַת הָאֵם לַבֵּן אֵינֶנּוּ דָּבָר נִמְשָׁךְ אַחַר הַשֵּׂכֶל, אֲבָל הוּא מִפְּעֻלּוֹת כֹּחַ הַמַּחְשָׁבָה הַמְּצוּיָה בַּבְּהֵמוֹת כַּאֲשֶׁר הִיא מְצוּיָה בָּאָדָם. וְאָמַר הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעִנְיָן זֶה, וְאַל תָּשִׁיב מִלִּין מִמַּאֲמַר הַחֲכָמִים הָאוֹמְרִים עַל קַן צִפּוֹר וְכוּ', כִּי זוֹ סְבָרַת מִי שֶׁיִּרְאֶה שֶׁאֵין טַעַם לַמִּצְוֹת אֶלָּא חֵפֶץ הַבּוֹרֵא, וְאָנוּ מַחְזִיקִים בַּסְּבָרָא הַשֵּׁנִית, שֶׁהִיא שֶׁיֵּשׁ בְּכָל הַמִּצְוֹת טַעַם. וְהֻקְשָׁה עָלָיו מָה שֶׁנִּמְצָא בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה פרשה מד א וְכִי מָה אִכְפַּת לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּין שׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר לְשׁוֹחֵט מִן הָעֹרֶף? הָא לֹא נִתְּנוּ הַמִּצְוֹת אֶלָּא לִצְרֹף בָּהֶן אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ל ב כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה. וְהָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה תֵּרֵץ הַקֻּשְׁיוֹת וּבֵרֵר הָעִנְיָן בֵּרוּר שָׁלֵם וְנֶחְמָד, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ שֶׁכָּתַב בְּפֵרוּשׁ הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ: זֶה הָעִנְיָן שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּמִּצְוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם טַעַם, דָּבָר מְבֹאָר הוּא מְאֹד, כִּי בְּכָל אַחַת יֵשׁ טַעַם וְתוֹעֶלֶת וְתִקּוּן לָאָדָם, מִלְּבַד שְׂכָרָן מֵאֵת הַמְצַוֶּה עֲלֵיהֶן יִתְבָּרַךְ. וּכְבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סנהדרין כא, ב מִפְּנֵי מָה לֹא נִתְגַּלּוּ טַעֲמֵי תּוֹרָה וְכוּ'. וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פסחים קיט, א וְלִמְכַסֶּה עָתִיק ישעיה כג, יח, זֶה הַמְכַסֶּה דְּבָרִים שֶׁכִּסָּה עַתִּיק יוֹמַיָּא, וּמַאי נִיהוּ? טַעְמֵי תּוֹרָה. וּכְבָר דָּרְשׁוּ בְּפָרָה אֲדֻמָּה במדבר רבה חקת י"ט ו שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה, עַל הַכֹּל עָמַדְתִּי וּפָרָשַׁת פָּרָה אֲדָמָה חָקַרְתִּי וְשָׁאַלְתִּי וּפִשְׁפַּשְׁתִּי, אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי קהלת ז, כג. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, לְךָ אֲנִי מְגַלֶּה טַעַם פָּרָה, אֲבָל לְאַחֵר חֻקָּה, דִּכְתִיב זכריה יד, ו וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן. דְּבָרִים הַמְּכֻסִּין מִכֶּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, עֲתִידִין לִהְיוֹת צוֹפִין לְעוֹלָם הַבָּא כְּהָדֵין סַמְיָא דְּצָפֵי, דִּכְתִיב ישעיה מב, טז וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ. וּכְתִיב שם אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים. שֶׁכְּבָר עֲשִׂיתִים לְרַבִּי עֲקִיבָא, כְּלוֹמַר, שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא יְדָעָם בָּעוֹלָם הַזֶּה. הִנֵּה בֵּאֲרוּ שֶׁאֵין מְנִיעַת טַעְמֵי תּוֹרָה מִמֶּנּוּ אֶלָּא עִוָּרוֹן בְּשִׂכְלֵנוּ, וְשֶׁכְּבָר נִתְגַּלָּה טַעַם הַחֲמוּרָה שֶׁבָּהֶן לְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָאֵלֶּה רַבּוֹת בְּדִבְרֵיהֶם, וּבַתּוֹרָה וּבַמִּקְרָא דְּבָרִים רַבִּים. וְהָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הִזְכִּיר מֵהֶם, אֲבָל אֵלּוּ הָאַגָּדוֹת אֲשֶׁר נִתְקַשּׁוּ עַל הָרַב כְּפִי דַּעְתּוֹ עִנְיָן אַחֵר לָהֶם, שֶׁרָצוּ לוֹמַר שֶׁאֵין הַתּוֹעֶלֶת בַּמִּצְוֹת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל הַתּוֹעֶלֶת בָּאָדָם עַצְמוֹ, לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ נֶזֶק אוֹ אֱמוּנָה רָעָה אוֹ מִדָּה מְגֻנָּה אוֹ לִזְכֹּר נִסִּים וְנִפְלָאוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם, וְזֶהוּ לִצְרֹף בָּהֶם, שֶׁיִּהְיוּ כְּכֶסֶף צָרוּף, כִּי הַצּוֹרֵף כֶּסֶף, אֵין מַעֲשֵׂהוּ בְּלֹא טַעַם, אֲבָל לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ כָּל סִיג. וְכֵן הַמִּצְוֹת לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ כָּל אֱמוּנָה רָעָה וּלְהוֹדִיעֵנוּ הָאֱמֶת וּלְזָכְרוֹ תָּמִיד. וּלְשׁוֹן זוֹ הָאַגָּדָה עַצְמָהּ בִּילַמְּדֵנוּ בְּפָרָשַׁת זֹאת הַחַיָּה תנחומא שמיני ח וְכִי מָה אִכְפַּת לֵהּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּין שׁוֹחֵט בְּהֵמָה וְאוֹכֵל לְנוֹחֵר וְאוֹכֵל? כְּלוּם אַתָּה מוֹעִילוֹ אוֹ אַתָּה מַזִּיקוֹ? אוֹ מַה אִכְפַּת לוֹ בֵּין אוֹכֵל טְהוֹרוֹת לְאוֹכֵל נְבֵלוֹת? וְאִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ. משלי ט, יב. הָא לֹא נִתְּנוּ הַמִּצְוֹת אֶלָּא לְצָרֵף בָּהֶן אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים יב, ז אִמֲרוֹת יְיָ אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת. אִמְרַת יְיָ צְרוּפָה שם יח, לא. לָמָּה? שֶׁיִּהְיֶה מָגֵן עָלֶיךָ. הִנֵּה מְפֹרָשׁ בְּכָאן שֶׁבָּאוּ לוֹמַר שֶׁאֵין הַתּוֹעָלוֹת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בַּמִּצְוֹת, דֶּרֶךְ מָשָׁל, שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְאוֹרָה עַל שֶׁצִּוָּה לְהַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה, אוֹ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְמַאֲכַל הַקָּרְבָּנוֹת וְרֵיחַ הַקְּטֹרֶת כַּנִּרְאֶה מִפְּשׁוּטֵיהֶם, וַאֲפִלּוּ הַזֵּכֶר לְנִפְלְאוֹתָיו שֶׁצִּוָּה לַעֲשׂוֹת זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם וּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, אֵין הַתּוֹעֶלֶת רַק שֶׁנֵּדַע אֲנַחְנוּ הָאֱמֶת וְנִזְכֶּה בּוֹ עַד שֶׁנִּהְיֶה רְאוּיִין לִהְיוֹת מָגֵן עָלֵינוּ, כִּי כְּבוֹדֵנוּ וְסִפּוּרֵנוּ בִּתְהִלּוֹתָיו מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ. וְהֵבִיא רְאָיָה מִן הַשּׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר וְהָעֹרֶף לוֹמַר שֶׁכֻּלָּן לָנוּ וְלֹא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְפִי שֶׁלֹּא יִתָּכֵן לוֹמַר בַּשְּׁחִיטָה שֶׁיְּהֵא בָּהּ תּוֹעֶלֶת וְכָבוֹד לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בַּצַּוָּאר יוֹתֵר מִן הָעֹרֶף אוֹ הַנִּחוּר, אֶלָּא לָנוּ הֵם לְהַדְרִיכֵנוּ בִּנְתִיבוֹת הָרַחֲמִים גַּם בְּעֵת הַשְּׁחִיטָה. וְהֵבִיא רְאָיָה אַחֶרֶת תנחומא שם אוֹ מַה אִכְפַּת לוֹ בֵּין אוֹכֵל טְהָרוֹת, וְהֵן הַמַּאֲכָלִים הַמֻּתָּרִין, לְאוֹכֵל טְמֵאִים וְהֵם הַמַּאֲכָלִים הָאֲסוּרִים, שֶׁאָמְרָה בָּהֶם הַתּוֹרָה ויקרא יא כו טְמֵאִים הֵם לָכֶם, רַק שֶׁהוּא לִהְיוֹתֵנוּ נְקִיֵּי הַנֶּפֶשׁ חֲכָמִים מַשְׂכִּילֵי הָאֱמֶת. וְאָמְרָם אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ, הִזְכִּירוּ כִּי הַמִּצְוֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת, כְּגוֹן שְׁחִיטַת הַצַּוָּאר לְלַמְּדֵנוּ מִדּוֹת הַטּוֹבוֹת וְהַמִּצְוֹת הַגְּזוּרוֹת בַּמִּינִין לְזַקֵּק אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה שם כ כה וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא. אִם כֵּן, כֻּלָּם הֵם לְתוֹעַלְתֵּנוּ בִּלְבַד, וְזֶה כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֱלִיהוּא איוב לה ו אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעָל בּוֹ וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה תַּעֲשֶׂה לּוֹ. וְאָמַר שם ז אוֹ מַה מִיָּדְךָ יִקָּח, וְזֶה דָּבָר מֻסְכָּם בְּכָל דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ. וְשָׁאֲלוּ בַּיְּרוּשַׁלְמִי בִּנְדָרִים פ"ט ה"א אִם פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הַמָּקוֹם? וְהֵשִׁיבוּ עַל הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת אֵיזֶהוּ כְּבוֹד הַמָּקוֹם? כְּגוֹן סֻכָּה שֶׁאֵינִי עוֹשֶׂה לוּלָב שֶׁאֵינִי נוֹטֵל, תְּפִלִּין שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא, וְהַיְנוּ כְּבוֹד הַמָּקוֹם, מַשְׁמַע דִּלְנַפְשֵׁהּ הוּא דִּמְהַנֵּי, כַּהֲדָא אִם צָדַקְתָּ מַה תִּתֶּן לוֹ אוֹ מַה מִיָּדְךָ יִקָּח, אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעָל בּוֹ וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה תַּעֲשֶׂה לּוֹ. הִנֵּה בֵּאֲרוּ שֶׁאֲפִלּוּ הַסֻּכָּה וְהַלּוּלָב וּתְפִלִּין, שֶׁצִּוָּה בָּהֶן שֶׁיְּהוּ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְיָ מִמִּצְרָיִם, אֵינָן לִכְבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל לְרַחֵם עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ. וּכְבָר סִדְּרוּ לָנוּ בִּתְפִלַּת יוֹם הַכִּפּוּרִים, אַתָּה הִבְדַּלְתָּ אֱנוֹשׁ מֵרֹאשׁ וַתַּכִּירֵהוּ לַעֲמֹד לְפָנֶיךָ, כִּי מִי יֹאמַר לְךָ מַה תַּעֲשֶׂה, וְאִם יִצְדַּק מַה יִתֶּן לָךְ, וְכֵן אָמְרוּ בַּתּוֹרָה דברים י, יג לְטוֹב לָךְ. וְכֵן שם ו, כד וַיְצַוֵּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים. וְהַכַּוָּנָה בְּכֻלָּם לְטוֹב לָנוּ וְלֹא לוֹ יִתְעַלֶּה, אֲבָל כָּל מָה שֶׁנִּצְטַוִּינוּ שֶׁיִּהְיוּ נַפְשׁוֹתֵינוּ צְרוּפוֹת וּמֻזְקָקוֹת בְּלֹא סִיגֵי מַחְשְׁבוֹת רָעוֹת וּמִדּוֹת מְגֻנּוֹת. וְכֵן מָה שֶׁאָמְרוּ לְפִי שֶׁעוֹשֶׂה גְּזֵרוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחֲמִים וְאֵינָן אֶלָּא גְּזֵרוֹת, לוֹמַר שֶׁלֹּא חָס הָאֵל עַל קַן צִפּוֹר וְלֹא הִגִּיעוּ רַחֲמָיו עַל אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, שֶׁאֵין רַחֲמָיו מַגִּיעוֹת בְּבַעֲלֵי נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית לִמְנֹעַ אוֹתָנוּ מִלַּעֲשׂוֹת בָּהֶם צְרָכֵינוּ, שֶׁאִם כֵּן, הָיָה אוֹסֵר הַשְּׁחִיטָה, אֲבָל טַעַם הַמְּנִיעָה לְלַמֵּד אוֹתָנוּ מִדַּת הָרַחְמָנוּת וְשֶׁלֹּא נִתְאַכְזֵר, כִּי הָאַכְזָרִיּוּת תִּתְפַּשֵּׁט בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, כַּיָּדוּעַ בַּטַּבָּחִים שׁוֹחֲטֵי הַשְּׁוָרִים הַגְּדוֹלִים וְהַחֲמוֹרִים, שֶׁהֵם אַנְשֵׁי דָּמִים, זוֹבְחֵי אָדָם, אַכְזָרִיִּים מְאֹד, וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרוּ קדושין פב, א טוֹב שֶׁבַּטַּבָּחִים שֻׁתָּפוֹ שֶׁל עֲמָלֵק. וְהִנֵּה הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף אֵינָן רַחֲמִים עֲלֵיהֶן, אֲבָל גְּזֵרוֹת בָּנוּ לְהַדְרִיכֵנוּ וּלְלַמֵּד אוֹתָנוּ הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, עַד כָּאן בְּפֵרוּשֵׁי הָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְהִנֵּה הֶאֱרַכְתִּי לִכְתֹּב לְךָ בְּנִי עַל זֶה, לְהָעִיד עַל כָּל שָׁרְשֵׁי סִפְרִי עֵדִים נֶאֱמָנִים שְׁנֵי עַמּוּדֵי עוֹלָם, חֲכָמִים גְּדוֹלִים וּנְבוֹנִים, בַּעֲלֵי שֵׂכֶל מְזֻקָּק, וּבְסִתְרֵי הַתּוֹרָה מְקֻבָּלִים, כִּי הִנְּךָ רוֹאֶה בְּעֵינֶיךָ דַּעַת שְׁנֵיהֶם, כִּי יֵשׁ בְּמִצְוֹת הַתּוֹרָה טַעַם לְהוֹעִיל בְּנֵי אָדָם בְּדֵעוֹתֵיהֶם, לְהַכְשִׁירָם וּלְהַרְגִּילָם לְהַכְשִׁיר בָּהֶן כָּל פְּעֻלּוֹתֵיהֶם, וְשֶׁאֵין הַתּוֹעֶלֶת בַּעֲשִׂיָּתָן חָלִילָה לַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא. וְאִם אָמְנָם כִּי יֵשׁ מִן הַמִּצְוֹת שֶׁלֹּא הִשַּׂגְנוּ בְּטַעְמָן בְּמִעוּט שִׂכְלֵנוּ מֵרֹב עָמְקָן וְתַכְלִית גָּדְלָן, לֹא נִמְנַע מִמֶּנּוּ מֵהַגִּיד בָּהֶן כָּל אֲשֶׁר נַשִּׂיג לִמְצֹא מִן הַתּוֹעֶלֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם בַּעֲשִׂיָּתָן. וְזֶה דַּרְכִּי בְּכָל שִׂיחָתִי בְּסִפְרִי זֶה, שֶׁיֵּשׁ בַּמִּצְוֹת תּוֹעֶלֶת מְצוּיָה לָנוּ אַךְ לֹא אֶל הַמְצַוֶּה בָּהֶן, וְאִם תִּתֵּן לִבְּךָ בַּדְּבָרִים תִּמְצָא זֹאת הַכַּוָּנָה בְּכֻלָּן. וְהַרְבֵּה יָגַעְתִּי בְּמִקְצָתָן לְהַשִּׂיג בַּעֲנִיּוּת דַּעְתִּי לִרְאוֹת בָּהֶן מְעַט קָט מֵרֹב הַתּוֹעָלוֹת שֶׁבָּהֶן, וּכְתַבְתִּיו עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, וְזֶה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה חולין קלט, ב כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ, מָה דֶּרֶךְ שֶׁאֵין קָנוּי לְךָ, אַף כָּל וְכוּ'. מִכָּאן אָמְרוּ יוֹנֵי שׁוֹבָךְ, וְיוֹנֵי עֲלִיָּה, וְצִפֳּרִין שֶׁקִּנְּנוּ בִּטְפִיחִין וּבְשִׁיחִין וּבְבוֹרוֹת וּבִמְעָרוֹת, וְתַרְנְגוֹלִין, וַאֲוָזִין שֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, קִנְּנוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְכֵן יוֹנִים דּוֹרְסִיּוֹת פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. וְאָמַר רַב יְהוּדָה הַמּוֹצֵא קֵן בַּיָּם חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁבִּכְלַל לְשׁוֹן בַּדֶּרֶךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה מג, טז הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ. הָיְתָה הָאֵם מְעוֹפֶפֶת עַל הַקֵּן וְאֵין כְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. הָיְתָה רוֹבֶצֶת עַל בֵּיצִים מוּזָרוֹת פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ שֶׁנֶּאֱמַר דברים כב ו אֶפְרוֹחִים אוֹ בֵּיצִים, מָה אֶפְרוֹחִים בְּנֵי קַיָּמָא, אַף בֵּיצִים כְּמוֹ כֵן. שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה, אֲפִלּוּ כַּמָּה פְּעָמִים, חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה, מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק אַחֲרוֹן מֵחֻלִּין. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְלָקַח הָאֵם בְּעוֹדָהּ עַל הַבָּנִים בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה מִלְּבַד שֶׁעָבַר עַל לָאו דְּלֹא תִקַּח הָאֵם. וְאִם מֵתָה הָאֵם קֹדֶם שֶׁיְּשַׁלְּחֶנָּה אוֹ שֶׁשְּׁלָחָהּ אָדָם אַחֵר אֵין לוֹ תַּקָּנָה לְקַיֵּם הָעֲשֵׂה וּלְתַקֵּן הַלָּאו, אֲבָל אִם שִׁלְּחָהּ הוּא קֹדֶם שֶׁתָּמוּת נִתְקַן לָאוֵהּ בְּכָךְ וּפָטוּר, שֶׁזֶּה הַלָּאו נִתָּק הוּא אֶל הָעֲשֵׂה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ מצוה תקמד בַּלָּאו הַבָּא עַל זֶה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.

« ספר המצוות Positive Commandments 147 ספר המצוות Positive Commandments 149 »