ספר המצוות, מצוות לא תעשה קנ״ח

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Negative Commandments 157 ספר המצוות Negative Commandments 159 »

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פי"ח: סמ"ג לאוין סימן קכא טור א"ה סימן ט: שלא יקח כהן זונה דכתי' ויקר' כא אשה זונ' וגומר: ואמרו רבותינו איזוהי זונה כשמה שזינתה תחת בעלה רבי עקיבא אומר זונה זו מופקרת לכל רבי מתיא בן חרש אומר אפי' הלך בעלה להשקותה ובא עליה בדרך עשאה זונה: רבי יהודה אומר זונ' זו אילונית וחכ"א אין זונה זו אלא גיורת ומשוחררת: ושנבעלה בעילת זנות: וכן אומר רבא בשם ר' אלעזר פנוי הבא על הפנוי' עשא' זונה מדאמר ר"נ אין הלכה כר"א מכלל דהלכה ככולהו אחריני ונסתרת עם הגוי וכן שבויה ונחבשה על ידי ממון בזמן שיד האומות תקיפ' על עצמן אסורה לינשא לכהונ' וע"י נפשות אסורה אפילו לישראל בעלה :

1 טור פתח ↗

כהן הדיוט אסור מן התורה בגרושה זונה וחללה ואסור בחלוצה מדרבנן לפיכך אם עבר ונשא ספק חלוצה אין צריך להוציא אבל בגרושה אפילו אינה אלא ספק גרושה צריך להוציא ול"ש נתגרשה מן האירוסין או מן הנשואין ואפילו ריח הגט פוסל בכהונה ה"ד ריח הגט כגון שאמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם ואע"פ שלא הותרה בזה הגט אפ"ה פסולה אבל אם נתן לה גט על תנאי ולא נתקיים התנאי אינו כלום ואינו פוסל: קטנה שמיאנה בבעלה מותרת לכהן ואם גרשה אסורה ואם אחר שגירש' החזירה ומיאנה בו מותרת לכהן שהמיאון מבטל הגט ונ"ל דה"ה נמי אם אחר שגירשה ניסת לאחר ומיאנה בו שמותרת לכהן ואע"ג דקי"ל מיאון דחבריה לא מבטל גיטא דידיה ה"מ לענין שלא תחזור לו דטעמא משום דמכרת ברמיזותיו ובקריצותיו אזל ומשבש לה ועבד דממאנת בחבריה והדר אזיל ונסיב לה אבל לענין להתירה לכהן אין חילוק בין מיאון דחבריה למיאון דידיה: יצא קול פלוני כהן גירש לאשתו והרי היא יושבת תחתיו ומשמשתו אין מוציאין מידו שאין חוששין לקלא דבתר נישואין ואם מת וניסת לכהן אחר תצא יצא קול פלוני כהן כתב גט לאשתו אם קורין באותו מקום לנתינת הגט כתיבה הוי כאילו יצא הקול פלוני גירש אשתו ואם אין קורין לנתינת גט כתיבה אין חוששין: יצא קול על אשה שנתקדשה ונתגרשה מיד חוששין לקול לאוסרה לכהן ודוקא שיצא הקול בלא אמתלאה שלא נזכר בו שום צד לבטל הקידושין או הגירושין אבל אם יש בו שום צד לבטל כגון שיצא הקול שקידשה או גרשה על תנאי או שזרק לה קידושיה או הגט ספק קרוב לו ספק קרוב לה אין חוששין לקול ואם יש אמתלאה בגירושין ולא בקידושין חוששין לקול הקידושין לאוסרה לעלמא ואין חוששין לקול הגירושין לאוסרה לכהן ודוקא שיצא האמתלאה עם הקול מיד אבל אם יצא הקול ברור ולאחר זמן יצא האמתלאה אינה מבטלת הקול ואם אחר כך נתברר שהיה קול שקר מבטלין אותו וכל קול שלא הוחזק בבית דין פירוש כשיצא הקול בדקו בית דין אחריו ולא מצאוהו נכון או שאינו ברור כמו שמפורש לקמן בסימן מ"ו אינו קול לאסור בשבילו: כהן שגירש לאשתו לא תדור עמו במבוי וחוץ למבוי מותר ואם היו דרים בשכירות או בחצר של שניהם היא נדחת מפניו ואם החצר שלה הוא נדחה מפניה לוה ממנה קודם שגרשה לא יפרע לה אלא על ידי אחרים ואם שניהם באין לפנינו והוא תובעה מנגדינן להו בד"א שגירשה מן הגישואין אבל אם גירשה מן האירוסין לא ואם רגילין זה עם זה אפי' גירשה מן האירוסין נמי איזו היא זונה זו שנבעלה לאחד מן העריות לא שנא חייבי מיתות בית דין לא שנא חייבי כריתות בין באונס בין ברצון בין בזדון בין בשוגג בין כדרכה בין שלא כדרכה משהערה בה עשאה זונה ובלבד שתהיה מבת שלשה שנים ויום אחד ומעלה ויהיה הוא מבן תשעה שנים ויום אחד ומעלה חוץ מבא על הנדה שלא עשאה זונה אפילו מדרבנן אבל הבא על חייבי לאוין אפילו חייבי לאוין דשאר לא עשאה זונה כיון דתפשי בהו קידושין חוץ מהבא על יבמה שעשאה זונה דאיהי נמי לא תפסי בה קידושין לפיכך נעשית זונה בביאת זר והרמב"ם ז"ל כתב הנבעלת לאחד מחייבי לאוין השוין לכל ואינן מיוחדים לכהנים או מאיסורי עשה עשאה זונה וא"א ז"ל כתב כסברא ראשונה: הנבעלת לבהמה לא עשאה זונה: גיורת משוחררת אפילו נתגיירו ונשתחררו פחותות מבת ג' שנים ויום אחד הויין כזונות ואסורות לכהונה: אשת כהן שנבעלה אפילו באונס אסורה לו ולוקה עליה משום זונה ומשום טומאה אשת ישראל שנאנסה אף על פי שמותרת לבעלה אסורה לכהונה: אשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי או שגגתי ובא עלי אדם אחד או שבא עד אחד והעיד לו עליה שזינתה בין באונס בין ברצון אינה אסורה לו שמא עיניה נתנה באחר ואסורה לכהן אחר בעדותה אחרי מות בעלה דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא ואם היא נאמנת לו או העד נאמן לו וסמכה דעתו לדבריהם יוציא כדי לצאת ידי ספק: כהן שקדש אשה בין גדולה בין קטנה ולאחר זמן בא עליה וטען שלא מצא לה בתולים נאסרה עליו מספק שמא לאחר הקידושין נבעלה אבל ישראל שטען טענה זו אינה נאסרת עליו כאשר יתבאר לקמן בדין טענת בתולים בעזרת השם: אשה שקינא לה בעלה ונסתרה ולא שתתה אסורה לכהן משום ספק זונה בין שלא רצתה היא לשתות או שלא רצה היא להשקותה בין יש שם עדות שמונעה מלשתות בין שהיא מן הנשים שאינן ראוים לשתות ואפילו קנאו לה ב"ד כל זמן שלא שתתה אסורה לכהונה משום ספק זונה אשה שיצא עליה שם שהיא מזנה אין חוששין לה לפוסלה לכהונה: פנויה שראוה שנבעלה והלך לו הבועל או אם באת לפנינו מעוברת ואומרת שלכשר נבעלתי נאמנת והיא ובתה כשרות לכהונה אפי' רוב פסולים אצלה ודוקא בדיעבד אבל לכתחלה שבא כהן לפנינו לימלך אין מתירין לו לישא אותה עד שיהו רוב כשרים אצלה בד"א כשאומרת לכשר נבעלתי אבל אם אינה יודעת מי הוא הבועל או שהיא שוטה שאין בה דעת או אלמת אפי' בדיעבד תצא עד שתהיה תרי רובי רוב העיר כשרים ורוב שיירא של כשרים הבאה ממקום אחר עוברים שם כתב הרמב"ם דוקא שנבעלה בפרשת דרכים שאין שם דבר קבוע אבל ראוה שנבעלה בעיר או שנתעברה בעיר אפי' לא שוכן בה אלא עכו"ם או עבד אחד לא תנשא לכתחילה שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואם ניסת לא תצא הואיל ואומרת לכשר נבעלתי עד כאן ונראה דאפילו נתעברה בעיר אם הלך הבועל אליה תנשא לכתחילה כיון דאיכא רוב העיר ורוב סיעות כשרים אא"כ הלכת היא אליו וסתמא נמי שאין ידוע מי הלך למי נראה דתנשא לכתחילה:

1 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא ייקח כוהן זונה, שנאמר "אישה זונה וחללה לא ייקחו" ויקרא כא,ז.

1 שהזהיר הכהן שלא יקח זונה. והוא אמרו אשה זונה וחללה לא יקחו וכל זמן שיבא עליה חייב מלקות. אמור אל הכהנים, קדושה הלכות איסורי ביאה פרק י"ז י"ח י"ט:

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

הזהיר א הכתוב בפרשת אמור שלא ישא כהן זונה דכתיב אשה זונה לא יקחו ומה היא זונה שנינו בת"כ אמור פ' א' ומביאה ביבמות דף ס"א זונה כשמה פי' שזנתה תחת בעלה דברי ראב"י ר"ע אומר זונה זו מופקרת רבי מתיא בן חרש אומר אפי' הלך בעלה לבית דין הגדול והוליכה להשקותה מים המרים אחר שקינא לה ונסתרה והיא אסורה לבעלה עד שתשתה ובא עליה עשאה זונה ואם מת אסורה לכהן שסובר שנעשית זונה בכל בעילת איסור ור' יהודה אומר זונה זו אילונית היא אשה עקרה שאינה יולדת והרי היא אסורה לכהן ומפרש שם הטעם בגמ' דלעיל דכתיב הזנו ולא יפרצו כל ביאה שאין בה פריצה וריבוי אינה אלא בעילת זנות וחכ"א בברייתא דלעיל אין זונה אלא גיורת ומשוחררת פי' ואפילו נתגיירה פחותה מבת שלש שנים לפי שבאתה מן הגוים השטופים בזמה וכן מוכח ביבמות דף ס' גבי עיר אחת שהיתה בא"י סיפא דחכמי' דלעיל ושנבעלה בעילת זנות פי' לאותן שאין קידושין תופסין בהן כדאמר בתמורה דף כ"ט מה עריות דלא תפס בהן קידושין והויא זונה עוד שם אומר רבא בהן הבא על הגויה לוקה עליה משום זונה דאורייתא בברייתא דלעיל ר"א אומר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה ומדאמר רב עמרם שם אין הלכה כר"א ש"מ הא כדברי כולן הלכ' וחוששין לדברי כולם להחמיר עוד שם דף נ"ו אמר רבא אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טמאה שנ' לא יוכל בעלה הראשון וגו' הכל בכלל זה שאם נבעלו נאסרו על בעליהן פרט לך הכתוב באשת ישראל שנאנסה שמותרת לבעלה שנ' והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת אבל אשת כהן באיסורא עומדת שהרי היא זונה אמר רב ששת שם אשת ישראל שנאנסה אע"פ שמותרת לבעלה אסורה היא לכהונה כתוב ב בה"ג בהל' מיאון מה ששנינו בכתובות דף י"ג ראוה מדברת עם איש אחד ואומרים לה מה טיבו של זה ואמרה איש פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת להשיאה לכהונה ומפרש בגמ' שם מאי מדברת זעירי אמר נסתרה ה"מ נסתרה עם ישראל אבל נסתרה עם הגוי הרי היא כשבויה ופסולה לכהונה עכ"ד אמרינן שם ודף כ"ז ובכמה מקומות שהשבויה שנפדית והיא בת שלש שנים ויום אחד או יותר אסורה לכהונה מפני שהיא ספק זונה שמא נבעלה לגוי שם ואם יש לה עד אחד שלא נתייחדה עם הגוי הרי היא כשירה לכהונה שם ואפי' עבד או שפחה או קרוב נאמן לעדות זו שם בדף כ"ג ושתי שבויות שמעידות כל אחת מהן על חברתה הרי אלו נאמנות הואיל וכל הספיקות מד"ס לפיכך הקילו בשבוייה שם בדף כ"ו במשנה והאשה שנחבשה בידי גוים ע"י נפשות אסורה לבעלה פי' הרי"ץ וכן בתו' שם מדלא קאמר אסורה לכהונה ש"מ דאף לבעלה ישראל קאמר דחיישינן שמא נתרצית למצוא חן כשנחבשה על ידי נפשות וכשיד גוים תקפה אומר שם בגמ' דאף ע"י ממון אסורה לבעלה משמע לבעלה דומיא לבעלה דמתניתין או שמא אגב מתניתין נקטיה ודווקא לכהונה אסורה אבל מו' רבינו יהודה כתב בשם ר"י ור"ת והרב ר"י בן ר"מ שכולה ההיא דממון מדברת באשת כהן הנה למדנו מכאן דאע"ג דרחמנ' אפקריה לזרעיה דעכו"ם ה"מ לעניין חיים אבל ביאת עכו"ם לא אפקריה ונאסרה לבעלה אמרינן נמי בסוטה דף כ"ו דעכו"ם מקנאין על ידו ומאחר שאסורה לבעל אסורה לבועל אף אם יתגייר הגוי אחר כך כך פסק רב אלפס ור"י בר ר' מרדכי:

1 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

זוֹנָה לְנַקּוֹתָם.

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא יִשָּׂא כֹּהֵן אִשָּׁה זוֹנָה – שֶׁלֹּא יִשָּׂא כֹּהֵן, בֵּין כֹּהֵן גָּדוֹל בֵּין כֹּהֵן הֶדְיוֹט, אִשָּׁה זוֹנָה לְאִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כא ז אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ. וּלְשׁוֹן קִיחָה מַשְׁמַע דֶּרֶךְ אִישׁוּת, עַל כֵּן אֵינוֹ לוֹקֶה עָלֶיהָ אֶלָּא כְּשֶׁנְּשָׂאָהּ וּבְעָלָהּ, שֶׁכֵּן בָּא הַפֵּרוּשׁ, שֶׁאֵין הַחִיּוּב, עַד שֶׁיִּבְעָלֶנָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בְּעֶזְרַת הָאֵל. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁכֹּהֲנִים נִבְחֲרוּ לַעֲבֹד עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד וְלָכֵן רָאוּי וּמְחֻיָּב לִהְיוֹתָם קְדֹשִׁים וּנְקִיִּים יוֹתֵר מִכָּל שְׁאָר הָעָם בְּכָל עִנְיְנֵיהֶם, אַף כִּי בְּעִנְיַן הַזִּוּוּג שֶׁהוּא דָּבָר עִקָּרִי בָּאָדָם, וּקְצָת מַחְשְׁבוֹת הָאָדָם עַל בַּת זוּגוֹ תָּמִיד, לָכֵן נִתְחַיֵּב שֶׁלֹּא לִשָּׂא הַזּוֹנָה שֶׁמִּזְגָּהּ רַע וָמָר, פֶּן תְּסִירֶנּוּ וְתַטֶּנּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ מִדַּרְכּוֹ הַטּוֹב וְכַוָּנָתוֹ הָרְצוּיָה. גַּם הִיא בֹּשֶׁת וּפְגָם אֶל כָּל הַקָּרֵב אֵלֶיהָ, שֶׁכָּל הָעָם מְרַנְּנִים אַחֲרֶיהָ בְּטֻמְאָתָהּ אֲשֶׁר בְּשׁוּלֶיהָ. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יבמות סא א שֶׁהַזּוֹנָה הָאֲמוּרָה כָּאן הִיא, כָּל שֶׁאֵינָהּ בַּת יִשְׂרָאֵל, דִּכְלָן בִּכְלַל זוֹנוֹת הֵן, וְעוֹד שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהֶן זִמָּה הִיא. וְכֵן תִּקָּרֵא זוֹנָה כָּל בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּבְעֲלָה לְאָדָם שֶׁהִיא אֲסוּרָה לִנָּשֵׂא לוֹ אִסּוּר הַשָּׁוֶה בְּכֹל, לְאַפּוֹקֵי אַלְמָנָה שֶׁנִּבְעֲלָה לְכֹהֵן גָּדוֹל אוֹ גְּרוּשָׁה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, שֶׁאֵין אִסּוּר זֶה שָׁוֶה בְּכָל אָדָם וְאֵינָהּ נַעֲשֵׂית זוֹנָה בְּכָךְ. וְכֵן נָמֵי תִּקָּרֵא זוֹנָה, כָּל שֶׁנִּבְעֲלָה לְכֹהֵן חָלָל וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת לְהִנָּשֵׂא לוֹ, שֶׁאֵין הֱיוֹתָהּ זוֹנָה תָּלוּי בִּבְעִילָה שֶׁל אִסּוּר, אֶלָּא בִּפְגִימָה. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמַדְנוּ, שֶׁאֵינָהּ פְּגוּמָה אֶלָּא מֵאָדָם הָאָסוּר לָהּ שֶׁתִּנָּשֵׂא לוֹ אוֹ מִכֹּהֵן חָלָל. וְלָמַדְנוּ מֵעַתָּה, שֶׁהַנִּרְבַּעַת לִבְהֵמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בִּסְקִילָה לֹא נַעֲשֵׂית זוֹנָה, דְּדַוְקָא בְּעִילַת אָדָם הוּא שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָהּ זוֹנָה שם נט ב. וְכֵן אִם נִבְעֲלָה בְּעוֹדָהּ נִדָּה לְמִי שֶׁרְאוּיָה שֶׁתִּנָּשֵׂא לוֹ אֵינָהּ נַעֲשֵׂית זוֹנָה בְּכָךְ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּכָרֵת. וְכֵן הַבָּא עַל הַפְּנוּיָה אֲפִלּוּ הָיְתָה קְדֵשָׁה, כְּלוֹמַר שֶׁהִפְקִירָה עַצְמָהּ לַכֹּל, אֵינָהּ נַעֲשֵׂית זוֹנָה כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה לְמִי שֶׁאֲסוּרָה לְהִנָּשֵׂא לוֹ, כְּלוֹמַר, שֶׁהִיא עֶרְוָה עָלָיו, וַאֲפִילּוּ מֵחַיָּבֵי לָאוִין אוֹ אֲפִלּוּ מֵחַיָּבֵי עֲשֵׂה, בִּכְלַל אִסּוּר זֶה. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ, שֶׁגּוֹי אוֹ עֶבֶד אוֹ נָתִין אוֹ מַמְזֵר אוֹ גֵּר עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי אוֹ מִצְרִי וַאֲדוֹמִי רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי אוֹ פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה, שֶׁבָּא אֶחָד מֵהֶן עַל יְהוּדִית עֲשָׂאָהּ זוֹנָה וְנִפְסֶלֶת לַכְּהֻנָּה. וְאִם הִיא כֹּהֶנֶת נִפְסֶלֶת מִן הַכְּהֻנָּה. וְכֵן הַנִּבְעֶלֶת לְמִי שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָהּ זוֹנָה בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה, בֵּין כְּדַרְכָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, מִשֶּׁהֶעֱרָה בָּהּ נִפְסְלָה מִשּׁוּם זוֹנָה, וּבִלְבַד שֶׁתִּהְיֶה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וָמַעְלָה, וְיִהְיֶה הַבּוֹעֵל בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וָמַעְלָה. וְכֵן מֵעִנְיַן הַמִּצְוָה מָה שֶׁאָמְרוּ נדרים צ, ב בְּאֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁאָמְרָה לְבַעְלָהּ נֶאֱנַסְתִּי, וַאֲפִלּוּ עֵד אֶחָד מֵעִיד לוֹ עָלֶיהָ שֶׁכֵּן הוּא כִּדְבָרֶיהָ שֶׁזָּנְתָה שֶׁאֵינָהּ אֲסוּרָה עָלָיו בְּכָךְ, דְּאָמְרִינַן שֶׁמָּא עֵינֶיהָ נָתְנָה בְּאַחֵר. וּמִכָּל מָקוֹם אֲסוּרָה לְכָל כֹּהֵן אַחֲרֵי מוֹת אִישָׁהּ, דְּשַׁוֵּיתַהּ נַפְשָׁהּ חֲתִיכָה דְּאִסּוּרָא, וְאִם הָיְתָה נֶאֱמֶנֶת לוֹ אוֹ הָעֵד נֶאֱמָן לוֹ הֲרֵי זֶה יוֹצִיאֶנָּה עַל כָּל פָּנִים לָצֵאת יְדֵי סָפֵק. וְהוֹרוּנוּ מוֹרֵינוּ עי' שו"ת הרשב"א סי' אלף רלח, יִשְׁמְרֵם אֵל, דְּדַוְקָא שֶׁבָּאת לוֹמַר כֵּן בֵּין הִיא אוֹ הָעֵד, מִתּוֹךְ שָׁלוֹם שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ, אֲבָל אָמְרָה כֵּן בֵּין הִיא בֵּין עֵד, מִתּוֹךְ קְטָטָה שֶׁיֵּשׁ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, יֵשׁ לָדוּן בַּדָּבָר שֶׁאֵינוֹ זָקוּק לְהוֹצִיאָהּ עַל כָּל פָּנִים, שֶׁחֲזָקָה הִיא דְּשַׁקּוֹרֵי מְשַׁקְּרָא, וְאֵין רָאוּי לְהַאֲמִינָהּ בְּדִבּוּרָהּ בְּעֵד אֶחָד אֶלָּא בִּשְׁנֵי עֵדִים כְּשֵׁרִים, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אִם דַּעְתּוֹ סוֹמֶכֶת בִּדְבָרֶיהָ אוֹ בְּדִבְרֵי הָעֵד הַרְבֵּה, רָאוּי לוֹ לָחוּשׁ מִלָּבוֹא עָלֶיהָ. וְיֶתֶר רֻבֵּי פְּרָטֵי הַמִּצְוָה, בִּיבָמוֹת וּבְקִדּוּשִׁין ה' איסורי ביאה פי"ח. וְנוֹהֶגֶת בַּכֹּהֲנִים בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן וְכֹהֵן הָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְנָשָׂא אִשָּׁה זוֹנָה מֵאֵלּוּ שֶׁבֵּאַרְנוּ דֶּרֶךְ אִישׁוּת וּבְעָלָהּ לוֹקֶה.

« ספר המצוות Negative Commandments 157 ספר המצוות Negative Commandments 159 »