ספר הבהיר קנ״ו

156 רקנאטי על התורה פתח ↗

ועשית את המזבח עצי שטים וגו'. בעבור היות המזבח עשוי לשים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים בסוד הקרבנות על כן היו כל מעשיו נחשת ולא מכסף וזהב שנאמר לכל כליו תעשה נחושת. והיה ה' אמות אורך וה' אמות רוחב ה' כנגד ה' ושלש אמות קומתו לרמוז לשלש הויות העליונים וארבע קרנותיו רומזים לד' ראשי נהרות. ומסדר הקפת המזבח התחתון תבין סדר הקפת המזבח העליון והיאך הוא מתאחד בו' קצוות ובהם מתברך. ורבותינו ז"ל ביארו סוד זה בספר הזוהר במדבר ק"כ א' אמר שם רבי אלעזר שאיל לר"ש אבוי אימא לי סימנא לזיווגא דייחודא מניין. . א"ל ברי אע"ג דאוקימנא מילין לכל סטר וסטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה. . סימנא דא נקוט בידך והכי הוא כעין סחרא דמדבחא. . דתנן בא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית. צפונית מערבית מערבית דרומית. . א"ל והא לא יכיל עד דמקבל עליה בר נש מלכותא קדישא בקדמיתא. . ויהיב עליה עול דא. . ואת אמר דייתי לדרום בקדמיתא. . א"ל כלא הא אמינא לך. . דהא ובא לו לקרן אמינא בקדמיתא והא ידעת ודא הוא עול מלכותא קדישא. . >.לבתר דרומית דתמן הוא אילנא דחיי. . >.ודא לזווגא ליה במזרח דאיהו אבא עילאה דהא בן מסיטרא דאבא קא אתי. . בגיני כך מדרום למזרח דתוקפא דדרום במזרח הוא. . ובעי לאתקשרא כחדא דרום במזרח. . ומזרח דאתקשר בצפון כמה דאת אמר וצפונך תמלא בטנם. . בגין דהאי אשלים ומלי נחלין ומבועין. . ועל דא מזרחית צפונית דאינון אבא ואמא לא איתפרשן לעלמין והא אוקמוה. . ומה דאיתמר צפונית דאיהי טמירא עילאה. . ומסטרא דיליה נפיק צפון. . ודינין מסטר דיליה מתערין אע"ג דאיהי רחמי וחדו. . כד איהי נפקת צפון נפיק ביה. . דאיהו אתכליל וקשיר בדרום. . לבתר צפונית מערבית. . דהא מסיטרא דאבא נפיק בן ומסיטרא דנוקבא נפקת בת. . ובגיני כך צפונית מערבית. . ודא הוא קרן דקדמיתא דהשתא אתקשר בצפון סתם. . לבתר בעי לקשרא ליה בדרום דתמן הוא קשורא דכולא וגופא ביה אשתכח. . ועל דא מערבית דרומית. . אשתכח האי קרן תלת זמני חד לקבלה ליה בר נש בקדמיתא. . ולבתר הכי לקשרא לה בתרי דרועי לאיתחברא בגופא ולמיהוי כולא חד. . ודא היא סדורא דייחודא שלים. . וכל סטר וסטר בההוא קשורא דלעילא דאיתחזי ליה. . ולא יתחלף סיטרא בסיטרא אוחרא דלא איתחזי ליה בגין דלא איתענש. . ומאן דעביד יחודא כדקא חזי כמה דאמינא זכאה חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי. . דהא ידע לסדרא ייחודא דמריה שבחא דמריה. . ולא עוד אלא דקודשא בריך הוא משתבח ביה. . עליה כתיב ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. . ח"ג שם רזא ליתבי דרומא אחנא. . הכי שדרנא לון אחנא טיסטרא דבוצינין ברזין קטירין דבעיתו לייחדא ייחודא כטפסרא דקטירא עילאה. . קבילו עלייכו עול מלכותא בכל יומא בקדמיתא ובדא תיעלון בקשורא קדושא דדרום. . ואסחרו סיטרי עלמא עד דמתקשרן בקשורא חדא ובדרום תקיעו דוכתא ותמן תישרון. . וצריך אני להעירך על סוד המאמר המופלא הזה כבר ידעת כי כל הויות האצילות העליון כולן מקבלין זה מזה עד העליון ית' המשפיע ואינו מקבל כמו שאמרו בספר הזוהר אדרא רבא קמ"ג א' כל אינון תיקונין דלעילא בגופא קדישא בדכר ובנוקבא כללא דאדם. . אתמשיך דא מן דא ומתאחדן דא בדא ומשקן דא לדא. . כמה דאתמשך דמה וורידין לדא ולדא להכא ולהכא מאתר דא לאתר אחרא. . ואינון משקין לגופא דא ושקיין דא לדא. . כן כל כתרין קדישין דגופא אשקיין דא לדא מנהירין דא לדא עד דאנהירו כלהו עלמין ומתברכי בגיניהו. . ובעבור כי כפי הפעולות הנעשים למטה כך נעשה למעלה על כן צריך לכוין ביושר כפי סדר הקבלה אשר היא למעלה שלא ישתנו בסיבתו סדרי בראשית. וכענין שכתוב קרוב יי' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת תהילים קמ״ה:י״ח חי. וענין אמת במקום זה שידע המתפלל כשהוא מזכיר את השם יתברך לאיזו מדה צריך לכוין לשם יתעלה ויתברך בהמשכת הכל ונתן סימן לדבר סוד הקפת המזבח של מטה הרומזת להקפת מזבח של מעלה שנאמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' תהלים כו ו וסוד הענין הוא כל פונות שאתה פונה בייחודך לא יהו אלא דרך ימין הביאו רז"ל ראיה לזה בזבחים מים שעשה שלמה והרמז לים העליון שעשה מלך שהשלום שלו. אמנם בעבור כי אין להכנס לראות פני המלך יתברך בלעדי השכינה שנאמר אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך שה"ש ו א' כי לא נוכל להשיגו רק עמך כמה דאת אמר בזאת יבא אהרן אל הקדש. כי אם בזאת יתהלל המתהלל ירמיה ט כג על כן קודם הייחוד צריך לקבל עולה עליו בעטיפת ציצית ואחרי כן יכנס עמה לייחד השם הגדול יתברך כענין שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם מלכים א' ח מח רמז לארץ העליונה ועל זה רמז באמרו במאמר זה במדבר ק"כ א והא לא יכיל עד דמקבל עליה בר נש מלכותא קדישא בקדמיתא ויהיב עליה האי עול. . והיא נקראת במאמר זה קרן. ואחר כן יכנס עמה לייחד השם הגדול יתעלה ולהוציא הברכה מן המקור העליון כמה דאת אמר ממעמקים קראתיך יי' תהלים קל א וישפיע אחרי כן לזרועות עולם ואחרי כן מדרום למזרח זהו סוד דרומית מזרחית א"ב וב"ן אחרי כן מזרחית צפונית שיקבל גם מן הגבורה אחרי קבלתו מן החסד זהו ירעפו עלי אדם רב איוב לו כח אחרי כן צפונית מערבית כי עיקר קבלה השכינה מן הצפון בתחלה אחרי כן צריכה לקבל מן הדרום זהו מערבית דרומית והנה היא כלולה מן הכל. והבן אמרו אשתכח האי קרן תלת זימנין רמז כי בייחוד זה שהזכיר יש זכר לכנסת ישראל ג' פעמים וזהו סוד תהלה לדוד ג' פעמים וכבר רמזתיו בסוד השלשה תפלות. ואומר אני כי סדר ייחוד זה תפש חבקוק הנביא ע"ה בתפלתו הידועה כי בהכנסו לפני ולפנים בסוד האלף להשפיע משם ברכה לכל הבנים באמרו שמעתי שמעך יראתי לא נכנס בלעדי השכינה. ואמר יי' פעלך בקרב שנים חייהו בייחוד וכבר פירשתיו ואחרי כן אמר אלוה מתימן יבא. הרמז למדת החסד. וקדוש מהר פארן הרמז למדת הגבורה כמה דאת אמר עד איל פארן אשר על המדבר ואמר במדה הזו קדוש בעבור היותה האש הגדולה כמה שאמרו בספר יצירה אש ממים חקק וחצב כסא הכבוד ואופנים ושרפים וחיות הקדש כסה שמים רמז לשמים עליונים הנקרא מזרח. ותהלתו מלאה הארץ חבקוק ג ג' היא הארץ העליונה הנקראת תהלה והיא מערב שהשכינה במערב. ודע כי הענין הזה עקר גדול וסוד מופלא בייחוד השם יתברך כי הכל מתברך ממקור אחד ורוח אחד לכל. ונקראו מדות אלו בזה השם מטעם גדול החסד נקרא דרום כלומר דר רום כי הוא הראשון שבבנין כמו אברם. הגבורה נקראת צפון לסוד גדול כי במדה ההוא שם מעבר כל השאלות והטובות ופעמים מעכבתן מלירד למטה אם האדם אינו ראוי ונשארו הבקשות ההם צפונות בה כי כל הבקשות שאדם מבקש מלפני השם יתברך לולי המקטרגים היתה בקשתו נעשית בין שיהיה צדיק בין שיהיה רשע. אמנם בהגיע הבקשה ההיא דרך צפון אותן הכחות מערערין ואומרים נעמוד לדין עליה ואם אינו ראוי לא ישיג בקשתו והיא צפונה שם להיותה לצדיקים שנאמר וצפון לצדיק חיל חוטא משלי יג כב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך תהלים לא כ' ועוד מפני שמשם יצר הרע נשפע הצפון בלבו של אדם כמה דאת אמר את הצפוני ארחיק מעליכם יואל ב כ'. ומפני אלו שני הטעמים אמר למעלה ומה דאיתמר צפונית וכו'. התפארת נקרא מזרח כי הוא נקרא מדת יום כדאמר נובלת אורה של מעלה גלגל חמה זהו מי העיר ממזרח צדק וגו' ישעיה מא ב. המלכות נקראת מערב כי שם מתערב הכל כדאמר בספר הבהיר ולמה איקרי מערב מפני ששם מתערב כל הזרע ואמר הכתוב ממנו תהיין קרנותיו לרמוז לייחוד הכל. ועוד ווי העמודים רומזים לשנים עשר גבולי אלכסונין הנשפעים ממדת יעקב אבינו ע"ה זהו וחשוקיהם כסף כי רובו מן החסד:

1 ומאי דכתיב ישעי' מ"ג ה ממערב אקבצך, מאותה המדה שנוטה תמיד למערב, למה איקרי מערב מפני ששם מתערב כל הזרע, משל למה"ד לבן מלך, שהיה לו כלה נאה וצנועה בחדרו, והיה לוקח מבית אביו עושר ומביא לה תמיד, ולוקחת הכל ומצנעת אותו תמיד ומערבת הכל, לסוף ימים בקש לראות מה אסף ומה קיבץ, והיינו דכתיב וממערב אקבצך, ומאי ניהו, בית אביו, דכתיב ממזרח אביא זרעיך מלמד שממזרח מביא וזורע במערב ואחר כך הוא מקבץ מה שזורע:

156 כתם פז על ספר הזהר פתח ↗

ולפי שדבר בענין הזיווג רצה להמשיך ביאור הענין מעיקרו ומקורו העליון כי הוא סבת קיום כל העולמות והוא הוא סבת תשוקת כל המדרגות העליונות להשתוקק אליו ולקבל ממנו ולהשפיע לשלמטה מהם. ואתה בני שמע בקולי ואל ישיאך לבך להבין הדברים הנוראים האלה מענין הזיווג והחיבור הנז' בכאן כפשטו ח"ו בענין מוגשם ומורגש ח"ו ח"ו ודע כי להם לבדם ע"ה נתנה רשות לדמות צורה ליוצרה כי היה להם כח לעמוד בהיכל מלך ולתת דמיון מעולם הרוחני אל הגופני ואף כי אינו ממינו ואנחנו מחשים מקשיבים דבריהם כי דעתנו קצרה לרדת לעומק דבריהם אמנם לפחות דבריהם מתישבים על הלב כפי הדמיון והמשל ואם יש הבדל בין המשל והנמשל כהבדל האו"ר מהחש"ך ואמרי האור והחשך כבר ידעת כי מהאור יצא החשך בהדרגת המדרגות לא אוכל לבאר ואמנם כוונתם ע"ה בתת דמיון ומשל לדברים הנסתרים כדי לשכך את האוזן לפי שמעט הם המשכילים הדברים על בוריים אם לא בתת דמיון מורגש ידמה אליו כפי הנגלה בשכלנו הנשוא מחומר וכבר נתנבא ישעיה ונתן דמיון ואמר ואראה את יי' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל והדברים האלה אמת כפי הסוד וכפי הנגלה ג"כ מתישבים על הלב וע"כ אמר רשב"י ע"ה כי כמו שסבת תשוקת הזכר לנקבתו להשפיע בה מברכתו הוא המו"ח המשפיע דרך חוט השדרה אל הצנור הידוע וכל האיברים מסכימים אל החיבור ההוא להוציא כלי למעשהו והוא הנותן תשוקה ותאוה להסכים עם הצינור ההוא להשפיע בנקבתו מברכתו כן להבדיל כמה מיני הבדלות לאלפים ולרבבות כשהמבוע העליון הנקר' מבוע היושר ונקרא כן בעבור שהוא יורד דרך חוט השדר' הוא התפאר' ומשם אל הצנור הכולל הוא סוד הברי"ת להריק בעטרת הנה כל המדות המיוחסות אל האיברים מסכימים וששים ושמחים לעשות רצון קוניהם הוא הכת"ר המיוחס אל המו"ח. ודע כי סוד המבוע הזה הוא סוד הטפה הבאה ממזרח בסוד ממזרח אביא זרעך וכבר ידעת מה שכתב ספר הבהיר בסוד הכתוב הזה מלה"ד לבן מלך שהיה לו כלה נאה וחסודה וצנועה בחדרו והיה לוקח מבית אביו עושר ומביא לה תמיד והיא לוקחת הכל ומצנעת אותו תמיד ומערכת הכל לימים בקש לראות מה אסף ומה קבץ הה"ד וממערב אקבצך ומאי ניהו בית אביו מזרח שנאמר ממזרח אביא זרעך מלמד שמזרח מביא וזורע במערב ואח"כ הוא הוא מקבץ מה שזרע והכוונה להם בזה כי תפארת יש' הוא מיוחס לחוט השדרה הוא הבן הבכור שהוא יונק מן המקור והמבוע העליון הרמוז במוח כי כל כח רוחני גם כי הוא פשוט מגשם הנה הוא ממציא דוגמתו למטה ואם אינו ממינו ובהיות המבוע הזה מלא הנה כל מלא ושלם ישתוקק להשלים לזולתו ולהריק עליו מברכתו. והוא אמרו מבועא דבירא דלא פסיק לעלמין וכו' ודע כי המבוע הזה הוא ראשית הנהר הבא מעדן ובא עד קצו הוא סוד הברי"ת והראש הראשון המשפיע ברחובות הנהר שהוא הבינ"ה אינו פוסק לעולם אמנם הראש השני שהוא סוף הנהר לפעמים פוסק לפעמים אינו פוסק שזה תלוי בתחתונים. ואמר האי איהו קיומא לקיימא כלא כי הוא הנותן כח לעולם הבנין להתקיים וגם למדרגות התחתונות והוא אמרו כלהו עילאין ותתאין קיימין ביה כי כל מגמתם אליו לקבל ולהשפיע והוא סבת תשוקתם וזהו לרחמא דתיאובתא בגין דאיהו תיאובתא לעילא ותתא לאנהרא אנפין ולאשקאה גנתא כי כלם מסכימים בחיבור ההוא. בהאי לאו רתיכא קיימא לאתגליא פי' במבוע הזה הנז' אין מרכבתו ידוע וניכר בעודה במבוע כאשר לא נודע וניכר צורת העובר בטפת הזרע אלא כלא איהו סתים בסתימו ולא קיימא באתגליא. וביאר סוד החיבור על איזה אופן הוא ואמר אלא כלהו שמהן עילאין הם הם הג' העליונות הנקראים א"ל אלהי"ם י"י' וכלהו רתיכין הם הכנויים המיוחסים אל הכנפים כלהו אתאן לגביה בלחישו שלא נודע היאך כחם בא אל העטרת כאשר אינו נודע וניכר כח האיברים היאך באים בכח הטפה אל הנקבה והנה כחם בא להם מהמבוע ואליו שבים ולא נודע כי באו אל קרבו וזהו אתאן לגביה בלחישו. ואמר כד אינון שמהן אתיין לגביה אלין רתיכין פרישאן וחפיין לכל סטרין הם הכנפים הימיניים והשמאליים המכסים את גוית הנה של חתן ושל כלה ומכאן נלמוד שצריך האדם להיות צנוע בשעת הזיווג ולא במקום רואים כי אם בסתר ומעוף השמים יחכמנו כי הוא מפייס ופועל בפרישת כנפיו כ"ש וכ"ש האדם שצריך לפרוש וילון על מטתו להיות זיווגו בצנעא ובלחישו. ואלין אקרון גדפין דבעלה הכנויין הנזכרים הם מיוחסים לבעל לפי שיש כנפים אחרים למטרוניתא למטה בעולם הנפרדים. והאי דרגא עאל בלחישו כמבועא גו בירא דלא פסקין וכו' אמר שהי"סוד נכנס בלחישו בעטרת כדוגמת המבוע הנכנס בבינה שהוא נקרא נהר ובאר מים חיים שאינו פוסק לעולם. וכלא איהו באר כלומר כי שניהם נקראים באר בי"נה ועטרת אלא שעל העטרת נאמר באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם הם הם הספירות אשר למעלה הימנה. והא אוקימנא וכבר נתבאר זה שהכתוב מדבר בבאר המיוחס לעטרת: