1ברם לפי מה שהקדמנו יתכן דכיון דיעקב אע"ה תיקן חטא ג"ע של אדה"ר וישב פ"ד שנה שלא ראה קרי ענין לאה היה קשה מאד אצלו שהטעתו וביאה ראשונה מחשבתו אשר חשב ברחל ולעוצם קדושתו ומה גם שכל עצמו לתקן עון ג"ע דאדה"ר והוא ניהו מעין שופריה דאדם היה מצטער הרבה הן על ביאתו במחשבת רחל והן על הבן הילוד שלא יהיה בן תמורה ח"ו בנו הבכור כי הוא ראשית אונו, ואפשר שלכך היה שונאה יעקב אע"ה לפי פשטיה דקרא להיות שבא לתקן ג"ע דאדה"ר וטרח הרבה בזה וכי השלים חוקו הטעתה אותו ויירא מאד וייצר לו כאמור ורז"ל ב"ב דף קכ"ג. דרשו ששנואים מעשה עשו בפניה והכל הולך אל מקום אחד דעל ידי זה דחקה ונכנסה והטעתה ליעקב אע"ה. וירא ה' כי שנואה לאה מטעם זה וכונתה לשמים בורחת מן הנחש וחשקה לידבק בקדש ויפתח את רחמה שנתעברה מביאה ראשונה, וכיון שידעה בעצמה רוב זהירותה בקדושה יתירה ולב טהור ידעה בודאי כי ראובן צדיק ותקרא שמו ראובן כלומר אין לחוש כי נלכד יעקב והיה לו סרך חטא בזה או שיהיה בן תמורה, לז"א ראו בן התבוננו וראו הבן הילוד כי שלם הוא וצדיק ומזה יוודע כי אין בנו עון אשר חטא. וראו מה בין בני לבן חמי דלהיות דיצחק תיקן ש"ד דאדה"ר אכתי פש עון ג"ע לכך היה בו פסולת ויצא הראשון אדמוני דמדעתיה זבניה לבכרותיה וכו' כי הוא הפסולת והסיגים אך יעקב אשר השלים לתקן גם ג"ע ונשלם תקון אדה"ר בע"ז ש"ד לכן מטתו שלימה ולא גרמתי לו שום נזק, וראו בן קדוש יאמר לו שלא נשאר שום פסולת ואע"ג דיוסף בעל כרחיה שקל לבכורתיה הצילו. וז"ש כי אמרה כי ראה ה' בעניי שהייתי שנואה מחשש שהטעתי ליעקב וחטא וזיכני לבן צדיק כי עתה יאהבני אישי שידע רוב זהירותי בקדושה שהעיקר הוא אם הבנים. ויען סיבה ראשונה לצער יעקב אע"ה בזה רחל היתה אפשר שז"ש לה התחת אלהים אני, כלומר אני רוצה בגזרתו דאלהים מדה"ד אשר מנע ממך פרי בטן שגרמת לצערני במסירת הסימנים. ואפשר דיעקב אע"ה אף שנולד ראובן ואז ישמח צדיק כי חזה זרע כי האי זרעו בו למינהו מ"מ אכתי לרוב קדושתו נאחז בסבך שמא חטא בלאה דמחשבתו היתה ברחל ואין ראיה מראובן אלא שאינו בכלל בן תמורה ח"ו וזה מסיבת קדושת לאה. אך עדיין היה לו פקפוק בו שמא חטא. אמנם כאשר ראה הנס המופלא דלאה נתעברה מיוסף ורחל מדינה ונהפכו מבטן לבטן אז נח דעתיה דזה מורה דהשתי אחיות כחד גופה דמו ולאה ורחל מישך שייכי אהדדי, ואז נחה דעתו דעת עליון דלאה ורחל תרין דאינון חד עקב ענו"ה ירא"ת ה' ורוח אחד להן ומזה דן שאין בו סרך תקלה בזה.
