ספר המצוות, מצוות עשה קמ״ד

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Positive Commandments 143 ספר המצוות Positive Commandments 145 »

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

כתוב א בפ׳ שופטים ראשית גז צאנך תתן לו ושנינו במס׳ חולין דף קל״ה כמה צאן יהיו ב״ה אומר חמש שנ׳ חמש צאן עשויות ואינו נוהג אלא ברחלים מנהני מילי בגמרא שם דף קל״ז אמר רב חסדא אתיא גיזה גיזה נאמר כאן גז ונאמר להלן מגז כבשי יתחמם ואמר ריב״ל שם לעמוד לשרת כתיב בסמוך ליה דבר הראוי לשירות ואין לך צאן שעושים ממנו בגדי כהונה אלא של רחלים דתכלת האמור בבגדי כהונה אמרינן ביבמות דף ד׳ שהוא צמר של אלים ושל רחלים נקרא צמר ולא של עזים שנאמר ומישע מלך מואב היה נוקד והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר ותניא דבי רבי ישמעאל בדף קל״ז דלעיל כבשים שצמרם קשה פטורים מראשית הגז דכתיב ומגז כבשי יתחמם. ושיעור ראשית הגז כדתנן בדף קל״ה וכמה הוא נותן לו משקל חמש סלעים ביהודא וכו׳, ובגמרא בדף קל״ז מסקינן בששים ויהיו גוזזות לכל הפחות ששים סלעים משקלם והני חמש סלעים דמתניתין פרשו שם רב ושמואל בישראל שיש לו גיזות הרבה עסקינן וששים שלו הוא הרבה מאד ומבקש ליתנם לכהנים הרבה דאמרינן כל חד וחד לא תבצר ליה מחמש סלעים ואומר שם והוא שיהיו מחומשות שתהא גיזת כל אחת מחמשתן שתים עשרה סלע הייתה אחד מהן גוזזות פחות מי״ב סלע אע״פ שחמשתן גוזזות ששים סלעים או יותר הרי אלו פטורות מראשית הגז בדף קל״ה וקל״ו השותפין חייבין בראשית הגז והוא שיהיה בחלק כל אחד מהן כשיעור אבל חמש צאן בלבד של שני שותפין פטורין, בדף קל״ה ונוהג בחולין אבל לא במוקדשין שנא׳ צאנך בתוס׳ שם פ״י והגוזז את המתה פטור בדף קל״ו דלעיל והאומר כל גיזותי ראשית הגז דבריו קיימין. והמפריש ראשית הגז ואבד חייב באחריותו עד שיתנהו לכהן וראשית הגז חולין גמורין הן זיכה הקב״ה לכהנים לאכול התרומות שהם לחמו ויינו ובגד ללבוש ראשית הגז ובשר לאכול מתנות כהונה וקדשי המקדש ולשאר ההוצאות זוכה להם גזל הגר חרמים ושדה אחוזה ופדיון בכור משום שנא׳ לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל אשי ה׳ וגו׳:

1 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

קֳדָשִׁים רֵאשִׁית גִּזֶּךָ

1 משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין פתח ↗

מִצְוַת עֲשֵׂה לִתֵּן לַכֹּהֵן רֵאשִׁית הַגֵּז שֶׁנֶּאֱמַר דברים יח ד "וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ". וּלְוִיִּם בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְוָה זוֹ. וְאֵין לְרֵאשִׁית הַגֵּז זוֹ שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁלֹּא יִפְחֹת מֵאֶחָד מִשִּׁשִּׁים. וְאֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָּאָרֶץ בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת כְּרֵאשִׁית הַדָּגָן. וְנוֹהֵג בְּחֻלִּין אֲבָל לֹא בְּמֻקְדָּשִׁין:

1 היא שצונו לתת ראשית הגז לכהן, והוא אמרו יתברך ראשית גז צאנך תתן לו. ומצוה זו אינה נוהגת אלא בארץ. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק י"א מחולין. שופטים ושוטרים, הלכות בכורים פ"י:

1 טור פתח ↗

ראשית הגז כתיב ראשית גז צאנך תתן לו שחייב כל ישראל לתת מראשית גז צאנו לכהן בכ"מ ובכל שנה ואינו חייב אא"כ יהיה לו חמש רחלות ויגזוז מהם משקל ששה סלעים לאחר שיהיה מלובן וכשהיה לו כשיעור הזה יתן לכהן ממנו ה' סלעים וא"צ ללבנו תחילה וכן אם יש לו אפילו כמה מינים אינו נותן לו אלא משקל ה' סלעים ואם יש לו שני מיני גיזות א' טוב ואחד רע לא יתן מהרע על הטוב אלא יתן מכל אחד לפי שיעורו היה לו ה' רחלות וגזז ראשונה ומכרה חייב כיון שהיה לו חמש כשהתחיל לגזוז לא הספיק ליתנו לכהן עד שצבעו פטור שקנאו בשינוי לבנו ולא צבעו עדיין אין כאן שינוי וחייב הלוקח גז צאנו של נכרי שלא קנה עיקר הצאן אלא הגיזה לבד פטור אבל אם לקח עיקר הצאן שיהיה שלו עד שיגזוז אותם ויחזירם אח"כ חייב לקח גז צאנו של חכירו אם המוכר שייר לו קצת מהגיזה הוא חייב לא שייר מהם כלום אם מכר לו סתם הלוקח חייב ואם פירש לו אני מוכר לך הכל אין שום אחד מהם חייב היו לו רחלות שחורות ולבנות או זכרים ונקבות ומכר שחורות או זכרים ושייר אצלו לבנות או נקבות קרינן ביה שפיר שייר ומוכר חייב דזכרים ונקבות וכן שחורות ולבנות חד מינא נינהו ואם ירצה המוכר יקנה מהלוקח מהשחורים או מהזכרים שאין צמרן טוב כמו של לבנות ונקבות שיעור כדי להפריש כדי שלא יצטרך להפריש מהיפה על הרעה דבר תורה ראשית הגז נוהג האידנא אפילו בח"ל אלא שלא נהגו כן:

1 משנה תורה, מצוות עשה פתח ↗

ליתן ראשית הגז לכוהן, שנאמר: "וראשית גז צאנך--תיתן לו" דברים יח,ד.

1 ספר החינוך פתח ↗

לָתֵת לַכֹּהֵן רֵאשִׁית הַגֵּז – שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לָתֵת רֵאשִׁית גִּזַּת הַצֹּאן לַכֹּהֲנִים, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים יח ד וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ. וְעִנְיַן הַמִּצְוָה הוּא שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָמֵשׁ צֹאן, בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת, בֵּין טְלָאִים בֵּין כְּבָשִׂים גְּדוֹלִים, אֲפִלּוּ גְּזָזָן כַּמָּה פְּעָמִים, בְּכָל פַּעַם חַיָּב לָתֵת מִן הַצֶּמֶר מַתָּנָה לַכֹּהֵן, וְאֵין לְמַתָּנָה זוֹ שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה, אֲבָל רַב וּשְׁמוּאֵל וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת חֻלִּין קלז, ב רֵאשִׁית הַגֵּז בְּשִׁשִּׁים, כְּלוֹמַר שֶׁיִּתֵּן לוֹ חֵלֶק אֶחָד מִשִּׁשִּׁים. וּלְפִי שֶׁהִזְכִּיר הַכָּתוּב לְשׁוֹן נְתִינָה בָּזֶה, שֶׁאָמַר תִּתֶּן לוֹ, אָמְרוּ חֲכָמִים שם קלה א שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ גִּזּוֹת הַרְבֵּה וְרוֹצֶה לְחַלְּקָם לְהַרְבֵּה כֹּהֲנִים לֹא יִתֵּן לְכָל אֶחָד פָּחוֹת מִמִּשְׁקַל חֲמִשָּׁה סְלָעִים מְלֻבָּן כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רָאוּי לַעֲשׂוֹת בּוֹ בֶּגֶד קָטָן, לֹא שֶׁיְּלַבְּנֶנּוּ הַיִּשְׂרְאֵלִי וְאַחַר כָּךְ יִתְּנֶנּוּ לוֹ, אֶלָּא שֶׁיְּהֵא רָאוּי לַעֲשׂוֹת כָּל כָּךְ אַחַר שֶׁיְּלַבְּנֶנּוּ הַכֹּהֵן, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בּוֹ מַתָּנָה הַמּוֹעֶלֶת, וּכְמוֹ כֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם קלז ב, שֶׁאֵין חִיּוּב מִצְוָה זוֹ, אֶלָּא בְּחָמֵשׁ צֹאן, שֶׁתַּעֲלֶה הַגִּזָּה שֶׁלָּהֶן לְשִׁשִּׁים סְלָעִים, וְלֹא תְּהֵא כָּל אַחַת מֵהֶן פָּחוֹת מִמִּשְׁקַל שְׁנֵים עָשָׂר סֶלַע. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כְּעִנְיָן מָה שֶׁכָּתַבְתִּי בַּמַּעֲשֵׂר הַנִּתָּן לַלְּוִיִּם, בְּסֵדֶר וַיִּקַּח קֹרַח מצוה שצה. וְהַכֹּהֲנִים כְּמוֹ כֵן שֶׁהֵם הַמְשָׁרְתִים תָּמִיד פְּנֵי הַשֵּׁם וְאֵין לָהֶם נַחֲלָה בְּקַרְקָעוֹת, וְלֹא בְּגִזָּה זִכָּה לָהֶם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל צֹרֶךְ מִחְיָתָם עַל יְדֵי אֲחֵיהֶם, וְהִנֵּה נָתַן לָהֶם הַתְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר, שֶׁהֵם לַחְמָם וְיֵינָם, וּמַתְּנוֹת בְּהֵמָה, שֶׁהֵם זְרוֹעַ וּלְחָיַיִם וְקֵבָה, וְחֶלְקָם בְּקָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בָּשָׂר דֵּי סִפְקָם, וַעֲדַיִן חָסֵר לָהֶם מַלְבּוּשׁ, זִכָּה לָהֶם רֵאשִׁית הַגֵּז לְמַלְבּוּשֵׁיהֶם, וְעוֹד זִכָּה לָהֶם שְׂדֵה אֲחֻזָּה, וְגֶזֶל הַגֵּר, וְהַחֲרָמִים, וּפִדְיוֹן בְּכוֹרוֹת, לִשְׁאָר הוֹצָאוֹת וּצְרָכִים שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם קלז א, שֶׁאֵין בְּחִיּוּב מִצְוָה זוֹ, אֶלָּא גִּזַּת הַכְּבָשִׂים שֶׁצַּמְרָן רַךְ וְרָאוּי לִלְבֹּשׁ, אֲבָל הָיָה הַצֶּמֶר קָשֶׁה וְאֵינוֹ רָאוּי לִלְבִישָׁה פָּטוּר מֵרֵאשִׁית הַגֵּז, מִן הַטַּעַם שֶׁאָמַרְתִּי, כִּי לְצֹרֶךְ לְבִישָׁה זָכוּ בָּזֶה הַכֹּהֲנִים. אֲבָל הָיָה הַצֶּמֶר אָדֹם, אוֹ שָׁחוֹר, אוֹ שָׁחוּם חַיָּב בְּרֵאשִׁית הַגֵּז, מִכֵּיוָן שֶׁרָאוּי לִלְבִישָׁה. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּחֻלִּין בְּפֶרֶק אַחַד עָשָׂר. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת יִשְׂרְאֵלִים וּלְוִיִּם, בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת, בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, וְדַוְקָא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל לֹא בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְכִדְאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק בְּחֻלִּין בְּפֶרֶק רֵאשִׁית הַגֵּז חולין קלו, ב נָהוּג עָלְמָא כִּתְלָתָא סָאבֵי, כְּרַבִּי אִלְעַאי בְּרֵאשִׁית הַגֵּז. כְּלוֹמַר דְּפָטַר בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְכוּ', כִּדְאִיתָא הָתָם. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְלֹא נָתַן רֵאשִׁית גִּזָּתוֹ לַכֹּהֵן, כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ גִּזָּה הָרְאוּיָה עַל הָעִנְיָן שֶׁכָּתַבְנוּ, בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה.

« ספר המצוות Positive Commandments 143 ספר המצוות Positive Commandments 145 »