ספר הבהיר נ״ב

52 תוספתא כפשוטה על ברכות פתח ↗

היו עד העולם. וכ"ה בכי"ע. ובד ובמכירי הנ"ל: היו אומ' עד העולם. וכ"ה במשנתנו בהוצ' שלנו של הבבלי בעין יעקב ועוד, עיין להלן. ופירש"י: "ואשמעינן הכא, דבמקדש ראשון לא היו אומרים אלא ברוך אלקי ישראל עד העולם".81כ"ה ברש"י שבעין יעקב ד"ר. ולפנינו ברש"י בטעות: מן עד העולם. ועיין בבלי יומא ס"ט ב'. ועיין במשנת ר' נתן והובא בתוספ' אנשי שם במשנה, ומ"ש להלן בשם רב האי גאון. ועיין מ"ש במאירי 203 ע"א בשם הראב"ד, ובעשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו, חקור דין, ח"ה פ"ה. ונמצא שאח"כ הוסיפו "מן העולם".ובכי"מ בבבלי: לא היו אומרים עד העולם. ובמשנה שבמשניות בכל הנוסחאות: היו אומרים מן העולם. וכ"ה במשנה שבירושלמי ושבבבלי לפי ב"נ וכת"י פ', עיין דק"ס, וכ"ה בערוך ערך חתם וערך עת ובמאירי 202 סע"ב ועוד. ולפ"ז לא היו אומרים בביה"מ אלא "מן העולם", ואח"כ הוסיפו "עד העולם".ברם גירסת התוספתא המקויימת ע"י גירסת רש"י בבבלי82וכ"ה בעין יעקב, בילקוט המכירי משלי כ"ג, כ"ב, ל"ח ע"א, ועוד, עיין להלן. יש לה סמוכים חזקים. וכ"ה בפירוש רב האי לברכות:83מאן, נוסחאות ומחקרים ח"א, עמ' 604. והא דתנן חותמי ברכות שבמקדש היו עד העולם, האי ברכה הכי הויא, ברוך אתה ה' עד העולם שאותך ביראה נעבד, ותקינו הכי בר' אתה ה' מן העולם ועד העולם. והא מילתא קבלה היא, ומפי שמועה אמרוה, וראיה מן קומו וברכו אסמכתא בעלמא וכו'.ומכיוון שמתוך הוספה זו על הברכה שבמקדש אנו למדים את קלקלת המינים, הרי עלינו לברר על מה ערערו המינים. וכנראה שכבר ישבו על מדוכה זו קדמוני הקדמונים. וכן אמרו במדרש תהלים סוף פק"ו, הוצ' בובר, רכ"ט ע"א: ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם. מן עלמא דהוינן ביה84בובר העיר לנכון על גירסת האבודרהם, ס' תפלות של שבת ד"ה נשמת, ד"ו שכ"ו, ס' ע"ג: מן עלמא רלא הוינן ביה. ויש להוסיף שכן גרס בפי' האגדות לר' עזרא "ליקוטי שכחה ופיאה", ו' ע"א. אבל גירסתנו מקויימת ע"י כל נוסחאות המדרש שבידינו, וכ"ה בילקוט שמעוני ובמכירי במקומו. וכן גרס שם ר' תודרוס אבולפיא שהבאנו להלן. ולמעשה אין הבדל בין הגירסאות, עיין מ"ש להלן. עד עלמא דאנן ביה. וברור שהדרשן גרס במשנתנו שהוסיפו אח"כ "מן העולם", ועליו הוא שערערו המינים, ולפיכך היה מוכרח לפרש מן עלמא דהוינן ביה או: דלא הוינן ביה, עיין הע' 84 וכו'. אבל לפי גירסת המשניות שהוסיפו "עד העולם", הרי היה יכול לפרש כפשוטו: מן עלמא דאנן ביה עד עלמא דנהוי ביה, כמו: יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם תהלים קי"ג, ב'. וכן בפי' האגדות לר' עזריאל עמ' 27: היו אומרים עד העולם וכו' הוסיפו בחותם הברכות מן העולם, כדי להכיר למינין שיש עולם הבא שנברא קודם זה, וכדי לחתום הברכה שתמשך מתחלת העולם הבא עד העולם הזה ועיי"ש עמ' 42. ולפי פירושו "מן העולם" כוונתו מן העולם שנברא קודם, והיינו עולם הבא. וכן באוצר הכבוד לר' תודרוס אבולפיא ד' וורשא, ט' ע"ג. ובד' נאווידוואר משובש: ובמקדש לא היו חותמי ברכות אומרים מן העולם וכו',85ובפיסקא מן התלמוד לעיל שם: היו אומרים מן העולם וכו'. וצ"ל: עד העולם. לכן התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם, להורות שיש עולם לפנים מעולם וכו', ובמדרש תהלים הנ"ל וכו' מן עלמא דהוינן ביה עד עלמא דאנן ביה וכו'.86והמקובלים שהיתה לפניהם הגירסא במשנתנו "היו אומרים מן העולם", והוסיפו אח"כ "עד העולם", אף הם הלכו בדרך זו. ובפי' נורא תהלות לר' יואל ן' שועיב, רמ"ח ע"ב: מן העולם ועד העולם, ירצה משנברא העולם ועד שנברא העולם. ודבריו ברורים יותר בספרו עולת שבת פ' מצורע צ"ז סע"ד: ולמה חזרו ותקנו עד העולם, ואמ' כי ג"כ היה ברוך עד בריית העולם, ר"ל קודם בריאתו וכו'. ובפי' ר' עזרא עיין לעיל הע' 84: היו אומרים מן העולם וכו' ובמדרש תלים וכו' מן עלמא דלא הוינא ביה עד עלמא דאנן ביה. עד העולם הוא רומז לאלף השביעי שתפסק ההמשכה, ולכך במקדש שהיתה השכינה ביניהם לא היו אומרים אותו, ואנו אומרים אותו. ומאי עולם הבא, פי' שכבר בא מששת ימי בראשית וכו'.נמצאנו למדים לפי גירסת התוספתא והגי' הנכונה במשנתנו שהמינים חלקו על "מן העולם". ולפי מדרש תהלים פירושו על "עלמא דהוינן ביה",87עיין ספרי שלח פי' קי"ב, עמ' 121, ובבלי סנהדרין ס"ד ב' ובמקבילות. ואותו הוסיפו אח"כ בברכה. ועיין מ"ש הר"מ בספ"ח מה' תשובה, והשוה מ"ש בס' הבהיר סי' נ"ב,88תרגום גרשם שלום, סי' ק"ו, עמ' 114, ובראשונים שציין שם. הוצ' הר"ר מרגלית סי' ק"ס. ועיין מ"ש הר"א פינקלשטין בספרו "מבוא למס' אבות ואבות דר"ן", עמ' רי"ג ואילך.

52 רקנאטי על התורה פתח ↗

ספר הבהיר מאי דכתיב לי הכסף ולי הזהב משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שני אוצרות אחד של כסף ואחד של זהב שם של כסף בימינו ושל זהב בשמאלו אמר זה יהי מזומן וקל להוצאה ועושה דבריו בנחת והוא יהיה דבק עם העניים ומנהיגם בנחת הדא הוא דאמר ימינך ה' נאדרי בכח. ואם שמח בחלקו טוב ואם לאו ימינך ה' תרעץ אויב. מאי ימינך ה' תרעץ אויב אמר לו זה הזהב שנאמר לי הכסף ולי הזהב. ולמה נקרא זהב שבו כלולות שלש מדות זכר והוא ז' נשמה והוא ה' וחמשה שמות לנשמה רוח. חיה. יחידה. נשמה. נפש. ומאי עבידתה הכא כסא היא ה' לז' דכתיב כי גבה מעל גבוה שומר קהלת ה ז. וב' הוא קיומם כמה דאת אמר בראשית. ומאי עבידתה הכא משל למה הדבר דומה למלך שהיתה לו בת טובה נאה ונעימה ושלימה והשיאה לבן מלך ועטרה וקישטה והלבישה ונתנה לו עם ממון רב אפשר למלך זה לצאת חוץ מביתו אמרת לא אפשר לו לשבת כל היום תמיד עמה אמרת לא הא כיצד שם חלון בינו לבינה וכל שעה שצריכה הבת לאביה או האב לבתו מתחברין יחד בחלון הדא הוא דאמרינן כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה. עוד אמרו שם מאי זהב שממנו יוצא הדין:

1 ד"א ואשר אין לו כסף לכו אליו כי יש אצלו כסף דכתיב חגי ב' ח לי הכסף ולי הזהב, מאי לי הכסף ולי הזהב, משל למה"ד למלך שיש לו שני אוצרות אחד של כסף ואחד של זהב, שם של כסף בימינו ושל זהב בשמאלו, אמר זה יהיה מזומן וקל להוציאו, ועושה דבריו בנחת והוא יהיה דבוק עם העניים ומנהיגם בנחת הה"ד שמות ט"ו ו ימינך ה' נאדרי בכח, ואם שמח בחלקו טוב, ואם לאו ימינך ה' תרעץ אויב, מאי ימינך ה' תרעץ אויב, א"ל זה הזהב דכתיב לי הכסף ולי הזהב:

52 יהל אור על ספר הזהר פתח ↗

ואמר רזא הוא לאינון כו'. כבר כתב' למעלה רזא בסוד הדעת ושם טו"ר כאחד וכן הוא באלב"ם כמ"ש בפרשת תרומה וכתיב טובה תוכחת מגולה כו' דאור הראשון נגנז, טוב כעס וגם מות טוב דעל ידי זה מתלבש בלבושים טובים מזה, וע"ל ק"נ א' ח"ב קנ, א. והנה בפשוטו של מקרא נראה דיש טוב שאינו גמור והוא שיש בקצתו רע, ו"טוב מאד" הוא שכולו טוב. והנה בכלל הבריאה יש לכאורה רע מה אבל כיון שאומר מאד ע"כ גם הוא טוב וע"פ הסוד הוא אם ימינא ושמאלא יחד הגבורות טובים שהם ממותקים ויותר טובים הם כמו הזהב עם הכסף, רק זהב לבד קשה להוציאה. ועיין בספר הבהיר שאמר כסף קל להוציאה וכמ"ש חז"ל הזהב קונה את הכסף שהוא פרי נגד הכסף, וכמו מלח ופלפלין לתבשיל רק אם הקדיח מלח קשה. וזהו סוד בריאת קליפה למוחא רק שבחטאם כו' וזהו בכל לבבך כו' וכן טוב ורע יחד ולכן הם באדם יחד והוא בצדיקים יותר טוב ומועיל לאדם לא לבד בשביל קיבול שכר אלא שמחה של מצוה וחדוא דאורייתא. וז"ש את כל אשר עשה בכללא חדא דייקא וז"ש "רזא הוא כו'":

52 פירוש הגר"א על ספר יצירה פתח ↗

שלשה ממיתים ב' נקבים. הם גדולים וקטנים. והפה שאם יסתם וכן עצירת הנקבים וכן המאכל בפה מאכלים רעים שהכל בא ע"י מאכלים רעים וכן אם יחסר לחמו על פת לחם יפשע גבר וכן בשנה ועולם באין מג' ג' אוהבים וז"ש שלשה כ"א כו' ז' כו' וכולם אדוקים וכן הוא בשם שא' כולל הכל הוא שם הוי"ה שכולל בא' כידוע, ג' אותיות יה"ו ג' אמ"ש, ו' צירופים של יה"ו וה' אחרונה באמצע ז' כפולות, וי"ב צירופי הוי"ה, וע"ס מילואו. וכן במשכן אמ"ש ק"ק ואהל מועד וחצר המשכן, ז' כפולות ז' נרות של מנורה וי"ב הן י"ב חלות כמ"ש המחבר פ"א, וכן בכלה ג' קדושין האשה ניקנית וכו' וז' ברכות וי"ב דברים של יחוד חתן וכלה נגד י"ב דברים שאמרו השרוי בלא אשה וכלל כולן הן ל"ב, ושרשם במלוי מ"ה שי"ג הוא בכתר גי' אח"ד שהוא אל"ף וכן בכולם כידוע, וכל זה שבכל אבר לבד צריך לכמה צירופים והכל לפי הצירוף וכולן כלולין ואדוקין זה בזה. עוד בליקוטיו שלשה כ"א לבדו עומד. שהם זה על זה כנ"ל בפ"ג והוא בסוד שלש נקודות חש"ח. ושנים עשר עומדין במלחמה שאין להם מכריע רק התלי שמנהיג את הכל כמ"ש למטה אחד ע"ג כו' והכל בג' ג' שלשה אוהבים וכו'. ג' אוהבים להקשיב לחכמה כו'. ג' שונאים הקנאה כו'. ג' מחיים אשה ריח ניחוח אשה ריח בב' דחוטם כמ"ש בפ' פקודי וכנ"ל וטחול ניחוח שהוא מקור השמחה ואלו ג' מחיים הרוח וריח ממוגמרים שעל האש שהוא בנקב השני ללב ושמחה הוא ענין בפ"ע ואינו מי"ב המנהיגים, ג' כו' מהר צועה להפתח כו', והנה כ"ה בהנהגת העולם בד' יסודות כל תאוה ואהבה בסוד המים כמ"ש חכמי המחקר וע' בס' הישר וכ' נמשך אחריך כמים, וכל שנאה וקטטה וכעס מצד האש, והחיוני ברוח רוח חיים באפיו, ומיתה בעפר וכן ואל עפר, וכן בד' רוחות העולם, ב' הם משמשים בעוה"ב וב' כאן, אהבה ושנאה שם חיים ומות כאן, ושם הוא ג"ע וגיהנם והנה ג"ע הוא כל הצחצחות הוא בנהר וגיהנם באש וכאן ברוח ועפר, וכ"ה בד' רוחות ג"ע בדרום גיהנם בצפון כידוע, ממזרח החיות במזל הצומח מהאופק והמות בו שקיעה כידוע ויאסוף רגליו כו', וכ"ה במזלות אהבה ושנאה כו' דפ"ג שכנגדן הוא המלחמה כידוע לחכמי החזיון, וכן בד' היסודות שלכן מים ואש הם מתנגדים וכן רוח ועפר שהם הפכים אהבה ושנאה כו' ונקשרים זה בזה ע"י חיבור כולם כמ"ש בר"פ וארא. שלשה אוהבים כו' וכ"ה בכל הז' חלקים בעולם כסף הוא אוהב שהוא מצוי לכל והוא קל בהוצאה וזהב שונא שאינו מצוי כ"א למקנה או למבחן או צפון לרב טוב הצפון ג' דרגין דצפון מצפון זהב וג' דרגין ביה נציץ כדהבא או סומקא או חשוכא והן ג' דרגין דזהב שניתן לאדם והכל בדין או מה רב טובך אשר כו' וכמ"ש בספר הבהיר הובא בזוהר סוף ח"א בעמוד האחרון לי הכסף ולי הזהב כו' שם של כסף בימינו ושל זהב שם בשמאלו אמר זה יהיה מזומן וקל להוצאה ועושה דבריו בנחת כו', וזה"ב הוא ימי קריאת התורה להיפך ומ"מ נהירו דז' מאיר לה"ב משא"כ בלא ז' הוא חשיך והן כפולים כוללים זה בזה והן שתי בנות הב הב כו' ב' בנות דלוט ב' דמעות שמהם הדין מהספירות אבל זהב מאיר כנ"ל והן ר"ל ה' ב' מזה"ב הן הספירות דשמאל ר"ל הוד וגבורה שהן יום ה' ויום ב' וז' דזהב הוא שבת מלכות כו'. ש"ל הספירות דשמאל ושבת הוא מלכות דסליק לבינה כידוע וכס"ף הוא בא"ב כסדר וענ"י הוא אותיות הקודם לכסף למפרע כל הדוחק כו' ונחשת הוא החיים נחש נחשת וראה אותו וחי וברזל הוא הממית כו' וז"ש לא תניף כי הברזל נברא לקצר והמזבח נברא להאריך ולכן נקרא מזבח הנחשת ונחש הוא ג"כ החיים חיויא דחייא והוא אליהו ז"ל קנא קנאתי לכן חי לעולם אלא שהנחש נתהפך ולכן כל המקנא אין מה"מ שולט עליו וכן בד' חיות שבדניאל אלא ששם הזהב קפד"ם צ"ל קודם, ש"ל כמדתו ובו היה בהמ"ק קיים: