ספר המצוות, מצוות לא תעשה רכ״א

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Negative Commandments 220 ספר המצוות Negative Commandments 222 »

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

הלכות שמיטהמצוות רסו, רסז: בשנה א השביעית שנת השמיטה כל העושה בה מלאכה מעבודת קרקע או מעבודת האילנות בטל מ"ע המפורשת בסמ"ע מ"ע קמ"ז ועבר על ל"ת שנ' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור ואינו לוקה מה"ת אלא על הזריעה או על הזמירה ועל הקצירה ועל הבצירה אחד הכרם ואחד שאר האילנות, ודרשינן במו"ק דף ג' כל הסוגיא זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה ולמה פרטן הכתוב לומר שעל שתי תולדות אלו בלבד ואבות שלהם חייב אבל שאר עבודת שלא בפרשו בעניין זה אינו לוקה עליהן אבל מכין אותו מ"מ כיצד החורש או החופר לצורך קרקע או המסקל או המזבל וכיוצא בהן משאר עבודות הארץ וכן המבריך או המרכיב או הנוטע וכיוצא בהן משאר עבודות הארץ מכין אותו מ"מ למדנו מתוך המשנה דשביעית דף ל"ה ול"ו כל הסוגיא שאין נוטעין בשביעית אפי' אילן סרק ולא יחתוך היבלת מן האילנות ולא יפרק העלין והבדים היבשי' ולא יעשן תחתיו כדי שתמות התולעת ולא יסוך את הנטיעות בדבר שיש לו זוהמא כדי שלא יאכל אותן העוף כשהוא רך ולא יסוך את הפגין ולא ינקוב אותן ולא יכרוך את הנטיעות ולא יקטום אותם ולא יפסג את האילנות וכן כל שאר עבודות האילן ואם עשה אחד מאלו בשביעית מכין אותו מ"מ מ"ק דף ב' משקין בית השלחין בשביעית והיא שדה הזרעים שהיא צמאה ביותר שם דף ו' ועשר לבית סאה דנק' תמצ' מבואר בירושלמי סוף פר' ב' דשביעית וכן שדה האילנות אם היו מרוחקין זה מזה יותר מעשר לבית סאה מושכין את המים מאילן לאילן אבל לא ישקו את השדה ואם היו מקורבים זה לזה עשר לבית סאה משקין כל השדה בשבילה בשביעית דף ל"ז במ"ק ד"ו וכן עפר הלבן מרביצין אותו במי' בשביעית בשביל האילנות שלא יפסידו שם דף ג, ובתוס' דשביעית דף ס"ג ע"ב ועושין עוגיאו' לגפנים ועושין אמת המי' לכתחילה וממלאין את הנקעי' מים ומפני מה התירו כל אלה להשקות שאם לא ישקה תעשה הארץ מלחה וימות כל עץ שבה והואיל ואיסור הדברים האלה וכיוצא כהן מדבריהם לא גזרו על אלו שאין איסור מה"ת אלא אותן שתי אבות ושתי תולדות שלהם כמו שבארנו בתחילת המצוה משרבו האנסין והטילו מלכי עכו"ם על ישראל לעשות מזונו לחיילותיהן התירו לזרוע להם בשביעית דברים שצריכין להם עבדי המלך בלבד כדאמר בפר' זה בורר סנהדרין דף כ"ו פוקו זרעו בשביעיתא משום ארנונא וגם גרסינן בירושלמי דשביעית כראשונה כשהיתה המלכות אונסת הורה ר' ינאי לחרוש חרישה ראשונה בשביעית וכן מי שכפה אותו אנס לעשות בשביעית בחנם כמו עבודת המלך וכן כל כיוצא בזה ה"ז עושה שנינו בתרומה דף ס"ט הנוטע בשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור מפני שישראל חדושין על השביעית וא"ת בשוגג יקיים יאמר המזיד שוגג הייתי, החורש שדהו או נרה או זבלה בשביעית כדי שתהא יפה לזריעה במוצאי שביעית קונסין אותו ולא יזרענה במוצאי שביעית אבל אם מת בנו זורעה כדמסקי' במ"ק דף י"ג שנינו בשביעית דף ל"ח ומה שכתב משדה חבירו וכולי בירושל' בראשונה היו אומרים מנקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שדהו והוא שיטול הגס הגס כדי שלא יתכוין לנקות הארץ אבל משדה חבירו נוטל בין גם בין דק משרבו עוברי עבירה שמתכונין לנקות ואומרים הגס אנו נוטלין אסרו שלא יטול אדם כלום משדהו אלא מתוך שדה חבירו והוא שלא ילקט בטובה שלא יאמר לו ראה כמה טובה עשיתי לך שהרי נקיתי לך שדך בירושלמי דלעיל הייתה בהמתו עומדת בתוך שדה מלקט ומבי' לפניה שבהמתו מוכחת עליו, וכן אם הייתה שם כירתו מלקט הכל ומדליק שכירתו מוכחת עליו, עבודת הארץ בשנה השישית שלשים יום סמוך לשביעית אסורה הלכה למשה מסיני מפני שהוא מתקנה לשביעית ודבר זה בזמן שבית המקדש קיים הוא שנאסר מפי השמועה וגזרו חכמים שלא יהא חורשין שדה אילן בערב שביעית בזמן המקדש אלא עד עצרת ושדה לבן עד הפסח ובזמן שאין ב"ה קיים מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה כדין תורה כדאמרינן בפ"ק דמ"ק דף ג' וד' כל הסוגיא סו"ס רבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים האלו והתירום דקסברי כי גמירי הלכה בזמן שבית המקדש קיים אבל האידנא לא, אף בזמן הזה אין נוטעין אילנות ואין מרכיבין ערב שביעית אלא כדי שתקלוט הנטיעה ותשהא אחר הקליטה שלשים יום קודם ראש השנה של שביעית וסתם קליטה שתי שבתות כרבי יוסי ור"ש שהלכה כמותן לגבי רבי יהודה החולק עליהם בשביעית דף ל"ו ודבר זה אסור לעולם מפני מראית העין שמא יאמר הרואה בשביעית נטעו נמצאת אומר בר"ה דף י"ב שהנוטע או המבריך או המרכיב ערב שביעית קודם ר"ה מ"ד יום יקיים פחות מכן יעקור, בירושלמי דשביעית ואם לא עקר הפירות מותרין, שם ואם מת קודם שיעקור מחייבין את היורש לעקור שנינו בשביעית דף ל"ה עשר נטיעות מפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה אף בזמן בית המקדש ודבר זה הל"מ במ"ק דף ג':

1 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא לעבוד אילן בשביעית, שנאמר "וכרמך לא תזמור" ויקרא כה,ד.

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה עֲבוֹדָה גַּם בָּאִילָנוֹת – שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה עֲבוֹדָה גַּם בָּאִילָנוֹת בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כה ד וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר וּלְשׁוֹן סִפְרָא בהר א ו הַזֶּרַע וְהַזָּמִיר פֵּרוּשׁ, לֹא תִזְרַע וְלֹא תִזְמֹר, בַּכְּלָל הָיוּ כְּלוֹמַר, בִּכְלַל שְׁבִיתָה הָיוּ, שֶׁכְּבָר אָמַר וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, וְכֵן שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ, וְלָמָּה יָצְאוּ? לְהַקִּישׁ אֲלֵיהֶם מָה זֶרַע וְזָמִיר מְיֻחָדִין, שֶׁהֵן עֲבוֹדָה בָּאָרֶץ וּבָאִילָן וכו', כִּדְאִיתָא הָתָם. עִנְיַן מִצְוָה זוֹ כַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת. וּקְצָת פְּרָטֶיהָ כָּתַבְתִּי גַּם כֵּן בְּפָרָשַׁת אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם מצוד פד.

1 שהזהירנו מעבודת אילן בשני שביעית. והוא אמרו יתעלה וכרמך לא תזמור, ומי שעבר על לאו זה חייב מלקות. לשון ספרי הזרע והזמיר בכלל היו ולמה יצאו להקיש אליהם מה זרע וזמיר מיוחדים שהן עבודה בארץ ובאילן. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת שביעית. שם, שם:

1 ספרא פתח ↗

ו אי "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר", יכול לא יקשקש תחת הזיתים, ולא ימלא את הנקעים שתחת הזיתים, ולא יעשה עגיות בין אילן לחבירו? תלמוד לומר "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר" – הזרע והזמיר בכלל היו, ולמה יצאו? להקיש להם: מה 'זרע וזמיר' מיוחדים שהם עבודה בארץ ובאילן, אף אין לי אלא דבר שהוא עבודה בארץ ובאילן. יכול אף שנת היובל תהיה עולה למנין שני שבוע? תלמוד לומר "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך" – שני זרעים עולות ממנין שני שבוע ואין שנת היובל עולה למנין שני שבוע.

1 משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל פתח ↗

וּזְמִירָה בִּכְלַל זְרִיעָה וּבְצִירָה בִּכְלַל קְצִירָה. וְלָמָּה פֵּרְטָן הַכָּתוּב לוֹמַר לְךָ עַל שְׁתֵּי תּוֹלָדוֹת אֵלּוּ בִּלְבַד הוּא חַיָּב וְעַל שְׁאָר הַתּוֹלָדוֹת שֶׁבַּעֲבוֹדַת הָאָרֶץ עִם שְׁאָר הָאָבוֹת שֶׁלֹּא נִתְפָּרְשׁוּ בְּעִנְיָן זֶה אֵינוֹ לוֹקֶה עֲלֵיהֶן. אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:

« ספר המצוות Negative Commandments 220 ספר המצוות Negative Commandments 222 »