ספר הבהיר נ״ח

58 בעלי ברית אברם פתח ↗

ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא ה׳ אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי וגו׳ ויפול אברם על פניו וגו׳ אני הנה בריתי אתך וגו׳ ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך. והפריתי אותך וגו׳ והקימותי את בריתי וגו׳ ונתתי לך ולזרעך אחריך וגו׳. ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדרתם זאת בריתי אשר תשמרו וגו׳ המול לכם וגו׳ ונמלתם את בשר ערלתכם וגו׳. ובן שמונת ימים וגו׳ המול ימול יליד ביתך וגו׳. וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו וגו׳. את בריתי הפר. וראוי לשום לב ראשונה למה לא נמול אברהם כי אם בהיותו בן צ״ט שנים ולא קודם ולא אח״כ. ועוד אומר אני אל שדי וגו׳ למה זכר זה השם ולא שם אחר. ועוד אומר ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאוד מאוד. מה טעם זה היעוד בכאן ומה סבתו. ועוד אומר אני הנה בריתי אתך כנראה שכבר קיים אברהם את הברית והנה כפי האמת עדיין לא מל. גם אומר וידבר אתו אלהים ולמעלה אמר ה׳. גם אומר אני הנה בריתי אתך מאי אני דקאמר. גם אומרו ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם למה לי זה היעוד כאן ומה ענינו בזה המקום שכוונתו להזהיר על המילה. גם אומרו והפריתי אותך במאוד וגו׳ ומלכים ממך יצאו. היינו דקאמר כי אב המון גוים נתתיך. גם אומרו והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך. נראה שעדיין לא קיים את הברית. והנה למעלה אמר הנה בריתי אתך. גם אומרו להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך מה ענין אלהות לענין המילה. גם אומרו ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען וגו׳ והייתי להם לאלהים. מה ענין ירושת הארץ למילה. ועוד אומרו ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור וגו׳ מה הבנה לזה הדבור ולא יחדו בדבור בפני עצמו. וכפי הנראה היינו הראשון בעצמו שאמר. והקימותי את בריתי ביני ובינך וגו׳ עוד למה שם אלהים. גם אומרו זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם וגו׳ מאי ביני וביניכם. עוד אומרו ונמלתם את בשר ערלתכם מאי ערלתכם. עוד אומרו ובן שמונת ימים ימול ולא קודם ולא אחר. גם אומרו וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה. אחר שזאת המצוה היא בעודו קטן למה יכרת. ואם נאמר לאחר שיגדל סתם כתיב. עוד למה הוא בזה העונש ולא בעונש אחר. ונאמר לפי שאברהם אבינו ע״ה בקדושתו וטוב מעשיו זכה למדת המלכות ותיקן אותה בכל בחינותיה. כי הוא השער לה׳ לעלות למעלה. וזהו אומרם ז״ל ב״ב ט״ז בת היתה לו לאברהם אבינו ובכל שמה שהוא סוד המלכות והנה בעלותו בבחינותיה שהוא כלל כל הספירות כולם עשר ספירות וכל אחת כלולה מעשר הם מאה והנה בהיותו בבחינה האחרונה ממטה למעלה שהוא ראשונה ממעלה למטה. אז זרח עליו אור היסוד כי הבא ליטהר מסייעין אותו. וז״ש ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים. ר״ל שהשיג למדרגה אחרונה שבמלכות כנ״ל. וירא ה׳ אל אברם שהוא הז״א אני אל שדי שהוא סוד היסוד התהלך לפני והיה תמים. ר״ל שיעלה לתיקון בסוד היסוד אחר שכבר תיקן בסוד המלכות. ואמר כי בזאת המדה היא סוד פריה ורביה וזאת וארבה אותך במאוד מאוד. והנה השכינה שכבר נתקנה באברם עכשיו באה לתת לו שכר הנמשך מהקונה וז״א ויפול אברם על פניו וידבר אתו אלהים לאמר שהוא סוד השכינה ואמרה אני שהיא השכינה הנה בריתי אתך. ר״ל אינך צריך לתקן אותו כבר בריתי אתך שכבר זכיתי בו. וזהו שי״ל שאברהם לא פרע כי הפריעה סוד המ׳ כלומר סוד היסוד שבמ׳ ואחר שכבר תיקנה וזכה בה אינו צריך לפריעה. וזה אומר אני הנה בריתי אתך ואמנם לא באתי אלא ליתן לך שכר. וז״ש והיית לאב המון גוים כי אחר שהשיג למדת המלכות שהיא המנהגת העולם הזה. הנה אתה במקומה ולזה גם אתה והיית לאב המון גוים. ולזה לא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם. כי סוד ה׳ של השם הוא בהיותה פרצוף בפני עצמה בשלימות ולזה אחר שכבר השגתיו מדת המלכות בשלימות ראוי הוא והיה שמך אברהם. והטעם כי אב המון גוים נתתיך. אחר שהשגת מדת המלכות בשלימות כמו שהיא מושלת על כל צבאות. מטה ממנה. כן גם אתה תמשול בכל המון גוים. זהו השכל של מדת המלכות. אמנם להשיג פריה ורביה צריך תיקון היסוד. וזהו אומרו והפריתי אותך במאוד מאוד ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו. והקמותי את בריתי ביני ובינך וגו׳ שהוא סוד המילה. וא״ת ומהו התכלית בזאת המילה וביאר כי הוא להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך כמו שנזכר לעיל. כי קבלה האלהית תלוי במילה. ואמר להיות לך ולא אמר והייתי לכם לאלהים לפי שהמילה היא הכנה שכאשר יהיה בא״י עם המילה אז יהיה השלימות ביותר. ולז״א ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם. ואז והייתי לכם לאלהים. והנה אברהם ע״ה כשראה גודל מעלת המילה ועצם גדולתה שהוא סיבה להשראת השכינה על האיש הישראלי. תמה תמיה גדולה איך אפשר שישיג הוא וזרעו אליה. ולזה הודיעו האל ית׳ והבטיחו שהוא וזרעו ישיגו לזאת המעלה בע״ה. וז״ש ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדרתם. כי הבטיחו שתמיד יהיו ישראל זריזים בזאת המצוה. וזה אחר שהוא צורך גבוה כי בלתה אי אפשר שתהיה השכינה בתחתונים כמו שנבאר כי השכינה בתחתונים צורך גבוה. וביאר איזהו הברית שישמרו ומהו הסוד שתתדבק בעבורו ואמר זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ר״ל כי זהו הברית המחבר ביני וביניכם. המול לכם כל זכר שהוא כ״ל סו״ד היסו״ד בהתגלות היו״ד הקדוש תחול עליו השכינה כי זה כל חפצה וכל תשוקתה. וא״ת ואחר שזה השלימות יש למה לא נברא האדם מהול מבטן אמו כדי שתחול עליו השכינה. שאינה צריכה אז למעשה האדם. כי שמא יפשע או שמא ישכח ויותר טוב היה לברוא אותו מהול. ולז״א ונמלתם את בשר ערלתכם וגו׳. ירצה דע לך כי כך היה שאדם הראשון נולד מהול אמנם מצד רוע בחירתו המשיך עליו עור הנחש ונעשה ערל כי אז הקליפה סותמת כמו שביארו במקום אחר וז״ש רז״ל סנהדרין ל״ח אדם מושך בערלתו היה. ר״ל שהמשיך עליו הערלה וז״ש ונמלתם את בשר ערלתכם. ר״ל הערלה שסבבתם אתם במעשיכם ובזה יהיה הדביקות סוד היסו״ד המחבר ביני וביניכם. וא״ת מה הועיל במילה אחר שכבר הניח הרושם של הערלה. לז״א שקודם שתחול הרוח הקדוש באדם שהוא בן שמונת ימים שעדין לא יקרא אדם ימול בשר ערלתו. וז״ש ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר וגו׳. והנה אחר שביאר התועלת הנמשך מהמילה ביאר אח״כ ההיזק המגיע אם לא יעשו המילה וז״ש וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא וגו׳. ר״ל אחר שהניח הערלה בהכרח לא יש שם שכינה דבוקה עמו. וזהו הכרתת הנפש שתכרת מהדביקות בשכינה ששם משכן הנשמות של הצדיקים ושל כל ישראל. וזהו מעמיה שהם צרורים ודבוקים בשכינה הנקרא ג״ע וצרור החיים. וז״ש ונכרתה הנפש ההיא את בריתי הפר וגו׳ אמנם בשמירת מצות המילה יוכרח השראת השכינה האלהית על ישראל וכנ״ל:

1 ד"א מלמד שמשם פורחין הנשמות שנאמר וינפש, עד אלף דור שנאמר. תהלים ק"ה ח דבר צוה לאלף דור, וסמיך ליה שם ט אשר כרת את אברהם, ומאי אשר כרת, כרת ליה ברית, בין עשר אצבעותיו ידיו ועשר אצבעות רגליו, נתבייש אברהם א"ל הקב"ה אני הנה בריתי אתך ובו תהיה לאב המון גוים:

58 רקנאטי על התורה פתח ↗

אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים. אמר כי השכינה הנקראת אני והברית העליון הוא עמו כדאמר בספר הבהיר כרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו ורגליו נתבייש אברהם אמר לו הקדוש ברוך הוא אני הנה בריתי אתך ובו תהיה לאב המון גוים. או אפשר שרמז לו כי נתן אליו המדה ההיא שישמרהו כענין שאמרו רבותינו זכרונם ברכה מי ששמר את האבות ישמור את הבנים זהו שנאמר יהי יי' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו מלכים א' ח נז. וטעם והיה שמך אברהם. כבר פירשנו טעם תוספת הה"א כי רומזת לשכינה שהיא הה"א אחרונה של שם: