ספר חרדים, מצוות עשה ה׳

1 מצות עשה מן התורה התלויות בידים ובכל הגוף ואפשר לקיימם בכל יום:

2 א ב דבור חמישי דעשרת הדברות כבד את אביך ואת אמך שהן שתי ענפים ותלויים בדבור דכתבינן לעיל תלויים נמי במעשה כדאמרינן בפ׳ קמא דקדושין איזהו כבוד מאכיל ומשקה מלביש ומנעיל מכניס ומוציא ומשמשו כל מיני שימוש כן כתב הרמב״ם וכן מצאתי במשלי הערב שחובה על הבן להחזיק עצמו אצל אביו ואמו כעבד לרבו דכתיב שלח בני ויעבדני וכתיב בנבואת הנביא מלאכי כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו אם יש ממון לאב אין הבן חייב ליתן לאב משלו אך חייב להתבטל ממלאכתו לשרתו ואם אין ממון לאב והבן יש לו חייב הבן ליתן משלו כל הנזכר ואם גם הבן הוא עני אמר בירושלמי דחייב הבן להשכיר עצמו בפועל ואם אינו מוצא להשכיר עצמו חייב לחזור על הפתחים לכבד אביו בכל הנזכר וכן כתב ריטב״א וסמ״ג והמרדכי, והאב והאם שקולים בכבוד הנזכרים וחייב הבן לקיים כל דברי אביו ואמו רק אם יאמרו לו לחטוא לא בין באיסור תורה בין באיסור דברי סופרים כן כתבו ז״ל ענפי מצוה:

3 ג ד ה ו ז ח ט י יא יב כבר כתבנו למעלה שבכלל אביו ואמו זקנו וזקנתו מצד האב וזקנו וזקנתו מצד האם ובכלל רבויא דאת אביך ורבויא דאת אמך אשת אביו ובעל אמו ואחי אביו ואחי אמו וכיון דאשה ובעל׳ כחד גופא חשיבי חמיו וחמותו של איש כאביו ואמו דמו וחייב בכבודם וחמיה וחמותה של אשה כאביה ואמה דמו וכתבנו חיוב כל אלה בענין כבוד התלוי בדבור ונראה דהוא הדין לענין כבוד התלוי במעשה דאין לחלק ענפי מצוה:

4 יג לעשות ציצית להתעטף בו שנאמר ועשו להם ציצית ואינו מברך בשעת עשיה מפני שסוף המצוה היא שיתעטף בה ואין חיוב מצות ציצית בלילה ונשים פטורות, ממנין תרי״ג:

5 יד לקשור תפילין של של יד שנאמר וקשרתם לאות על ידך ממנין תרי״ג:

6 טו לקשור תפילין של של ראש שנאמר והיו לטוטפות בין עיניך ומצותן כל היום וכן היה המנהג בזמן התנאים והאמוראים והמפרשים וגם היום נוהגין כן קצת אנשי מעשה ולילות ושבתות ומועדים לאו זמן תפילין הוא ונשים פטורות ממנין תרי״ג:

7 טז יז יח יט רז״ל מנו ארבע מצות בתפילין של ראש וארבע בתפילין של יד שהרי בשתיהן צוה בכל ארבע פרשיות והשתים הם ממנין תרי״ג, והששה הם ענפי מצוה:

8 כ אמרו ז״ל פ״ו דמנחות והביאוה כל הפוסקים וחייב אדם למשמש בתפילין כל זמן שהם עליו כדי שלא יסיח דעתו מהם אפי׳ רגע ולמדוה מק״ו מציץ ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה והיה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפילין שיש בהם כמה אזכרות על אחת כמה וכמה ענף מצוה:

9 כא לקבוע מזוזה שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך תרגומו ותקבעינון וישים אדם ידו על המזוזה תמיד כשנכנס לבית וכשיוצא ויזכור כי הוא יתברך בעל הבית והאדם ובניו ואשתו וכל אשר לו אורחים וכל נכסיו שלו והוא השומר אותו בבית ובשדה וע״י כך נחשבת לו מצות מזוזה כל יום לפניו ית׳ כמצות ציצית והתפילין ובצאתו מביתו בבקר בציצית ובתפילין ומזוזה שהם ארבע מצות כנגדן ילווהו ארבע מלאכי השרת מכריזין לפניו הבו יקר לבריה דמלכא כך כתב הרשב״י ממנין תרי״ג:

10 כב לעשות מעקה שנאמר ועשית מעקה לגגך וכן בסולם וכן כסוי לבור באופן שלא יבא תקלה ובשוטו על לב כל יום מציה זו ויראה אם צריכה תיקון נחשב לו כאלו מקיים המצוה בכל יום ממנין תרי״ג:

11 כג ליתן צדקה בלב טוב ובשמחה שנאמר פתוח תפתח את ידך לו וחייבין אנו להזהר במצות הצדקה יותר מכל המצות עשה שהצדקה סימן לזרע צדיק אברהם אבינו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו׳ לעשות צדקה רמב״ם, ממנין תרי״ג:

12 כד מצות עשה להלוות לעני שנאמר אם כסף תלוה את עמי ולמדו מפי השמועה דאם זה אינו רשות אלא מצוה וכתיב נמי העבט תעביטנו, ממנין תרי״ג:

13 כה פריעת בעל חוב מצוה שנאמר והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך ומי שאינו משלם נקרא רשע שנאמר לוה רשע ולא ישלם ממנין תרי״ג לרשב״ץ:

14 כו לתת שכר שכיר בזמנו שנאמר ביומו תתן שכרו שכיר יום גובה כל הלילה שכיר לילה גובה כל היום והקבלן כשישלים המלאכה ויתננה לבע״ה חל עליו המצוה ממנין תרי״ג:

15 כז להשיב אבידה שנאמר השב תשיבם לאחיך ממנין תרי״ג:

16 כח להחזיר המשכון לעני בעת שהוא צריך לו שנאמר השב תשיב לו את העבוט כסות לילה וכר וכסת מחזיר לו בלילה וכסות יום וכלים שנעשה בהם מלאכה ביום מחזירם לו ביום. ממנין תרי״ג:

17 כט להחזיר הגזלה שנאמר והשיב את הגזלה אשר גזל ובכלל הגנבה והאונאה, ממנין תרי״ג:

18 ל אדם שלקח רבית מישראל מצות עשה להחזירו שנאמר אל תקח מאתו נשך ותרבית וגו׳ וסיפיה דקרא כתיב וחי אחיך עמך ופירשו ז״ל שרוצה לומר ואם לקחת תחזיר לו כי היכי דליחי בהדך, ממנין תרי״ג לרמב״ן ולרשב״ץ:

19 לא לגמול חסדים דכתיב והודעת להם את הדרך ופירשו רז״ל את הדרך זו גמילת חסדים ילכו זו ביקור חולים ואמרו גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה ולא מנו אותה ממנין תרי״ג אלא היא בכלל והלכת בדרכיו והוא ית׳ גומל חסדים טובים, ענף מצוה:

20 לב לקבור מתים דכתיב כי קבור תקברנו ביום ההוא אע״י דפסוק זה כתיב בנהרג למדו מפי השמועה דהוא הדין לכל המתים וכתיב נמי בסיפיה דקרא דלעיל אשר ילכו בה ופירשו בה זו קבורה ממנין תרי״ג לרמב״ם וסמ״ק ורשב״ץ:

21 לג וסיפיה דקרא ואת המעשה אשר יעשון ופירשו ז״ל המעשה זה הדין ויתורא דאשר יעשון הוא מצות עשה שיעשה האדם לפנים משורת הדין, ממנין תרי״ג לסמ״ק:

22 לד לנכרי תשיך מפי השמועה למדו שזו מצות עשה ורמב״ם פירש כמשמעו שמצוה להלוות לנכרי ברכית וחלקו עליו דליתא אלא המלוה לישראל בלא רבית הוא דמקיים מצות עשה הבאה מכלל לנכרי תשיך הא לישראל לא תשיך ממנין תרי״ג:

23 לה לצדק המאזנים והמשקלות והמדות שנאמר מאזני צדק אבני צדק וגו׳ וקשה עונשן מעונשן של עריות והוי ככופר ביציאת מצרים ממנין תרי״ג:

24 לו מי שראה או שמע שאחד מישראל בסכנה כגון שהוא טובע בנהר או שנפל עליו גל או שהיה נרדף מפני רשעים או שהעלילו עליו ואפשר שיהרגוהו אם לא ימהרו ישראל להצילו מצות עשה מן התורה להצילו וכן חולה שיש בו חולי של סכנה מצוה להשתדל לרפאותו בכל עוז וכל אלה מצות פקוח נפש שדוחה שבת והמתרשל בה נקרא שופך דמים ובכלל זה מצות פדיון שבוים ומצות פיקוח נפש נוהגת גם בגר תושב הוא המקיים שבע מצות שנצטוו בני נח שנאמר כי ימוך אחיך ומטה ידו והחזקת בו גר ותושב וחי עמך ממנין תרי״ג לרמב״ן ורשב״ץ:

25 לז לח רמב״ם מנה קיום כל מיני נדרים מצוה אחת ממנין תרי״ג, ורמב״ן עשאן שתים לפי שהן חלוקות בעניניהן שנדרי גבוה כגון הרי עלי קרבן או הרי עלי כך וכך מעות לצדקה ואע״פ שלא הוציא נדר ולא שבועה מפיו הוי נדר גמור וחייב לקיים על זה נאמר מוצא שפתיך תשמור אבל בנדרי הרשות אם אמר אעשה כך וכך ולא הוציא לא נדר ולא שבועה אינו כלום ועל זה נאמרה איש כי ידור וגו׳ ככל היוצא מפיו יעשה וחילוק זה הוא דנדרי גבוה עובר עליהם בבל תאחר אבל נדרי הרשות לא כדאמרו במסכת קמא מי שנדר ליקח בית או לישא אשה בארץ ישראל אין מחייבין אותו עד שימצא דבר הגון, ממנין תרי״ג לט מ״ע להפריש בכורות בין באדם בין בבהמה טהורה בין במין החמור שנאמר קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא בכור אדם ובכור חמור נפדין ופדיונם לכהנים ובכור בהמה טהורה בין תם בין בעל מום נותנין אותו לכהן ולא יתננו לו מיד כשיולד אלא חייב הישראל להטפל בו בבהמה דקה שלשים יום ובגסה חמשים יום והתם ישהנו הכהן ברשותו עד שיפול בו מום מאליו, וישחטנו הכהן ויאכלנו כשירצה, ויכול להאכיל ממנו לישראל ואפילו לכותי או מוכרו אם ירצה ממנין תרי״ג:

26 מ מצות עשה לפדות פטר חמור בשה ונותן השה לכהן:

27 מא ואם לא רצה לפדותו מצות עשה לעורפו שנא׳ ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו ומצות פדיה חביבה יותר ממצות עדיפה ממנין תרי״ג:

28 מב מצות עשה לשלח אם צפור מן הקן שנאמר שלח תשלח את האם וכשיקחנה יכוין שלא לזכות בה אלא לוקחה כדי לקיים מצות שלוח ואז לא יעבור על לאו דלא תקח האם הכי מפורש סוף מסכת חולין וכן הורה הרב כמהורר יצחק אשכנזי זצ״ל, ממנין תרי״ג:

29 מג לפרוק המשא מעל בהמת חבירו שנאמר עזוב תעזוב עמו, ממנין תרי״ג:

30 מד והורה הרשב״א דכ״ש שחייב לפרוק מעל חבירו וכן כתב הרמב״ם, ענף מצוה:

31 מה מו וכן מצוה לטעון המשא שנאמר הקם תקים עמו ואין חיוב טעונה אלא בשכר ומצות פריקה קודמת למצות טעינה משום צער בעלי חיים וטעינה ופריקה לנכרים מפני דרכי שלום ממנין תרי״ג וענף מצוה:

32 מז מח מצות עשה לכסות דם חיה ועוף שנא׳ ושחט את דמו וכסהו בעפר ממנין תרי״ג:

33 מט מצות עשה שיניח בעל הבית לשכיר לאכול בזמן שכירתו ממה שעושה שנאמר כי תבא בכרם רעך כו׳ כי תבא בקמת רעך כו׳ ממנין תרי״ג לרמב״ם:

34 נ לשמש ת״ה שנאמר ועבדתם את יי׳ אלהיכם את לרבות ת״ח ולמדו מדברי קבלה שגדולה שימושה יותר מלמודה דכתיב ויקם וילך אחרי אליהו וישרתהו ולא כתיב שלמד עמו וכתיב אשר יצק מים על ידי אליהו ואמרו במסכת כתובות כל מלאכות שהעבד עושה לרבו תלמיד עושה לרבו ע״מ:

35 נא מצות עשה שיפדה האיש בנו בכור מאמו ישראלית שנאמר כל פטר רחם ונאמר אך פדה תפדה ושיעור הפדיון חמש סלעים בכסף או שוה כסף ונותן הפדיון לכהן ולא יערים אלא יעשה מצותו בשמחה ממנין תרי״ג:

36 נב גבי מוצא אבדה נתחייבנו לטרוח בשור אחינו או בשיו הנדחים להיות עמנו עד דרוש אחינו אותו שנאמר והיה עמך עד דרוש אחיך אותו ממנין תרי״ג:

37 נג עתה מה לעשות יקר וגדולה לבעליהם מק״ו וכן כתיב ועניים מרודים תביא בית עכ״ל הרב רבינו יונה: ענף מצוה:

38 נד מצות עשה שיכתוב כל איש ישראל ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת מפי השמועה למדו שפירושו כתבו ספר תורה שיש בה שירה שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות, ממנין תרי״ג:

39 נה וכתב הרא״ש דהחומשים וספרי הגמרא ופירושם וספרי הפוסקים שאדם קונה להגות בהם הוא ובניו או שכותב אותם היא עיקר מצ״ע שהרי בזמן הזה אין קורין בס״ת אלא בצבור וגם אסור לו למכור כל ספרים אלו אם לא ללמוד תורה ולישא אשה כספר תורה עצמה ענף מצוה:

40 נו מצ״ע ליטמא הכהן לששה מתים הקובים הכתובים בתורה לשארו דהיינו אשתו ולאמו ולאביו כו׳ שנאמר לה יטמא ולמדו מפי השמועה שאין זה רשות אלא מצ״ע מן התורה על הכהן ונוהגת בזכרים ולא בנקבות, ממנין תרי״ג להרמב״ם אבל הרא״ש כתב דכהנת נמי חייבת ליטמא על ששה מתים:

41 נז ובכלל מצוה זו יש מצוה אחרת והיא מצות אבילות ונוהגת בין בכהנים בין בישראל בזכרים ובנקבות ואין מצות אבלות מן התורה אלא יום ראשון יום מיתה וקבורה ושאר הששה ימים אין מצות אבלות אלא מדרבנן ולא חייל אבלות אלא אחר קבורה ומפני טעם זה רחץ וסך דוד כשמת הילד ולא תימא דמשום דאמרו דכל שלא שהה שלשים יום באדם הוי ספק נפל ואין מתאבלין עליו דהרי אמרו דאין דין זה אלא בספק אם כלו לו חדשיו אבל אם נודע בבירור שכלו חדשיו חייב להתאבל עליו ודינו, כאדם שלם לכל דבר וילד דדוד הרי נודע בבירור שכלו לו חדשיו שהיו יודעים יום העיבור ולכך היה מתפלל דוד שיחיה ענף מצוה:

42 נח אסור לשחרר עבד או שפחה כנענית ובני השביה שהמלך מביא וישראל קונין אותם יש להם דין עבדים כנעניים והמשחררם עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו ומותר לשחררם לדבר מצוה אפי׳ היא מצוה של דברי סופרים כגון שלא היה עשרה בבית הכנסת משחרר עבדו להשלים המנין שמצוה מדברי סופרים להתפלל בעשרה וכן לכל כיוצא בזה, וכן אם היו נוהגין בשפחה הפקר דהרי היא מכשול לחוטאים כופין את רבה ומשחררה כדי שתנשא ויסור המכשול, ממנין תרי״ג:

43 נט הפיל שן עבדו או אמתו או סימא עין אחד שלהם או השחית אחד מעשרים וארבעה ראשי איברים שלהם מצוה על ב״ד לכוף את הרב לשחררם שנא׳ וכי יפיל את שן עבדו וגו׳ לחפשי ישלחנו ממנין תרי״ג:

44 ס ללבן או להגעיל כלים שנלקחו מן העמים שנשתמשו בהם ע״י האור צריכים ליבון נשתמשו בהן בחמין בהגעלה סגי שנא׳ כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש ומהר ממנין תרי״ג לסמ״ק:

45 סא להטביל כלים שלא נשתמשו הנכרים בהם אלא בצונן שנאמר וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים וכן הכלים שנשתמשו בהן באור או בחמין אחד הכשרן צריכים טבילה ואין דין טבילת כלים דק בכלי סעודה והם של מתכת או של זכוכית או שמחופים באבר או בשאר מין מתכת ודוקא שלקחן מן הנכרי אבל שאלן אין צריכין טבילה יש מי שאומר כלי שהיה צריך הכשר והטבילו קודם הכשר אותה טבילה לא מהניא דהוי כגר שטבל עד שלא מלו ממנין תרי״ג לסמ״ק:

46 סב כתב סמ״ק והר״ן וצריך להעביר החלודה מן הכלי קודם הליבון או ההגעלה כדתניא בספרי אך את הזהב מכאן שצריך להעביר החלודה, ענף מצוה:

47 סג לאבד שם ע״א שנא׳ ואבדתם את שמם מן המקום ההוא וזה נוהג גם בזמן הזה אם יכבשו ישמעאל ע״א של עכו״ם או אומה כיוצא לה או אם ימכרו גנבים ע״א בלי בטול צריך שיכוין ישראל שלא לזכות בה ממנין תרי״ג:

48 סד עוד יש בכלל ואבדתם את שמם שאנו חייבים לכנות שם בזוי לע״א כדאשכחן בקרא שקורא לע״א שקוץ שנאמ׳ את שקוציהם ואת גליליהם וכתיב שקוץ בני עמון והמבזה את ע״א הוא מכבד את בוראו ענף מצוה:

49 סה לשבר מצבות ע״א שנא׳ ואת מצבותם תשברו תרי״ג:

50 סו לגדע ע״א שנא׳ ואשריהם תגדעון: ממנין תרי״ג:

51 סז לשרוף אשרה שנאמר ואשריהם תשרפו באש ממנין תרי״ג:

52 סח סט להשמיד במותם שנא׳ ואת כל במותם תשמידו ליתוץ מזבחותם שנא׳ ואת מזבחותם תתוצון. ממנין תרי״ג:

53 ע לאבד כלים שנשתמשו בהם ל לע״א שנ׳ אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים את אלהיהם ופי׳ רז״ל שבכלים שנשתמשו בהם לע״א הכתוב מדבר, ממנין תרי״ג:

54 עא מצות ברכת כהנים בנשיאות כפים דלמדו רבותינו כה תברכו בנשיאת כפים וכתיב נמי וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם ויש להגביה הימנית קצת על השמאלית דידו כתיב כדכתב רמב״ם וכן ראוי על פי הקבלה ענף מצוה:

55 עב התפלה מצ״ע מן התורה וכתיב ועבדתם את ה׳ כדכתיבנא וכיון דנקט לשון עבדות למדו רז״ל דצריך שיהיו ידיו של אדם בתפלה זו על זו על לבו כעבד לפני רבו, ענף מצוה:

56 עג וכתב רבינו אברהם בנו של הרמב״ם דה״מ בשלש ראשונות ושלש אחרונות. אבל באמצעיות שהם שאלה צריך שיהיו ידיו פרושות כדרך השואל דאשכחן בתפלת אברהם הרמותי ידי אל ה׳ ותרגמו ארימית ידי בצלו ובתפלת משה אפרוש כפי אל ה׳ וכתיב כאשר ירים משה ידו ובתפלת שלמה ויפרוש כפיו השמים, ענף מצוה:

57 עד מצוה להציל הנרדף מן הרודף להרוג את חברו אפ׳ באחד מאבריו של רודף שנא׳ והחזיקה במבושיו היינו הריגה שמבושיו מקו׳ שיש בו סכנת נפשות וכתיב וקצותה את כפה מנין שאם אינו יכול להציל בכפה בלבד שחייב להצילו בנפשה ת״ל לא תחום עיניך ואם יכול להצילו באחד מאבריו והצילו בנפשו הרי זה שופך דמים, ומטעם רודף הורו ז״ל באשה המקשה לילד לחתוך העובר במעיה בין בסם בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להרגה ואם הוציא ראשו אין נוגעים בו שאין דוחין נפש מפני נפש שזהו טבעו של עולם ואחד הרודף אחר חבירו להורגו או על אחד מכל העריות שיש בה כרת לבועלה או אחר הזכור לבא עליו אבל הרודף אחר בהמה לבא עליה או הרץ לעשות אחת מכל עבירות שבתורה אפי׳ לעבוד ע״א אין מצילין אותן אפי׳ באברים ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות והעובר זה ויכול להציל הנרדף ולא הצילו אפי׳ באחד מאבריו של רודף או אפי׳ בנפשו ביטול עשה זה מלבד שעבר על שני לאוין שהם לא תחוס עיניך ולא תעמוד על דם רעך כמו שנכתוב בלאוין ועונשו גדול מאוד כאלו הוא מאבד נפש מישראל. ספר החינוך ממנין תרי״ג:

58 מצות עשה מן התורה התלויות בידים ובכל הגוף ובזמן:

59 א לשבות מכל מלאכה ביום השבת שנא׳ וביום השביעי תשבות:

60 ב וביום הכפורים שנאמר שבת שבתון הוא לכם:

61 ג ד ה ו ז ח לשבות ממלאכה ביו״ט ראשון של פסח ובשביעי שלו ובראשון של סוכות ובשמיני שלו וביום חג שבועות ובאחד לחדש השביעי שהוא ר״ה שבכל א׳ מששה ימים אלו נאמר שבתון מקרא קדש והיא מצ״ע שלהם, וכתיב בהו אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם:

62 ט בכל אחד משמנה ימים אלו מצוה להוסיף מחול על הקדש בכניסתו וביציאתו דאכולהו כתיב מערב עד ערב תשבתו שבתכם כדאיתא פרק בתרא דיומא ממנין תרי״ג לרשב״ץ:

63 י כתב רמב״ם העושה סוכה אינו מברך בשעת עשייה אלא בשעה שיושב בה ובצווי אחרון שהוא גמר המצוה מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה והישיבה היא ממנין תרי״ג והעשיה היא ענף מצוה:

64 יא ליטול לולב בחג הסוכות שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו׳. יב למדו רז״ל בפ״ב דחגיגה דחוה״מ אסור בעשיית מלאכה מן התורה רק בדבר האבד וכן כתבו רשב״ם ורמב״ם ורשב״א ועל זה אמרו המבזה את המועדות אין לו חלק לעוה״ב לפי שמקל ומבזה בעיניו מצ״ע אחת והיא ממנין תרי״ג לרבינו יונה:

65 יג מצ״ע להשבית החמץ ערב פסח קודם שעה ששית ולשון דר״ן ריש פסחים זה שאמרו תורה תשביתו יכול להתקיים באחד משני דברים או שיבטל בלבו כל חמץ שיש לו ברשותו ויוציאנו במחשבתו מרשותו וסגי בהכי מן התורה אפי׳ בחמץ הידוע לו או אם לא בטלו בלבו כלל צריך מן התורה שיבדוק אחריו בכל מקום שהוא רגיל להמצא שם ויבערנו מן העולם וכו׳. ממנין תרי״ג: