ספר המצוות, מצוות לא תעשה שנ״ד

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Negative Commandments 353 ספר המצוות Negative Commandments 355 »

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

הזהירה א תורה על ממזר בפ' תצא לא יבא ממזר בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' כלו' לעולם אסורין בפ' הערל דף ע"ח אחד זכרים וא' נקבות באיסור זה ושנינו שם דף מ"ט איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר"ע ור"ש התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו ורבי יהושע אומר כל שחייבים עליו מיתת ב"ד וטעם כולם מפרש בגמ' שם פוסק בה"ג וכן הר"י שהלכה כשמעון התימני וכן הוא בתוס' שם אע"פ שאין למידין מהלכה הכתובה במשנה וברייתא כדאיתא בב"ב דף ק"ל מ"מ הלכה כשמעון התימני שהרי שנינו סתם משנה כמותו בפ' האומר דף ס"ו ושנויות שם הלכות פסוקות וכיוצא באותה משנה סתמא קורא הילכתא פסיקתא בב"ק דף ק"ב וגם ר"א בן יעקב שמשנתו קב ונקי סובר בפר' החולץ יבמות דף ל"ו יש ממזר מאשת אח ותניא ראב"י אומר שם בדף ל"ז לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך במדינה אחרת וישא אשה אחרת שמא יזדווגו זה לזה ונמצא אח נושא אחותו ונתמלא כל העולם ממזרים ועל זה נאמר ומלאה הארץ זמה אבל מחייבי לאוין אין ממזר דפסקינן בפר' החולץ דף ס"ה הלכה שעכו"ם ועבד שבא על בת ישראל הוולד כשר ואמרי' ביבמות דף י"ד פשיטא שבני חייבי לאוין כשרים נינהו ובקדושין אומר דף ע"ח הכל מודים במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה אלמא יש תפיסת קידושין אפי' בלאו דשאר וא"כ אין הוולד ממזר וטעם דשמעון התימני דלעיל אע"פ שמפי הקבלה אמר כן הסמיכו שם בדף מ"ט על המקרא שנ' ולא יגלה כנף אביו וסובר שבשומר' יבם של אביו הכתוב מדבר שהיא עליו בכרת וסמיך ליה לא יבא ממזר ללמד שיש ממזר מחייבי כריתות וזהו מכל העריות כולן אף מחייבי מיתות בית דין שבכולן כרת ואעפ"כ אומר שם שהכל מודים בבא על הנדה והטעם מפרש שם שהוולד אינו ממזר בתוס' שם בד"ה וכתיב' לא יבא ומה שאמרנו שאלו המקראות הם סמוכין והרי מפסיק לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה יש לפרש שמאחר שאינם בני בנים לא חשיב הפסק ומנין שלא יבא דכתיב גבי ממזר ופצוע דכא וכרות שפכה עמוני ומואבי מצרי ואדומי בביאת בעילה הכתוב מדבר כביאה בא אל אשת אחיו וכביאה ויבא אליה ותהר לו ולא נפרשנו כביאה ולא יבא אל תוך המחנה וכבואכם אל אהל מועד שפירושן לא יכנסו לתוך הקהל ולא יכנסו לאהל מועד אמרת צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מעניינו במה העניין מדבר בעריות ובבעילת איסור כדכתי' לא יגלה את כנף אביו אף כאן בביאת ערו' ובבעיל' איסור הכתוב מדבר, גרסינן בבימות דף מ"ט אמר אביי הכל מודים בבא על הנדה שאין הוולד ממזר מ"ט ותהי' נדת' עליו אפי' בשעת נדתה תהא בה הויה בקדושין ב פוסק כרבי יוסי שאומר ממזרים נתינים טהורים לבא בקהל לעתיד לבא מיימו' פט"ו דא"כ אחר ממזר שנשא ישראלית ואחד ישראל שנשא ממזרת כיון שבעלו אחר קידושין לוקה קידש ולא בעל אינו לוק' בעל ולא קדש אינו לוקה משום ממזרת שאין לך בכל חייבי לאוין מי שלוקה על בעילה בלא קידושין אלא כ"ג באלמנה כמו שיתבאר לקמן בל"ת קכ"ה ביבמות דף מ"ה פסקינן עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הוולד כשר בין בפנוי' בין באשת איש בין באונס בין ברצון ועכו"ם ועבד הבא על ממזרת הולד ממזר וממזר הבא על הגויה הולד עכו"ם נתגייר הרי הוא כשר כשאר גרים ואם בא על השפחה הוולד עבד שחררו הוולד כשר כשאר עבדים משוחררים ומותרין בבת ישראל זה הכלל בקדושין דף ס"ה בן הבא מן העבד ומן העכו"ם ומן השפחה ומן הגויה הרי הוא כמוהו לפיכך פוסק בפ' האומר דף ס"ט כרבי טרפון שאומר יכולין ממזרין ליטהר כיצד ממזר מותר מתחילה לישא שפחה כדי לטהר את בניו שהרי כשנולד הבן הוא עבד שחררו הוולד בן חורין, בקדושין דף ע"ב מסקינן ממזר מותר לישא גיורת ובן הממזרת מותרת לגר והבנים משניהם ממזרים כרבי יוסי כדאיתא בפ' האומר דף מ"ו שהוולד הולך אחר הפגום שנאמר בקהל ה' בקדושין דף ע"ג וקהל גרים לא איקרי קהל ה' בברייתא שם דף ע"ה גיורת שנשאת לגר וילדה בן אע"פ שהורתו ולידתו בקדושה הרי זה מותר בממזרת וכן בן בנו עד שישתקע שם גיותו ממנו ולא יודע שהוא גר ואח"כ יאסר בממזרת, פשוט ומבואר בכמה מקומות ואחד הגרים ואחד העבדים משוחררים דין אחד לכולם מהמיימו' פרק ט"ו דאיסורי ביאה מבואר שם במ"מ אבל גר שנשא בת ישראל או ישראל שנשא גיורת הוולד ישראל לכל דבר ואסור בממזרת שלשה ממזרים הם ממזר ודאי ממזר ספק ממזר מד"ס ממזר ודאי כאשר בארנו לעיל ממזר ספק זה הבא מספק ערוה כגון הבא על האשה שנתקדשה ספק קידושין או שנתגרשה ספק גירושין וכיוצא בהן ר"פ האשה רבה דף פ"ו מבואר שם בגמרא דף פ"ט והאשה ששמעה שמת בעלה ונשא' והרי בעלה קיים ובא בעלה הראשון עליה והיא תחת השני הרי הבן ממזר מד"ס בפ"י יוחסין דף ע"ג כל הסוגיא דין ג תורה שספק ממזר מותר לבא בקהל שנ' לא יבא ממזר בקהל ה' ממזר ודאי אסור ולא ממזר ספק אבל חכמים עשו מעלה ביוחסין היינו כר"א שם דף ע"ד ורב פסק כוותיה בדף ע"ה ואסרו כל הספיקות לבא בקהל וממזר ספק אסור בממזר' ודאי ואפי' בממזר' ספק אסור שמא אחד אין ממזר והשני ממזר ודאי דאין לספיקות תקנה אלא שישאו מן הגרים אבל ממזר של דבריה' מותר לישא ממזרת של דבריהם גרסי' בסוטה דף כ"ז אשת איש שיצא עליה קול שהיא מזנה והכל מרנני' אחריה אין חוששין לבניה שמא ממזרים הם שרוב בעילות אחר הבעל ומותר לישא בתה לכתחלה אא"כ היתה מפקרת עצמה לכל לכתחילה בפרהסיא בפ' האומ' דף ע"ח ובפ' החולץ יבמות דף מ"ז האב שהוחזק שזה הוא בנו ואמ' בני זה ממזר נאמן ואם יש לאותו בן בנים אינו נאמן אף על הבן כמו שמוכיח שם בפ' החולץ דלעיל שלא האמינה אותו תורה אלא על בנו שנ' כי את הבכור בן השנואה יכיר ודרש רבי יהודה יכירנו לאחרים וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר שהוא ממזר או בן גרושה וחלוצה כמו שאומר שם ובן גרושה וחלוצה שאומר ביבמות פירש רבינו אליהו בתוס' שם הסוגיא דנפקא ליה מדכתיב בן השנואה יכיר שדורש שם ששנואה בנישואין וכן משמע בירושלמי דקידושין ורבינו יצחק פי' מדנאמן לומר זה בני בכור אפי' בתינוק בין הבנים וכשהוא אומר על הקטן שהוא בכור א"כ עושה הגדולים ממזרים אלמא על בנו נאמן לפוסלו ולפיכך נאמן לומר בן גרושה היא והלכה כר' יהודה דאמר בב"ב דף קכ"ז כשאומר על התינוק בין הבנים בכור הוא נאמן עוד תניא ביבמות דף מ"ז כל הסוגיא מעשה בעכו"ם שבא לפני רבי יהודה אמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי אמר לו יש לך עדים שנתגיירת ע"ש בתוס' אמר ליה לא אמר ליה יש לך בנים אמר ליה הן אמר ליה לדבריך עכו"ם אתה ואין עדות לעכו"ם ע"ש בתוס' בד"ה נאמן ואי אתה נאמן לפסול את בניך כך מפרש שם רב נחמן בר יצחק דברי רבי יהודה ופוסק שם הילכתא כרב נחמן בר רבי יצחק משמע שאם יש עדות לעכו"ם שנאמן לפסול בניו אפי' שלא ע"י הכרת בכור בתוס' שם וכן פוסק בשאלתות פרשת וארא וכן פוסק רבי' משה בפ' ט"ו דאיסורי ביאה ולא כמו שפוסק בה"ג שאינו נאמן לפסול את בניו אלא במקום הכרת בכורה כמו שאמר על תינוק בין הבנים שהוא בכור:

1 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

מַמְזֵר

1 משנה תורה, הלכות איסורי ביאה פתח ↗

אֵי זֶהוּ דברים כג ג "מַמְזֵר" הָאָמוּר בַּתּוֹרָה. זֶה הַבָּא מֵעֶרְוָה מִן הָעֲרָיוֹת. חוּץ מִן הַנִּדָּה שֶׁהַבֵּן מִמֶּנָּה פָּגוּם וְאֵינוֹ מַמְזֵר. אֲבָל הַבָּא עַל שְׁאָר הָעֲרָיוֹת בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה הַוָּלָד מַמְזֵר. וְאֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת אֲסוּרִין לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר דברים כג ג "גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי" כְּלוֹמַר לְעוֹלָם: אֶחָד מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא יִשְׂרְאֵלִית אוֹ יִשְׂרְאֵלִי שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת כֵּיוָן שֶׁבָּעֲלוּ אַחַר הַקִּדּוּשִׁין לוֹקִין. קִדֵּשׁ וְלֹא בָּעַל אֵינוֹ לוֹקֶה. בָּעַל וְלֹא קִדֵּשׁ אֵינָן לוֹקִין מִשּׁוּם מַמְזֵרוּת שֶׁאֵין לְךָ בְּכָל חַיָּבֵי לָאוִין מִי שֶׁלּוֹקֶה עַל בְּעִילָה בְּלֹא קִדּוּשִׁין אֶלָּא כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הַמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת הַוָּלָד כָּשֵׁר שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ עֶרְוָה: עַכּוּ"ם וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד כָּשֵׁר בֵּין פְּנוּיָה בֵּין בְּאֵשֶׁת אִישׁ בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן. עַכּוּ"ם וְעֶבֶד הַבָּאִים עַל הַמַּמְזֶרֶת הַוָּלָד מַמְזֵר. וּמַמְזֵר הַבָּא עַל הָעַכּוּ"ם הַוָּלָד עַכּוּ"ם. נִתְגַּיֵּר הֲרֵי הוּא כָּשֵׁר כִּשְׁאָר גֵּרִים. וְאִם בָּא עַל הַשִּׁפְחָה הַוָּלָד עֶבֶד. שִׁחְרְרוֹ הַוָּלָד כָּשֵׁר כִּשְׁאָר עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִין וּמֻתָּר בְּבַת יִשְׂרָאֵל: זֶה הַכְּלָל בֵּן הַבָּא מִן הָעֶבֶד אוֹ מִן הָעַכּוּ"ם אוֹ מִן הַשִּׁפְחָה אוֹ מִן בַּת עַכּוּ"ם הֲרֵי הוּא כְּאִמּוֹ וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל הָאָב. לְפִי דָּבָר זֶה הִתִּירוּ לְמַמְזֵר לִשָּׂא שִׁפְחָה כְּדֵי לְטַהֵר אֶת בָּנָיו שֶׁהֲרֵי הוּא מְשַׁחְרֵר אוֹתָם וְנִמְצְאוּ בְּנֵי חוֹרִין. וְלֹא גָּזְרוּ עַל הַשִּׁפְחָה לְמַמְזֵר מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַבָּנִים: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ אוֹתוֹ הַבֵּן אֵין לוֹ תַּקָּנָה מִפְּנֵי שֶׁצַּד מַמְזֵרוּת וְצַד כַּשְׁרוּת מְעֹרָבִין בּוֹ. לְפִיכָךְ אָסוּר בְּשִׁפְחָה וְנִמְצְאוּ בָּנָיו כְּמוֹתוֹ לְעוֹלָם: עַכּוּ"ם הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה שֶׁטָּבְלָה הֲרֵי זֶה עֶבֶד וְעֶבֶד שֶׁטָּבַל שֶׁבָּא עַל עַכּוּ"ם הַוָּלָד עַכּוּ"ם הַלֵּךְ אַחַר הָאֵם אֲבָל עַכּוּ"ם הַבָּא עַל שִׁפְחָה עַכּוּ"ם אוֹ עֶבֶד עַכּוּ"ם שֶׁבָּא עַל עַכּוּ"ם בַּת חוֹרִין הַלֵּךְ אַחַר הַזָּכָר: מַמְזֵר מֻתָּר לִשָּׂא גִּיֹּרֶת. וְכֵן הַמַּמְזֶרֶת מֻתֶּרֶת לְגֵר. וְהַבָּנִים מִשְּׁנֵיהֶם מַמְזֵרִים שֶׁהַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַפָּגוּם שֶׁנֶּאֱמַר דברים כג ג "בִּקְהַל ה'" וּקְהַל גֵּרִים אֵינוֹ קָרוּי דברים כג ג "קְהַל ה'": גִּיֹּרֶת שֶׁנִּשֵּׂאת לְגֵר וְהוֹלִידוּ בֵּן אַף עַל פִּי שֶׁהוֹרָתוֹ וְלֵדָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה הֲרֵי זֶה מֻתָּר בְּמַמְזֶרֶת. וְכֵן בֶּן בֶּן בְּנוֹ עַד שֶׁיִּשְׁתַּקַּע שֵׁם גֵּרוּתוֹ מִמֶּנּוּ וְלֹא יִוָּדַע שֶׁהוּא גֵּר וְאַחַר כָּךְ יֵאָסֵר בְּמַמְזֶרֶת. וְאֶחָד הַגֵּרִים וְאֶחָד הָעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִין דִּין אֶחָד לְכֻלָּן: גֵּר שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל אוֹ יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא גִּיֹּרֶת הַוָּלָד יִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר וְאָסוּר בְּמַמְזֶרֶת: שְׁלֹשָׁה מַמְזֵרִים הֵם. מַמְזֵר וַדַּאי וּמַמְזֵר סָפֵק וּמַמְזֵר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. אֵי זֶהוּ מַמְזֵר וַדַּאי זֶה שֶׁבָּא מִן הָעֶרְוָה הַוַּדָּאִית כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמַמְזֵר סָפֵק זֶה שֶׁבָּא מִסְּפֵק עֶרְוָה כְּגוֹן הַבָּא עַל הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה סְפֵק קִדּוּשִׁין אוֹ נִתְגָּרְשָׁה סְפֵק גֵּרוּשִׁין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. כְּגוֹן הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁמְעָה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ וְנִשֵּׂאת וַהֲרֵי בַּעְלָהּ קַיָּם וּבָא בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן עָלֶיהָ וְהִיא תַּחַת הַשֵּׁנִי הֲרֵי הַבֵּן מַמְזֵר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: פְּנוּיָה שֶׁנִּתְעַבְּרָה מִזְּנוּת אָמְרוּ לָהּ מַהוּ הָעֻבָּר הַזֶּה אוֹ הַיָּלוּד הַזֶּה אִם אָמְרָה בֵּן כָּשֵׁר הוּא וּלְיִשְׂרָאֵל נִבְעַלְתִּי הֲרֵי זוֹ נֶאֱמֶנֶת וְהַבֵּן כָּשֵׁר. וְאַף עַל פִּי שֶׁרֹב הָעִיר שֶׁזִּנְּתָה בָּהּ פְּסוּלִים: וְאִם לֹא נִבְדְּקָה אִמּוֹ עַד שֶׁמֵּתָה אוֹ שֶׁהָיְתָה חֵרֶשֶׁת אוֹ אִלֶּמֶת אוֹ שׁוֹטָה אוֹ שֶׁאָמְרָה לִפְלוֹנִי הַמַּמְזֵר נִבְעַלְתִּי אוֹ לִפְלוֹנִי הַנָּתִין אֲפִלּוּ אוֹתוֹ פְּלוֹנִי מוֹדֶה שֶׁהוּא מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה הַיָּלוּד סְפֵק מַמְזֵר. כְּשֵׁם שֶׁזִּנְּתָה עִם זֶה שֶׁהוֹדָה לָהּ כָּךְ זִנְּתָה עִם אַחֵר. וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא שְׁתוּקִי שֶׁמַּכִּיר אֶת אִמּוֹ וְאֵינוֹ מַכִּיר אֶת אָבִיו וַדַּאי: וְכֵן הַבֵּן הַנִּמְצָא בַּשּׁוּק וְהוּא הַנִּקְרָא אֲסוּפִי הֲרֵי הוּא סְפֵק מַמְזֵר שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מַה הוּא: פְּנוּיָה שֶׁזִּנְּתָה וְאָמְרָה בֵּן זֶה בֶּן פְּלוֹנִי הוּא. אִם אוֹתוֹ פְּלוֹנִי כָּשֵׁר הֲרֵי הַבֵּן כָּשֵׁר וְאֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לִהְיוֹת זֶה בְּנוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁחוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ וְיִהְיֶה הַבֵּן אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת אוֹתוֹ פְּלוֹנִי מִסָּפֵק. וְאִם אוֹתוֹ פְּלוֹנִי מַמְזֵר אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לִהְיוֹת הַבֵּן מַמְזֵר וַדַּאי עַל פִּיהָ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ אֶלָּא יִהְיֶה סְפֵק מַמְזֵר: אֲבָל הָאָב שֶׁהֻחְזַק שֶׁזֶּה בְּנוֹ וְאָמַר בְּנִי זֶה מַמְזֵר הוּא נֶאֱמָן. וְאִם יֵשׁ לַבֵּן בָּנִים אֵינוֹ נֶאֱמָן. שֶׁלֹּא הֶאֱמִינָה אוֹתוֹ תּוֹרָה אֶלָּא עַל בְּנוֹ שֶׁנֶּאֱמַר דברים כא יז "כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר" יַכִּירֶנּוּ לַאֲחֵרִים: וּכְשֵׁם שֶׁנֶּאֱמָן לוֹמַר בְּנִי זֶה בְּכוֹר כָּךְ נֶאֱמָן לוֹמַר בְּנִי זֶה מַמְזֵר אוֹ בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה. וְכֵן אִם הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת נֶאֱמָן לוֹמַר עֻבָּר זֶה אֵינוֹ בְּנִי וּמַמְזֵר הוּא וְיִהְיֶה מַמְזֵר וַדַּאי. וְהָאוֹמֵר עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא מַמְזֵר נֶאֱמָן לֶאֱסֹר עַצְמוֹ בְּבַת יִשְׂרָאֵל. וְאָסוּר בְּמַמְזֶרֶת עַד שֶׁיִּוָּדַע וַדַּאי שֶׁהוּא מַמְזֵר. וּבְנוֹ כָּמוֹהוּ. וְאִם יֵשׁ לוֹ בְּנֵי בָּנִים אֵינוֹ נֶאֱמָן לִפְסל בְּנֵי בָּנָיו וְלֹא יִפְסל אֶלָּא עַצְמוֹ: אֲרוּסָה שֶׁנִּתְעַבְּרָה וְהִיא בְּבֵית אָבִיהָ הֲרֵי הַוָּלָד בְּחֶזְקַת מַמְזֵר וְאָסוּר בְּבַת יִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּמַמְזֶרֶת. וְאִם נִבְדְּקָה אִמּוֹ וְאָמְרָה מֵאֲרוּסִי נִתְעַבַּרְתִּי נֶאֱמֶנֶת וְהַוָּלָד כָּשֵׁר. וְאִם הִכְחִישָׁהּ הָאָרוּס וְאָמַר מֵעוֹלָם לֹא בָּאתִי עָלֶיהָ הֲרֵי הַוָּלָד מַמְזֵר שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה בְּחֶזְקַת בְּנוֹ וְאָמַר בְּנִי זֶה מַמְזֵר נֶאֱמָן. וְהָאִשָּׁה אֵינָהּ בְּחֶזְקַת זוֹנָה אֶלָּא נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר לָאָרוּס נִבְעַלְתִּי וְאֵינָהּ זוֹנָה. וְאִם נִשֵּׂאת לְכֹהֵן לֹא תֵּצֵא וּוְלָדָהּ מִמֶּנּוּ כָּשֵׁר: הָיוּ הָעָם מְרַנְּנִים אַחֲרֶיהָ וְהִיא אֲרוּסָה עִם אֲרוּסָהּ וְעִם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים אַף עַל פִּי שֶׁבָּא עָלֶיהָ אֲרוּסָהּ בְּבֵית חָמִיו הֲרֵי זֶה סְפֵק מַמְזֵר. כְּשֵׁם שֶׁהִפְקִירָה עַצְמָהּ לַאֲרוּסָהּ הִפְקִירָה לַאֲחֵרִים. וְאִם נִבְדְּקָה וְאָמְרָה עֻבָּר זֶה מֵאֲרוּסִי הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁהָיְתָה מְעֻבֶּרֶת וְאָמְרָה עֻבָּר זֶה אֵינוֹ מִבַּעֲלִי אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לְפָסְלוֹ. וַהֲרֵי הַבֵּן בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת. שֶׁלֹּא הֶאֱמִינָה תּוֹרָה אֶלָּא הָאָב. אָמַר הָאָב אֵינוֹ בְּנִי אוֹ שֶׁהָיָה בַּעְלָהּ בִּמְדִינַת הַיָּם הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת מַמְזֵר. וְאִם אָמְרָה מֵעַכּוּ"ם וְעֶבֶד נִתְעַבַּרְתִּי הֲרֵי הַוָּלָד כָּשֵׁר. שֶׁאֵין הַבַּעַל יָכוֹל לְהַכְחִישָׁהּ בִּדְבָרֶיהָ. וְאֵין הָעֻבָּר מִשְׁתַּהֶה בִּמְעֵי אִמּוֹ יֶתֶר עַל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ: אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁיָּצָא עָלֶיהָ קוֹל שֶׁהָיְתָה זוֹנָה תַּחַת בַּעְלָהּ וְהַכּל מְרַנְּנִין אַחֲרֶיהָ אֵין חוֹשְׁשִׁין לְבָנֶיהָ שֶׁמָּא מַמְזֵרִים הֵם שֶׁרֹב בְּעִילוֹת אֵצֶל הַבַּעַל. וּמֻתָּר לִשָּׂא בִּתָּהּ לְכַתְּחִלָּה. אֲבָל הִיא עַצְמָהּ חוֹשְׁשִׁין לָהּ מִשּׁוּם זוֹנָה. וְאִם הָיְתָה פְּרוּצָה יוֹתֵר מִדַּאי אַף לְבָנֶיהָ חוֹשְׁשִׁין: דִּין תּוֹרָה שֶׁסְּפֵק מַמְזֵר מֻתָּר לָבוֹא בַּקָּהָל שֶׁנֶּאֱמַר דברים כג ג "לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה'" מַמְזֵר וַדַּאי אָסוּר לָבוֹא בַּקָּהָל וְלֹא סָפֵק. אֲבָל חֲכָמִים עָשׂוּ מַעֲלָה בְּיוּחֲסִין וְאָסְרוּ גַּם הַסְּפֵקוֹת לָבוֹא בַּקָּהָל. לְפִיכָךְ מַמְזֵר וַדַּאי מֻתָּר לִשָּׂא מַמְזֶרֶת וַדָּאִית אֲבָל מַמְזֵר סָפֵק אוֹ שְׁתוּקִי אוֹ אֲסוּפִי אָסוּר לִשָּׂא בַּת יִשְׂרָאֵל: וְאָסוּר לִשָּׂא מַמְזֶרֶת וַאֲפִלּוּ מַמְזֶרֶת מִסָּפֵק אֲסוּרָה לוֹ שֶׁמָּא אֶחָד מֵהֶן אֵינוֹ מַמְזֵר וְהַשֵּׁנִי מַמְזֵר וַדַּאי. וּמַמְזֵר שֶׁל דִּבְרֵיהֶם מֻתָּר לִשָּׂא מַמְזֶרֶת שֶׁל דִּבְרֵיהֶם. וְכֵן שְׁאָר הַסְּפֵקוֹת אֲסוּרִין לִשָּׂא זֶה מִזֶּה: כֵּיצַד. שְׁתוּקִים וַאֲסוּפִים וּסְפֵק מַמְזֵרִים אֲסוּרִים לָבוֹא זֶה עִם זֶה וְאִם נָשְׂאוּ לֹא יְקַיְּמוּ אֶלָּא יוֹצִיאוּ בְּגֵט וְהַוָּלָד סָפֵק כַּאֲבוֹתָיו. וְאֵין לִסְפֵקוֹת אֵלּוּ תַּקָּנָה אֶלָּא שֶׁיִּשְּׂאוּ מִן הַגֵּרִים וְהַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַפָּגוּם: כֵּיצַד. שְׁתוּקִי אוֹ אֲסוּפִי שֶׁנָּשָׂא גִּיֹּרֶת אוֹ מְשֻׁחְרֶרֶת אוֹ גֵּר וּמְשֻׁחְרָר שֶׁנָּשָׂא שְׁתוּקִית אוֹ אֲסוּפִית. הַוָּלָד שְׁתוּקִי אוֹ אֲסוּפִי: הָאֲסוּפִי שֶׁנִּמְצָא בְּעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עַכּוּ"ם בֵּין שֶׁהָיָה רֹב עַכּוּ"ם אוֹ רֹב יִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה סְפֵק עַכּוּ"ם לְעִנְיַן יוּחֲסִין. קִדֵּשׁ אִשָּׁה צְרִיכָה גֵּט מִסָּפֵק. מִי שֶׁהֲרָגוֹ לֹא הָיָה נֶהֱרַג עָלָיו: הִטְבִּילוּהוּ בֵּית דִּין לְשֵׁם גֵּרוּת אוֹ שֶׁטָּבַל מִשֶּׁהִגְדִּיל הֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר אֲסוּפִים הַנִּמְצָאִים בְּעָרֵי יִשְׂרָאֵל. הָיָה רֹב הָעִיר עַכּוּ"ם מֻתָּר לְהַאֲכִילוֹ נְבֵלוֹת. הָיָה רֻבָּן יִשְׂרָאֵל מַחְזִירִין לוֹ אֲבֵדָתוֹ כְּיִשְׂרָאֵל. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה מִצְוָה לְהַחֲיוֹתוֹ כְּיִשְׂרָאֵל. וּמְפַקְּחִין עָלָיו אֶת הַגַּל בְּשַׁבָּת וַהֲרֵי הוּא לְעִנְיַן נְזָקִין כְּכָל סְפֵק מָמוֹן הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה: יֵרָאֶה לִי שֶׁכָּל מְדִינָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁפְחָה אוֹ עַכּוּ"ם הָרְאוּיָה לֵילֵד הוֹאִיל וְהָאֲסוּפִי הַנִּמְצָא שָׁם סְפֵק עַכּוּ"ם אוֹ סְפֵק עֶבֶד כְּשֶׁיִּשָּׂא הַגִּיֹּרֶת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ הֲרֵי זוֹ סְפֵק אֵשֶׁת אִישׁ וְהַבָּא עָלֶיהָ פָּטוּר שֶׁאֵין הוֹרְגִין עַל סָפֵק. וְכֵן יֵרָאֶה לִי שֶׁהַשְּׁתוּקִי שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁהִיא עֶרְוָה עָלָיו וַהֲרֵי הִיא סְפֵק אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בַּעֲרָיוֹת: וְאֵי זוֹ הִיא הָאִשָּׁה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה עֶרְוָה עָלָיו. כָּל אִשָּׁה שֶׁהָיָה אָבִיהָ אוֹ אָחִיהָ קַיָּם כְּשֶׁנִּתְעַבְּרָה בּוֹ אִמּוֹ. וְכָל אִשָּׁה שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה אוֹ נִתְאַלְמְנָה שֶׁמָּא אֵשֶׁת אָבִיו הִיא אוֹ אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו: וּמִנַּיִן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֵין הַשְּׁתוּקִי וְהָאֲסוּפִי אָסוּר בְּכָל אִשָּׁה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה עֶרְוָה עָלָיו. שֶׁהֲרֵי הַכָּשֵׁר שֶׁנִּבְדְּקָה אִמּוֹ אֵינוֹ אָסוּר בְּכָל אִשָּׁה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה עֶרְוָה עָלָיו. וַהֲרֵי נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה ויקרא יט כט "אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ". וְאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁאִם יַעֲשֶׂה זֶה נִמְצָא אָב נוֹשֵׂא בִּתּוֹ וְאָח נוֹשֵׂא אֲחוֹתוֹ. וְאִלּוּ הָיָה הַדִּין שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אָבִיו בְּוַדַּאי אָסוּר בְּכָל אִשָּׁה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה עֶרְוָה עָלָיו. לֹא הָיִינוּ בָּאִים לַמִּדָּה הַזֹּאת לְעוֹלָם וְלֹא תִּהְיֶה הָאָרֶץ מְלֵאָה זִמָּה. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין אוֹסְרִין עֲרָיוֹת וּמַחֲזִיקִין אוֹתָן בִּשְׁאֵר בָּשָׂר בְּסָפֵק עַד שֶׁיִּוָּדַע בְּוַדַּאי שֶׁזּוֹ עֶרְוָה עָלָיו. שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן כָּל הַיְתוֹמִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁלֹּא הִכִּירוּ אֲבוֹתֵיהֶם הָיוּ אֲסוּרִין לְהִנָּשֵׂא בְּכָל מָקוֹם שֶׁמָּא יִפְגְּעוּ בְּעֶרְוָה: הַוָּלָד שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ בַּדֶּרֶךְ וּבָא אֶחָד וְאָמַר בְּנִי הוּא וַאֲנִי הִשְׁלַכְתִּיו נֶאֱמָן. וְכֵן אִמּוֹ נֶאֱמֶנֶת. נֶאֱסַף מִן הַשּׁוּק וּבָאוּ אָבִיו וְאִמּוֹ אַחַר כֵּן וְאָמְרוּ בְּנֵנוּ הוּא אֵין נֶאֱמָנִין הוֹאִיל וְיָצָא עָלָיו שֵׁם אֲסוּפִי. וּבִשְׁנֵי רְעָבוֹן נֶאֱמָנִין שֶׁמִּפְּנֵי רָעָב הִשְׁלִיכוּהוּ וְהֵן רוֹצִין שֶׁיָּזוּנוּ אוֹתוֹ אֲחֵרִים וּלְפִיכָךְ שָׁתְקוּ עַד שֶׁנֶּאֱסַף: נִמְצָא הַוָּלָד מָהוּל אוֹ שֶׁהֻחְתַּל אוֹ שֶׁהֻמְלַח אוֹ שֶׁהָיָה הַכֹּחַל בְּעֵינָיו אוֹ הַקְּמֵעִין בְּצַוָּארוֹ אוֹ שֶׁנִּמְצָא תַּחַת אִילָן מְסֻבָּךְ שֶׁאֵין חַיָּה נִכְנֶסֶת לוֹ וְהָיָה סָמוּךְ לָעִיר אוֹ שֶׁנִּמְצָא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַסָּמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ בְּצִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים אֵין כָּאן מִשּׁוּם אֲסוּפִי. מֵאַחֵר שֶׁהֵן מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יָמוּת בְּחֶזְקַת כָּשֵׁר הוּא. אֲבָל אִם נִמְצָא מֻשְׁלָךְ בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ אוֹ רָחוֹק מִן הָעִיר אֲפִלּוּ תַּחַת אִילָן אוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ שֶׁנִּמְצָא תָּלוּי בָּאִילָן מָקוֹם שֶׁחַיָּה מַגַּעַת לוֹ הֲרֵי זֶה אֲסוּפִי: נֶאֱמֶנֶת חַיָּה לוֹמַר זֶה הַבֵּן כֹּהֵן הוּא אוֹ לֵוִי אוֹ נָתִין אוֹ מַמְזֵר מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֻחְזַק וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִין יִחוּסָן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהֻחְזְקָה בְּנֶאֱמָנוּת וְלֹא עִרְעֵר עָלֶיהָ אָדָם. אֲבָל אִם עִרְעֵר עָלֶיהָ אֲפִלּוּ אֶחָד וְאָמַר בְּשֶׁקֶר מְעִידָה אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת וַהֲרֵי הַבֵּן בְּחֶזְקַת כָּשֵׁר וְאֵין לוֹ יִחוּס: דָּבָר בָּרוּר שֶׁהַשְּׁתוּקִי אָסוּר לִשָּׂא שְׁתוּקִית. וַאֲסוּפִי אָסוּר בַּאֲסוּפִית מִפְּנֵי שֶׁהֵן סְפֵקוֹת. אֲבָל מַמְזֵרִים וַדָּאִים וּנְתִינִים מֻתָּרִים לָבוֹא זֶה בָּזֶה וְהַוָּלָד מַמְזֵר. וּשְׁתוּקִי וַאֲסוּפִי מֻתָּרִין בִּנְתִינִים וּבִשְׁאָר הַגֵּרִים וְהַוָּלָד סָפֵק:

1 הזהיר שלא יבא ממזר על בת ישראל. והוא אמרו לא יבא ממזר בקהל ה', והעובר על לאו זה לוקה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בשמיני מיבמות וסוף קדושין. כי תצא, שם:

1 טור פתח ↗

אלו שאין ראויין לישא או מחמת פסול יוחסין או מחמת דבר שבגופן או מחמת ערוה ישראל אסור בממזרת ונתינה והיא מן הגבעונים שגזר יהושע עליהם ואסור בעמוני ומואבי ומצרי ואדומי ממזרים ונתינים אסורים איסור עולם עד סוף כל הדורות לא שנא זכרים ולא שנא נקבות עמון ומואב הזכרים אסורים איסור עולם אבל הנקבות מותרות מיד מצרי ואדומי אחד זכרים ואחד נקבות אסורים שני דורות לאחר שנתגייר הוא ובנו אסורים אבל בן בנו מותר מצרית מעוברת שנתגיירה בנה מצרי שני ישראל שבא על אחת מאלו הולד כמותה ואחד מאלו חוץ מממזר הבא על בת ישראל הולד כשר לקהל אלא שפגום לכהונה נתגיירה אחת מאלו וניסת לישראל או שנתגייר אחד מאלו ונשא אשה ישראלית הולד הולך אחר הפסול לפיכך גר עמוני או מצרי שני שנשא ישראלית הבת כשרה שאחר איזה מהן שנלך היא כשרה ואפילו לכהונה אע"פ שביאתו בעבירה מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנו שני מצרי ראשון שנשא מצרית שנייה בנו שלישי שהכל הולך אחר האם עמוני שנשא מצרית הולד עמוני ומצרי שנשא עמונית הולד מצרי שבאומות הלך אחר הזכרים נתגיירו הולד הולך אחר הפגום שבשניהם כמו גר עמוני שנשא גיורת מצרית או גר מצרי שנשא גיורת עמונית וילדה בן דינו כעמוני להיות אסור לעולם ילדה בת דינה כמצרית ליאסר שני דורות ובשאר כל העכו"ם מיד לאחר שנתגייר הרי הוא כישראל מיד כתב הרמב"ם האידנא בין מצרי בין עמוני מותרין מיד שעלה סנחריב ובלבל כל העכו"ם וכל דפריש מרובא פריש ואנו תולין ברוב העכו"ם שמותרין וא"א הרא"ש ז"ל כתב שעמוני ומואבי ואדומי מותרים מיד אבל מצרי גם עתה הוא אסור עד דור שלישי: עבד שהוטבל לשם עבדות אסור בישראלית וישראל אסור בשפחה שהוטבלה לשם שפחות בין אם היא שלו או של אחר ולאחר ששחררו רבו או הפקירו או שהניח לו רבו תפילין או שהיה רבו ש"צ וקראו לעלות לתורה הרי הוא כישראל לכל דבר אבל אם הוא בעצמו הניח תפילין לפני רבו או קרא לפניו בתורה לא יצא לחירות ואם השיאו רבו ישראלית או אפי' הוא בעצמו נשא' לפני רבו תופסין הקידושין דודאי שחררו כיון שהניחו לישא ישראלית וכ"ש אם הוא נושא שפחתו שקידושין תופסין לו בה: איזהו ממזר זה הבא על אחת מכל העריות בין מחייבי מיתות בית דין בין מחייבי כריתות חוץ מהבא על הנדה שאינו ממזר אפילו מדרבנן כתב הרמב"ם היה בעלה במדינת הים וילדה הרי זה בחזקת ממזר שאין הולד משתהה במעי אמו יותר מי"ב חדש ובה"ג כתב שאינו בחזקת ממזר שאנו תולין לומר שמא בצינעא בא ובעל אשת איש שיצא עליה קול שהיתה מזנה תחת בעלה והכל מרננים אחריה אין חוששין לבניה שמא הם ממזרים שרוב בעילות תולין בבעל אבל היא בעצמה חוששין לה משום זונה ואם היא פרוצה ביותר חוששין אף לבנים האשה שהלך בעלה למדינת הים ונשאת והרי בעלה קיים הולד מהשני ממזר גמור ומותר בממזרת ואם הראשון חזר ובא עליה וילדה הוא ממזר מדרבנן ואסור בממזרת גמורה ומותר בממזרת דרבנן כיוצא בו מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על אשת איש הולד ממזר וכתב הרמב"ם שאסור אפילו בשפחה משום צד כשרות שבו ובניו כמוהו לעולם ישראל שנשא ממזרת או ממזר שנשא ישראלית הולד ממזר לעולם עכו"ם ועבד שבא על הממזרת הולד ממזר ואם באו על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש ופגום לכהונה ממזר הבא על עכו"ם הולד עכו"ם ואם נתגייר הרי הוא כישראל ואם בא על שפחה הולד עבד נשתחרר הרי הוא כשאר עבד המשוחרר לפיכך ממזר נושא שפחה לכתחלה להתיר בניו שישתחררו ויהיו מותרים בישראל גר ועבד משוחרר מותרין בממזרת וכן ממזר מותר בגיורת ובמשוחררת והולד ממזר ואפילו היתה הורתו ולידתו בקדושה כגון שהיה אביו גר ונשא גיורת אפ"ה מותר בממזרת ודוקא עד י' דורות אבל מכאן ואילך אסור שכבר נשתקע ממנו שם גירות ויבאו לומר ישראל נושא ממזרת גר שנשא בת ישראל או ישראל שנשא גיורת הולד הוא כישראל לכל דבר ממזר נושא ממזרת בד"א בששניהם ודאין אבל אם האחד ודאי והשני ספק או אפילו שניהם ספק אסורים זה בזה דשמא האחד ממזר והשני אינו ממזר וכיצד ספק ממזר כגון שבא מספק ערוה שבא אביו על אשה שנתקדשה ספק קידושין או שנתגרשה ספק גירושין יבמה שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים ונתיבמה וילדה ספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון הולד כשר והשני הוא ספק ממזר פנויה שנתעברה וילדה אם אינה לפנינו לבודקה או שהיא שוטה או אלמת הרי זה ספק ממזר ואפי' אם אומרת של פלוני הוא שהוא ודאי ממזר אפי' הכי אינו אלא ספק אפילו מודה אותו פלוני שנבעלת לו כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר ואם אומרת לכשר נבעלתי נאמנת והולד כשר ומ"מ אין אנו מחזיקין אותו כבנו ודאי ליורשו אבל חוששין לדבריה ואסור בקרובות אותו פלוני: ארוסה שנתעברה והיא בבית אביה אם היא אומרת שמהארוס נתעברה אם הוא מודה או שאינו בפנינו הולד כשר ואם אינו מודה אלא מכחישה שאינו ממנו הוי ממזר ודאי ואם אינה בפנינו לשאול אותה או שאומרת איני יודעת ממי הוא הוי ספק ממזר והאשה אינה בחזקת זונה אלא נאמנת לומר לארוס נבעלתי ואפילו הוא מכחישה ואם נישאת לכהן לא תצא והולד ממנו כשר היו העם מרננין אחריה שזינתה עם ארוסה ועם אנשים אחרים אע"פ שבא עליה ארוסה בבית חמיו הולד ספק ממזר שכשם שהפקירה עצמה לארוס כך הפקירה עצמה לאחרים ואם נבדקה ואומרת לארוס נבעלתי הולד כשר. אשת איש שאומרת על העובר שאינו מבעלה אינה נאמנת לפוסלו אבל האב שאומר על העובר שאינו ממנו או על א' מבניו שאינו בנו נאמן לפוסלו והוא ממזר ודאי ואם יש בנים לבן אינו נאמן שלא האמינתו תורה אלא על בנו ולא על בן בנו ואם היא אומרת מעכו"ם או מעבד נתעברתי הולד כשר שאין הבעל יכול להכחישה בזה כתב הרמב"ם האומר על עצמו שהוא ממזר נאמן לאסור עצמו בבת ישראל ואסור בממזרת עד שיודע בודאי שהוא ממזר ובנו כמוהו ואם יש לו בני בנים אינו נאמן לפסול בני בניו ולא יפסול אלא לעצמו עד כאן. אסופי שנאסף מן השוק הוי ספק ממזר וכגון שאין הוכחה שלא הושלך לשם מיתה אבל אם יש הוכחה שלא הושלך לשם מיתה בין שיש הוכחה בגופו כגון שהוא מהול או שאיבריו מתוקנין ומיוסדין כמו שעושין לנערים או משוח בשמן או ששמו לו כחול או תלו לו קמיע בין שיש הוכחה במקום כגון שנמצא במקום שרבים מצויים שם או שתלוי באילן במקום שאין החיה מגעת שם אין בו משום אסופי כיון שחוששין עליו לשומרו ולא הושלך שם אלא משום רעבון: האסופי כל זמן שהוא בשוק בא אחד ואמר בני הוא ואני השלכתיו נאמן וכן אם באתה אשה ואומרת בני הוא נאמנת אבל לאחר שנאסף מן השוק אינן נאמנים שכבר הוחזק באסופי ובשנת רעבון אפילו אחר שנאסף מן השוק נאמנין שמחמת רעבון הושלך שם: נמצא בעיר שיש בה עכו"ם בין שרובה עכו"ם בין שרובה ישראל הרי זה ספק עכו"ם לענין יוחסין ואם קדש אשה צריכה גט מספק: היתה רוב העיר עכו"ם מותר להאכילו נבלות רובה ישראל הרי הוא כישראל מחצה על מחצה מצוה להחיותו כישראל ומפקחין עליו את הגל בשבת והרי הוא לענין נזיקין ככל ספק ממון והמוציא מחבירו עליו הראיה כ"כ הרמב"ם ז"ל ונראה דאפי' ברוב עכו"ם נמי מפקחין עליו הגל בשבת ואין מצווין עליו להחיותו ולפרנסו אלא ברוב ישראל ולענין נזיקין אפילו ברוב ישראל ואם נגח תורא דידיה לתורא דישראל פלגא משלם ליה ואידך פלגא אמר אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ואתן לך אפי' במחצה עכו"ם ומחצה ישראל: ב' נשים אחת כשרה ואחת פסולה שילדו כאחת ונתערבו ולדותיהן נאמנת החיה לומר זה בן הכשרה וזה בן הפסולה או אם אחת כהנת ואחת ישראלית או לויה בד"א שלא קרא עליו ערער אבל קרא עליו ערער שוב אינה נאמנת: כל אלו הספקות כגון ספק ממזר ואסופי ושתוקי וכותי אסורים זה בזה ואם נשאו יוציאו והולד כאבותיו ואין להם תקנה אלא שישאו מהגרים והולד הולך אחר הפגום כיצד שתוקי או אסופי שנשא גיורת או משוחררת או גר או משוחרר שנשא שתוקית ואסופית הולד שתוקי ואסופי ממזרים ונתינים ודאי מותרים אלו באלו כתב הרמב"ם יראה לי שכל מדינה שיש בה שפחה או כותית שראויה לילד הואיל ואסופי הנמצא בה ספק עכו"ם או עבד כשישא גיורת הרי זו ספק אשת איש והבא עליה פטור שאין הורגין מספק וכן יראה לי שהשתוקי שנשא אשה שאפשר שתהיה ערוה לו הרי הוא כספק אשת איש שאין קדושין תופסים בעריות ואיזו היא אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו כל אשה שאביה או אחיה קיים כשנתעברה אמו וכל אשה שנתגרשה או נתאלמנה שמא אשת אביו היא או אשת אחי אביו ע"כ ודין הכתובה אם עברה וניסת אחת מאלו לאסור לה יתבאר לקמן בדין היוצאת בלא כתובה:

1 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא יישא ממזר בת ישראל, שנאמר "לא יבוא ממזר, בקהל ה'" דברים כג,ג.

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא יִשָּׂא מַמְזֵר בַּת יִשְׂרָאֵל – שֶׁנִּמְנַע הַמַּמְזֵר מִלִּשָּׂא בַּת יִשְׂרָאֵל, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים כג ג לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל יְיָ, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יָבֹא לִשָּׂא אִשָּׁה מִבְּנוֹת קְהַל הַשֵּׁם, אֲבָל לְהִכָּנֵס עִמָּהֶם בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם וְלִשָּׂא וְלִתֵּן עִמָּהֶם בְּכָל הַדְּבָרִים מֻתָּר בֶּאֱמֶת כְּאֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּכְבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוריות יג, א, שֶׁמַּמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם בִּקְרִיאַת הַתּוֹרָה לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ עי' רמב"ם בפי' המשנה פ"ה מגיטין מ"ז. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁתּוֹלֶדֶת הַמַּמְזֵר רָעָה מְאֹד עי' מסכת כלה פ"א, שֶׁנַּעֲשֵׂית בְּטֻמְאָה וּבְמַחְשֶׁבֶת פִּגּוּל וַעֲצַת חֵטְא, וְאֵין סָפֵק, כִּי טֶבַע הָאָב צָפוּן בַּבֵּן, וְלָכֵן הַשֵּׁם בְּחַסְדּוֹ הִרְחִיק זֶרַע הַקֹּדֶשׁ מִמֶּנּוּ, כַּאֲשֶׁר הִבְדִּילָנוּ וְהִרְחִיקָנוּ מִכָּל דָּבָר רַע עי' רמב"ם מו"נ ח"ג פמ"ט. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יבמות מט, א רמב"ם אסורי ביאה פט"ו ה"א, שֶׁהַמַּמְזֵר שֶׁאָסְרָה הַתּוֹרָה, הוּא שֶׁנּוֹלַד מִן הָעֲרָיוֹת הַנִּזְכָּרוֹת בַּתּוֹרָה, חוּץ מִן הַנִּדָּה שֶׁהַבֵּן מִמֶּנָּה פָּגוּם וְאֵינוֹ נִקְרָא מַמְזֵר, וּבֵין הַבָּא עַל הָעֲרָיוֹת בְּרָצוֹן אוֹ בְּאֹנֶס אוֹ בִּשְׁגָגָה, בְּכָל עִנְיָן נִקְרָא מַמְזֵר. וְגוֹי וְעֶבֶד הַבָּאִים עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד כָּשֵׁר, בֵּין פְּנוּיָה, בֵּין אֵשֶׁת אִישׁ, בֵּין בְּאֹנֶס, בֵּין בְּרָצוֹן, וְגוֹי שם מה, ב רמב"ם שם הל' ג ד וְעֶבֶד הַבָּאִים עַל הַמַּמְזֶרֶת הַוָּלָד מַמְזֵר, וּמַמְזֵר הַבָּא עַל הַגּוֹיָה הַוָּלָד גּוֹי, וְאִם נִתְגַּיֵּר הֲרֵי הוּא כָּשֵׁר מִיָּד כְּכָל הַגֵּרִים שֶׁבָּאֻמּוֹת, וְאִם בָּא עַל הַשִּׁפְחָה הַוָּלָד עֶבֶד, וְאִם שִׁחְרְרוֹ, הַוָּלָד כָּשֵׁר כִּשְׁאָר עֲבָדִים הַמְשֻׁחְרָרִים וּמֻתָּרִין בְּבַת יִשְׂרָאֵל. זֶה הַכְּלָל, בֵּן הַבָּא מִן הַשִּׁפְחָה אוֹ מִן הַגּוֹיָה אוֹ מִן הָעֶבֶד אוֹ מִן הַגּוֹי אוֹ מִן הַמַּמְזֵר הַוָּלָד כָּמוֹהָ, וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל הָאָב כְּלָל. וּמִפְּנֵי דָּבָר זֶה הִתִּירוּ חֲכָמִים קדושין סט, א לַמַּמְזֵר לִשָּׂא שִׁפְחָה כְּדֵי לְטַהֵר בָּנָיו, שֶׁהֲרֵי הוּא מְשַׁחְרֵר אוֹתָם וְנִמְצְאוּ בְּנֵי חוֹרִין. וּמַמְזֵר רמב"ם שם הל' ז ט מֻתָּר לִשָּׂא גִּיּוֹרֶת, וּמַמְזֶרֶת מֻתֶּרֶת לְגֵר, שֶׁנֶּאֱמַר בִּקְהַל יְיָ, וּקְהַל גֵּרִים לָא אִקְּרִי קָהָל, וְהַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַפָּגוּם. וַאֲפִלּוּ גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת הַבֵּן מֻתָּר בְּמַמְזֶרֶת מִן הַטַּעַם שֶׁאָמַרְנוּ, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹרָתוֹ וְלֵדָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה, וַאֲפִלּוּ בָּנָיו וּבְנֵי בָּנָיו, עַד שֶׁיִּשְׁתַּקֵּעַ שֵׁם גַּיּוּת מֵהֶם, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יִוָּדַע שֶׁהוּא גֵּר, אֲבָל גֵּר שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל אוֹ בֶּן יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא גִּיֹּרֶת הַוָּלָד יִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר וְאָסוּר בְּמַמְזֶרֶת. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק שְׁמִינִי מִיְּבָמוֹת וְסוֹף קִדּוּשִׁין א"ה סי' ד'. וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְהוּא מַמְזֵר וְנָשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל אוֹ יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת, כֵּיוָן שֶׁבָּעַל אַחַר הַקִּדּוּשִׁין לוֹקִין הוּא וְהִיא. אֲבָל בָּעַל וְלֹא קִדֵּשׁ אֵינָם לוֹקִין, שֶׁאֵין לְךָ בְּכָל חַיָּבֵי לָאוִין מִי שֶׁלּוֹקֶה עַל בְּעִילָה בְּלֹא קִדּוּשִׁין אֶלָּא כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בִּמְקוֹמוֹ בְּסֵדֶר אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים מצוה רעג, זֶהוּ דַּעַת הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שם אֲבָל יֵשׁ מִן הַמְּפָרְשִׁים שֶׁכָּתְבוּ ראב"ד בהשגותיו שם הל' ב, דִּבְבִיאָה לְחוֹדַהּ בְּלֹא קִדּוּשִׁין לוֹקִין.

« ספר המצוות Negative Commandments 353 ספר המצוות Negative Commandments 355 »