1ומ"ש שם הרב לח"מ על מ"ש הרמב"ם בין חטאת בין עולה דהש"ס לא הזכיר עולה דאיירי ברוב וכמ"ש התוספות עש"ב הרואה יראה דבתוספתא פ"ה דפסחים שנינו שחט ב' עולות ואין צריך אלא אחת חייב על האחרונה. והרמב"ם פ"ב דשבת הי"ו פסק נתכוון להעלות דגים והעלה דגי' ותינוק פטור אפילו לא שמע שטבע הואיל והעלה דגים עם תינוק פטור והשיגו הראב"ד דפלוגתא דרבה ורבא הוא ופסק לקולא כרבא והוא תלמיד רבה. ונראה דאף לדעת הראב"ד דפסק כרבה דחייב היינו דוקא אם העלה דגי' ותינוק אז חייב דאזלינן בתר מחשבתו כיון דנתקיימה מחשבתו מיהא והעלה דגי' אך אם נתכוון להעלות דגים ולא העלה אלא תינוק לבד לכ"ע פטור דמחשבתו לא נתקיימה כלל ועמ"ש הרמב"ם פ"א דשבת דין ט'. ולפי זה במאי דקמן דהשבטים מכרו יוסף לעבד ומחשבתם שיהיה עבד עולם ולא נתקיימה מחשבתם דאדרבא מלך ומשל ממשל רב הו"ל כהעלה דגים ותינוק דפטור אף דלא שמע שטבע תינוק וכונתו היתה להעלות דגים וכמו שפסק הרמב"ם וא"כ השבטים פטורים. ולא עוד אלא דיש לצדד בזה דהו"ל כנתכוון להעלות דגים והעלה תנוק לבד דגם להראב"ד פטור דאע"ג דהיה עבד איזה שנים המסתכל יפה בעיניו יראה דכל מה שהיה עבד אצל פוטיפר וענין אשתו והיותו בבית הסוהר הכל היו גרמות ועילות להגיע למלכות ודומה להעלה תינוק לבד דפטור לכ"ע. ולא עוד אלא דהתם פטור אבל אסור דלאיסורא קמכוין והדגים שרצה להעלות אין בם מועיל לתינוק דלא מטי הנאה מהעלאת דגים רק מהמצודה אבל הכא מחשבתם שיהיה עבד היא המצודה שעל ידי עבדות זה וגלגוליו נעשה מלך וכיון שכן אין כאן איסור כלל. ואפשר שז"ש במאמרנו ולפי שמכירת יוסף זכות היה לו שגרמה לו למלוך וזכות לאחיו וכו' כלומר דהכא הכל זכות ומחשבתם שיהיה עבד היא הגורמת למלכות ולא דמי לחשב להעלות דגים דהיא מחשבת איסור דהעלאת דגים לא מהניא כלל לתינוק אבל הכא מחשבתם היא המועלת לטובה לכך נמכר על ידם שמגלגלין זכות על ידי זכאי כמדובר וז"ש מלאה קטורת דליכא אלא טובה במילואה ואין כאן מחשבת איסור כי התם.
