ספר המצוות, מצוות עשה קכ״ה

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Positive Commandments 124 ספר המצוות Positive Commandments 126 »

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

מצות עשה א להביא ביכורים למקדש ואין ביכורים נוהגין אלא בפני הבית פ״ק ובא״י בלבד שנא׳ ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה׳ אלהיך בפ״ב דמסכת בכורים ומביאין ביכורים מדבריהם מערי סיחון ועוג לדברי חכמים בפ״ק דביכורים ומסוריא שהקונה שדה בסוריא כקונה בירושלים כמו ששנינו בסוף מסכת חלה שם אבל עמון ומואב ומצרים ובבל אע״פ שהן חייבות בתרומות ומעשרות מדבריהם כמו שהביא לעיל מ״ע קל״ג אין מביאין מהן ביכורים ואם הביא מהן בכורים אינן ביכורים. שנינו בפ״ק דביכורים אין מביאין אלא משבעת המינים האמורים בשבח הארץ והן החיטין והשעורים והענבים והתאנים והרימונים והזיתים והתמרים ואם הביא חוץ משבעת המינים לא נתקדשו. שם אין מביאין לא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים ואם הביא לא נתקדשו. שנינו במסכת תרומות בפרק אחרון אין מביאין ביכורים משקה חוץ מזיתים וענבים בלבד שנאמר פרי האדמה ואם הביא אין מקבלין אותו הימנו וכן תני רב יוסף בפרק אין נערכין ערכין דף י״א. בפרק ג׳ דבכורים הקרובין לירושלים מביאין תאנים וענבים לחין והרחוקים מביאים אותם גרוגרות וצימוקין. עוד שנינו בפ׳ קמא אין מביאין ביכורים קודם עצרת שנאמר וחג הקציר ביכורי מעשיך ואם הביא אין מקבלין הימנו בתוספתא שם אלא יניחם עד שיבא עצרת ויקרא עליהן. מהמיימוני פ״ב דהלכות בכורים עיין שם בהשגות וכן אין מביאין ביכורים אחר חנוכה שהביכורים אחר חנוכה חשובים משנה הבאה ויניח אותם עד עצרת, בפ״ק ובפ׳ כל שעה פסחים דף ל״ו ומעצרת עד החג מביא וקורא שנ׳ ושמחת בכל הטוב מכאן אמרו שאין קורין מקרא ביכורים אלא בזמן שמחה וזהו מעצרת ועד החג שאדם מלקט פירותיו ותבואותיו ויינו ושמנו אבל מן החג ואילך מביא ואינו קורא, בירו׳ פ״ק דבכורים אין מביאין ביכורים לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש כיצד לא יביא מפירות שחנטו קודם ט״ו בשבט על פירות שחנטו אחר ט״ו בו, במיימוני דלעיל אחד הנוטע ואחד העולה מאיליו ואחד פירות השותפין חייבין בביכורים שנא׳ ביכורי כל אשר בארצם. שנינו בפ״ק דביכורים הנוטע אילן בתוך שדהו והבריכו בתוך שדה חבירו או ברשות הרבים או שהיה נטוע בשדה חבירו או ברשות הרבים והבריכו בתוך שדהו אינו מביא ביכורים לא ממה שהוציא ברשות זו ולא מן הצד האחר שנאמר ביכורי אדמתך וכן האריסין והחכירין והגזלנין אין מביאין ביכורים שאין זו אדמתך שם. אמר רבי יוחנן בפרק לא יחפור בבא בתרא דף כ״ז אילן הסמוך למצר חבירו או נוטה לשדה אע״פ שחייב להרחיק הרי זה מביא וקורא שעל מנת כן הנחיל יהושע את ישראל את הארץ. הביכורים ב אין להם שיעור מה״ת אלא מדבריהם צריך להפריש אחד מששים. והרוצה לעשות ביכורים כל שדהו עושה כדאי׳ בפ״ב דביכורים ודצריך ששים בירושלמי שם הפריש ביכוריו וחזר והוסיף עליהן או עטרן הרי זה התוספת כביכורים מדבריהם כדאיתא בפ״ג כל הסוגיא בד״א כשהביא מא״י אבל אם הביא מעבר לירדן או מסוריא אין התוספת כביכורים ואע״פ שאינה כביכורים אינה נאכלת אלא בטהרה. ואין מעשרין הביכורים בכ״מ אלא משבעת המינים כדברי רבי עקיבא שם שנינו בפ״ג שם כיצד מפרישין הביכורים יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאינה שבכרה אשכול שביכר קושרן בגמי ואומר הרי אלו ביכורים והם נעשין ביכורין במחובר משקרא להם שם ואע״פ שעדיין לא בשלו כל צרכם ולכשיגמרו ויתלוש אותן מן הקרקע אינו צריך לחזור ולקרות להם שם לא הפרישן במחובר ולא קרא להם שם ותלש את הפירות הר״ז מפריש אחר שנתלשו. בפ״ב ואם נטמאו הפירות כולן אינו מפריש ביכורים בטומאה אלא מפריש מן הטהור על הטמא. ואומר רבי׳ משה בפ״ב דהלכות ביכורים שאם אין לו פירות טהורות אינו מפריש כלל. ועוד אומר שהביכורים שנטמאו אינו מסיק בהן תנור וכיריי׳ כתרומה טמאה מפני שהן כקדשי מקדש. שנינו בפ״ק דביכורים המפריש ביכורים ונגנבו או שאבדו חייב להפריש אחרים תחתיהן שנאמר תביא בית וגו׳ מלמד שהוא חייב באחריותן עד שיביאם להר הבית. גרסינן בירושלמי דביכורים פ״ק בשם רבי אושעיא מפריש ביכורים להעלותן בידו לירושלם לא ישלחם ביד שליח שכל הביכורים שנראו לקריא׳ אינם נתרי׳ אלא בקריא׳ וכשהשליח מביא אין כאן קריאה לא בבעלים ולא בשלוחם ואם לקטן לכתחילה על מנת לשלחם ביד שליח הרי זה מותר לשלחם שנינו בפ״ג דבכורים לדברי חכמים שהביכורים נותנין לאנשי משמר והן מחלקין אותן ביניהם כקדשי מקדש, בפ״ב דבכורים ובפרק הערל יבמות דף ע״ג וזר שאכל ביכורים בכ״מ חייב מיתה בידי שמים מפני שהן קרויין תרומה והוא שיאכל אותם מאחר שנכנסו לירושלי׳ כמבואר בפי׳ ר״ש שם, בספרי כי תבא הביכורים טעונין כלי שנ׳ ושמת בטנא. ומצוה מן המובחר להביא כל מין ומין בכלי בפני עצמו כדתניא בתוספתא דבכורים ומביאה ר״ש בפירוש דף פ״ו דלעיל ואם הביא שבעת המינים בכלי אחד יצא. ולא יביאם בתערובת אלא שעורים מלמטה וחיטים מלמעלה על גביהן וזתים על גביהן ותמרים על גביהן ורימוני׳ על גביהן ותאנים למעלה מן הכל ויהי׳ דבר אחר מפסיק בין כל מין ומין כגון הוצין ועלין וכיוצא בהן ומקיף לתאני׳ אשכולות ענבי׳ מבחוץ כל זה בתוספתא שם שנינו בפ״ג הביאם בכלי מתכות נוטל הכהן הביכורים וחוזר הכלי לבעליו ואם בסלים של ערבה וכיוצא בהן הרי הביכורי׳ והסלי׳ לכהנים. שם כשהיו מביאין ביכורי׳ היו מביאין בידם תורים ובני יונה וכן היו תולין מצדי הסלים מבחוץ תורים ובני יונה כדי לעטר את הביכורים ולא היו נותנין היונים על הסלים שלא ילכלכו אותם כדאי׳ בירו׳ שם אלו שבסלי׳ היו קריבין עולות ואילו שבידיהן היו נותנין לכהנים כדתנן בפרק שלישי דביכורים:

1 משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין פתח ↗

מִצְוַת עֲשֵׂה לְהָבִיא בִּכּוּרִים לַמִּקְדָּשׁ. וְאֵינָם נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר שמות כג יט שמות לד כו "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ". וּמְבִיאִין בִּכּוּרִים שֶׁל דִּבְרֵיהֶם מֵעָרֵי סִיחוֹן וְעוֹג וּמִסּוּרְיָא. שֶׁהַקּוֹנֶה בְּסוּרְיָא כַּקּוֹנֶה בִּירוּשָׁלַיִם. אֲבָל עַמּוֹן וּמוֹאָב וּבָבֶל אַף עַל פִּי שֶׁהֵן חַיָּבִין בִּתְרוּמָה וּבְמַעַשְׂרוֹת מִדִּבְרֵיהֶם אֵין מְבִיאִין מֵהֶן בִּכּוּרִים. וְאִם הֵבִיא בִּכּוּרִים מִחוּץ לָאָרֶץ אֵינָן בִּכּוּרִים:

1 היא שצונו להוציא הבכורים ולהביאם למקדש. והוא אמרו יתברך ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך. ומבואר שהמצוה הזאת אינה נוהגת אלא בפני הבית ולא יבאו אלא מפירות ארץ ישראל וסוריא ועבר הירדן ומשבעת המינין. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת בכורים ושם התבאר שהבכורים נכסי כהן. ואלה המשפטים, הלכות בכורים פ"ב:

1 משנה תורה, מצוות עשה פתח ↗

להביא ביכורים לבית הבחירה, שנאמר: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ" שמות כג, יט שמות לד, כו.

1 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת הֲבָאַת בִּכּוּרִים – לְהָבִיא בִּכּוּרִים לַמִּקְדָּשׁ, וְהוּא הַפְּרִי הָרִאשׁוֹן שֶׁמִּתְבַּשֵּׁל בָּאִילָן שֶׁחַיָּבִין אָנוּ לַהֲבִיאוֹ שָׁם וְלִתְּנוֹ לַכֹּהֵן, וְלֹא כָּל הָאִילָנוֹת בְּמִצְוָה זוֹ מִן הַתּוֹרָה, אֶלָּא שִׁבְעַת הַמִּינִים בִּלְבַד שֶׁנִּשְׁתַּבְּחָה בָהֶן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהֵם חִטָּה, וּשְׂעוֹרָה, גֶּפֶן, וּתְאֵנָה, וְרִמּוֹן, זֵיתִים וּתְמָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כג יט רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא וְגוֹ' וּבָא הַפֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא עַל שִׁבְעָה פָּרוֹת אֵלּוּ. וּלְפִי הַדּוֹמֶה כִּי בְּדֶרֶךְ זוֹ לָמְדוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לוֹמַר כָּךְ, כִּי אַחַר שֶׁלֹּא הֻזְכְּרוּ כָּל פֵּרוֹת אֲחֵרִים חוּץ מֵאֵלּוּ בַּתּוֹרָה בְּשׁוּם מָקוֹם וְצִוָּנוּ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא מֵאַרְצֵנוּ בִּכּוּרֵי פֵּרוֹת סְתָם, בֶּאֱמֶת יֵשׁ לָדוּן כִּי עַל הַפֵּרוֹת שֶׁהוֹדִיעָנוּ בַּתּוֹרָה, שֶׁהֵן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְשֶׁשִּׁבְחָהּ בָּהֶן, עַל אוֹתָם צִוָּנוּ. וְאֶפְשָׁר כִּי יֵשׁ לְרַבּוֹתֵינוּ ז"ל עוֹד הֶכְרֵחַ הַכָּתוּב בָּעִנְיָן, אוֹ שֶׁמָּא דִּבְרֵי קַבָּלָה הֵם. וְכֵן הָיָה דַּרְכָּם לְהָבִיא אוֹתָן בכורים ג ג הַסְּמוּכִין לִירוּשָׁלַיִם מְבִיאִין אוֹתָן רַכִּים, וְהָרְחוֹקִין מְיַבְּשִׁין אוֹתָן. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת דְּבַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתֵנוּ, וְנִזְכֹּר וְנֵדַע כִּי מֵאִתּוֹ בָּרוּךְ הוּא יַגִּיעוּ לָנוּ כָּל הַבְּרָכוֹת בָּעוֹלָם. עַל כֵּן נִצְטַוִּינוּ לְהָבִיא לִמְשָׁרְתֵי בֵּיתוֹ רֵאשִׁית הַפְּרִי הַמִּתְבַּשֵּׁל בָּאִילָנוֹת וּמִתּוֹךְ הַזְּכִירָה וְקַבָּלַת מַלְכוּתוֹ וְהוֹדָאָתֵנוּ לְפָנָיו, כִּי הַפֵּרוֹת וְיֶתֶר כָּל הַטּוֹבָה מֵאִתּוֹ יָבֹאוּ, נִהְיֶה רְאוּיִים לִבְרָכָה וְיִתְבָּרְכוּ פֵּרוֹתֵינוּ. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מכות יט ב שֶׁהֵן אֲסוּרִין לַזָּר כִּתְרוּמָה מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לִירוּשָׁלַיִם, וּמֵאֵיזֶה פֵּרוֹת מְבִיאִין מֵהֶם בִּכּוּרִים מִדְּרַבָּנָן, וְשֶׁנִּתָּנִין הַבִּכּוּרִים לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר, וְשֶׁטְּעוּנִין כְּלִי וְהוּא לַכֹּהֵן אִם הוּא שֶׁל עֵץ, וְשֶׁלֹּא יְבִיאֵם אָדָם בְּעִרְבּוּב אֶלָּא דֶּרֶךְ נוֹי, כְּגוֹן שֶׁמֵּשִׂים הוּצִין אוֹ עָלִין בַּסַּל בֵּין כָּל מִין וָמִין, וּמַקִּיף אֶשְׁכּוֹלוֹת עֲנָבִים לְסַל שֶׁל תְּאֵנִים עַל שְׂפָתוֹ, וּמְבִיאִין בִּידֵיהֶן תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה לִכְבוֹד הַבִּכּוּרִים וְנוֹתְנִין אוֹתָם לַכֹּהֲנִים, וְכֵיצַד הָיוּ מַעֲלִין אוֹתָן, וְהַשִּׂמְחָה שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין עֲלֵיהֶן הַמְּבִיאִים אוֹתָם וְהַיּוֹצְאִים לִקְרָאתָם, וְהַמִּזְמוֹרִים שֶׁהָיוּ קוֹרְאִין סָמוּךְ לָעִיר, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת בִּכּוּרִים פ"ג פ"ד מה' בכורים. וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בִּזְכָרִים, וּבְפֵרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְסוּרְיָא וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אֲבָל לֹא בְּפֵרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ, בִּטֵּל עֲשֵׂה.

« ספר המצוות Positive Commandments 124 ספר המצוות Positive Commandments 126 »