ראש דוד, ויגש כ״ה

מהדורה: ראש דוד, מנטובה תרל"ו

25 שבת פתח ↗

אָמַר רַב הוּנָא: חָצֵר שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי פְּתָחִים צְרִיכָה שְׁתֵּי נֵרוֹת. וְאָמַר אָמַר רָבָא: לָא אֲמַרַן אֶלָּא מִשְׁתֵּי רוּחוֹת, אֲבָל מֵרוּחַ אַחַת — לָא צְרִיךְ. מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם חֲשָׁדָא — חֲשָׁדָא דְמַאן? אִילֵּימָא חֲשָׁדָא דְעָלְמָא — אֲפִילּוּ בְּרוּחַ אַחַת נָמֵי לִיבְעֵי! אִי חֲשָׁדָא דִּבְנֵי מָתָא — אֲפִילּוּ מִשְׁתֵּי רוּחוֹת נָמֵי לָא לִיבְעֵי. לְעוֹלָם מִשּׁוּם חֲשָׁדָא דִּבְנֵי מָתָא, וְזִימְנִין דְּחָלְפִי בְּהַאי וְלָא חָלְפִי בְּהַאי, וְאָמְרִי: כִּי הֵיכִי דִּבְהַאי פִּיתְחָא לָא אַדְלִיק — בְּהָךְ פִּיתְחָא נָמֵי לָא אַדְלִיק.

1 ובטרם אקרב לפרשו על פי קוטב דרושנו אני אפרש תחילת המאמר בהקדים מאמר הובא בס' זרע אברהם פירוש המדרש פ' וישב וז"ל הדודאים נתנו ריח זה ראובן שהציל ליוסף ועל פתחינו כל מגדים אלו נרות חנוכה עכ"ל. ואם כנים הדברים לכאורה יפלא מה ראו אלו להתקרב. ואפשר כמה שפירשו המפרשים במשז"ל ויק"ר פל"ד אלו היה יודע ראובן שכותב עליו ויצילהו מידם על כתפו היה מוליכו וכו' דיוסף בחלומו אשרחלם ויספר אל אחיו שם נאמר ואחד עשר ככבים משתחוים לי וזה מורה שראובן לא חטא במעשה בלהה ובא במנין השבטים כמשז"ל, ולכן סבר ראובן שאם יכנס בעובי הקורה להצילו בפה מלא וביד חזקה אז יאמרו אחיו כי לא מצדקתו של יוסף בעיניו ושהוא סובר באמת שאין להורגו רק לכבוד עצמו הוא דורש לקיים ולאמת חלומו שאמר אחד עשר כוכבים וכו' דכלם שוים לטובה והוא לא חטא ואלו היה יודע שהכתוב משבחו ויצילהו מידם שהעיר הכתוב שכונתו להצלתו לא היה חושש לחשדא זו, וכבר ידוע שבת דף כ"ג. דחצר דיש לה שני פתחים צריך להדליק בשניהם משום חשדא, וז"ש הדודאים נתנו ריח זה ראובן שהוא מצא הדודאים שהציל יוסף כלומר שבקש להצילו אך לא הצילו. וזה רמז נתנו ריח דהצלתו לא היתה הצלה גמורה רק ריח הצלה. וכי תימא מדוע אחרו פעמי ראובן לפרש שיחותיו ולהצילו לגמרי, לז"א ועל פתחינו דייקא שני פתחים אלו נרות חנוכה שבכל הפתחים אנו מדליקין ואמאי תיסגי בחד אלא טעמא משום חשדא והכי נמי ראובן משום חשדא שלא יאמרו דנוגע בדבר ולאו משום קושטא דמילתא עביד לכן נמנע מלהצילו בפירוש בכח.

25 ויקרא רבה פתח ↗

רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר בָּהּ אַרְבַּע שִׁיטִין, מִי הוּא שֶׁעָשָׂה חֶסֶד עִם מִי שֶׁלֹּא הָיוּ צְרִיכִין, אַבְרָהָם עִם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, כְּתִיב בראשית יח, ח: וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ, וְכִי אוֹכְלִין הָיוּ, אָמַר רַבִּי יוּדָן נִרְאִין כְּאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וְרִאשׁוֹן רִאשׁוֹן מִסְתַּלֵּק, וּמַה פָּרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבָנָיו, הַמָּן יוֹרֵד לָהֶם, וְהַבְּאֵר עוֹלָה לָהֶן, וְהַשְּׂלָו מָצוּי לָהֶם, וְעַנְנֵי כָבוֹד מַקִּיפִין אוֹתָם, וְעַמּוּד הֶעָנָן נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אִם מִי שֶׁעָשָׂה חֶסֶד עִם מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְחֶסֶד פָּרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבָנָיו, מִי שֶׁעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם מִי שֶׁצָּרִיךְ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר בָּהּ שִׁיטָה חֳרֵי, מִי הֵן שֶׁלֹּא עָשׂוּ חֶסֶד עִם מִי שֶׁלֹּא הָיוּ צְרִיכִין לְחֶסֶד, עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי עִם יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב דברים כג, ה: עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, וְכִי צְרִיכִין הָיוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל, וַהֲלוֹא כָּל אוֹתָן אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיָה הַמָּן יוֹרֵד לָהֶן וְהַבְּאֵר עוֹלָה וְהַשְּׂלָו מָצוּי לָהֶם וְעַנְנֵי כָּבוֹד מַקִּיפִין אוֹתָם וְעַמּוּד עָנָן נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם. אֶלָּא דֶּרֶךְ אֶרֶץ הוּא הַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ מַקְדִּימִין לָהֶם בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, מַה פָּרַע לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתּוֹךְ כָּךְ דברים כג, ד: לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמַה אִם מִי שֶׁלֹּא עָשׂוּ חֶסֶד עִם מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ חֶסֶד רְאֵה מַה פָּרַע לָהֶם שְׂכָרָם, מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה חֶסֶד עִם מִי שֶׁצָּרִיךְ חֶסֶד עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר בָּהּ שִׁיטָה חֳרֵי, מִי הוּא שֶׁעָשָׂה חֶסֶד עִם מִי שֶׁחַיָּב לוֹ, יִתְרוֹ עִם משֶׁה שמות ב, כ: וַיֹּאמֶר להן קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם, רַבִּי סִימוֹן אָמַר בִּשְׂכָרוֹ הֶאֱכִילוֹ, דִּכְתִיב שמות ב, יט: וְגַם דָּלֹה דָּלָה לָנוּ, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר דָּלָה לָנוּ וְלַאֲבוֹתֵינוּ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר דָּלָה לָנוּ וְלָרוֹעִים. וְרַבָּנָן אָמְרֵי דָּלָה לָנוּ בִּזְכוּת אֲבוֹתֵינוּ, וְלָרוֹעִים בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם. וְאֵימָתַי פָּרַע לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ, רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר בִּימֵי שָׁאוּל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שמואל א טו, ו: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סוּרוּ רְדוּ וגו', וְכִי עִם כָּל יִשְׂרָאֵל עָשָׂה חֶסֶד וַהֲלוֹא לֹא עָשָׂה אֶלָּא עִם משֶׁה לְבַדּוֹ, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם אֶחָד מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ עוֹשֶׂה חֶסֶד עִם כָּל יִשְׂרָאֵל, וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמַה מִּי שֶׁעָשָׂה חֶסֶד עִם מִי שֶׁחַיָּב לוֹ רְאֵה מַה פָּרַע לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִי שֶׁעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם מִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר בָּהּ שִׁיטָה חֳרֵי, אָמַר מִי הוּא שֶׁעָשָׂה חֶסֶד עִם מִי שֶׁצָּרִיךְ חֶסֶד, זֶה בּוֹעַז עִם רוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב רות ב, יד: וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גּשִׁי הֲלֹם, קְרִיבִי לְהָכָא, רות ב, יד: וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם, מִלֶּחֶם שֶׁל קוֹצְרִים, רות ב, יד: וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַקּוֹצְרִים לִהְיוֹת טוֹבְלִין פִּתָּן בְּחֹמֶץ בִּשְׁעַת הַשָּׁרָב, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מִכָּאן שֶׁמּוֹצִיאִין מִינֵי חֲמֻצִים לַגְּרָנוֹת. רות ב, יד: וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים, וַדַּאי. רות ב, יד: וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי, קָלֵיל זְעֵיר בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו נָתַן לָהּ, וְהָכְתִיב רות ב, יד: וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר, אָמַר רַבִּי יִצְחָק אֲנַן שַׁמְעִינַן מִינָהּ תַּרְתֵּי, אוֹ בְּרָכָה שׁוֹרָה בְּיָדוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק, אוֹ בְּרָכָה שׁוֹרָה בְּמֵעֶיהָ שֶׁל אוֹתָהּ צַדֶּקֶת, אֶלָּא מִן מַה דִּכְתִיב: וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתּוֹתַר, אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁבְּרָכָה שׁוֹרָה בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ שֶׁל אוֹתָהּ צַדֶּקֶת. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, לִמְדָתְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁכְּשֶׁיְהֵא אָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה יְהֵא עוֹשֶׂה אוֹתָהּ בְּלֵב שָׂמֵחַ, שֶׁאִלּוּ הָיָה רְאוּבֵן יוֹדֵעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְתִּיב עָלָיו בראשית לז, כא: וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם, הָיָה טוֹעֲנוֹ וּמוֹלִיכוֹ אֵצֶל אָבִיו, וְאִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ בֹּעַז שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְתִּיב עָלָיו: וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי, עֲגָלִים פְּטוּמִים הָיָה מַאֲכִילָהּ. רַבִּי כֹּהֵן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמְרוּ לְשֶׁעָבַר הָיָה אָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה וְהַנָּבִיא כּוֹתְבָהּ, וְעַכְשָׁיו אָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה מִי כּוֹתְבָהּ, אֵלִיָהוּ וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוֹתֵם עַל יְדֵיהֶם, כְּהַהוּא דִכְתִיב מלאכי ג, טז: אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו. תָּנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁבַּעַל הַבַּיִת עוֹשֶׂה עִם הֶעָנִי הֶעָנִי עוֹשֶׂה עִם בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁכֵּן רוּת אוֹמֶרֶת לְנָעֳמִי רות ב, יט: שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז, אֲשֶׁר עָשָׂה עִמִּי אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ, אָמְרָה לָהּ הַרְבֵּה פְּעֻלּוֹת וְטוֹבוֹת עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בִּשְׁבִיל פְּרוּסָה שֶׁנָּתַן לִי.

« ראש דוד Miketz ראש דוד Vayechi »