1אמנם לפי דברי רבינו האר"י זצ"ל יבא על נכון וז"ש מלמד שפקרה עצמה כלומר שעשתה כאיש שתובע בפה ואל האשה אמר שתנשא לו. וכיון שפקרה עצמה שלא יקשה בעינינו איך היתה כזאת לאביגיל לכך פגמה הכתוב דכתיב אביגל להורות ששרשה זכר וגם שהיא נמשכת מיעקב אע"ה והיא מר לה ולבה יחיל בקרבה הנחש השיאנ"י ורוצה להתקן כי לא נח"ש ביעקב הכמות נבל זאת אומרת ואתן אד"ם תחתיך. ובזה ניחא טובא דבמקום הזה דוקא כתיב אביגל לתת טעם לאביגיל שדברה כזאת. ולפ"ז נתישב דאדרבא רז"ל בירושלמי מהפכים בזכותה ופגם זה שבח הוא וטוב טעם. ומה טוב ומה נעים לשון הזהב במאמר הירושלמי הנז"ל שאמרו בכל קריא אתקרי אביגיל. דלכאורה יש להרגיש דהול"ל בכל קריא אביגיל בר מהדין וכו' ומה הלשון אתקרי. אמנם הדבר פשוט דדייקי בלשונם הקדוש כי בשמואל ב' סי' ג' כתיב ומשנהו כלאב לאביגל וקרינן לאביגיל. וז"ש בכל קריא אתקרי אביגיל דגם במקום דכתיב אביגל קרינן אביגיל אתקרי דייקא בר מהדין שאנו קורין אביגל ככתוב. ובס' פני משה פירש בכל הפסוקים שבפרשה כתוב אביגיל מלא וכאן אביגל חסר עכ"ד. ולא שמיע לי דבכל קריא הוא בכל המקרא ולא אמרו כתוב אלא אתקרי והדבר מבואר כמו שכתבתי והא דכתיב בשמואל ב' סי' י"ז אביגל וקרינן אביגל הוא על אחות דוד הע"ה וכתבנו בעניותנו טעמו במקום אחר ושם כתבנו עוד בענין זה בס"ד. ועתה נבא אל כונתנו לבאר המאמר הנז' ונקדים מ"ש הרב מהרש"א באגדתיה פ' המפלת דף ל"א. בשם פענח רזא דיוסף היה בבטן לאה ודינה בבטן רחל ונתחלפו שהזכר ניתן בבטן רחל והנקבה בבטן לאה ובהא א"ש דעיקר יצירת דינה נקבה. והרב מהרש"א הביא סמך לדבריו מהפייטן שאמר עובר להמיר בבטן אחות וכו' חילוף דינה ביוסף וכו'. וק"ק על הרב שלא זכר שכן כתוב בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל ואתחלפו עובריא וכו' ע"ש. ומכח נס ופלא הזה ליתן של זו בזו הוא אות ומופת דרחל ולאה גם שתיהן ראויות ליעקב אע"ה דאם ח"ו יש סרך איסור במה שלקח שתי אחיות לא הוה מתרחיש ניסא כי האי דלא עביד ניסא לשקרי ומשום שידע יעקב אע"ה דעשו יש לו משטמה על שלקח רחל ולאה שהאחת היתה לו כדאמרי אינשי הגדולה לגדול וכו' ב"ב דף קכ"ג., לכן בחכמה רמז לו ויהי לי שור ואז"ל במאמר הנז' זה יוסף כלומר דמיוסף הורתו ולידתו בין תבין כי הני נשי רחל ולאה לי הם מאשר נעשה נס גדול כזה. ולא עוד אלא וחמור זה יששכר כלומר בא וראה עד היכן הגיע מעשה שמים מורה ובא דשתים זו שלקחתי כדין וכשורה עשיתי הלא תראה יששכר מהיכן בא בשכר דודאים שנתנה לאה לרחל ומזה תבין כי חלקי הם וכדין נשאתים כי פלאי פלאות נעשו בהן. וצאן אלו ישראל כלומר כלם כאחד כל זרעי נמשלו לצאן וגדול הרועה ה' רועי כי כלם קדושים והבנים הם מופת חותך על זיווגנו ולאמותם יאמרו כאלה חלק יעקב. ואם כה תאמר שבמה שאמרתי עם לבן גרתי דא עקא שבמה שעבדתי ללבן נגזר דההוא רוחא דבלאה תתגלגל ותעבוד לנבל כי נח"ש ינח"ש, לז"א ועבד זה דוד ושפחה זו אביגיל דבסוף הכל מתוקן ויבא דוד כי ל"ו אד"ם הוא וישא אביגיל ויתוקנו כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל וככל אשר דברנו בס"ד.
