ספר הבהיר ל״ג

33 רקנאטי על התורה פתח ↗

ספר הבהיר השליך משמים ארץ. משל למה הדבר דומה למלך שהיתה לו עטרה נאה על ראשו ומילת נאה בכתיפיו ובאה לו שמועה רעה השליך העטרה מראשו והמלת מכתיפיו. דמה אותה לעטרה כד"א אשת חיל עטרת בעלה כדאמרינן בספר הבהיר ללמדך שאותה תאגא עולה עד למעלה. ומאי משמע שאותה תאגא אבן יקרה היא מוכללת ומעוטרת דכתיב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה ועולה עד המקום אשר נחצבה ממנו דכתיב משם רועה אבן ישראל זהו שנאמר השליך משמים ארץ תפארת ישראל. רוצה לומר כי תפארת ישראל השליך הארץ העליונה והפרידה מן השמים. ויש מפרשים כי תפארת ישראל הוא המושלך רוצה לומר השליך את תפארת ישראל משמים ארץ:

1 אמרו לו הכתיב איכה ב' א השליך משמים ארץ תפארת ישראל וא"כ נפלו, אמר להם אם קרו לא שנו ואם שנו לא שלשו, מלה"ד למלך שהיה לו עטרה נאה על ראשו מלת נאה בכתפיו ובא לו שמועה רעה השליך העטרה מעל ראשו והמלך מלפניו:

33 כתם פז על ספר הזהר פתח ↗

לבתר דגרמו חובין וארגיז קמי מלכא אתחריב בי מקדשא ובזע ההוא פורפיר' היינו דכתיב בצע וכו' ליתיה בנוסחי דידן וביאר למה נקרא' העטר' אמרתו ואמר דהאי בקדמיתא יתבא בראש אמי"ר הוא הכת"ר בסוד אנ"י ראשון ואני אחרון והא אתערו עטרה לראש אמרתו כלומ' מרגלא בפומיהו דרבנן עטרת לראש שהם רומזים שהעטר' היא היתה לראש פנה. ואמלין נאה בכתיפיו גרסינן ומאמר הוא בספר הבהיר על פסוק השליך משמים ארץ תפארת ישראל מלה"ד למלך שהיתה לו עטרה נאה על ראשו ואמלין נאה בכתיפיו ובאה לו שמועה רעה השליך העטרת מראשו והאמלין מכתיפיו ופי' אמלין גלימא תכלת ורקמה תרגום אמלין דזהוריתא. והסוד ידוע כי דמה למדת המלכו"ת לעטרה שהיתה בראש אמיר הוא הכת"ר שהוא האמיר העליון שבאילן הקדוש וגם אל האמלין שבכתיפיו היא החכמ"ה והבי"נה דהלא איתנהו בה והשמועה הרעה הוא חטא הבנים כי אז השליך משמים ארץ תפארת ישראל שהסוד בזה כי התפארת הוא המשליך העטרת לארץ והוא הענין עצמו בצע אמרתו שהיתה מימי קד"ם כמו שביארנו. וכדין עציבו קמיה בבתי בראי ודאי כמו שביארנו במסתרים תבכה נפשי מפני גוה והן אראלם צעקו חוצה כמו שביארנו בעובדא דר' יהודה דאשכחיה לר' אלעזר דיתיב ועציב וכו' ואמר לו אי טורנא עציב שמשוי מאי עבדין הה"ד הן אראלם צעקו חוצה.