סדר משנה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה ו׳:י״ב

12 ומי שאכל מצה בערב פסח מכין אותו מכת מרדות עד שתצא נפשו וכו'. עכ"ל. עיין לקמן בהל' ממרים פרק ראשון הל' ב' בד"ה וא' דברים שעשאום סייג לתורה וכו' אות שלישי בישוב השגה שלישית של הרמב"ן בספר השגותיו על שרשי המצות לרבינו מה שכתבתי בביאור דברי רבינו פה בשם ספר מגילת אסתר שרש ראשון ובשם חידושי הר' מנוח ומש"כ בס"ד אני בעניי בזה תדרשנו משם ומצאת מלא דבר.

13 ביאור דברי רבינו פה. אבל אוכל הוא מעט פירות וירקות ולא ימלא כריסו מהן וכו'. עכ"ל, הנה רבינו לא הביא כלל מדין שתית יין בערב פסח מה דינו אם מותר ואם אסור ולחלק בין שותה הרבה לבין שותה מעט כמו שחילקו בכך בגמרא דפסחים דף ק"ז והביאה הרב המגיד בד"ה וחכמים הראשונים וכו' לכך נראה בעליל מזה לענ"ד בס"ד דדעת רבינו הוא ג"כ כדעת הטור א"ח בסי' תע"א דמתיר לשתות יין בערב פסח הן רב והן מעט, וכמו שביאר הבית חדש שם טעמו ונמוקו של הטור יע"ש אות ג', והוא דהטור סבירא ליה דכיון ששותה גם בלילה קודם אכילת המצה שתי כוסות יין, אם כן כל מה ששותה ביום בערב פסח אפי' רק מעט עם הצטרפות השתיה של לילה הוא נקרא בשם שותה הרבה וטובא מיגרר גריר, ולא ס"ל להטור לומר דהואיל והוא מפסיק בין שתיתו עתה בערב פסח לבין שתיתו בלילה השתי כוסות דאינן מצטרפין השתי שתיות הללו ואינם נקראים בשם טובא יע"ש בב"ח. ומעתה הנה כי כן יפה שתיקתו של רבינו מדין היתר שתית יין בערב פסח ולא הוצרך לבארו דהא מלבד דמסתמא לא גרע שתית יין מאכילת פירות וירקות שביאר רבינו היתר אכילתן בערב פסח פה וכנ"ל ומהיכי תיתי לן לחלק מצד הסברא החיצונה בין אכילת פירות וירקות לבין שתית יין, אדרבא מצד הסברא תורה אחת להם, אף זו הרי לא אסר רבינו מן המנחה ולמעלה בערב פסח אלא רק האכילה לחוד אבל השתיה הא לא הזכיר איסורו כלל וממילא הוא מותר ובין שתיה מרובה לבין שתיה מועטת הא רבינו ז"ל אינו מחלק בכך וכדעת הטור האמור לעיל מזה וק"ל. וראיתי להמג"א בסימן הנ"ל ס"ק ד' שכתב וז"ל, מעט לא ישתה ואע"ג וכו' אבל מה ששתה קודם לכן וכו' וצ"ל דב' כוסות ששותין לפני הסעודה מיקרי ג"כ טובא ולא מיסעד סעיד וכו' עכ"ל המג"א, ושמעתי מתלמידי אאמ"ו זצללה"ה מקשים משמו וכעת נתגלה אור עולם ספרו מחצית השקל ראיתי שם שהקשה כן וז"ל שם, ולפי זה צריכין לומר הא דאייתי רבא ראיה לדבריו בפסחים דף ק"ז ע"ב מדתנן בין שתי כוסות הראשונות מותר לשתות, ואמאי הא קאכיל מצה אכילה גסה אלא שמע מיניה דמיגרר גריר, ת"ל הוי ליה להביא ראי' מדתקנו רבנן לשתות שתי כוסות לפני הסעודה וכמו שכ' המג"א, וצ"ל דרבא עדיפא מיניה מביא ראיה דאפילו יין הרשות מותר לשתות וע"כ דגריר, אבל לפי תירוץ המג"א שכ' כאן אחר זה בלא"ה אתי שפיר עכ"ל אאמ"ו זצללה"ה בספרו הנ"ל. פלפול בפסחים דף ק"ז ע"ב. אמנם אני בעניי עני מדעת תורה ודעת נוטה, אחרי נשיקת עפרות זהב קדושת כפות רגלי אאמ"ו זצללה"ה לא זכיתי בעו"ה להבין קושיתו כלל, והוא דרבא לא היה יכול להביא ראיה דטובא מיגרר גריר, ממה שתיקנו החכמים לשתות שתי כוסות לפני הסעודה וכאמור דהיה אפשר לומר איפכא, דהיינו דשתי הכוסות של החכמים שהם לכל מר ומר כדאית ליה ולכל היותר הם רק שתי רביעית, הנה הם נקראים רק פורתא, וגם הייתי אומר איפכא ממה שאמרו בגמ' דברכות דף ל"ה דהתם אמרו דפורתא מיסעד סעיד וטובא מיגרר גריר אלא הייתי אומר בהיפוך מזה דפורתא מיגרר גריר ולפחות אינו סועד והרי הוא כמו פירות וירקות מעט, דלא מיסעד סעיד ולא מיגרר גריר, ויין טובא מיסעד סעיד, שהרי לעמוד על אמיתית דבר זה אין בנו כח לידע מכח הסברא גרידא שלנו, ובא האות והמופת ע"ז שהרי רבא גופא לא היה יכול לאמרו מצד סברתו הזכה והנקיה, אלא הוא הוצרך דוקא להוכיח כך מכח מה שהתירו החכמים לשתות בין שתי הכוסות הראשונות, וא"כ היה אסור לרבא לשתות בערב פסח אפי' מעט, שהרי אותו המעט שהוא שותה בערב פסח עם אותן שתי הכוסות שהוא שותה בלילה קודם אכילתו מצה הוא הרבה ואנן הא קאמינן השתא לפי הסברא דטובא מיסעד וכדבר האמור, ומה שתקנו ברכה בפני עצמו להיין, הוא מטעם דיש לו מעלה וחשיבות דמיסעד סעיד לפחות כשהוא שותה הרבה, אבל ממה שהתירו החכמים לשתות בין שתי הכוסות הראשונות כל כמה שירצה המעט הוא אם רב, ממילא מוכח מזה דטובא מיגרר גריר, וא"כ ע"כ צריכין לומר דפורתא מיסעד סעיד, וכהוכחת הגמרא דברכות ל"ה הנ"ל, וא"כ הרשות נתונה לשתות בערב פסח יין הרבה ולפי דעת הטור ורבינו הנ"ל מותר לשתות אפי' מעט דעם הצטרפות שתי הכוסות של הלילה יהיה הרבה מאד וכאמור לעיל, ולפיכך שתה רבא במעלי יומא דפיסחא, אבל המג"א שפיר הוכיח דע"כ צריכין לומר דשיעור שתי כוסות הנ"ל יחד מיקרי טובא לדידן, דהא אנן בדידן כבר הוכיח במישור הגמרא דפורתא מיסעד סעיד וטובא דוקא מיגרר גריר ושפיר מוכח דשתי כוסות מיקרי טובא, ודו"ק. עוד פלפול בגמ' הנ"ל. ובאופן אחר אפשר לומר בס"ד לענ"ד ביאור דברי המג"א הנ"ל וביאור הסוגיא דפסחים הנ"ל והוא דאני אומר דאין ראייתו של המג"א דשתי כוסות נקרא טובא ממה שתקנו החכמים לשתות שתי כוסות לפני אכילת המצה שאם זה הוא פורתא לא היה לתקן לשתותו לפני אכילת מצה, דזה אינו ראיה כלל, דהחכמים המה בחכמתם עמדו בסוד ה' וטעמם ונמוקם עמם מה ראו על ככה ולמה תקנו שתי כוסות לפני הסעודה דוקא, ובודאי לא על חנם ועל דרך המקרה והרצון בלי טעם תקנו כן, אלא מאיזה טעם גלוי וידוע לפניהם ואנחנו לא נדע מאין אתנו יודע ועוד אפשר לומר בס"ד לענ"ד לתת גם כן טעם כעיקר מה הגיע אליהם שתקנו כך, והוא דכוס אחד של קידוש הא בודאי צריך להיות קודם הסעודה שהרי אסור לאכול ולשתות קודם קידוש, וגם סיפור יציאת מצרים צריך להיות ראשון תחלה קודם אכילת מצה, כי היאך יאכל מצה ויצא ידי חובת אכילתו והוא עדיין לא סיפר יציאת מצרים והרי המצה היא נקראת בשם לחם עוני לפי שעונין עליו דברים הרבה דהיינו סיפור יציאת מצרים, וכיון שכן שצריך לספר יציאת מצרים קודם שאוכל מצה, היאך יספר ביציאת מצרים בלא כוס, ולא גרע אמירת וסיפור יציאת מצרים מאמירת הלל ושיר שראוי להיות דוקא על היין, וק"ל והך טעם עדיפא להו להחכמים טפי מאכילת מצה על השובע קצת מעט מזעיר מה שמשביע אותו דבר מועט השני כוסות הללו, ולפיכך חששו החכמים יותר להטעם ההוא של הקדמת שתי הכוסות לאכילת מצה ממה שחששו לאותה השביעה מועטת שגורמים שתית השתי כוסות. ביאור אחר במג"א הנ"ל. אלא ראיתו של המג"א היתה כך, והוא דלמה זה תקנו החכמים השתי כוסות הללו כל כוס של רביעית דוקא לכל היותר ולהרבה מגדולי הפוסקים די בשתיה ששותה מכל כוס וכוס רק רוב רביעית ואינו צריך לשתות יותר קודם אכילת מצה אלא ב' רוב רביעית, היה להם להחכמים לתקן שיהיה כל כוס וכוס גדול יותר מרביעית אף אם לא רצו להוסיף לחיוב יותר ממנין ארבע כוסות עד שישלים שתית שתי הכוסות למספר טובא ויהיה גורר תאות המאכל, ועי"ז יקיים כל המצות כתיקונן, שיאכל מצה לתיאבון, וגם שישתה שתי כוסות לפני אכילת המצה כרצון החכמים וגם לא איצטרך להוסיף על מנין ארבע כוסות, אלא ודאי צ"ל דשתית שתי כוסות לכל מר כדאית ליה למר שתית שתי רביעית ולמר שתית שתי רביעית שהוא רביעית ושתי משהויין, כבר הוא נקרא בשם טובא ומיגרר גריר, זהו כוונת המג"א בראייתו לפענ"ד בס"ד. אבל רבא לא היה יכול להוכיח מזה דשתית יין טובא מיגרר גריר, ממה שתקנו החכמים לשתות שתי כוסות לפני אכילת המצה דהיה אפשר לומר דלעולם יין מיסעד סעיד בין פורתא ובין טובא, ואדרבא כל כמה שהוא שותה יותר, יותר מיסעד סעיד וכמו שהוא כן הסברא החיצונה וממה שתקנו החכמים שתי כוסות לפני אכילת המצה אין ראיה דאיכא למימר כקושיתנו הנ"ל דעדיפא להו להחכמים לחוש להטעם ההוא שיש לשתות שתי כוסות לפני הסעודה, ממה שיש להם לחוש למה שהיין משביע קצת, ואינו אוכל המצה לתיאבון כל כך כמו אילו לא היה שותה לפניו שתי כוסות, וליכא למימר כדברינו הנ"ל והוא שיגדילו המדות הכוס שיהיה כל כוס יותר מכשיעור רביעית וכדלעיל מזה, זה אינו דלפי הסברא דקאמינן השתא דבין פורתא ובין טובא מיסעד סעיד, א"כ כל כמה שיגדילו הכוסות יוסיף עוד להשביע ולסעוד סעיד, ודי להם במה שתקנו הכוס של רביעית כמו שהוא כן כל כוסות המצוה שתקנו שזה היה להם הכרח לתקן שבפחות מרביעית אינו נקרא בשם כוס, ולפיכך הוכרח רבא להביא תלמודו בידו ראיה דטובא מיגרר גריר, ממה שהתירו לשתות בין שתי הכוסות הראשונות, ומה טעם היה להם להתיר דבר זה, אם נאמר דשתית יין בין פורתא ובין טובא, מיסעד סעיד, די להם במה שהם מוכרחים לצוות אותנו לשתות שתי כוסות לפני הסעודה אבל למה להם להתיר להרבות בשתית הרשות ולגרום שביעה יותר, אלא ודאי דטובא מיגרר גריר, ואם כן כל כמה ששותה יותר בין שתי הכוסות שלפני אכילת המצה כדי שיאכל יותר לתיאבון המצה, ודו"ק.