ספר המצוות, מצוות עשה קל״ב

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Positive Commandments 131 ספר המצוות Positive Commandments 133 »

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

מצות עשה א לקרות על הביכורי׳ במקדש שנ׳ וענית ואמרת לפני ה׳ אלהיך ארמי אובד אבי וירד מצרימה וכל העניין ומתחיל וקורא מהגדתי היום עד אשר נתת לי ה׳. ושנינו בסוטה דף ל״ב שבלשון הקדש הי׳ מתודה נא׳ כאן וענית ואמרת ונאמר להלן וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם ומפרש בגמרא בדף ל״ג והתם מנלן אתיא קול קול ממשה דכתיב והאלהים יעננו בקול מה להלן בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש. שנינו בפרק ג׳ דבכורים בראשונה כל מי שהיה יודע לקרות קורא וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו נמנעין אלו שאינן יודעין לקרות מלהביא כדי שלא יכלמו התקינו בית דין שיהו מקרין את מי שהוא יודע כמי שאינו יודע, שם ובתוספתא שם כל הסוגיא עד סוף המביא ביכורים יש לו רשות ליתנם לעבדו ולקרובו בכל הדרך עד שמגיע להר הבית אז נוטל הסל על כתיפו ואפי׳ הי׳ מלך גדול בישראל ונכנס עד שמגיע לעזרה וקורא ועודהו הסל על כתיפו הגדתי היום לה׳ אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה׳ לאבותיך לתת לנו ומוריד הסל מעל כתיפו ואוחז בשפתיו והכהן מניח ידו תחתיו ומניף שנא׳ אחר כך ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני ה׳ אלהיך וקורא ארמי אובד אבי וירד מצרימה וגו׳ כלומר לבן בקש לעקור את הכל כשרדף את יעקב ובשביל שחשבו לעשות חשב לו המקום כאילו עשה שהאומות חושב להם מחשבה כמעשה. ועוד אחרים באו לכלותינו שאחרי זאת ירד יעקב למצרים וכו׳ עד שגומר בירושלמי שם ומביאו ר״ש בפי׳ ומניחו בצד המזבח בקרן דרומית מערבית בדרומה של קרן והשתחוה ויצא. ורש״י פי׳ בפי׳ חומש פרשה תבא והנחתו לפני ה׳ אלהיך והשתחוית מגיד שנוטלו לאחר הנחת הכהן וקורא וחוזר ומניף והרי יש כאן ב׳ תנופות אחת קודם הקריאה ואחת לאחר הקריאה ותניא בספרי תבא והנחתו לפני ה׳ אלהיך והשתחוית מלמד שטעונין הנפה שתי פעמים אחת בשעת קריאה ואחת בשעת השתחויה שם ומנין שהביכורי׳ טעונין תנופה שנ׳ ולקח הכהן הטנא מידיך לרבות הביכורים לתנופה. וכשם שטעונין תנופה כך טעונין קרבן שלמים ושיר כדאיתא בפ״ב שנא׳ בהן ושמחת בכל הטוב ולהלן הוא אומר ושמחת בחגך מה שמחת החג בשלמים אף כאן בשלמים ואין הקרבן מעכב ואימתי קוראים בשיר עליהן כשיגיעו לעזרה מתחילין הלוים בשיר וקוראים ארוממך ה׳ כי דליתני וגו׳ שם ובירושלמי שם הביכורים טעונים לינה כיצד הביא ביכורים למקדש וקרא והקריב שלמים לא יצא באותו היום מירושלים לחזור למקומו אלא ילין שם ויחזור למחר לעירו שנאמר ופנית בבקר והלכת לאהליך כל פינות שאתה פונה מן המקדש כשתבא לו לא יהיו אלא בבקר נמצאת אומר שהביכורים טעונים שבעה דברים הבאת מקום וכלי וקריאה וקרבן ושיר ותנופה ולינה שם בירושלם. שנינו בפ״ק האשה והאפוטרוסוס והשליח והעבד אינן קורין לפי שאינם יכולין לומר אשר נתת לי ה׳. אבל הגר מביא וקורא לדברי ר׳ יהודא כדאיתא בירושלמי דביכורים ומביאו ר״ש בפי׳ שם לפי שנאמר לאברהם אב המון גוים נתתיך הרי הוא אב לכל העולם שנכנסין תחת כנפי שכינה ולאברהם היתה השבועה תחילה שינחלו בניו את הארץ ואומר שם אמר רבי יהושע בן לוי הלכה כרבי יהודא עובדא אתא לקמי דרבי אבהו ואורי כרבי יהודא ואין הל׳ כתנא דתוספתא פ״ק דבכורים שאומר לרבי יהודא שהגר מביא ואינו קורא, מהמיימוני פ״ד דהלכות בכורים וכן כהנים ולוים מביאין וקורין מפני שיש להם ערי מגרש ונאמר אתה והלוי. בפ׳ הספינה בבא בתרא דף פ״א אמר רבי יוסי בר׳ חנינא הפריש ביכורים ושלחן ביד אחר ומת השליח בדרך אע״פ שחזר הוא והביאן אינו קורא שנא׳ ולקחת והבאת עד שתהא לקיחה והבאה באחד. שנינו בפ״ק הפריש ביכורים ואבדן והפריש אחרים תחתיהן מביא השניים ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר את ראשית פרי האדמה לפי שאינן ראשית ואלו השניים אינן חייבין עליהם חומש כביכורים. בפ׳ החולץ יבמות דף ל״ו ע״ב פסקינן כריש לקיש דאמר המוכר שדהו לפירות הלוקח מביא ואינו קורא שקניין פירות אינו כקניין הגוף אבל מביא אדם בכורים מנכסי אשתו וקורא אע״פ שאין לו גוף הקרקע שנ׳ בהן אשר נתן לך ה׳ אלהיך ולביתך כדמסקינן בפ׳ השולח גיטין דף מ״ו. שנינו בפ״ק הביא בכורים מאחד מן המינים וקרא וחזר והביא בכורים ממין אחר אינו קורא עליהן שנאמר הגדתי היום פעם אחת בשנה הוא מגיד ולא שתי פעמים בשנה וכן מפרש בירושלמי שם שנינו בפ״ג דף פ״ו כל הסוגיא עד סוף המצוה כיצד מעלין את הביכורים כל העיירות אשר במעמד מתכנסות לעירו של מעמד כדי שלא יעלו יחידים שנא׳ ברוב עם הדרת מלך ובאין ולנין ברחובה של עיר ולא יכנסו לבתים מפני אהל הטומאה כדמפרש בירושלמי שם ובשחר הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל ה׳ אלהינו והשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו להודיע שהביכורים משבעת המינין ומפרש בירושלמי שם שמביא זית שהוא מאחד מהמובחרין שבשבעה שהוא סמוך לא״י שנא׳ ארץ זית שמן. והחליל מכה לפניהם עד שהיו מגיעים קרוב לירושלם והם הולכין בכל הדרך וקוראין שמחתי באומרים לי בית ה׳ נלך ולא היו מהלכין כל היום אלא שתי ידות ביום כדתניא בתוספתא שם הגיעו קרוב לירושלם שולחין לפניהם שלוחין להודיע לאנשי ירושלם ועטרו ביכוריהם ופרכסו אותם ואם היה לח ויבש מראין את הלח מלמעלה כדמפרש בירושלמי שם והפחות והסגנין והגזברין יוצאין לקראתם מירושלם ולפי הבאין הן יוצאין אם באו אנשים רבים יוצאין לקראתם רבים ואם מעט מעט וכשיכנסו כולם בשערי ירושלים יתחילו לקרות עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם וכל בעלי אומניות שבירושלם עומדים לפניהם ושואלין בשלומן אחינו אנשי מקום פלוני באכם לשלום והם מהלכין בתוך ירושלם והחליל מכה לפניהם עד שהם מגיעים להר הבית הגיעו להר הבית נוטל כל אחד ואחד סלו על כתיפו ואומר הללו יה הללו אל בקדשו עד כהתי״ה כדמפרש בירושלמי דלעיל והן מהלכין בהר הבית וקוראין עד שמגיעין לעזרה הגיעו לעזרה דברו הלוים בשיר ארוממך ה׳ כי דליתני:

1 משנה תורה, מצוות עשה פתח ↗

לקרות על הביכורים, שנאמר: "וענית ואמרת לפני ה' אלוהיך" דברים כו,ה.

1 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת קְרִיאָה עַל הַבִּכּוּרִים – שֶׁנִּצְטַוִּינוּ בַּהֲבִיאֵנוּ הַבִּכּוּרִים לַמִּקְדָּשׁ לִקְרוֹת עֲלֵיהֶם הַכְּתוּבִים אֵלּוּ הַנִּזְכָּרִים בְּפָרָשָׁה זוֹ, וְהֵן, מֵאֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי עַד הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי יְיָ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים כו ה וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'. וְזֹאת הַמִּצְוָה יִקְרְאוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סוטה לב א מִקְרָא בִּכּוּרִים. וּמִצְוַת הֲבָאָתָן כְּתַבְתִּיו בְּסֵדֶר מִשְׁפָּטִים בְּמִצְוַת הֲבָאַת הַבִּכּוּרִים מצוה עב, וְנִכְפְּלָה הַמִּצְוָה לַהֲבִיאָן כְּמוֹ כֵן בְּפָרָשָׁה זוֹ, וּכְבָר נוֹדַע כִּי הַרְבֵּה מִן הַמִּצְוֹת נִכְפָּלוֹת בַּתּוֹרָה, וְכֻלָּן לְעִנְיָן וּלְצֹרֶךְ גָּדוֹל. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁהָאָדָם מְעוֹרֵר מַחְשְׁבוֹתָיו וּמְצַיֵּר בִּלְבָבוֹ הָאֱמֶת בְּכֹחַ דִּבְרֵי פִּיו, עַל כֵּן, בְּהֵיטִיב אֵלָיו הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא וּבְבָרְכוֹ אוֹתוֹ וְאֶת אַדְמָתוֹ לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת וְזָכָה לַהֲבִיאָם לְבֵית אֱלֹהֵינוּ רָאוּי לוֹ לְעוֹרֵר לִבּוֹ בְּדִבְרֵי פִּיהוּ וְלַחְשֹׁב כִּי הַכֹּל הִגִּיעַ אֵלָיו מֵאֵת אֲדוֹן הָעוֹלָם, וִיסַפֵּר חֲסָדָיו יִתְבָּרַךְ עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַם יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ כְּלָל, וְעַל כֵּן, מַתְחִיל בְּעִנְיַן יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁחִלְּצוֹ הָאֵל מִיַּד לָבָן, וְעִנְיַן עֲבוֹדַת הַמִּצְרִיִּים בָּנוּ, וְהִצִּילָנוּ הוּא בָּרוּךְ הוּא מִיָּדָם, וְאַחַר הַשֶּׁבַח מְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו לְהַתְמִיד הַבְּרָכָה עָלָיו, וּמִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּת נַפְשׁוֹ בְּשֶׁבַח הַשֵּׁם וּבְטוּבוֹ זוֹכֶה וּמִתְבָּרֶכֶת אַרְצוֹ, וְעַל כֵּן צִוָּנוּ בָּרוּךְ הוּא עַל זֶה, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בכורים א, ה, שֶׁאֵין חִיּוּב מִצְוַת מִקְרָא בִּכּוּרִים עַל כָּל מֵבִיא בִּכּוּרִים בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁיֵּשׁ מְבִיאִין וְאֵינָן קוֹרִין, וְאֵלּוּ הֵן: הָאִשָּׁה וְהַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרוֹגִינוֹס, לְפִי שֶׁכָּל אֵלּוּ אֵינָן יְכוֹלִין לוֹמַר מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לִּי, כִּי הָאָרֶץ לֹא נִתְחַלְּקָה אֶלָּא לִזְכָרִים וַדָּאִין. וְכֵן הָאַפּוֹטְרוֹפִּין אֵינָן קוֹרִין, שֶׁמְּבִיאִין בִּכּוּרִים בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים, וְכֵן הָעֶבֶד וְהַשָּׁלִיחַ אֵינָן קוֹרִין, שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לוֹמַר גַּם כֵּן אֲשֶׁר נָתַתָּ לִי, שֶׁהָאָרֶץ אֵינָהּ שֶׁלָּהֶם. וּמִן הָעִנְיָן הַזֶּה יֵשׁ לָנוּ לִלְמֹד בִּתְפִלּוֹתֵינוּ וְתַחֲנוּנֵינוּ לִפְנֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, לְדַקְדֵּק מְאֹד וּלְהִזָּהֵר בַּלָּשׁוֹן, שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר לִפְנֵי הַשֵּׁם כִּי אִם בְּדִקְדּוּק גָּדוֹל, וּזְכֹר זֶה בְּנִי וְשָׁמְרֵהוּ. וְעוֹד אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם מ"ד בְּעִנְיָן זֶה שֶׁהַגֵּרִים אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְחַלְּקָה לָהֶם הָאָרֶץ מְבִיאִין וְקוֹרִין, כִּי לְאַבְרָהָם נִתְּנָה תְּחִלָּה וְהוּא נִקְרָא אַב הֲמוֹן גּוֹיִם בראשית יז ד, כְּלוֹמַר שֶׁכָּל הַמִּתְגַּיֵּר נֶחְשָׁב לוֹ כְּבֵן. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם מ"ו שֶׁהַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא, לְפִי שֶׁנִּסְתַּפְּקוּ בַּגְּמָרָא ב"ב פא, ב אִם יֵשׁ לְקוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת קַרְקַע אִם לֹא, אֲבָל הַקּוֹנֶה שְׁלֹשָׁה מֵבִיא וְקוֹרֵא. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה, מְבֹאָרִין בְּמַסֶּכֶת בִּכּוּרִים וּבְפֶרֶק שְׁבִיעִי מִסּוֹטָה. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ, בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דַּוְקָא, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כג יט רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְיָ אֱלֹהֶיךָ, וּבִזְכָרִים וְלֹא בִּנְקֵבוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וּמִדְּרַבָּנָן הָיוּ מְבִיאִים בִּכּוּרִים בִּזְמַן הַבַּיִת מֵעָרֵי סִיחוֹן וְעוֹג וּמִסּוּרְיָא. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְהֵבִיא בִּכּוּרִים וְלֹא קָרָא עֲלֵיהֶן בְּאוֹתוֹ זְמַן בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה.

1 היא שצונו לספר טובותיו אשר היטיב לנו והצילנו. ומתחיל בענין יעקב אבינו ומסיים בעבודת המצריים וענותם אותנו ולשבחו על כל זה ולבקש ממנו להתמיד הברכה כשיביא הבכורים, והוא אמרו יתעלה וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ומה שבא אחר זה מהפרשה כלה, וזאת המצוה כלה נקראת מקרא בכורים. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת בכורים ובפרק ז' מסוטה. ואין הנשים חייבות בה. והיה כי תבא, זרעים הלכות מעשר שני פי"א:

1 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

וְתִקְרָא בְמִקְדָּשִׁים.

1 משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין פתח ↗

הַבִּכּוּרִים נוֹתְנִין אוֹתָן לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְהֵן מְחַלְּקִים אוֹתָן בֵּינֵיהֶן כְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהֵן קְרוּיִין תְּרוּמָה. וּלְפִיכָךְ זָר שֶׁאָכַל בִּכּוּרִים בְּכָל מָקוֹם חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. וְהוּא שֶׁיֹּאכְלֵם מֵאַחַר שֶׁנִּכְנְסוּ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם: הָיוּ מִקְצָתָן בִּפְנִים וּמִקְצָתָן בַּחוּץ. זֶה שֶׁבִּפְנִים חַיָּבִין עָלָיו מִיתָה וַהֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ לְכָל דְּבָרָיו. וְזֶה שֶׁבַּחוּץ הֲרֵי הוּא חֻלִּין לְכָל דְּבָרָיו: כֹּהֵן שֶׁאָכַל בִּכּוּרִים חוּץ לִירוּשָׁלַיִם מֵאַחַר שֶׁנִּכְנְסוּ לְפָנִים מִן הַחוֹמָה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר דברים יב יז "לֹא תוּכַל לֶאֱכל בִּשְׁעָרֶיךָ" וְגוֹ' דברים יב יז "וּתְרוּמַת יָדֶךָ" וְהֵם הַבִּכּוּרִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת תְּרוּמָה. וְכֵן אִם אֲכָלָן הַכֹּהֵן בִּירוּשָׁלַיִם קֹדֶם הַנָּחָה בָּעֲזָרָה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה כְּמִי שֶׁאֲכָלָן בַּחוּץ לְפִי שֶׁהֵן טְעוּנִין הַנָּחָה בָּעֲזָרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ: וּמִשֶּׁיָּנִיחֵם הַמְּבִיאָם בָּעֲזָרָה הֻתְּרוּ לַכֹּהֵן וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְוַדָּה עֲלֵיהֶן שֶׁאֵין הַקְּרִיאָה מְעַכֶּבֶת אֲכִילָתָן. ובִּכּוּרִים שֶׁיָּצְאוּ חוּץ לִמְחִצָּתָן וְחָזְרוּ מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה: אֲכִילַת בִּכּוּרִים כַּאֲכִילַת תְּרוּמָה לְכָל דְּבָרָיו. יֶתֶר בְּבִכּוּרִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין לְאוֹנֵן וּטְעוּנִין הֲבָאַת מָקוֹם. וְכֹהֵן טָהוֹר שֶׁאָכַל בִּכּוּרִים טְמֵאִים לוֹקֶה כְּשֵׁם שֶׁלּוֹקֶה יִשְׂרָאֵל טָהוֹר שֶׁאָכַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּתְרוּמָה: וּמִנַּיִן שֶׁהַבִּכּוּרִים אֲסוּרִין לְאוֹנֵן שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בָּהֶן דברים כו יא "וְשָׂמַחְתָּ בְּכָל הַטּוֹב" מִכְּלָל שֶׁהוּא חַיָּב לְאָכְלָן בְּשִׂמְחָה לֹא בַּאֲנִינוּת. וְהָאוֹכְלָן בַּאֲנִינוּת מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת: הַבִּכּוּרִים טְעוּנִין כְּלִי שֶׁנֶּאֱמַר דברים כו ב "וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא". וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְהָבִיא כָּל מִין וּמִין בִּכְלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְאִם הֱבִיאָם בִּכְלִי אֶחָד יָצָא. וְלֹא יְבִיאֵם בְּעִרְבּוּב אֶלָּא שְׂעוֹרִים מִלְּמַטָּה וְחִטִּים עַל גַּבֵּיהֶן וְזֵיתִים עַל גַּבֵּיהֶן וּתְמָרִים עַל גַּבֵּיהֶן וְרִמּוֹנִים עַל גַּבֵּיהֶן וּתְאֵנִים לְמַעְלָה מִן הַכְּלִי. וְיִהְיֶה דָּבָר אֶחָד מַפְסִיק בֵּין מִין וָמִין כְּגוֹן הוּצִין וְחֵלֶף אוֹ עָלִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וּמַקִּיף לַתְּאֵנִים אֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁל עֲנָבִים מִבַּחוּץ: הֱבִיאָם בִּכְלֵי מַתָּכוֹת נוֹטֵל הַכֹּהֵן הַבִּכּוּרִים וְחוֹזֵר הַכְּלִי לִבְעָלָיו. וְאִם הֱבִיאָם בִּכְלֵי עֲרָבָה וְחֵלֶף וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי הַבִּכּוּרִים וְהַסַּלִּים לַכֹּהֲנִים. וְאִם נִטְמְאוּ הַבִּכּוּרִים אֵין הַסַּלִּים לַכֹּהֲנִים: כְּשֶׁהָיוּ מְבִיאִין אֶת הַבִּכּוּרִים הָיוּ מְבִיאִין בְּיָדָם תּוֹרִין וּבְנֵי יוֹנָה. וְכֵן הָיוּ תּוֹלִין מִצִּדֵּי הַסַּלִּים תּוֹרִין וּבְנֵי יוֹנָה כְּדֵי לְעַטֵּר אֶת הַבִּכּוּרִים. אֵלּוּ שֶׁעִם הַסַּלִּים הָיוּ קְרֵבִים עוֹלוֹת וְאֵלּוּ שֶׁבִּידֵיהֶן הָיוּ נִתָּנִין לַכֹּהֲנִים: מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְוַדּוֹת בַּמִּקְדָּשׁ עַל הַבִּכּוּרִים בְּשָׁעָה שֶׁמְּבִיאָם. מַתְחִיל וְקוֹרֵא דברים כו ג "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ" וְגוֹ' דברים כו ה "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" עַד שֶׁיִּגְמֹר כָּל הַפָּרָשָׁה עַד דברים כו י "אֲשֶׁר נָתַתָּ לִּי ה'". וְאֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר דברים כו ה "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ". בַּלָּשׁוֹן הַזֹּאת: בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ לִקְרוֹת קוֹרֵא וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת מַקְרִין אוֹתוֹ. נִמְנְעוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין יוֹדְעִין לִקְרוֹת מִלְּהָבִיא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּלְמוּ. הִתְקִינוּ בֵּית דִּין שֶׁיִּהְיוּ מַקְרִין אֶת מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ: הַמֵּבִיא אֶת הַבִּכּוּרִים יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לִתְּנֵם לְעַבְדּוֹ וּקְרוֹבוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְהַר הַבַּיִת. הִגִּיעַ לְהַר הַבַּיִת נוֹטֵל הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ הוּא בְּעַצְמוֹ. וַאֲפִלּוּ הָיָה מֶלֶךְ גָּדוֹל שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. וְנִכְנָס עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַעֲזָרָה וְקוֹרֵא וְעוֹדֵהוּ הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ דברים כו ג "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ" וְגוֹ'. וּמוֹרִיד הַסַּל מֵעַל כְּתֵפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בִּשְׂפָתָיו וְהַכֹּהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַּחְתָּיו וּמֵנִיף וְקוֹרֵא דברים כו ה "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה" וְגוֹ' עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה וּמַנִּיחוֹ בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל קֶרֶן וְיִשְׁתַּחֲוֶה וְיֵצֵא. וּמִנַּיִן שֶׁהֵן טְעוּנִין תְּנוּפָה שֶׁנֶּאֱמַר דברים כו ד "וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא" מִיָּדֶךָ לְרַבּוֹת אֶת הַבִּכּוּרִים לִתְנוּפָה. וּכְשֵׁם שֶׁטְּעוּנִין תְּנוּפָה כָּךְ טְעוּנִין קָרְבַּן שְׁלָמִים וְשִׁיר שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן דברים כו יא "וְשָׂמַחְתָּ בְּכָל הַטּוֹב" וּבָרְגָלִים אוֹמֵר דברים טז יד "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" מָה שִׂמְחַת הֶחָג בִּשְׁלָמִים אַף כָּאן בִּשְׁלָמִים. וְאֵין הַקָּרְבָּן מְעַכֶּבֶת: וְאֵימָתַי קוֹרִין בְּשִׁיר עֲלֵיהֶן. מִשֶּׁיַּגִּיעוּ לַעֲזָרָה הַלְוִיִּם הָיוּ מַתְחִילִין וְקוֹרִין תהילים ל ב "אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי": הַבִּכּוּרִים טִעוּנִים לִינָה. כֵּיצַד. הֵבִיא בִּכּוּרָיו לַמִּקְדָּשׁ וְקָרָא וְהִקְרִיב שְׁלָמָיו לֹא יֵצֵא בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם מִירוּשָׁלַיִם לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ אֶלָּא יָלִין שָׁם וְיַחֲזֹר לְמָחָר לְעִירוֹ שֶׁנֶּאֱמַר דברים טז ז "וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ". כָּל פּוֹנוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה מִן הַמִּקְדָּשׁ לִכְשֶׁתָּבוֹא לוֹ לֹא יִהְיוּ אֶלָּא בַּבֹּקֶר. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהַבִּכּוּרִים טְעוּנִין שִׁבְעָה דְּבָרִים. הֲבָאַת מָקוֹם. וּכְלִי. קְרִיאָה. וְקָרְבָּן. וְשִׁיר. וּתְנוּפָה. וְלִינָה:

« ספר המצוות Positive Commandments 131 ספר המצוות Positive Commandments 133 »