ספר הבהיר ג׳

3 רמב"ן על דברים פתח ↗

נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן, שֶׁהָיְתָה אַרְצוֹ שְׂבֵעָה כָּל רְצוֹן יוֹשְׁבֶיהָ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על דברים ל"ג:כ"ג. וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא נִמְשָׁךְ אֶל הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד, יֹאמַר שָׂבֵעַ וּמָלֵא רְצוֹן הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וּבִרְכָתוֹ. אֲבָל בַּמִּדְרָשׁ שֶׁל רַבִּי נְחוּנְיָה בֶּן הַקָּנָה אָמְרוּ בַּכָּתוּב הַזֶּה, אָמַר רַבִּי אָמוֹרָא, מַאי דִכְתִיב וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה, כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה, אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקּוֹתַי תִּירַשׁ הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא נִמְשָׁל לַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר איוב יא ט וּרְחָבָה מִנִּי יָם, וְהָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא נִמְשָׁל לַדָּרוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר יהושע טו יט כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי, וּמְתַרְגְּמִינַן אַרְעָא דָּרוֹמָא. וּמַאי דִכְתִיב יְרָשָׁה, יָרַשׁ הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא אֲפִלּוּ הקב"ה בִּכְלָל, וְהַיְנוּ רָשׁ יָהּ, לְמַה הַדָּבָר דוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי אוֹצָרוֹת וְהִקְצָה הָאֶחָד מֵהֶם, לְסוֹף יָמִים רַבִּים אָמַר לִבְנוֹ, טֹל מָה שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁנֵי אוֹצָרוֹת הַלָּלוּ, אָמַר הַבֵּן, שֶׁמָּא לֹא יִתֵּן לִי מָה שֶׁהִקְצָה, אָמַר לוֹ טֹל הַכֹּל, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה, יָהּ רָשׁ, הַכֹּל נָתוּן לְךָ, וּלְוַאי תִּשְׁמֹר דְּרָכָיו. וְעוֹד אָמְרוּ, וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה, אֵין יָם אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר וּרְחָבָה מִנִּי יָם. וְכָל הַמִּדְרָשׁ שָׁם. אִם כֵּן יִהְיֶה סוֹד הַכָּתוּב נַפְתָּלִי שְׂבַע הָרָצוֹן הַמְמַלֵּא בִּרְכַּת ה', שֶׁהִיא הַיָּם הַכְּלוּלָה בַּכֹּל מִן הַכֹּל, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב קהלת א ז כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם, וְהוּא בֵּיתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, מָשָׁל לַמְּבַקְשִׁים לִרְאוֹת אֶת הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֲלִים אָנָה בֵּיתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹאֲלִים אָנָה הַמֶּלֶךְ. וְגַם הָעוֹלָם הַזֶּה הַנָּגוּב וְהַיָּבֵשׁ מִן הָרָצוֹן יִירַשׁ בְּיָ"הּ, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין:

1 ומפני מה התחיל התורה בבי"ת כמה דאתחיל ברכה ומנלן דהתורה נקראת ברכה, שנאמר דברים ל"ג כ"ג ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה, ואין ים אלא תורה שנאמר איוב י"א ט ורחבה מני ים, מאי ומלא ברכת ה' אלא כל מקום שנאמר בי"ת הוא לשון ברכה כדאמרינן בראשית, ואין ראשית אלא חכמה שנאמר תהלים קי"א ראשית חכמה יראת ה', ואין חכמה אלא ברכה שנאמר ויברך אלהים את שלמה וכתיב מלכים א ה כו וה' נתן חכמה לשלמה, משל למלך שהשיא את בתו לבנו ונתנה לו בחתונה ואמר לו עשה בה כרצונך:

3 רקנאטי על התורה פתח ↗

ובספר הבהיר מפני מה מתחיל בבי"ת כמו דמתחיל ברכה אין ברכה אלא חכמה. ובתפלת רבי נחוניא בן הקנה ע"ה אתה שליט בהדר הספירה השנייה שהיא חכמה הנקראת ברכה מספקת משפע המקור המתברך. ובבראשית רבה למה בבי"ת מה בי"ת יש לו שני עוקצין אחד מעליו ואחד מאחוריו. אומרים לבי"ת מי בוראך והוא מראה בעוקצה זה של מעלה בראני השם אחד. ובעבור כי אות בי"ת רומזת לחכמה אשר בה עשה הכל על כן תמצא האות הזאת פועלת הדברים כולם. כי בהתחברה בסוד א' שמשם אצילותה היא אב לכל התולדות המתהוים מאצילותה ביניקותה מן הא' הרומז לכתר עליון ובהשפיעה לאות נון שהיא באמצע האלפא ביתא יולדת בן בהתחברה שם ובהכנסה בין ק"ר אז היא קבר ונכנסה שם להשליל הנשמה מגופה ולבקש לה מנוח להכניסה בהיכל מלך ועוד פועלת ונכנסת בין שתי אותיות האחרונות להגיע לאור העליון מנוחת הנפשות ואז היא שבת ואזי עמדה מלדת ומלפעול כי היא סוד היובל הגדול ושם תענוג הנשמות לחזות בנועם ה' וזאת ההויה הנקראת חכמה במציאותה היו בה כל הנבראים בכח עד המשך משם כל דבר במאמר המיוחד לו כאילו תאמר בהוית אדם הראשון היו בכחו כל תולדותיו העתידים לצאת ממנו כן בהויה הזאת היו כל ההויות בכחה: